בסוף דצמבר 2015 הפסידה קבוצת ליברפול בכדורגל ליריבתה ווטפורד 3:0. התאריך היה 20 בדצמבר ובאותו יום הייתה אמורה להתקיים מסיבת חג המולד של השחקנים והצוות. בדרך כלל, בעולם המחוות הריקות של הכדורגל, נהוג להצניע חגיגות אחרי תבוסות, מפחד האוהדים הצדקנים המתרעמים.
השחקנים ציפו שהמסיבה תבוטל, אבל אחרי שהגיעו לבתיהם קיבלו הודעה מהמאמן יורגן קלופ, אז רק כמה חודשים בתפקידו: "כל מה שאנו עושים ביחד, אנחנו עושים כמיטב יכולתנו – והלילה זו אומר שאנחנו מבלים במסיבה".
איש לא הורשה לעזוב לפני אחת לפנות בוקר.
זו רק דוגמה אחת מיהו קלופ ולמה נפלה עצבות גדולה על ליברפול לפני שבועיים, כשהמאמן הנערץ הודיע כי הוא יעזוב את תפקידו בקיץ, שנתיים לפני תום החוזה.
רוב המאמנים היו הולכים בתלם השגרתי, נכנעים לתכתיבים ולמסורות, אבל אז בדצמבר 2015, קלופ ראה את טובת הקבוצה ואת ההזדמנות ואת המטרה הגדולה. במקום להפוך הפסד כואב אך שולי לאירוע משברי, הוא ניצל אותו בכדי לחזק את הקשר עם השחקנים, לרכוש את אמונם ולהנהיג. והוא היה זקוק לאמון הזה.
* * *
יורגן קלופ הגיע לליברפול באוקטובר 2015, ומצא מועדון במשבר עמוק. ב-2014 הייתה ליברפול קרובה לזכייה באליפות אנגליה אבל קרסה תחת נטל הציפיות ברגע האחרון, ועונה מאוחר יותר כבר הציגה כדורגל רע מול קהל שאיבד את סבלנותו.
המאמן ברנדן רוג'רס פוטר וקלופ הגרמני התמנה במקומו. אמנם היה לו רקורד מפואר בליגה הגרמנית – שם הוא זכה באליפות עם דורטמונד והגיע איתה לגמר ליגת האלופות – אבל העונה האחרונה שלו שם הייתה פושרת והמעבר לליגה האנגלית הבכירה אינו קל.
המשימה הראשונה של קלופ הייתה, כדבריו במסיבת העיתונאים הראשונה שלו, "להפוך ספקנים למאמינים". הוא אמר שהרקורד של ליברפול הוא אגדי אבל גם כמו "תרמיל של 20 קילו על הגב" והבטיח להביא "כדורגל אמוציונלי לאנפילד, כי זה מה שהקהל מצפה".
"הייתי שם ביום הראשון של קלופ", מספר ג'ונתן נורת'קרופט, כתב הספורט הבכיר של ה"סנדיי טיימס", "והרושם הראשוני היה כמו כשטוני בלייר הגיע לדאונינג סטריט ב-1996 – מישהו טרי עם כריזמה וביטחון שמכריז שזהו עידן חדש. הוא הביא את האישיות שלו.
"הייתי שם ביום הראשון של קלופ, והרושם הראשוני היה כמו כשטוני בלייר הגיע לדאונינג סטריט ב-1996 – מישהו טרי עם כריזמה וביטחון שמכריז שזהו עידן חדש. הוא הביא את האישיות שלו"
"הוא הגיע עם מעיל עור, מגפיים. קני דלגליש – שהיה המאמן לפני רוג'רס – היה ליברפול הישנה, המסורתית. רוג'רס איבד את דרכו, והנה הטיפוס הזה הפיץ כריזמה כמו אופנוען. היה לו את הביטחון להגיד במסיבת העיתונאים, אני כאן בכדי לשכנע את הספקנים, וזה היה בסטייל של ז'וזה מוריניו אבל בקסם אישי מוחלט.
