המלחמה בעזה העלתה מחדש לדיון את הנושא הכאוב והסבוך של גיוס החרדים לצבא. כאשר רבים כל כך מחרפים את נפשם, וכאשר הנטל על הציבור המשרת עומד לגדול עוד יותר, העובדה שחמישית מהאוכלוסייה היהודית מתחמקת מגיוס – לא רק אינה מתקבלת על הדעת אלא פשוט בלתי אפשרית יותר.

קשה מאוד למצוא מקבילה בהיסטוריה של האומות למצב כזה – שיש צורך בצבא, שיש גיוס אוניברסלי באופן עקרוני, ושקבוצה אחת כה גדולה משתמטת. ספק אם היה.

קשה מאוד למצוא מקבילה בהיסטוריה של האומות להתחמקות חמישית מהאוכלוסייה מגיוס. מצב כזה – שיש צורך בצבא, שיש גיוס אוניברסלי באופן עקרוני, ושקבוצה אחת כה גדולה משתמטת. ספק אם היה

המצב מתגלה כבעייתי עוד יותר כאשר בוחנים מגמות דמוגרפיות. עם כמעט שבעה ילדים למשפחה, יחסם של החרדים באוכלוסייה מכפיל את עצמו בכל דור ודור. גם אם המגמות ישתנו והחרדים לא יהיו רוב בעוד 40 שנה (ואני מעריך שאכן לא יהיו, בגלל נשירה עתידית), ברור שהם יהוו חלק עצום מהאוכלוסייה. ההשתמטות אבסורדית.

כידוע, הטענה שמציעים ראשי המגזר היא לא רק שלימודים בישיבה חשובים, ולא רק שהם כל כך חשובים עד שאי אפשר לעכב אותם אפילו לכמה שנים, אלא שזה תורם לביטחון ממש כמו שירות צבאי, ואפילו יותר. בימים כאלה, כאשר סופרים את מאות ואלפי ההרוגים, חוצפה שכזו מרתיחה את הדם.

העובדה שכמעט כל החרדים מצביעים לקואליציית הימין – מה שמבטיח עוד כיבוש ועוד מלחמות בהן יסרבו תדיר להשתתף – מוסיפה בונוס של צביעות ברמה נדירה, שקשה לעכל. זה עלבון לאינטליגנציה. זה גם מבזה את היהדות.

כמובן שהבעיה עם המגזר היא יותר עמוקה – לא רק ההשתמטות משירות צבאי אלא גם מיעוט ההשתתפות בעבודה. רק כמחצית הגברים החרדים עובדים, וחלק ניכר מאלה עובדים במשרות פיקטיביות בבירוקרטיה העצומה של הדת במדינה. פרנסה לרוב צנועה – ונטל בלתי נסבל על הציבור העובד באמת.  וכל זאת מדוע? בגלל החינוך שלא מייעד אותם לשוק עבודה מודרני. לא ייתכן שכל כך הרבה ישראלים לא ילמדו מתמטיקה, טכנולוגיה ואנגלית בתיכון, עם כל הכבוד ללימודי דת.

טענת ראשי המגזר, לפיה לא רק שלימודים בישיבה כה חשובים עד שאי אפשר לעכבם אפילו לכמה שנים, אלא שזה תורם לביטחון ממש כמו שירות צבאי, ואף יותר – היא חוצפה שמרתיחה את הדם בימים אלה

כל המבנה ההזוי הזה פשוט לא יכול יותר להימשך. הכלכלה תקרוס. החברה תקרוס. תהיה כאן אלימות. תהיה השתמטות כללית. מסטרט-אפ ניישן לא ישאר זכר.

עם המנהיגים של הקהילה אין על מה לדון – מדובר בציניקנים גמורים ועסקנים קטנטנים. הם גם חוששים שחינוך, שירות ועבודה יובילו לנשירה גדולה מהמגזר, ובזה הם צודקים. העובדה שזה מה שהחרדים עצמם היו בוחרים רק מוכיחה עד כמה בעצם זה נחוץ. לא תיתכן חברה מתוקנת עם מסה כה כבירה של אנשים המקדישים את כל חייהם לדת כלשהי.

אז מה עושים? מוותרים על המדינה? מנסים בשקט לשכנע טיפין טיפין, ומשתבחים ומתנחמים על הפירורים הללו? הרי באמת אין הרבה זמן.

