בחודשים שלאחר זוועות אוקטובר אנו, ההורים והמחנכים, רק רצינו – באופן מוגבר מאי פעם – לשמור על ילדינו בטוחים. בכל אספקט של חייהם. גם ובמיוחד בחזית העולם הווירטואלי שרשת האינטרנט מנגישה עבורם. והיו המון סרטונים ואין סוף תכנים שמוטב היה לסנן.

כתבות רבות עם טיפים התפרסמו כדי לעזור להורים לחדד את הגבולות ולהבהיר באיזה אופן למנוע מילדינו להיחשף לתכנים לא הולמים, ולאנשים זרים העלולים לפגוע בהם בשלל דרכים.

כתבות רבות עם טיפים התפרסמו כדי לעזור להורים לחדד את הגבולות ולהבהיר באיזה אופן למנוע מילדינו להיחשף לתכנים לא הולמים, ולאנשים זרים העלולים לפגוע בהם בשלל דרכים

עבורי באותה התקופה, הדגש העיקרי היה להבהיר מהם הגבולות שבתוכם השימוש באינטרנט הוא לשם תקשורת עם חברים, אבל מאפשר גם מפגש עם תכנים מגוונים ואנשים זרים – בעיקר אלו המזוהים על ידי פרופילים ושמות קוד, כמו ברשתות החברתיות ובחלק מהמשחקים און-ליין – ואיך כדאי להישאר בתוך הגבולות האלו.

עבור הורים רבים, הדרך להתמודד עם המצב הייתה לכבות אפליקציות שלא התאימו לגיל הילדים והיה קל מדי להיפגע דרכן או להיחשף לתוכן לא-תואם.
חידדנו גבולות בצדק וגם אם פה ושם הגזמנו – זה היה נכון לאותו הרגע.

אבל האינטרנט לא הולך לשום מקום – אז מה הלאה?

ככל שאנו מתרחקים מהאירוע הטרגי שחווינו, אנו גם מרימים את ראשנו לעתיד ומנסים להבין כיצד מתקדמים מפה והלאה.

האינטרנט לא ייעלם מחיינו.

ילדינו גדלים ובסופו של דבר נרצה שיתבגרו ונעבור מהדרישה מהם כילדים "לא לדבר עם זרים" או "לא לפגוש אנשים חדשים".

המדיום שבו יתרחשו מפגשים יהיה גם, ואולי בעיקר, האינטרנט שחושף עבורנו תכנים לא מסוננים ואנשים מהארץ ומהעולם.

ילדינו גדלים, ובסופו של דבר נרצה שיתבגרו ונעבור מהדרישה מהם כילדים "לא לדבר עם זרים". המדיום שבו יתרחשו מפגשים יהיה גם, ואולי בעיקר, האינטרנט, שחושף עבורנו תכנים לא מסוננים ואנשים מהארץ ומהעולם

חוץ מלדבר על "חידוד גבולות", אנחנו צריכים לדבר על בטיחות ברשת כחלק מתהליך. תהליך שבו ילדנו מתבגרים ולאט מרחיבים את הגבולות שבמסגרתם אנו מאפשרים להם לנוע במרחב הווירטואלי. ממש כפי שאנו בהדרגה נותנים להם לחזור מבית הספר לבדם, ללכת לחבריהם ברחובות השכונה, ולחצות עוד ועוד מעברי חציה.

כדי שבסופו של דבר יוכלו ילדינו להכיר אנשים חדשים בבטחה לכשיגדלו, אנו רוצים בהדרגה לחשוף אותם למורכבויות של העולם החיצון והמפגש עם זרים.

שלבים בתהליך וטיפים:

טיפ חשוב – לעודד את הילד ואת עצמנו לשאול "האם הילד בשל מספיק כדי לפגוש אנשים חדשים, בשלל גילאים, לבדו?". ולחשוב מתי זה כן יתרחש, בכל פעם שהוא נתקל באנשים לא מוכרים, מחוץ לרשת ובמיוחד בתוכה. זו שאלה משמעותית המייצרת הדרגתיות.

הסיבה לטיפ הזה היא, שהוא מוביל לשאלה חשובה לא פחות: "כיצד אני מזהה מי מאחורי הדברים שאני קורא או צופה בהם כדי לדעת אם מדובר בחבר או זר?".

באפליקציה כמו וואטסאפ, זיהוי בעזרת מספר טלפון עוזר לנו מאוד להבדיל בין חברים לאנשים זרים. בכל מקום שבו הזיהוי הוא בעזרת פרופילים, אנחנו צריכים לוודא שביצענו פעולות כדי להכיר בבטחה פרופילים מאחוריהם עומדים אנשים חדשים. ללא פעולות אלו שמתאפשרות רק בגיל בוגר יחסית, רשת חברתית היא מקום עם אנשים זרים.

במקום שהזיהוי בו הוא בעזרת פרופילים, יש לוודא שביצענו פעולות כדי להכיר בבטחה פרופילים של אנשים חדשים. ללא פעולות אלו, שמתאפשרות רק בגיל בוגר יחסית, רשת חברתית היא מקום עם אנשים זרים

בניגוד לתקופת ילדותינו, כשאנו פוגשים אנשים חדשים בבגרותנו יש לנו יכולת טובה יותר להבין אותם.

ולכן חשוב טיפ נוסף – בתקופת הילדות, חשוב להתייחס לתקשורת של ילדינו עם חבריהם ואיתנו, בני המשפחה, כתקופת אימון בהבנת האחר. כל אי-הבנה היא הזדמנות ולא רק רגע מתסכל.