"לילה קודם הוא בילה בפאב בליברפול ודיבר עם אוהדים. היה לו את השכל לעשות את זה, והוא שינה את הלך הרוח. הוא הבין שאם יש מועדון וקהל אוהדים שמחכה למישהו שיאסוף וינהיג אותו, זה ליברפול".
"לילה קודם הוא בילה בפאב בליברפול ודיבר עם אוהדים. היה לו את השכל לעשות את זה, והוא שינה את הלך הרוח. הוא הבין שאם יש מועדון וקהל אוהדים שמחכה למישהו שיאסוף וינהיג אותו, זה ליברפול"
* * *
קלופ הבטיח כדורגל אחר, "רוק כבד", "כדורגל אמוציונלי". אבל היו כמה בעיות: לא היו לו את השחקנים לשם כך, השחקנים לא הכירו את השיטות, והקהל עדיין נותר ספקן. פחות שלילי וזועף, אבל עדיין נטש את היציעים בעמדות פיגור בדקות הסיום, למורת רוחו של קלופ.
קלופ נזקק לקסם, כריזמה ויחסי אנוש בכדי לקנות זמן ומחויבות מצד שחקניו. קל לעשות זאת כשהקבוצה מצליחה והניצחונות באים בקלות, יותר קשה ממרכז הטבלה כשהאוהדים רואים את לסטר סיטי רצה לאליפות.
כבר בפגישה הראשונה עם השחקנים רשם קלופ על הלוח במלווד, מרכז האימונים של הקבוצה: TERRIBLE. "ככה אני רוצה שקבוצות שמשחקות נגדנו ירגישו", הוא הסביר. לשם כך הוא הקנה יסודות של משחק לחץ, בה הקבוצה תשאף להשיג את הכדור מייד אחרי שתאבד אותו ותלחץ על שחקני היריבה באופן אינטנסיבי.
כבר בפגישה הראשונה עם השחקנים רשם קלופ על הלוח במלווד, מרכז האימונים של הקבוצה: TERRIBLE. "ככה אני רוצה שקבוצות שמשחקות נגדנו ירגישו", הסביר
הקבוצה, הסביר קלופ, תרוץ יותר קילומטרים ומהר יותר מהיריב. לפני משחקים זיהה קלופ את הקורבן הייעודי – שחקן יריב שצפוי לאבד יותר כדורים ושיש לכוון את משחק היריבה לעברו, ואז ללחוץ אותו.
אלו לא היו הקורבנות היחידים של משחק הלחץ. בקרב שחקני ליברפול היו כאלו שהקשיבו לו וידעו כבר אז שהם לא מתאימים לשיטה התובענית. החלוץ כריסטיאן בנטקה, למשל, נמכר בסוף העונה – אבל נותר מעריץ של קלופ. "הוא חבר טוב של השחקנים, אבל לא החבר הכי טוב", אמר.
היו שחקנים שמצאו את האימונים קשים ומשעממים מדי. היה דגש על משחק הלחץ – כלומר על ריצות והרבה ריצות ואז עוד ריצה – על חלקים גדולים מהמשחק בהם אתה לא זוכה לשחק עם הכדור בעצמך, על הרבה ריצות לשטחים ריקים שרק במקרים מועטים זוכים לתגמול בצורת כדור. יש שחקנים שהשינוי הזה היה גדול מדי עבורם, והיו שחקנים שהשיטה כלל לא התאימה להם.
"בכדי להיות שחקן של קלופ אתה צריך לרוץ, זה הדבר הראשון", אומר רפאל הוניגשטיין, כתב גרמני בלונדון שכתב את הביוגרפיה של קלופ, Bring The Noise. "אתה צריך לרוץ לא כי המאמן אמר לך אלא כי אתה מבין למה ריצה חשובה ומה המטרה שלה. קלופ למד שאתה לא יכול לקחת שחקן ולשנות אותו למשהו אחר, או איך הוא מבין את המשחק.
