הזמר הצעיר עומרי גורן הגיע היישר משירות המילואים בעזה ל"סיקרֶט פורסט" – מרכז ריטריט וספא הוליסטי יוקרתי בהרי מערב קפריסין.

בעזה הוא שירת ביחידת החילוץ וההצלה והיה אחראי, בין היתר, על חילוץ גופות חיילים. לרוב הוא הכיר את שמות החללים, ופעמים רבות צפה בבני משפחותיהם האבלים למוחרת בטלוויזיה.

באותו ערב ראשון בקפריסין, גורן הופתע לזהות פנים מוכרות. "פתאום ראיתי כמה אנשים, וידעתי שאני הייתי זה שהוציא את הגופות של הבנים שלהם. לדבר איתם היה כמו סגירת מעגל. אחד האבות בא וחיבק אותי והודה לי", הוא מספר.

בלי שידע על כך מראש, בין אורחי המרכז באותו סוף שבוע הייתה קבוצה של הורים שכולים, ישראלים ממגוון אורחות חיים בשנות ה־40, ה־50 וה־60 לחייהם. לכל חבר בקבוצה היה בן ששירת בצה"ל ונהרג לאחרונה בלחימה בעזה.

הזמר עומרי גורן במרכז "סיקרט פורסט" בקפריסין, 20 בינואר 2024 (צילום: גבריאל פיסק)

אותה קבוצת הורים – עשרה זוגות נשואים – הוזמנה לסוף שבוע מסובסד בלוויית שתי מטפלות מקצועיות ומתנדב מארגון יד לבנים התומך במשפחות השכולות, שסבסד את הנסיעה. אחרי המפגש המפתיע, מספר גורן, הוא הרגיש צורך להתבודד.

"בכיתי את הנשמה שלי. הרגשתי כאילו אני משחרר את כל המלחמה. זה היה שחרור מוחלט", הוא אומר. החוויה, לדבריו, הייתה "הריפוי שהייתי זקוק לו". קבוצת ההורים השכולים בילתה שלושה ימים מרוכזים במפגשי תרפיה קבוצתית, טיולים בטבע, אכילה בריאה וספא.

אף שרובם הסתייגו בתחילה מהנסיעה, בסיומה חברי הקבוצה – שכמעט איש מהם לא פגש את האחרים קודם לכן – יצרו קשרים קרובים, שהם מתכננים להמשיך ולתחזק

סוף השבוע כלל גם ארוחות ותפילות שבת, הופעות מוזיקה, טקס כתיבת ספר תורה והרבה שיחות ואינטראקציות בלתי רשמיות. המתקן, שחלקים ממנו בני כמה מאות שנים, בנוי סביב מעיין גיאותרמי הנחשב לבעל סגולות מרפא ומוקף במטעי תפוזים, כפר ציורי ושטח הררי בתולי.

המרכז מנוהל על ידי קבוצת אירוח בבעלות ישראלית הקשורה לתנועת חב"ד. זמן ישראל הוזמן על ידי "סיקרט פורטס" להצטרף להורים השכולים, שהפגינו פתיחות יוצאת דופן ונכונות לספר את סיפוריהם.

מרכז הריטריטים "סיקרט פורסט" במבט מלמעלה (צילום: ניר דוידזון/Secret Forest)

אף שרובם הסתייגו בתחילה מהנסיעה, בסיומה חברי הקבוצה – שכמעט איש מהם לא פגש את האחרים קודם לכן – יצרו קשרים קרובים, שהם מתכננים להמשיך ולתחזק גם בישראל.

להמשיך הלאה

ההורים השכולים, כמו כל האורחים, יכלו לעשות שימוש במתקני הספא השונים כרצונם, ורבים מהם עשו זאת. פופולריים במיוחד היו שיעורי הפילטיס בבוקר, טיפולי הדיקור, והטבילה בבריכה הפנימית המחוממת.

