קבוצה של תשעה ישראלים נכנסה לפני כמה ימים לתוך שטח עזה – וקראה להחזרת "ההתיישבות היהודית" במקום. חברי הקבוצה הספיקו לצעוד כחצי קילומטר לתוך עזה מכיוון מעבר ארז לפני שחיילי צה"ל ושוטרי משטרת ישראל תפסו אותם והובילו אותם בחזרה לתוך שטח ישראל, שם הם גם עוכבו.
האירוע התחיל בצעדה שכונתה "השיבה לעזה" והתנהלה כ"הפגנה". חלק מ"המפגינים" ניסו להקים מבנה ארעי באזור החיץ שבין מעבר ארז וקיר הבטון לבין שטח רצועת עזה. אורן זיו מ"שיחה מקומית" הצליח לתעד את הפעילות הזו.
אולם, קבוצה נוספת – שכללה כפי הנראה גם כמה קטינים – חלפה על פני פרצה בגדר – והסתננה פנימה, תוך כדי שהם מתעלמים מהחיילים המוצבים במקום. שוטרים הוקפצו לאזור ופינו את כולם.
חברי הקבוצה הובאו על ידי המשטרה למעצר בפני בית המשפט השלום בבאר שבע, שהחליט שאין טעם להחזיק אותם במעצר – והם שוחררו לבתיהם. המשטרה הגישה ערר לבית המשפט המחוזי, וגם שם הוחלט כי אין עילה להחזקה במעצר – והם שוחררו.
רק זה מה שחסר לצה"ל עכשיו: מפגינים ישראלים חצו לרצועת עזה במעבר ארז. הם מקשים על הכוחות. מסוכן ומיותר לחלוטין pic.twitter.com/eJ6M9e2iFF
— יוסי יהושוע – Yossi Yehoshua (@YehoshuaYosi) February 29, 2024
משיחה עם דוברות המשטרה בדרום המדינה עולה כי ספק אם יוגש כתב אישום כלשהו במקרה הזה, בין השאר לנוכח התייחסות בתי המשפט בשתי הערכאות לנושא המעצר. אולם, כתב אישום לא תלוי בהחלטות על מעצר או הארכת מעצר. יתכנו מצבים שאנשים משוחררים ממעצר ואף על פי כן המדינה מוצאת לנכון לקבוע שהתנהגותם לא עולה בקנה אחד עם החוק – ויש לבלום אותה.
חלק מרכזי באירוע הזה הוא המסר. כניסה של כ־20 איש לתוך רצועת עזה – כשלפחות תשעה מהם צועדים פנימה כ־500 מטר ומצהירים על כוונותיהם לבנות מאחז וליישב את עזה – היא לא רק הבעיה של מדינת ישראל לנוכח התיק המתנהל בבית הדין הבינלאומי לצדק בהאג או של אותם צעירים המסכנים את חייהם. הטיפול הרפה מעביר את המסר כי אין השלכות למעשים הללו.
היחס שהמשטרה וצה"ל העניקו למקרה הזה היה במסגרת חופש הביטוי וההפגנה. כלומר, לטענתם מדובר באנשים שרק רצו לבטא את הדעות הפוליטיות שלהם וגם חדרו לשטח עזה
לפני כמה שנים צעירה ישראלית חצתה את הגבול לתוך סוריה באזור החרמון. השחרור שלה – באמצעות תיווך רוסי – היה מסובך ביותר והרקע להתנהגות שלה היה מורכב. צו איסור פרסום הוטל על המקרה. אותה צעירה הועמדה לדין על הסתננות לארץ אויב ועבירה על חוק הכניסה לישראל. היא הורשעה בבית משפט ונידונה לתשעה חודשי מאסר.
במקרה שהתרחש השבוע, הרשויות בישראל התייחסו לפעילות של הצעירים באופן שונה. היחס שהמשטרה וצה"ל העניקו למקרה הזה היה במסגרת חופש הביטוי וההפגנה. כלומר, לטענתם מדובר באנשים שרק רצו לבטא את הדעות הפוליטיות שלהם וגם חדרו לתוך לשטח עזה.