מוזר לשמוע את הטיעון החוזר ונשנה שאי אפשר לשנות את המצב בכפייה. מדוע כן ניתן לכפות על אדם חילוני לשרת בצבא? עליי כפו. על אשתי ועל הבנות שלי כפו. כנראה שעל רוב הקוראים כפו. אחרת היינו רואים מבפנים את בתי הכלא, נקודה.

כמובן שזה יכול להיות בכפייה. אבל זה לא חייב להיות כך. יש דרך יותר יעילה. לא בכפייה – בתקצוב.

לליברלים בכל העולם יש נטייה מוזרה להימנע מלהילחם על הליברליזם, בשם החופש וההכלה האינסופית של כל שיגעון. כאשר זה תורם לעלייתו של אי-ליברליזם – כמו שקורה באירופה – מדובר בפרדוקס.

מוזר הטיעון החוזר שאי אפשר לשנות את המצב בכפייה. מדוע כן ניתן לכפות על חילוני לשרת בצבא? עליי כפו. על אשתי ובנותיי כפו. כנראה שעל רובכם כפו. אחרת היינו רואים מבפנים את בתי הכלא

לישראלים יש בנוסף נטייה כללית לסבך דברים בחיבוטים, פלפולים וייסורים. אבל מה שמדינת ישראל צריכה לעשות עם האסון הזה באמת די פשוט.

בתי ספר שאינם מלמדים תכנית ליבה לא צריכים לקבל עוד שקל מהמדינה. בהדרגה, בהדרגה.

יש להעביר חוק גיוס לכל, כאשר לחרדים יש מכסה צנועה לעילויים בתורה, כמו בתקופה מדוד בן גוריון עד מנחם בגין, ולערבים אופציה של שירות לאומי. בתי ספר שחורגים משמעותית ממכסת הגיוס – שתייצג רוב גדול – לא יתוקצבו. בהדרגה.

רוצים לשמר את "עולם התורה"? בבקשה – אחרי הצבא, כמו עולם הידע של האוניברסיטאות. גם זה תורם לביטחון. אולי אפילו יותר.

אם זה איכשהו באמת לא יעבוד, נוכל אז לשקול התייחסות לחרדים כמו לחילונים, כלומר מאסר. אבל זה יעבוד.

כדי שכל זה יקרה, הימין לא יכול להיות בשלטון. הימין לעולם לא יעשה את זה כי הוא חייב את החרדים כדי שיהיה לו סיכוי לרוב כלשהו בכנסת, ולכן הוא נתון לסחיטה. לימין מעולם – אף לא פעם, לא מאז 1977 – לא היה רוב ללא החרדים. כל ניצחון של הימין בבחירות – שלאחריו הם הקימו איזו קואליציה שהקימו – הוגדר על ידי משוואה פשוטה: רוב לליכוד פלוס ימין קיצוני פלוס דתיים פלוס חרדים. הפסד לימין הוגדר על ידי רוב לכל השאר. ממש TWO PARTY SYSTEM.

לכן, זה לא פחות מציווי לאומי שהימין יורחק מהשלטון בבחירות הבאות, ושהכוחות שיחליפוהו יתעקשו על התוכנית הנ"ל. ליבה וגיוס, או ביטול מימון.

כדי שכל זה יקרה, הימין לא יכול להיות בשלטון. הימין לעולם לא יעשה את זה כי הוא חייב את החרדים בשביל סיכוי לרוב כלשהו בכנסת. לכן הוא נתון לסחיטה. מאז 1977 – לימין מעולם לא היה רוב ללא החרדים

בעיות שנראות בלתי פתירות לעיתים נפתרות מהר מאוד, כאשר מתרכזים באמת במטרה. עבור ישראל, זה להיות או לחדול. יש לקוות שהאסון שישראל חווה כרגע יגרום לאמת הפשוטה הזו סוף סוף להיקלט. גם לעוד כמה אמיתות. שלטון מטומטם מביא טמטום. כיבוש מביא מלחמה. רשעות גוררת רשע.

דן פרי שירת כעורך ראשי של סוכנות איי-פי במזה"ת (מבסיסו בקהיר) לאחר תפקידים דומים באירופה, אפריקה והאיים הקריביים. שימש כיו"ר התאחדות עתונאי החוץ בישראל. איש היי טק ויזמות בעבר ובהווה. עקבו אחריו ב: https://danperry.substack.com