התפאורה הטבעית ו"הפינוק הטוטאלי", כפי שתיארו זאת כמה מהמשתתפים, עזרו להם לשחרר קצת מתח. פעמיים ביום הם התחלקו לשתי קבוצות כדי להשתתף במפגשים בהנחיית המטפלות שהתלוו לקבוצה

הארוחות החלביות הכשרות, תוצרת מקומית, שהוגשו בחדר האוכל המרכזי היו מוקד לשיחות ולשיתוף. בערב שבת, לאחר תפילת השבת הפתוחה שהתקיימה עבור כל האורחים שביקשו להגיע לבית הכנסת הקטן שבמרתף המרכז, ההורים מצאו שולחן ארוך ומעוצב בלבן במיוחד לכבודם.

התפאורה הטבעית ו"הפינוק הטוטאלי", כפי שתיארו זאת כמה מהמשתתפים, עזרו להם לשחרר קצת מתח. פעמיים ביום הם התחלקו לשתי קבוצות כדי להשתתף במפגשים בהנחיית המטפלות שהתלוו לקבוצה, שבהם לא נכחתי.

המשתתפים בריטריט ההורים השכולים במרכז "סיקרט פורסט" במערב קפריסין, 20 בינואר 2024 (צילום: גבריאל פיסק)

"זאת קבוצה מיוחדת, ואני חושבת שהם מרגישים את זה. הם אנשים פתוחים ומשתתפים", אומרת רוני ליברמן־ונדר, אחת המטפלות.

המשתתפים במפגש שיתפו במגוון דרכים כיצד עליהם לנווט עכשיו "סוג אחר של חיים, שזה לא קל", היא אומרת. היא מדגישה כי המטרה המרכזית של המפגשים הטיפוליים האלה הייתה לקדם את הרעיון שיש "משהו [בעל ערך] בבחירה בחיים, בהתמקדות בהבנה איך להמשיך אחרי האסון הזה".

"היו הרבה עליות ומורדות. אני חושבת שלסוג כזה של ביחד, קבוצת תמיכה, יש אפקט גדול של ריפוי", אומרת שירה דישון, שהגיעה לריטריט עם בעלה דורי

ב־7 באוקטובר מחבלי חמאס פשטו על יישובים בדרום הארץ, על בסיסים צבאיים ועל פסטיבל המוזיקה סופרנובה; הרגו כ־1,200 בני אדם, רובם אזרחים, תוך כדי מעשי התעללות מזוויעים. המחבלים גם חטפו 253 בני ערובה.

בעקבות זאת ישראל הכריזה על מלחמה ופתחה במתקפה בעזה, שנמשכת ללא הפוגה למעט הפסקת אש קצרה בנובמבר, שבמהלכה חמאס שחרר 105 בני ערובה בתמורה לאסירים ביטחוניים המוחזקים בישראל.

דורי ושירה דישון במרכז "סיקרט פורסט" בקפריסין, 20 בינואר 2024 (צילום: גבריאל פיסק)

ההורים שדנו במפגשים האלה אחרי סיומם הסכימו כי השיתוף ויצירת הקשר ביניהם הפכו לאחד החלקים המשמעותיים ביותר בסוף השבוע. "היו הרבה עליות ומורדות. אני חושבת שלסוג כזה של ביחד, קבוצת תמיכה, יש אפקט גדול של ריפוי", אומרת שירה דישון, שהגיעה לריטריט עם בעלה דורי.

בנם איתן, לוחם בסיירת גבעתי והבכור מבין חמישה בנים, נהרג בעזה ב־20 בנובמבר. "הוא היה גיבור אמיתי. הוא כל כך שמח במקום שהוא היה בו, בתפקיד שהוא מצא בחיים", היא אומרת. איתן דישון היה ידוע כתלמיד תורה שקדן ואחרי השירות הצבאי הוא תכנן לגור בקריית שמונה, שם למד בישיבה קדם־צבאית.

"כולם מסתכלים עליך, אתה הולך לדבר איתם ואין להם מילים. זה בסדר, אבל אתה צריך לדבר ולהסביר וזה מצריך הרבה כוח. כאן אתה מקבל כוח"

במפגשים הטיפוליים "אתה מקבל כלים איך להתמודד עם האבל ועם הרגשות שלך. אתה יכול לבכות ואתה יכול לצחוק", אומרת חגית רוזנצוויג, אחת המשתתפות, ומוסיפה כי גם ל"שיחות החולין הקטנות בינינו לבין עצמנו" הייתה תרומה גדולה ל"הרגשה החופשית".

