מחלוקת עמוקה שוררת בין הנשיא ג'ו ביידן וראש הממשלה בנימין נתניהו לגבי המתווה הנוגע ל"יום שאחרי". מזכיר המדינה האמריקאי אנתוני בלינקן אמר במהלך ועידת מינכן לביטחון: "כמעט כל מדינה ערבית רוצה כעת בכנות
לשלב את ישראל באזור כדי לנרמל את היחסים… כדי שישראל תוכל להרגיש בטוחה יותר", ו"להמשיך למדינה פלסטינית שגם מבטיחה את ביטחון ישראל".

נתניהו מתנגד בתוקף לפתרון שתי המדינות. הוא מאמין שמדינה כזו תוביל לפלישה נוספת, בדיוק כמו ב-7 באוקטובר. "ישראל לא תיכנע לתכתיבים בינלאומיים בנוגע להסכם עתידי עם הפלסטינים", הוסיף. הוא מהדהד את רגשותיהם של רוב היהודים כלפי מדינה פלסטינית.

נתניהו מאמין שמדינה פלסטינית תוביל לפלישה נוספת כמו ב-7 באוקטובר. "ישראל לא תיכנע לתכתיבים בינל' בנוגע להסכם עתידי עם הפלסטינים", הוסיף. הוא מהדהד את רגשות רוב היהודים כלפי מדינה פלסטינית

ביידן הוא הנשיא הכי פרו-ישראלי בהיסטוריה, אבל נראה שהוא אובד עצות בנוגע לדרך שבה ניתן לשכנע את נתניהו ואת הציבור שההישרדות העתידית שלו קשורה קשר בל-יינתק לפתיחת פרק חדש עם חמשת מיליון שכניהם הפלסטינים בגדה המערבית ובעזה.

האם ניתן ליישב מתווים סותרים אלה?

שילוב מלא של ישראל בנאט"ו יוסיף נדבך משמעותי של מעטפת ביטחון איתנה למתווה ביידן, וישמש תמריץ שעשוי לחולל שינוי בתודעתם של הישראלים. ערבות מוצקה כברזל של "לעולם לא עוד", שתוצע על ידי 32 מדינות, עשויה לגבור על חוסר הביטחון, החשדות וההתנגדות למדינה פלסטינית, גם אם היא מפורזת.

*  *  *

המכון הישראלי לדמוקרטיה ערך לאחרונה סקר בקרב הציבור בנוגע למרכיבי תוכנית ביידן: 59 אחוז מהיהודים הישראלים מתנגדים לעסקה הכוללת מדינה פלסטינית, שלום עם ערב הסעודית וערבות אמריקאית; רק 29 אחוז מהנשאלים הביעו תמיכה ברעיון זה.

חמישה חודשים לאחר הטבח הברברי באוקטובר, הישראלים עדיין סובלים מטראומות עמוקות. אפילו שמאלנים רבים, שבעבר אהדו את רעיון המדינה הפלסטינית, מתנגדים לו בתוקף כעת.

פיתוי ישראל באמצעות הסכם שלום עם סעודיה, מנהיגת העולם הערבי, כפי שרואה ביידן בחזונו, הוא הכרחי אך אינו מספיק כדי להפיג את הפחדים הקיומיים ואת הצלקות הרגשיות העמוקות שחשים הישראלים.

שילוב מלא של ישראל בנאט"ו יוסיף מעטפת ביטחון איתנה למתווה ביידן, וישמש תמריץ שעשוי לחולל שינוי בתודעת הישראלים. ערבות מוצקה של "לעולם לא עוד", שתוצע על ידי 32 מדינות, עשויה לגבור על חוסר הביטחון

לפני ה-7 באוקטובר, האתוס הלאומי של ישראל דגל בהסתמכות עצמית. מתקפת חמאס החלישה את האמונה הזו. ישראלים רבים הרגישו פגיעים ביותר ונטושים על ידי מדינתם, שבעבר הוכתרה כמעצמת-על אזורית בלתי מנוצחת.

ישראל לא הצליחה להרתיע את חמאס וגם צה"ל לא היה זמין להצלת תושבי יישובי עוטף עזה או למניעת חטיפתם של בני ערובה. כמעט חמישה חודשים חלפו מאז תחילת המלחמה. 30,000 פלסטינים נהרגו, למעלה מ-100 בני ערובה עדיין בשבי, וחמאס עדיין לא הובס.

רוב הישראלים (ערבים ויהודים כאחד), מאמינים שקלושה האפשרות להשגת "ניצחון מוחלט". על פי סקר שנערך לפני מספר ימים על ידי המכון הישראלי לדמוקרטיה – במוקדם או במאוחר הישראלים יבינו, לנוכח האיומים האזוריים המרובים העומדים בפניהם, שלא ניתן להבטיח את ביטחונם ורווחתם רק באמצעות כוחניות.