עיצרו ככל שתוכלו ברגעים שכאלו כדי לשאול "מי יכול היה להביע את עצמו באופן ברור יותר?" ובמיוחד "האם ניתן היה להבין מה נאמר ולמה נאמר מתוך הפרטים שכן נאמרו?".

ההסתכלות לאחור ברגעים שכאלו היא האימון הטוב ביותר להבנת האחר, ותרגול שלה יחד איתכם מזכיר לילדים לעשות זאת בעצמם ברגעי אי הבנה נוספים.

המפגש עם הרשת מוסיף נדבכי מורכבות על התקשורת בין אנשים שחשוב להיות מודעים אליהם. קשה יותר להבין האחד את השני כי אנחנו שומעים פחות ורואים פחות את הצד השני.

הכתיבה באינטרנט לאנשים אחרים מרגישה כמו דיבור למיקרופון המגביר את קולנו, ובכך אנו מקשיבים לאחר פחות. כשהילדים מגלים על יכולת האינטרנט להחביא אותם מאחורי מעטה אנונימיות, כוחו של המיקרופון מתעצם עוד יותר.

בתקופת הילדות, חשוב להתייחס לתקשורת של ילדינו עם חבריהם ואיתנו, בני המשפחה, כתקופת אימון בהבנת האחר. כל אי-הבנה היא הזדמנות ולא רק רגע מתסכל

טיפ חשוב לעניין הוא – לדבר עם הילדים על התחושות האלו. על הקלות בה אנו מקשיבים פחות לאחר. מבלי מאמץ מצידנו ומצידם להתגבר על התחושות האלו – חוסר ההקשבה רק יגבר. וכשאנו מקשיבים פחות, קשה לנו יותר להבין את האחר כאשר אנו חוזרים לקרוא, ואז האחר יכול לפגוע בנו ולשכנע אותנו בקלות רבה יותר.

ככל שהילדים כבר בוגרים יותר אנו יכולים לדבר איתם על שימוש בהבנת האחר כדי להכיר אנשים חדשים בהדרגה. לזהות מהם הפרטים שאנו יודעים לגבי האחר. לשים לב לפרטים שהאחר יודע מראש לגבינו ולחשוב האם הדבר הגיוני. להכיר ולשאול ולנהל שיחה, ולעשות זאת בעדינות, שכן גם אותו אדם חדש לא מכיר אותנו ובאופן הדדי נרצה לשתף פרטים אחד לגבי השני. לחשוב ביחד מתי לעבור מהיכרות שהתחילה אונליין למפגש בעולם האמיתי באופן בטוח.

והטיפ שלי פה להורים – כשילדיכם כבר בוגרים, בתיכון למשל, אז השיחה על "מעבר מהיכרות אונליין להיכרות בעולם האמיתי" היא דבר שחייבים לדבר עליו גם אם אתם לא מוכנים שהם יעשו זאת עדיין. תוך מספר לא רב של שנים הם יהיו בוגרים מספיק להחליט לבד, ועדיף שיעשו זאת אחרי שחשבו באופן מושכל, יחד איתכם, כיצד לעשות זאת באופן שיגביר את בטיחותם.

מפגש עם אנשים חדשים חשוב כבוגרים. איננו רוצים – לא את הקיצון בו אנו סוגרים את עצמנו מפני מפגש מפחד לביטחוננו, ולא את הקיצון בו קל לכל אדם, פרופיל ותוכן זר, להיכנס לחיינו ולהניע אותנו לפעולה.

ולבסוף, חשוב לתרגל עם ילדינו דיאלוג עם האחר. כשאנו בדיאלוג, אנו מסוגלים להשפיע פרואקטיבית על יכולתנו להבין אותו. כשאנו שואלים אותו שאלות במטרה להבין "מה נאמר" וגם "למה נאמר", וגם כשאנו אומרים משהו ביקורתי כלפי דבר מה שנאמר ורואים את התגובה לכך. השאלות עוזרות לנו לחפש פרטים שחסרים לנו כדי להבין את האחר.

מפגש עם אנשים חדשים חשוב כבוגרים. איננו רוצים – לא את הקיצון בו אנו סוגרים את עצמנו מפני מפגש מפחד לביטחוננו, ולא את הקיצון בו קל לכל אדם, פרופיל ותוכן זר, להיכנס לחיינו ולהניע אותנו לפעולה

ומעבר לכך – תרגול הדיאלוג גם עוזר לנו להחליט באופן שקול יותר האם להקשיב לתכנים ולאנשים זרים איתם אין לנו יכולת לשוחח. למשל, אנשים מפורסמים המפיצים תכנים, דעות ורעיונות. אם אנו רגילים לצפות לדיאלוג, אנו נרצה גם שהם ינהלו דיאלוג עם עמיתיהם, ויביעו ביקורת עצמית, כדרך להחליט האם יש טעם לסמוך עליהם ולהקשיב להם.

ילדינו יהיו בטוחים יותר ככל שהיכולת שלהם להיות מושפעים מנהר הקולות השוצף שהוא האינטרנט, תצריך מאמץ רב יותר כדי להניע אותם לפעולה. וכשזה יקרה, הם יחשבו על השאלה "מדוע אני פועל".

נצר שוחט הוא אב לשלושה, שירת בעבר בתפקידי הוראה טכנולוגית והיום משמש בתפקיד בכיר בחברה בין-לאומית לפיתוח מוצרי הגנת סייבר. מחבר הספר "דרך הדלת: כך לימדתי את ילדיי בטיחות ברשת", (קינמון הוצאה לאור), שתורגם לאחרונה גם לאנגלית - "The Cyber-Safe Child". http://www.thedoorway.co.il