ביישוב מגוריהם, אלון שבות, בני המשפחה עכשיו "מרגישים קצת אחרת. כולם מסתכלים עליך, אתה הולך לדבר איתם ואין להם מילים. זה בסדר, אבל אתה צריך לדבר ולהסביר וזה מצריך הרבה כוח. כאן אתה מקבל כוח", אומר עוזי, בעלה של חגית.

חגית ועוזי רוזנצוויג במרכז "סיקרט פורסט" בקפריסין, 20 בינואר 2024 (צילום: גבריאל פיסק)

בנם איתן רוזנצוויג, מגדוד שקד של חטיבת גבעתי, נהרג בעזה ב־22 בנובמבר. הוא היה אומן, אינטלקטואל רוחני, אומרים הוריו, שצרך ספרים הן בנושאים דתיים והן בנושאים חילוניים. הוא יצר קשר נדיר ועמוק עם קהילת חסידי גור בירושלים, שמשפחתו ממשיכה בו. הוא היה מאייר פורה וייחודי, והמשפחה מחפשת מוזיאון שיציג את עבודות האומנות שלו.

זרקורי התקשורת

צביקה גרינגליק, גבר אנרגטי באמצע שנות ה־60 לחייו, אומר כי הריטריט הוא "הפתעה נעימה. כל כך רגוע פה. זה לא ייאמן. יש לך כל מה שאתה צריך". הוא מספר על שורת ראיונות מתישים שנערכו עימו ברדיו בימים שקדמו לבואו לאי, ואומר כי המשפחה הוצפה בתשומת לב מצד התקשורת מאז שבנה שאול גרינגליק נהרג בעזה ב־25 בדצמבר, פחות מחודש קודם לכן.

שאול גרינגליק השתתף באודישן לתוכנית הריאליטי "הכוכב הבא" כשהוא לבוש מדים, במהלך חופשה זמנית משירות מילואים. לאחר מותו הסיפור הפך לוויראלי והמשפחה זכתה לכתבות ולהופעות רבות בתקשורת

שאול גרינגליק השתתף באודישן טלוויזיוני לתוכנית הריאליטי "הכוכב הבא" כשהוא לבוש מדים, במהלך חופשה זמנית משירות מילואים. לאחר מותו הסיפור הפך לוויראלי והמשפחה זכתה לכתבות ולהופעות רבות בתקשורת הישראלית והבינלאומית.

אשתו, רותי, מטפלת בטראומה המתמחה בהתמודדות עם אובדן, "היא עכשיו מטופלת בעצמה", אומר צביקה גרינגליק בישירות.

סרן (מיל') שאול גרינגליק בתוכנית הריאליטי "הכוכב הבא", 3 בדצמבר 2023 (צילום: צילום מסך מערוף 12, בהתאם לסעיף 27א לחוק זכויות יוצרים)

גיבורי 7 באוקטובר

חלק מהמשפחות בריטריט איבדו את בניהן במתקפה הראשונית של חמאס; שתיים מהן שוחחו עם זמן ישראל. בשני המקרים, החיילים נהרגו בזמן שהצילו אחרים בגבורה אדירה.

לעופר פרי ואשתו רונית היה "קשה מאוד לבוא [לקפריסין]. אנחנו לא מבינים מה אנחנו עושים כאן. אנחנו מנסים כל דבר שיכול לתת קצת נחמה או שייתן לנו דרך להתמודד עם הדבר הזה. עברו שלושה חודשים אבל אתה עדיין בתוך חלום בלהות", הוא אומר.