"הבוס של מיינץ, הקבוצה הראשונה שקלופ אימן, סיפר לי שכאשר שחקן הגיע לריאיון ואמר שהוא אוהב לשחק כדורגל יפה ויש לו טכניקה וכל זה, הם ידעו שהוא לא מתאים. אתה חייב להיוולד שחקן שמתאים לשיטה הזו. יש לקלופ גם חוק: בלי שמוקים. הוא לא אוהב להחתים שחקנים עם אגו גדול שלכאורה חשובים יותר מהקבוצה. לפעמים זה כמובן בלתי נמנע כשהם מצליחים".
"הבוס של מיינץ, הקבוצה הראשונה שקלופ אימן, סיפר לי שכאשר שחקן הגיע לריאיון ואמר שהוא אוהב לשחק כדורגל יפה ויש לו טכניקה וכל זה, הם ידעו שהוא לא מתאים. אתה חייב להיוולד שחקן שמתאים לשיטה הזו"
* * *
ליברפול הגיעה לגמר הליגה האירופית בעונתו הראשונה של קלופ, אחרי חצי גמר הרואי ב"לילה אירופאי גדול" כמו שאוהבים בליברפול להתרפק עליו. קלופ אמנם הפסיד בגמר, אבל זה היה צעד משמעותי לרכישת אמון וזמן בשעה שהוא בונה סגל שמתאים לכדורגל שלו.
הוא הביא עוד שחקנים שמסוגלים לרוץ ועוד שחקנים שנמשכים לפרויקט הגדול שלו. למשל סאדיו מאנה, שהגיע ב-2016, וזכה לעניין ממספר קבוצות אבל בחר לשחק אצל קלופ ובהמשך מילא תפקיד מרכזי בהצלחות ליברפול.
בעונת 2018-19 הכול התחבר. קבוצות יריבות הותשו תחת טיפול הלחץ של ליברפול. התחושה הזו של משחק מול קבוצה שלא מאפשרת לך שנייה של מנוחה, פרק זמן של טיפול בכדור, של סכנה בלתי פוסקת, של כניסה בחומה נעה, הכריע קבוצות.
לליברפול היה כבר סגל של "שחקנים של קלופ", הקבוצה השיגה 97 נקודות – אז שיא של המועדון בתקופת הפרמיירליג – אבל סיימה רק במקום השני במרחק זעיר מהאלופה מנצ'סטר סיטי של פפ גוארדיולה. כמה זעיר? 11 מילימטר. 11 מילימטר בין מאות אלפי הקילומטרים ששחקנים עושים במהלך עונה שלמה על מגרש הכדורגל.
ליברפול השיגה 97 נקודות – אז שיא של המועדון בתקופת הפרמיירליג – אבל סיימה רק במקום השני במרחק זעיר מהאלופה מנצ'סטר סיטי. כמה זעיר? 11 מילימטר
1.1 ס"מ, זה היה המרחק שנמדד באמצעות מערכת אופטית בין שער לזכות ליברפול במשחק מול מנצ'סטר סיטי להרחקת כדור מקו השער במצב 0:0. סיטי ניצחה את המשחק בתוצאה 1:2 ושער של ליברפול שאולי היה מוביל לניצחון או תיקו היה עשוי לשנות את פני מרוץ האליפות. אבל 11 מילימטרים של הכדור היו על קו השער, ומנצ'סטר סיטי של פפ גוארדיולה סיימה עם 98 נקודות וזכתה באליפות.
ליברפול זכתה באותה עונה בליגת האלופות, וההבטחה הגדולה של קלופ להביא תארים גדולים תוך ארבע שנים התקיימה, אבל אחרי שלושים שנה, אליפות אנגליה הייתה התואר הנכסף מבחינת האוהדים. אחרי מפח נפש של אובדן אליפות למרות השגת 97 נקודות, הזכייה בגביע האירופאי הגדול עזרה, חיזקה, ואפשרה להגיע לעונה הבאה מוכנים מנטלית.
