תחת הכותרת סוחטת הרגשות: "בנק הפועלים הורה לבטל סליקת תרומות להנצחת לוחם" – פורסמה השבוע כתבה (Ynet, 24/03/2024) המתארת תביעה נגד מסכת התעללות לכאורה של הבנק ושל חברת סליקה – בעמותה, המנהלת קמפיין תרומות להנצחת זכרו של לוחם שנהרג בצפון הרצועה.

התביעה קובלת על התערבות הממשל האמריקאי בפרויקט הנצחה תמים לכאורה, שמקושש תרומות למפעל חייו של הנופל. למעשה, מדובר בטענות מניפולטיביות, המצניעות את העובדה ש"מפעל החיים" המדובר הוא מאחז בלתי חוקי, שספג סנקציות אמריקאיות בשל אלימות כלפי פלסטינים. המוסדות הפיננסיים הישראליים נענים לדרישת הממשל בסירובם להעביר דרכם תרומות, שבפועל עוקפות את אותן סנקציות.

הקמפיין השיג עד כה כ-3.2 מיליון שקל, והוצא צו זמני ע"י שופטת, המונע את החזרת הכספים לתורמים ומחייב את הנתבעים להשיב לתביעה.

*  *  *

בכתבה מפורטות טענות העמותה ומפורטים בה פרטי הקצין שנפל, מוזכרות טענות לחוסר צדק ולהיעדר הליך הוגן, וגם טענות נגד התערבותו של הממשל האמריקאי בעניינים פנימיים בישראל. התערבות שאינה מאפשרת, לכאורה, "לאזרחי ואזרחיות מדינת ישראל לתרום מכספם, כמעשה של הכרת הטוב, עבור חלל צה"ל, גיבור ישראל, אשר את זכרו הם מבקשים להוקיר באמצעות מרכז הנצחה שיוקם על שמו בהתאם ובכפוף לכל דין".

התביעה מגוללת את טענות העמותה, ומוזכרים פרטי הקצין שנפל, טענות לחוסר צדק והיעדר הליך הוגן, וטיעונים נגד התערבותו של הממשל האמריקאי בעניינים פנימיים בישראל

התרומה בקמפיין היא למען "הקמת מרכז הראל לגבורת ישראל בבקעת הירדן והפעילות במרכז כוללת עשייה בהתיישבות ובמרחב החינוכי".

אכן ניגון ופריטה רבתי על כל מיתרי הפטריוטיות והרגש היהודי.

אבל בכתבה הארוכה לא מוזכרת אפילו ברמז העובדה, שמרכז ההנצחה המתוכנן אמור לקום בתוך חוות עמק תרצה, אותה "חוות משה" של משה שרביט, אחיו של הקצין הנופל, שעליו ועל חוותו הטיל הממשל האמריקאי צו נשיאותי של סנקציות אישיות ואיסור קיום קשרים עם האיש ועם החווה שלו בשל רמות גבוהות של אלימות כנגד אוכלוסייה פלסטינית שבסביבתו.

בתביעתה, העמותה טוענת ש"אין בין פרויקט ההנצחה של קמפיין ההתרמה לבין הסנקציות האמריקאיות או לבין כל פעולה בלתי חוקית אחרת, דבר וחצי דבר".

יצוין שחוות משה הוקמה ללא היתר לפני כשלוש שנים בעמק תרצה שבבקעה, בסמוך למושב חמרה, על "אדמות מדינה" בשטח C (כינוי מכובס לאדמה שנגזלה מהרשות הפלסטינית) ושנגדה בוצעו פעולות אכיפה של המנהל האזרחי. במסגרתן נמסרו צווי הפסקת עבודה על הקרקע שעד היום לא נאכפו ומתנהל עתה מאמץ להלבין את הגזל.

עוד יצוין, שהסנקציות האמריקאיות (והבריטיות) הוטלו בין היתר בשל המחדל והכישלון המתמשך של השלטונות הישראליים ומערכות אכיפת החוק שלהם למנוע את האלימות הזו, את ההשתלטות על הקרקעות ואת גירוש התושבים המקוריים מאדמתם.

אבל בכתבה הארוכה לא מוזכר אפילו ברמז, שמרכז ההנצחה אמור לקום בחוות עמק תרצה, ב"חוות משה" של משה שרביט, אחי הקצין שנפל, אשר עליו ועל חוותו הטיל הממשל האמריקאי סנקציות אישיות

באתר הקמפיין – בעברית, אנגלית וצרפתית, כבר אין כל זכר לקשר כביכול שבין מפעל ההנצחה "שבבקעה" לבין החווה של משה, חוות עמק תרצה. אבל שכחו כנראה להסיר את קטע הווידאו המלווה, שבו מוצגת "חוות משה" והפעילות להקמת המרכז בתוכה.

משה שרביט, אחיו של הנופל, מציג באותו וידאו וגם מתראיין לכל מיקרופון, תוך שהוא מתאר בגאווה את חלקו ופועלו המתמשך של אחיו המנוח בהקמת וביסוס החווה.

רק לשם ההשוואה, ראו את הכתבה של אלמוג עזר בכלכליסט באותו יום, כתבה שהיא הרבה יותר מקצועית, מאוזנת ואינפורמטיבית.

בתגובתם לבית המשפט מיום 26/03/2024, טענו בנק הפועלים וחברת גמא לקשר ישיר בין התרומות לבין משה שרביט וחוותו. לפי בנק הפועלים: "קיים קשר הדוק ביותר, גלוי ושאינו משתמע לשתי פנים, בין מרכז הראל לגבורת ישראל לבין משה שרביט – אחיו של סרן הראל שרביט ז"ל – ובין המרכז לחוות משה (הנקראת גם חוות עמק תרצה), עד כי ניתן לומר כי העברת הכספים להקמת המרכז כמוה כהעברת כספים למוכרזי הסנקציות עצמם". השופטת אמורה לדון בתביעה היום.

ארנון הראל הוא כותב ואזרח הפועל במסגרת המחאה האזרחית בישראל. כתיבתו נעה על התפר שבין ניתוח ביקורתי לפעולה אזרחית, ומתמקדת בפערים שבין חוק, מוסר וכוח בפעולת מוסדות המדינה. הראל רואה בכתיבה עצמה אקט אזרחי, ובשתיקה לנוכח עוולות – צורה של שיתוף פעולה. 20 שנות קבע ועוד 15 שנות מילואים בחיל האוויר בתפקידי פיקוד בשדה, מודיעין ומטה; 25 שנות אפיון, עיצוב פיתוח וניהול פרויקטים של מערכות מידע גדולות; 6 שנות הוראה בתיכון. בעל השכלה אקדמאית נרחבת ומגוונת.