"כל הקבוצה כאן איבדה את הילדים שלהם, אז יש הרגשה שקל לדבר, קל להיפתח. אתה חושב, הם מבינים את הכאב ואת העצב"

פרי, איש עדין ושקט, מסביר שבנו, רועי, חייל בגדוד 13 של חטיבת גולני, היה במוצב פגה שליד עזה בבוקר 7 באוקטובר. מוקדם באותו בוקר המוצב הותקף על ידי קבוצה גדולה של מחבלי חמאס, ורועי והמפקד שלו נהרגו כאשר חיפו באש על שאר החיילים ואפשרו להם לתפוס מחסה בחדר האוכל, שהוא מבנה מוגן. רבים מהחיילים ביקרו מאוחר יותר בבית המשפחה "כדי להתנצל", הוא אומר.

"כל הקבוצה כאן איבדה את הילדים שלהם, אז יש הרגשה שקל לדבר, קל להיפתח. אתה חושב, הם מבינים את הכאב ואת העצב שאתה סוחב", אומרת שרה שוורץ, מורה לאנגלית מבית שאן, שהשתתפה בריטריט עם בעלה אהוד.

עופר פרי במרכז "סיקרט פורסט", 19 בינואר 2024 (צילום: גבריאל פיסק)

בנם, שגב "שגבי" שוורץ, חייל בגדוד 50 של חטיבת הנחל, נהרג ב־7 באוקטובר בקרב על קיבוץ סופה. בתוך הכאוס ששרר באותם ימים ראשונים שלאחר המתקפה, בני המשפחה שמעו תחילה כי הוא נפצע ועברו בין מיטות בתי החולים ברחבי הארץ במשך "שלושה ימים קשים", אך לשווא.

היא מראה לי תמונות של חדר בטון שקירותיו מחוררים בקליעים ומספרת שחיילים לקחו אותם לראות היכן בנם נפל. הוסבר להם שבזמן שקבוצה הסתתרה בחדר האוכל של הקיבוץ, הושלך פנימה רימון חי ובנם קפץ עליו.

"הגוף שלו ספג את הרימון… בזכותו 30 חיילים שרדו. הוא הציל אותם", אומרת שוורץ. "זה עצוב מאוד", אומר אודי, האב. "אני עצמי מנסה להמשיך אבל לפעמים אני נשבר. פעם בשבוע אני הולך לקבר שלו ומדבר איתו"

"הגוף שלו ספג את הרימון… בזכותו 30 חיילים שרדו. הוא הציל אותם", אומרת שוורץ. "זה עצוב מאוד", אומר אודי, האב. "אני עצמי מנסה להמשיך אבל לפעמים אני נשבר. פעם בשבוע אני הולך לקבר שלו ומדבר איתו. אלה חיים חדשים עכשיו".

בזמן שהותו במרכז הוא הלך לעיסוי בכל בוקר. "הכי טוב שהיה לי אי פעם. כאן זאת חופשה אמיתית. אני אוהב את השקט כאן, הנוף, האוויר הצח, ופגשנו אנשים נפלאים".

שרה ואהוד שוורץ במרכז "סיקרט פורסט" בקפריסין, 19 בינואר 2024 (צילום: גבריאל פיסק)

חזון של החלמה

"סיקרט פורסט" הוא אחד מאותם ריטריטים מסובסדים הפועלים לסייע מאז תחילת המלחמה. יוני כהנא, בעלי קבוצת האירוח שמנהלת את המרכז ו"חב"דניק גמור" כהגדרתו, בשיתוף פעולה עם צוות מומחים לטיפול בטראומה, החל להזמין למקום קבוצות ניצולים מהטבח במסיבת הסופרנובה זמן קצר אחרי 7 באוקטובר.

מאוחר יותר החלו להגיע קבוצות של הורים שכולים לסופי שבוע, תחילה הורים שילדיהם נרצחו בפסטיבל נובה ומאוחר יותר הורים לחיילים שנהרגו בעת מילוי תפקידם. בתחילה הכול מומן מכיסו של כהנא, אבל מאוחר יותר הוא פתח במאמץ לגיוס תרומות במימון המונים והחל לקבל עזרה ממגוון ארגוני סיוע.