היחס השונה החריג עלה מההודעה הפומבית שהמשטרה פרסמה יחד עם הדיווח על האירוע. "משטרת ישראל פועלת כדי לאפשר את חופש הביטוי והמחאה לכל אדם, כל עוד הדבר נעשה במסגרת החוק ולא מסכן את חיי הציבור או המפגינים עצמם.
"המשטרה תפעל ככל שיידרש כדי לוודא את שלומם וביטחונם של המפגינים ותנקוט באפס סובלנות כלפי מי שיסכן חיים ו/או יתקוף שוטרים", נאמר בהודעה שסיכמה את האירוע.
הנקודה הכי מטרידה בסיפור הייתה היחס למפגינים האלה המבטאים את חופש הביטוי שלהם לכאורה ולכן זוכים לאי־אכיפה, כשמפגינים אחרים נעצרים על ימין ועל שמאל ואף מבקשים להאריך את מעצרם בשבוע שלם
הבעיה היא שהיחס הזה – כאילו מדובר רק בהפגנה ובשמירה על זכות המחאה וחופש הביטוי – עלול לגרום לצרות צרורות עבור מדינת ישראל.
אם בפעם הראשונה שהם מקיימים צעדה, נושאים שלטים ונכנסים לעזה כדי לנסות ולהקים מאחז – אין שום השלכות, מעצרים ו/או כתבי אישום. בניסיונות הבאים בסופו של דבר אף יוקם מאחז וצה"ל ייגרר לשמור על המקום.
אולם, הנקודה הכי מטרידה בסיפור הייתה היחס למפגינים האלה המבטאים את חופש הביטוי שלהם לכאורה ולכן זוכים לאי־אכיפה, כשמפגינים אחרים נעצרים על ימין ועל שמאל ואף מבקשים להאריך את מעצרם בשבוע שלם.
ד"ר יעל עבאדי־רייס, למשל, נעצרה אחרי שריססה את המספר 1,400 על קיר ביתו של ח"כ שלום דנינו ביישוב עומר. המשטרה ביקשה להאריך את מעצרה בשבעה ימים, ובסופו של דבר היא נשלחה למעצר בית, כשבמהלך החקירה המשטרה שאלה אותה למי הצביעה בבחירות ומה עשתה ב־7 באוקטובר.
המסקנה העולה מהתנהגות השוטרים והשופטים ניכרת לעין: מי שיעכב או יעצור את האנשים התומכים בעמדות הפוליטיות של השר לביטחון לאומי או שר המשפטים – לא יקודם במשטרה, או לא יקודם בשיפוט
ומה לגבי מעצרה של ירדן מן מרחובות, שהואשמה בתקיפת השרה להגנת הסביבה אחרי סכסוך מצולם במרכז קניות בעיר? מתיעוד העימות אין זכר לתקיפה פיזית של השרה עידית סילמן – שהמשיכה לעקוב אחרי מן אחרי שזו התרחקה מהמקום (עניין ה"מסוכנות" היה שיקול במעצר). גם את האירוע הזה היה אפשר לפרש כ"הפגנה" ולקבוע שאין טעם להאריך את מעצרה.
המסקנה העולה מהתנהגות השוטרים והשופטים ניכרת לעין: מי שיעכב או יעצור את האנשים התומכים בעמדות הפוליטיות של השר לביטחון לאומי איתמר בן גביר או שר המשפטים יריב לוין או של חברת הוועדה לבחירת שופטים אורית סטרוק – לא יקודם במשטרה, או לא יקודם בשיפוט.
אז למה שהמשטרה תרצה לאכוף את החוק כשאותם אנשים גם נכנסים לעזה ומסכנים את חיילי צה"ל, את השוטרים ואת חייהם עצמם?
תגובות עכשיו הזמן לומר את דעתך
תגובתך פורסמה! שתפו את עמוד הפרופיל שלכם
ועכשיו אנו זקוקים לתמיכה שלך עזרו לנו להמשיך ליצור עיתונות אמינה, מקצועית וליברלית
תמכו בנואני חושב שברגע שאזרח נכנס לשטח עזה הוא מפר צו של שטח צבאי סגור ולכן תחום השיפוט הוא צבאי. לא? הצבא צריך להגיש תלונה נגדם. אולי לא מגישים תלונה כי הם עסוקים עם הנוחבות. לך תדע מה קורה שם…