"לא אפסיק לתמוך בישראל, אך מבצע ברפיח הוא קו אדום".
זהו ציטוט מראיון שנתן הנשיא ג'ו ביידן השבוע (10.3.24) ושבו הרחיב על מעורבות ארה"ב בענייני המלחמה בעזה והקשרים עם ישראל.
נראה, כללית, שאיבדנו את עצמאותנו. כל צעד משמעותי במלחמה הזו מצריך אישור של ארה"ב. ותודה לאל שכך.
מדינת ישראל התדרדרה תחת ממשלת בנימין נתניהו האחרונה לשפל שלא ידענו כמותו. נורמות שלטוניות ננטשו ורוסקו. כללי המשחק של מדינה תקינה נדחקו הצידה מפני תאוות השלטון של נתניהו ולשם השבעת תביעותיהם של שותפיו הקואליציוניים.
ישראל התדרדרה תחת ממשלת נתניהו לשפל שלא ידענו כמותו. נורמות שלטוניות ננטשו ורוסקו. כללי המשחק של מדינה תקינה נדחקו הצידה מפני תאוות השלטון של נתניהו ותביעות שותפיו הקואליציוניים
זה התחיל, מיד אחרי שכוננה הממשלה הזו, בהתקפה פרועה על בית המשפט העליון ושופטיו. עם שלם מזועזע יצא לרחובות שבוע אחר שבוע, חודש אחר חודש. ועניין זה עוד לא נגמר. מי שמונה להיות שר המשפטים, ואשר תפקידו, כאחד הפיונים ועושי דברו של נתניהו, לסרס את מערכת המשפט – ממשיך בכך עד היום.
גם קופת המדינה נבזזת: מוסדות לאומיים מרכזיים, כמו מכון וולקני, שמחקריו הם תשתית לחקלאות בישראל, סובלים ממש לאחרונה מקיצוצים קשים – בשעה שהעברת "כספים קואליציוניים" ממשיכה. כך גם מימונם של שרים פיקטיביים, כחלק ממעשה-המרכבה הקואליציוני.
נתניהו הביא בעשורי השנים של שלטונו לפגיעה שיטתית בנורמות שלטוניות במדינה. עד כדי כך שאנשים פה כבר הגיבו בהשלמה לשערוריות שנולדו חדשות לבקרים. "ככה זה בפוליטיקה", נהגו להפטיר, כאילו מדובר בגזירת גורל.
אף יותר מסוכן מהנאמר לעיל הוא מה שקורה בתחום הביטחון הפנימי. כדי להמשיך בשלטונו, לאחר שהציבור השקול והאחראי בישראל נטש אותו, נתניהו חבר לגורמים לאומנים קיצוניים, העושים כל שביכולתם כדי לחרחר מדון עם הערבים בקרבנו.
כך שבעיצומה של מלחמה בפלסטינים בעזה, שבאופן טבעי מעוררת רגשות עמוקים אצל פלסטינים אצלנו, איתמר בן-גביר פועל לחמם גם את הזירה הערבית בישראל גופא ובשטחים בשליטתה.
גם מה שקורה בתחום הביטחון הפנימי מסוכן. כדי להמשיך בשלטונו, לאחר שהציבור השקול בישראל נטש אותו, נתניהו חבר לגורמים לאומנים קיצוניים, העושים כל שביכולתם כדי לחרחר מדון עם הערבים בקרבנו
בחודש הרמדאן הרגיש – בן גביר רצה לצמצם דרסטית הגעה של מתפללים פלסטינים להר הבית. נתניהו הסכים בתחילה, כי הוא תלוי בבן גביר להמשך שלטונו, אך לנוכח אזהרות מהאמריקאים ולנוכח עמדת בני גנץ בקבינט המלחמה, הוא נאלץ לסגת (ונראה כרגע שזה הקבינט הביטחוני שיקבל סמכויות בקשר לכך). אירוע זה הוא סימפטומטי למצב אליו הגענו.