יותר מ־1,200 אנשים הגיעו עד כה לריטריטים טיפוליים מסובסדים במלואם. במהלך הביקורים הללו, "סיקרט פורסט" עדיין מקבל אורחים רגילים מסוגים שונים

יותר מ־1,200 אנשים הגיעו עד כה לריטריטים טיפוליים מסובסדים במלואם. במהלך הביקורים הללו, "סיקרט פורסט" עדיין מקבל אורחים רגילים מסוגים שונים. במקביל לריטריט ההורים השכולים הייתה במקום נוכחות סוערת של קבוצת ישראלים הלומדים את התניא, ספר היסוד של מחשבת חסידות חב"ד, שנשארו ערים עד שעות הלילה המאוחרות, לומדים ושרים בצוותא.

עלות השהייה ב"סיקרט פורסט" נעה בדרך כלל בין 800 ל־1,500 שקל ללילה, בהתאם לרמת החדר, כולל ארוחות, שימוש במתקנים וטיפולי בריאות שונים. בשל אופי המקום, הוא לא מארח קטינים מתחת לגיל 16.

יוני כהנא בהרי מערב קפריסין (צילום: ניר דוידזון/Secret Forest)

חוזרים הביתה

כשהריטריט התקרב לסיומו, המשתתפים החלו לדבר על מה שמצפה להם עם חזרתם ארצה. הנושא נדון רבות במהלך המפגשים הטיפוליים, אומרת אילנה טייכר, המטפלת השנייה שהתלוותה לקבוצה.

"כשהם יחזרו הם יצטרכו לנחות מה'היי' של החוויה שלהם פה. הם צריכים לחזור למציאות", היא אומרת, ומוסיפה שהם רק מתחילים להבין איך ייראו החיים החדשים שלהם בלי הבנים.

"כשהם יחזרו הם יצטרכו לנחות מה'היי' של החוויה שלהם פה. הם צריכים לחזור למציאות", היא אומרת, ומוסיפה שהם רק מתחילים להבין איך ייראו חייהם החדשים

"זה שובר את הלב, כל כך הרבה אובדן במקום אחד". הלילה האחרון של הריטריט היה מוצאי שבת, שכן הקבוצה חזרה לישראל בטיסת בוקר מוקדמת למוחרת. זה היה לילה עמוס. אחרי ארוחת ערב חגיגית פרטית במרתף היין של המרכז, שכללה הרבה הרמות כוסית, שתייה, אכילה וצחוק, ההורים נקראו לאולם העליון, שם נערך טקס כתיבת אותיות בספר תורה, נוהג הזוכה לפופולריות מאז 7 באוקטובר.

הקדשת האותיות הייתה קודרת ומציפה רגשית. כל זוג הורים הוזמן בתורו לשולחן המרכזי, ושם, בעזרת סופר הסת"ם משה גבריאל, חבר הצוות, כל משפחה מצאה אות המתקשרת לשמו של בנה שנפל והשתתפה בהשלמתה. רבים מההורים פרצו בבכי.

רותי וצביקה גרינגליק משתתפים בטקס כתיבת אותיות בספר תורה, בעזרתו של משה גבריאל, מימין, במרכז "סיקרט פורסט" בקפריסין, 20 בינואר 2024 (צילום: גבריאל פיסק)

לאחר מכן, ב"בר הישן" – מהחלקים העתיקים במתחם – חברי הקבוצה הצליחו להשתחרר קצת. הם פתחו בשירה בציבור של סדרה ספונטנית של קלאסיקות עבריות, קראו את המילים בטלפונים שלהם ושרו אותן בקול.

השירה נמשכה זמן מה כשהם צוחקים ובוכים, חלקם שותים עוד קצת, בעוד אורחים אחרים נכנסים ויוצאים. זה היה מפגן של נורמליות חגיגית, שכן לרגע הם היו רק עוד קבוצה ביום האחרון לחופשה שלה.

השיר האחרון של הערב, שנבחר בהסכמה בלתי מדוברת, היה "עוף גוזל", הבלדה המלנכולית הקלאסית של אריק איינשטיין. הוא הושר בקול רם, בעוד הדמעות זולגות מעצמן.