הסגל כבר היה מורכב משחקנים שקלופ בחר ועיצב, ההגנה התחזקה בצורה משמעותית עם בואם של וירג'יל ואן דייק והשוער אליסון בקר בעונה הקודמת. ואז, כשהאליפות הגיעה, היא הגיעה בקלות מפתיעה.
ליברפול יצרה פער גדול בטבלה ושייטה לעבר התואר, עד שנעצרה על ידי מגפת הקורונה. בתחילה המאבק היה נגד הזמן – האם הקבוצה תצליח לזכות באליפות עוד לפני שהעולם ייעצר? עוד שבוע עבר, ועוד ניצחון והפער גדל, אבל בכל רחבי העולם יותר ויותר אנשים חלו ויותר ויותר מדינות עצרו את פעילותן. זו הייתה סכנה של ממש.
בתחילת מרץ 2020 נערך משחק גביע בין צ'לסי לליברפול בלונדון בו ניצחה צ'לסי, ואחרי המשחק נערכה מסיבת עיתונאים עגומה ולא בגלל התוצאה. האווירה הייתה של ערב אסון ומספר ליגות באירופה כבר נסגרו – כולל הליגה ההולנדית, שם בוטלה העונה כליל.
קלופ נשאל מה דעתו על משחקים בזמן מגפה וענה: "אני מאמן כדורגל, אני לא צריך להישאל על הדברים האלו. אני לא פוליטיקאי ולא רופא, יש לי כובע בייסבול ואני לא מגולח. אין לי ידע בנושא. אם אנשים חכמים יותר יגידו לי לשחק כדורגל, נשחק כדורגל. אני לא מקבל את ההחלטות".
"אני מאמן כדורגל, אני לא צריך להישאל על הדברים האלו. אני לא פוליטיקאי ולא רופא, יש לי כובע בייסבול ואני לא מגולח. אין לי ידע בנושא. אני לא מקבל את ההחלטות"
הוא מילא את אולם העיתונות הקטן בסטמפורד ברידג' בנוכחותו, והמועקה הייתה כבדה. הדרך חזרה הביתה ברכבת התחתית הייתה מייאשת. הפחד, ואלי גם הנגיפים, ריחף באוויר. בכל יום נדבקו יותר ויותר שחקנים בנגיף המסתורי, משחקים בוטלו וב-13 במרץ נעצרה העונה וחודשה רק ביוני, ללא נוכחות קהל. רק אז השלימה ליברפול את הזכייה באליפות אחרי שלושים שנה.
באופן אירוני, בשעתה הגדולה ביותר צעדה הקבוצה לבד במשחק ללא צופים.
בכל יום נדבקו יותר שחקנים בנגיף המסתורי, העונה נעצרה וחודשה ללא נוכחות קהל. רק אז השלימה ליברפול את הזכייה באליפות אחרי שלושים שנה. באופן אירוני, בשעתה הגדולה צעדה הקבוצה לבד, ללא צופים
* * *
ליברפול זכתה בתואר עם 99 נקודות, במרחק של 18 נקודות ממנצ'סטר סיטי, ואנחת רווחה השתררה בקרב האוהדים. זה היה קל, סיטי הציגה עונת נפל נדירה, אבל רק לכאורה.
המאבק בין קלופ לגוארדיולה עיצב את פני הכדורגל האירופאי בשנים האחרונות. גוארדיולה הוא הטוען לכתר גדול מאמני הכדורגל אי פעם, וביחד עם הכסף הגדול של איחוד האמירויות, קבוצת מנצ'סטר סיטי היא מועדון כדורגל מפלצתי. קבוצה שנהנית מעוצמה של מדינה עשירה (כולל הפרות סדרתיות של חוקי המשחק), מאמן נדיר וגם מערכת מתפקדת היטב.