לאחר סיום מלחמת עזה, ארה"ב וגרמניה, בעלות הברית הקרובות ביותר של ישראל, הן המתאימות ביותר לבדוק את הרעיון של הצטרפות ישראלית. ללא ספק, המלחמה באוקראינה ופוליטיקה פנימית בתוך המדינות החברות יהוו בהחלט מהמורות בתהליך.

בקשתה של שוודיה, למשל, שעוכבה על ידי הונגריה במשך למעלה מ-20 חודשים, אושרה לבסוף על ידי הפרלמנט שלה. קשריו ההדוקים של ויקטור אורבן ההונגרי עם ולדימיר פוטין הרוסי, שרואה בהרחבת נאט"ו איום – הם שהיו האחראים לעיכוב.

לפני ה-7 באוקטובר, האתוס הלאומי של ישראל דגל בהסתמכות עצמית. מתקפת חמאס החלישה את האמונה הזו. ישראלים רבים הרגישו פגיעים ונטושים ע"י מדינתם, שבעבר הוכתרה כמעצמת-על אזורית

נדרש קונצנזוס כדי לקבל מדינה חדשה לברית. אין ספק שזו תהיה משימה מונומנטלית, במיוחד מכיוון שישראל נמצאת גיאוגרפית מחוץ לאירופה. עם זאת, היא ראויה לבחינה רצינית של הקונגרס והבית הלבן.

רוב חברות נאט"ו, למעט טורקיה, תומכות בישראל, אם כי כמה מהן גינו בחריפות את האופן שבו ניהלה את המלחמה ודחקו להפסקת אש מיידית. מזכ"ל הארגון, ינס סטולטנברג, הכריז לאחר הפיגוע באוקטובר: "ישראל לא עומדת לבדה".

לארצות הברית ול-31 החברות האחרות בברית יש אינטרס חזק במזרח תיכון יציב ובהנמכת גובה הלהבות של הסכסוכים המקומיים. ההתקפות של החות'ים על ספינות בים האדום, למשל, שיבשו את נתיבי השייט ואת אספקת הנפט למערב. הפגנות פרו-פלסטיניות מסיביות ודרישות להפסקת אש מיידית בעזה התקיימו במספר רב של בירות באירופה; התקריות האנטישמיות גדלו באופן משמעותי, ואיומי הטרור התרבו. מלחמת עזה הפכה כעת לפצצת זמן חברתית נפיצה ביותר בתוך היבשת.

לאורך השנים שמרה ישראל על שיתוף פעולה הדוק עם הברית האטלנטית במגוון תחומים; היא הוגדרה על ידי ארה"ב ב-1987 כבעלת ברית עיקרית שאינה חברה בנאט"ו. ב-2016 היא חנכה נציגות דיפלומטית קבועה במטה הארגון בבריסל.

טורקיה, התומכת הקולנית של הפלסטינים, תתנגד להצטרפות ישראל לנאט"ו. עם זאת, אם החברות תיקשר בהקמת מדינה פלסטינית, התנגדותה עשויה להתרכך. ההתקרבות בין המדינה המוסלמית הגדולה ביותר בנאט"ו למדינה היהודית, היא גם אינטרס של נאט"ו.

תגובתן של מדינות ערב והפלסטינים להצטרפות ישראלית אינה ודאית. סעודיה, לעומת זאת, המבקשת הסכם הגנה עם ארה"ב כחלק מחבילת השלום של ביידן, בוודאי לא תתנגד להצטרפות ישראל לארגון.

ההגנה של הברית האטלנטית תחול על ישראל, כפי שנובע מהסעיף החמישי של אמנת הארגון, הקובע כי התקפה על מדינה חברה תיחשב כהתקפה על כל חברות הברית. עם איראן מורתעת, תפיסת הביטחון הלאומי של ישראל תעבור מהפך דרמטי. גם טביעת הרגל האגרסיבית של טהראן באזור תיבלם באופן משמעותי.

נדרש קונצנזוס כדי לקבל מדינה חדשה לברית. אין ספק שזו תהיה משימה מונומנטלית, במיוחד מכיוון שישראל נמצאת גיאוגרפית מחוץ לאירופה. עם זאת, היא ראויה לבחינה רצינית של הקונגרס והבית הלבן

הצטרפות לנאט"ו, בד בבד עם הסכם שלום ערבי-ישראלי אזורי והקמת מדינה פלסטינית מפורזת, יהוו מתווה מבני נועז וארוך טווח, שיכול להניח את היסודות לעתיד של שלום בר-קיימא באזור הבעייתי ביותר בעולם.

יהודה לוקץ׳ הוא פרופסור-חבר אמריטוס ליחסים בינלאומיים באוניברסיטת ג׳ורג׳ מייסון, וירג׳יניה. פרסם חמישה ספרים. הוא מחבר הספר שיצא לאור לאחרונה: "Op-Ed: Musings on War & Peace in the Middle East and Beyond"