מדהים אבל עובדתי. עם הספר, העם שהנחיל לעולם את ספר הספרים, העם שממנו יצאו יותר חתני פרס נובל מכל עם אחר, העם שמקדש לימוד והשכלה, העם שאחרי אלפי שנות גלות חורבן ושואה, דווקא הוא סומך את גורלו על אמונה ולא על שכלו או כוחו.

העם שמקימי מדינתו אחרי השואה הקימו כוח גרעיני שישמור עליו מפני השמדה נוספת, העם שבתוך 6 ימים הכניע 4 צבאות ערב ב-67', וניצח גם כשהופתע בשתי חזיתות ב-73', העם הזה לא מאמין בכוחו ולא בשכלו, אלא ביישות ערטילאית, לא מציאותית ובמשיח כשליחו.

העם שמקימי מדינתו הקימו כוח גרעיני שישמור עליו מהשמדה נוספת, העם שבתוך 6 ימים הכניע 4 צבאות ערב ב-67', וניצח גם כשהופתע בשתי חזיתות ב-73' – לא מאמין בכוחו ובשכלו אלא ביישות ערטילאית

צריך כנראה להיות נגוע ברוח עיוועים, ארוכת שנים ואסונות, כדי לנסות להבין את העם הזה. מנהיגיו מסיימים כל הצהרה פוליטית וצבאית על "ניצחון" בביטוי "בעזרת השם".

אבל השם לא היה בשום אירוע, אסון, חורבן, קטסטרופה או מלחמה נוראית שהעם הזה חווה. כל תפילות חסידיו שבהם מושקעים מיליארדים רבים מאז קום המדינה, גם הן לא הועילו.

השם לא היה שם בפוגרומים בתחילת המאה שעברה, לא בשואה ולא במאות פיגועים שחווה הישוב העברי בשנות הקמתו. השם לא היה בהפתעת אוקטובר הראשונה, כי הרי הייתה אמונה. אמונה שהאויב לא יתקוף. מכנים אותה מאז "קונספציה".

לא עובדות, לא שכל, לא ידע הכריעו את תוצאות המחדל שבעקבותיו לא הוכן הכוח להגנה – אלא אמונה שגויה, מוטעית, אסונית כמו האמונה רבת השנים שהעם הזה מאמין באלוהים נסתרים.

אלוהים לא היה גם במחדל ה-7 באוקטובר 2023. מאותן סיבות. השכל והעובדות נראו היטב, התצפיתניות דיווחו, דוחות של מספר בכירים ובכירות באמ"ן, כתבו במפורש שחמאס עומד לפני התקפה רחבה לאורך כל הגזרה. תכנית ההתקפה הונחה לפני בכירי צה"ל שנה לפני המתקפה ובה כתוב במפורש מה שיקרה ומה שקרה.

מנהיגי העם מדברים על "ניצחון" "בעזרת השם". אבל השם לא היה בשום אירוע, אסון, חורבן, קטסטרופה או מלחמה נוראית שהעם הזה חווה. תפילות חסידיו, בהן מושקעים מיליארדים רבים מאז קום המדינה לא הועילו

אבל העם הזה שקוע באמונתו. גם הפעם האמונה הכריעה את השכל ואת הידע, ולכן הכוח לא הופעל ולא הגן מפני טבח נורא. גם הפעם אמונה, שהיא למעשה קונספציה, גרמה לבכירים לבטל את האזהרות ולהפקיר 1500 נרצחים, 240 חטופים 10000 פצועים – לחסדי אמונה.

מדהים ככל שזה ישמע, עם הספר לא לומד לקח. קורא, כותב, אבל לא לומד. דור אחרי דור שם את גורלו באמונתו במקום בלקחי המציאות. מתפלל לטוב כשהרע דופק לו בדלת. מודיע לו בקול גדול בנאומים גלויים ברשת חמאס או באל ג'זירה, או קול חזבאללה מלבנון, שהמתקפה קרבה וכי חמאס יפעל להגן על הר הבית ב"שיטפון אל אקצה". אבל מפקדים חילונים ודתיים שבויים באמונתם. אמונה לפני השכל והכוח.

בשפת הטייסים זה נקרא ורטיגו. טייס לא מאמין למכשירים כשהמטוס צולל בחשיכה לעבר הקרקע, אלא לתחושת גופו. ותחושת גופו במקרה של סחרור מטעה. הביולוגיה לא מסונכרנת עם הפיזיקה והטייס מכוון את עצמו להתרסקות למרות שהעובדות מופיעות על מכשירי המטוס – צלילה לא נסיקה. כך עם שלם נמצא כעת בוורטיגו. הנהגתו – הטייס, מאמינה בעזרת השם ולא בעובדות המונחות מול עיניה.

הנה עכשיו עסקת שבויים או "ניצחון מוחלט". שתי ברירות – כשהשכל אומר דבר אחד והאמונה משדרת שאפשר גם לנצח וגם להחזיר את החטופים. אי אפשר. גם מנהיג בעל כושר ברבור אין סופי, שיחזור עשרות פעמים על סיסמה, לא יצליח באמצעותה לשחרר חטוף אחד. בסוף צריך שכל וכוח. מודיעין וימ"מ. שב"כ וחיל אוויר. לא סיסמאות פוליטיות ולא אמונות שווא.

עסקת שבויים או "ניצחון מוחלט"? השכל אומר דבר אחד והאמונה משדרת שאפשר גם לנצח וגם להחזיר את החטופים. אי אפשר. גם מנהיג בעל כושר ברבור אין סופי וסיסמאות לא יצליח באמצעותם לשחרר חטוף אחד

מדהים שאותם נציגי הקב"ה, היושבים בממשלה ותומכים בהחלטותיה, ממשיכים להוביל לתהום. איש באמונתו ימות. יתמכו בראש ממשלת האסון החורבן והמחדל, בגלל אמונתם שמישהו שם למעלה יביא ניצחון ויתקן את האמונה שהתרסקה שוב, והיא מונחת במלוא עליבותה ביישובי הדרום השרופים, בעומק מנהרות חאן יונס, בדמות חטופות נאנסות וחטופים נרצחים, בגבולות שבהם ננטשו עשרות יישובים.

מועצות הרבנים, חברי הכנסת וחובשי הכיפות אפילו לא חושבים לגייס את מיטב הנוער למה שהשכל והכוח דורשים, אלא ממשיכים לתמוך בהשתמטות המונית ובמימונה במיליארדים למען לימוד אמונות מסכנות חיים.

עם הספר מעדיף את ספר המתים על פני ספר החיים. הליכה עיוורת לאסון צפוי, ברור ומובהק על פני החלטה מושכלת שתציל מהאסון את החטופות מהשבי ואת החיילים ממלחמה ללא סוף.

איתי לנדסברג נבו הוא אזרח המודאג מעומק השחיתות השלטונית, חושש לגורל הדמוקרטיה ומזועזע מהגזענות והאלימות בחברה הישראלית. לשעבר עורך "מבט שני" ומנהל מחלקת תעודה בערוץ הראשון (2002-2017). בן קיבוץ תל יוסף וממקימי הפורום למען אנשי המילואים ( 1995-2017) . כיום במאי, עורך תוכן ומפיק עצמאי.