להתמודד ראש בראש מול סיטי מזכיר את השיטה של קלופ: הלחץ בלתי פוסק, וטעות אחת עשויה להוביל להפסד. העובדה שקלופ צלח את זה שלוש פעמים – פעם אחת זכה באליפות בעצמו ופעמיים סיים במקום השני במרחק נקודה – נובעת לא רק מאיכות הכדורגל שהציג בליברפול, אלא גם מכוח אישיותו.
אוהדים יאהבו כל מאמן מצליח, אבל לעיתים מתפתח קשר שהוא מעבר לסך הנקודות. קלופ הצליח להתחבר למהות הליברפולית, זו שמתנכרת למיינסטרים האנגלי, כזו ששומרת על ייחוד, חיה את אסון הילסבורו ולא מפחדת לעסוק ברגשות.
כבר ביומו הראשון בעיר קלופ הזכיר את הביטלס, הוא חגג ניצחונות באופן גלוי והחמיץ פנים אחרי הפסדים. הכריזמה נשמרה לא רק למסיבות עיתונאים – היא המהות.
לכן, אחרי שליברפול הובסה בגמר ליגת האלופות ב-2018 על ידי ריאל מדריד, קלופ לא היסס לשיר עם האוהדים כבר באותו ערב ולהבטיח שהם יחזרו בשנה הקרובה. וכך קרה. כשהוא איבד אליפות בגלל אותם 11 מ"מ, הוא לא הרכין ראש – ואיש מהשחקנים לא עשה זאת.
אחרי שליברפול הובסה בגמר ליגת האלופות ב-2018 על ידי ריאל מדריד, קלופ לא היסס לשיר עם האוהדים כבר באותו ערב ולהבטיח שהם יחזרו בשנה הקרובה. וכך קרה
כשליברפול הציגה יכולת חלשה בעונה שעברה וסיימה רק במקום החמישי, איש לא קרא לפיטוריו כי היה ברור שזהו מחיר לסוג הכדורגל של קלופ – מהיר, אינטנסיבי, שוחק ותובעני, שיביא מדי פעם לתקופות של היערכות מחדש.
והנה העונה הם שוב במקום הראשון במאבק צמוד עם סיטי. קלופ קנה את הזכות לעונה כזו, אבל הנה הגיע הרגע, שהוא משלם את המחיר בעצמו.
"אני איש שאוהב בני אדם, ואנרגיה, ואני מרגיש שאני לא יכול לתת כבר את אותה אנרגיה", הוא הסביר בשבוע שעבר. הלחץ הגדול של מאמן צמרת, גדול במיוחד בעיר אמוציונלית כמו ליברפול וגדול עוד יותר במקרה של קלופ, שמניע את השחקנים שלו ללא הרף.
הוא לא מאמן שישן בזמן האימונים של קבוצתו (היה אחד כזה), הוא לא מאמן שמזניח את שחקניו, או האוהדים. הקבוצה שלו משחקת באוקטן גבוה, והוא הדלק שלה.
השחיקה התבטאה גם בהיבט נוסף שמבטא צד עגום של הכדורגל המודרני. "שש מסיבות עיתונאים בשבוע", נאנח קלופ, באופן אירוני בעוד מסיבת עיתונאים, "אני לא אתגעגע לזה".
השחיקה התבטאה גם בהיבט נוסף שמבטא צד עגום של הכדורגל המודרני. "שש מסיבות עיתונאים בשבוע", נאנח קלופ, באופן אירוני בעוד מסיבת עיתונאים, "אני לא אתגעגע לזה"
הרעש סביב הכדורגל הפך לבלתי נסבל ובלתי פוסק. זה לא רק משחק אחד בשבוע אלא כמה, וסיקור בלתי פוסק של טלוויזיה, עיתונות, בלוגים, רשתות חברתיות, וכל כלי תקשורת אפשרי. כדורגל פופולרי יותר מתמיד וקבוצות כמו ליברפול ואדם כמו קלופ נדרשים לספק תוכן בלתי פוסק.