הדבר הגרוע כרגע עבור מדינת ישראל הוא עצמאות החלטות – שפירושה המעשי הוא הפקדת גורלה בידי ממשלה לא אחראית, שאיבדה כבר גם את אמון העם (לפי כל הסקרים). האמריקאים השקולים ועם תחושת אחריות לגורלה של ישראל, נהיו עתה לקרש ההצלה שלנו. כך זה גם היה בנושא ה"רפורמה המשפטית" – אז הם הזהירו את נתניהו בכל לשון של אזהרה להימנע מכך. אך הוא לא שעה להם עד שהגיעה המלחמה וטרפה את קלפי הממשלה בעניין.
ישראל נכנסה למצב של הרס פנימי עם ראש ממשלה שתאוות השלטון שלו לא יודעת גבול, וכדי להישאר בתפקידו הוא מוכן לעשות הכל – כולל מה שבעליל לא טוב ולעתים אף מסוכן למדינה.
יש קושי לסלקו, כי בעשורי השנים של שלטונו הוא דאג לשתול את נאמניו האישיים בכל צומת חשובה במדינה. כולל אנשים מעוטי-כישורים בתפקידים בכירים מאד, שזה עוד סוג של פגיעה בתקינות שלטונית. לעקור את כל המבנה הזה אינו עניין של מה בכך.
וכאן נכנסים לתמונה ארה"ב והנשיא ביידן. אם הם ייחלצו לעזרתנו בכך, זה יכול לקצר מאד את תהליך סילוק נתניהו וממשלתו מהשלטון. לאמריקאים יש את המנופים והכלים לכך. אף אם זה יבוא במחיר "איבוד עצמאות" זמני שלנו, זה מה שנדרש עתה. על האמריקאים, רצונם הטוב, שיקול דעתם וחוש האחריות שלהם, ניתן לסמוך יותר מאשר על ממשלתנו הנוכחית.
הדבר הגרוע כרגע עבור ישראל הוא עצמאות החלטות – שפירושה המעשי הוא הפקדת גורלה בידי ממשלה לא אחראית, שאיבדה גם את אמון העם (לפי כל הסקרים). האמריקאים השקולים הפכו לקרש ההצלה שלנו
אז השנה נוסיף את ה-4 ביולי לחגיגות המציינות את תקומת ישראל. האמריקאים הפכו להיות "הפטרון הטוב" של מדינת ישראל – עשו ועושים גדולות ונצורות עבורה.
ביום העצמאות עצמו נדלג השנה על טקס הענקת פרס ישראל לנוכח התנהלותו והחלטותיו השרירותיות של פיון נוסף של נתניהו, יואב קיש, שמונה להיות שר החינוך (ומאז מינויו נמצא בעימותים עם ראשי האקדמיה פה).
כשתלך הממשלה הנוכחית והשלטון יעבור לגורמים השקולים ובעלי האחריות בישראל, אשר רוב הציבור פה מייחל לחזרתם, יחזור יום העצמאות שלנו למעמדו הקודם.
מנחם ברג הוא פרופסור (אמריטוס) באוניברסיטת חיפה בחוג לסטטיסטיקה ושימש בעבר כראש החוג. תחום מחקרו: ניתוח סיכונים. שימש גם בעבר כראש התכנית ללימודי אקטואריה באוניברסיטת חיפה.
תגובות עכשיו הזמן לומר את דעתך
תגובתך פורסמה! שתפו את עמוד הפרופיל שלכם
כל זה נכון, הבעיה היא אחת: המערב ברובו עדיין לא מבין שהדבר היחיד שיכול להחזיר ביטחון לישראל וגם לייצר איזשהוא עתיד לפלסטינאים זה חיסול מעמיק של חמאס.
בדיוק כמו שכניסה לברלין הייתה אסון הומניטרי ב45', אבל אם המשטר הנאצי היה שורד – האסון היה גדול הרבה יותר.
הפתרון היחיד למנוע את הריסת רפיח – החזרת החטופים, כניעה ללא תנאי של חמאס והסגרת הנהגת חמאס בעזה. בינתיים הממשל האמריקאי לא מציב את זה כתנאי, ואנחנו כמובן טועים בגדול שאנחנו לא מסבירים שכניעת חמאס היא אופציה על השולחן (רק בשביל אוזניים מערביות, ברור ששהיד לא נכנע)