מטרות-העל של הקבינט, הממשלה, הכנסת ומדינת ישראל בעת הזו, לאחר מתקפת הטרור של השבעה באוקטובר, צריכות להיות:

1

שחרור כל החטופים והחטופות משבי חמאס. השבת כל האזרחים והחיילים הביתה הוא ציווי ערכי ומוסרי עליון ודחוף, שבלעדיו אין לנו זכות קיום כאן בארץ ישראל.

2

החזרת כל מפוני הדרום והצפון לביתם בבטחה ושיקום בתיהם ויישוביהם. החזרה ושיקום הינם חובת המדינה לאזרחים בני ההתיישבות, ששומרים על הגבולות עשרות שנים.

3

השבת הביטחון האישי והלאומי לכול אזרחי ישראל. ביטחון אזרחי ישראל כולם יאפשר חיים נורמליים בכל מקום בארץ ללא סיכונים, ללא פחד ועם ביטחון מלא ולא רק תחושת ביטחון.

מטרות-העל של ישראל כעת צריכות להיות: שחרור כל החטופים, החזרת כל המפונים ושיקום ישוביהם, והשבת הביטחון האישי והלאומי לכל האזרחים

השגת מטרות אלה הכרחית להמשך קיומה של המדינה ולאחדות העם בארץ ישראל.

מטרות מושגות ע"י קביעת אסטרטגיה ויישומה. הצלחת כל ארגון עסקי, ציבורי או ביטחוני, דורשת קביעת מטרות שעונות לשאלה "מה רוצים להשיג?", ולאחריה אסטרטגיה (הדרך להשגת המטרה) שעונה לשאלה "איך רוצים להשיג?". ראשית "מה?" ובכפוף לו "איך?" – בסדר זה.

הקבינט והממשלה הקדימו לקבוע אסטרטגיה עוד לפני קביעת מטרות: האסטרטגיה נקבעה כמלחמה, ולמלחמה הוגדרו מטרות – עולם הפוך. כך, בדרך הפוכה, נקבעו מטרות חלקיות ומעוותות לאסטרטגיה שמוגבלת למלחמה בלבד.

המצב שיצר הקבינט שגוי ומגביל את פעולתו ואת ההצלחה. למשל, שינוי או התאמת האסטרטגיה נתפסת ככישלון, בעוד שמטרות-העל אמורות להיות העיקר והאסטרטגיה אמורה להיות הדרך להשגתן.

האסטרטגיה יכולה לכלול אופנים, כמו: מלחמה מוגבלת/מלאה נגד חמאס או חזבאללה, פשיטות צבאיות, משא ומתן צר/רחב עם גורמים שונים, הקמת כוחות לשיטור ושליטה אזרחיים, פירוז שטחים, וכד'.

אין לאמץ אסטרטגיה שתפגע בהשגת המטרות (הטלת פצצת אטום, פגיעה באוכלוסייה אזרחית בלבד), או שתפגע בהיבט המדיני (התנגדות גורפת לשיתוף פעולה בינלאומי).

הקבינט והממשלה הקדימו לקבוע אסטרטגיה לפני קביעת מטרות: האסטרטגיה נקבעה כמלחמה, ולמלחמה הוגדרו מטרות – עולם הפוך. כך נקבעו מטרות חלקיות ומעוותות לאסטרטגיה שמוגבלת למלחמה

הקבינט יצר מצב הפוך שפוגע בהשגת המטרות ההכרחיות. מלחמה אינה מטרה. גם  פגיעה באוכלוסייה אזרחית אינה מטרה. לכן, הידידה הגדולה ביותר שלנו מזהה אובדן דרך של המנהיגות שלנו. אובדן דרך שנוצר בגלל החלטות וקביעות הפוכות של הקבינט, שפוגעות ולא מסייעות בהשגת המטרות ההכרחיות.

אטימות וסירוב לדיון הן לא הדרך, כמו גם יציאה נגד מדינות ידידות. פתיחות לדיון על האסטרטגיה תשיג לגיטימציה ותאפשר השגת המטרות. אז אולי באמת איבדנו את הדרך?

השגת מטרות העל תביא אותנו הכי קרוב לניצחון, אם בכלל, אחרי ה-7 באוקטובר. ניצחון הרוח והנפש יושג אך ורק עם השגת מטרות אלה, מטרות שעדיין לא הוגדרו כנדרש ע"י הקבינט.

ניצחון מוחלט (מה זה?) לא יושג בכל מקרה באמצעות אסטרטגיה של מלחמה בלבד. אז אולי הידידים שלנו, כולל היהודי הבכיר ביותר בממשל האמריקאי, צ'אק שומר, מיטיב להבין. דחיינות גורפת ללא דיון ושיתוף פעולה, ימנעו בוודאות את השגת המטרות.

רק אי הסכמה על המטרות ההכרחיות מצדיקות דחיה של דיונים ושיתוף פעולה – אבל זה לא המצב. קביעת מטרות העל הכרחית. קביעת האסטרטגיה מחויבת התאמה למצב ותהליך משתנה.

הקבינט יצר מצב הפוך שפוגע בהשגת המטרות ההכרחיות. מלחמה אינה מטרה. גם  פגיעה באוכלוסייה אזרחית אינה מטרה. לכן, הידידה הגדולה ביותר שלנו מזהה אובדן דרך של המנהיגות שלנו

המצב הנוכחי שיצר הקבינט מוביל אותנו לדרך ללא מוצא – אולי באמת זה אובדן דרך?

ד"ר ישראל טירקל הוא מרצה במחלקה להנדסת תעשייה וניהול באוניברסיטת בן-גוריון, ב-15 השנים האחרונות ויועץ בתחומי התוויה וניהול אסטרטגיה, ניהול תפעול וניהול פרויקטים. לשעבר מנהל בכיר באינטל, ברמת סמנכ"ל, כולל 23 שנות ניסיון בישראל ובארה"ב.