המשחקים הם החלק הקל, אבל יש ריאיון לפני משחק, אחרי משחק, קלוז-אפ בזמן המשחק, צילום לאתר המועדון, מסיבת עיתונאים לפני אירופה, ואיזה אירוע בחסות המועדון, וראיון מיוחד ואתה נדרש להביע דעה על כל דבר – באנגלית מצוינת אמנם, אבל בכל זאת בשפה שנייה ועל כל נושא שבעולם. על ברקזיט וקורונה וגם על אסון נורא במדינה רחוקה.
* * *
כוח העל של אוהדי ליברפול הוא הזיכרון. הם זוכרים וחיים את ההיסטוריה של המועדון, את השחקנים הגדולים, השנים הטובות וגם את הכישלונות הצורבים. הם זוכרים את הגביעים, האסונות, היחס המזלזל וגם את האהבה בשנים הטובות, ואת המנהיגים. אלו שהובילו אותם להישגים חסרי תקדים, אלו שהיו אחראים על האליפויות והגביעים.
כוח העל של אוהדי ליברפול הוא הזיכרון. הם זוכרים וחיים את השחקנים הגדולים, השנים הטובות וגם את הכישלונות הצורבים. הם זוכרים את הגביעים, האסונות, היחס המזלזל וגם את האהבה. והם זוכרים את המנהיגים
פניהם מתנוססים באופן קבע בקופ, היציע הגדול שמאחרי השער במגרש הבית באנפילד, על הכרזות המושקעות של האוהדים. חלקם הלכו לעולמם לפני שנים רבות, רוב האוהדים באצטדיון לא היו בחיים כשבוב פייזלי זכה באליפות האחרונה שלו, למשל, אבל הם זוכרים את השמות והתארים.
הם זוכרים גם שני ימים בהיסטוריה של הקבוצה בהם התעוררו לגלות ששני מאמנים הדהימו את עולם הכדורגל והודיעו על פרישתם.
הראשון היה ביל שאנקלי שבנה את ליברפול המודרנית ופרש בקיץ 1974 במפתיע. "אתה עובד עליי", אמר ילד המום לטוני וילסון, כתב הטלוויזיה ולימים אחת הדמויות החשובות בעולם התרבות המנצ'סטרי ואוהד מנצ'סטר יונייטד ידוע.
הפעם השנייה הייתה בפברואר 1991, אז הודיע קני דלגליש – אחד מגדולי כדורגלני הקבוצה וגם מאמן מצליח בתחילת דרכו – שאינו יכול עוד. אסון הילסבורו, בו נהרגו 97 מאוהדי הקבוצה ב-1989, כרסם בו, והלחץ של אימון קבוצה כמו ליברפול הוביל אותו לסף התמוטטות.
והנה בפעם השלישית מודיע מנג'ר מצליח של ליברפול, מנהיג מהשורה הראשונה ודמות נערצת, שהוא פורש. כמו שאנקלי ודלגליש, גם קלופ מרגיש שהתפקיד רוקן אותו ושזה לא יהיה הוגן להמשיך לעשות אותו באופן לא מלא.
והנה בפעם השלישית מודיע מנג'ר מצליח של ליברפול, מנהיג מהשורה הראשונה ודמות נערצת, שהוא פורש. כמו שאנקלי ודלגליש, גם קלופ מרגיש שהתפקיד רוקן אותו ושזה לא יהיה הוגן להמשיך לעשות אותו באופן לא מלא
ההיסטוריה מהדהדת ומתחרזת בליברפול. ובסוף, אמר ליברפולי מפורסם אחר בשם פול מקרטני, האהבה שאתה לוקח שווה לאהבה שאתה עושה. קלופ הרגיש שהוא כבר לא מסוגל לספק את אותה אהבה – אבל הוא לוקח וייקח איתו הרבה מאוד ממנה.
תגובות עכשיו הזמן לומר את דעתך
תגובתך פורסמה! שתפו את עמוד הפרופיל שלכם
ועכשיו אנו זקוקים לתמיכה שלך עזרו לנו להמשיך ליצור עיתונות אמינה, מקצועית וליברלית
תמכו בנו