עכשיו, כאשר צה"ל יוצא מחאן יונס, ובקהיר מתחדשות שיחות עסקת החטופים, מתבהרים מאזני העסקה האמיתיים: חטופים תמורת יחיא סנוואר. רק עסקה שתבטיח את חייו של סנוואר עומדת על הפרק, ותמיד עמדה, וככל שהתכחשנו לה, או לא רצינו להודות שזאת העסקה, התארכו ימי הסבל של החטופים.

יהיו תנאים נוספים, כמו היערכות צה"ל בעזה ושחרור מסיבי של טרוריסטים, אבל אלה יהיו תנאים נלווים, שאותם ניתן לשנות בתום שחרור חטופינו.

ככל שהתכחשנו לכך שהעסקה היא סנוואר תמורת החטופים, התארכו ימי סבלם בשבי. יהיו תנאים נוספים, כמו היערכות צה"ל בעזה ושחרור מסיבי של טרוריסטים, אבל אלה יהיו תנאים נלווים, שניתן לשנותם בהמשך

חמאס בוודאי יתקע בשופרות הניצחון, אבל הוא הפסיד. עזה הרוסה, ולא תשוקם כל עוד חמאס בסביבה, ולסנוואר אין לאן ללכת. על פי מקורות ברמאללה, דווקא הרשות הפלסטינית חיפשה לסנוואר עיר מקלט באלג'יריה, אבל אלג'יריה סירבה לקלוט אותו, וכתחליף רמאללה ביררה אצל מאוריטניה, אבל לא שמעתי שמאוריטניה הסכימה, ואני מעריך כי גם היא לא תסכים.

אם כך, מה שנשאר לסנוואר אלה הריסות חאן יונס ועיר הפליטים ברפיח, מקומות המסוכנים לו לא פחות מחיסול ממוקד ישראלי, ויש להניח כי ימשיך את חייו במחילות ולא יעז לעלות אל מחוץ למנהרות.

אפשר לומר די בוודאות, כי המלחמה בעזה יוצאת להפוגה ארוכה, וכי "הניצחון המוחלט" ברפיח כבר לא יהיה. כעת תלוי בהחלטות אסטרטגיות של ישראל אם בסופו של דבר יהיו פירות מדיניים משַנּי מציאות עבור ישראל, או שמבחינה מדינית ישראל תפסיד, למרות ניצחונה בשדה הקרב.

התקרית הטרגית שבה נהרגו 7 פעילי חסד של ארגון "המטבח המרכזי העולמי" (WCK) הייתה האירוע משנה המציאות שהביא להתפתחות האחרונה, שכן בעקבותיה הנשיא ג'ו ביידן דיבר עם בנימין נתניהו שיחה ארוכה. אנו מעריכים כי ארצות הברית שרטטה לישראל את גבולות הגזרה, וכי אצל נתניהו מה שלא הולך בשכל – הולך במקל. נתניהו מתרשם יותר מאיומים מאשר משיקולים ענייניים –  וכך הגענו לשלב סיום הלחימה בשלב הנוכחי ולהגברת סיכויי עסקת החטופים.

עדיין אין אנו יודעים מה קרה באירוע הטרגי עם שיירת הסיוע, אבל בשורה התחתונה נוצר מצב מסוכן – מצב מלחמה כאשר המלחמה למעשה הסתיימה בלי שסיפרו לנו. כלומר: הכוחות בשטח פעלו על פי נורמות של מלחמה, אבל מה שהם באמת עושים זה ביטחון שוטף, ולא מלחמה. ההבדל הוא שבמלחמה יש לכוחות בשטח יותר חופש פעולה ועצמאות בקבלת החלטות, בעוד שבביטחון שוטף הפיקוח של הפיקוד העליון יותר הדוק.

חמאס בוודאי יתקע בשופרות הניצחון, אבל הוא הפסיד. עזה הרוסה, ולא תשוקם כל עוד חמאס בסביבה, ולסנוואר אין לאן ללכת. על פי מקורות ברמאללה, דווקא הרשות הפלסטינית חיפשה לסנוואר עיר מקלט, לשווא

זה מוביל אותנו "למתקפה על רפיח" כאשר המצב בשטח של הוצאת האוגדות מן הרצועה, הפוך מן ההכרזות. איך מיישבים את הסתירה? אין סתירה. זה נתניהו קלאסי. הוא מסתיר את כוונותיו בספינים. הספין של "ניצחון מוחלט" ו"מבצע ברפיח" לא נועד לניצחון אלא לכישלון המטכ"ל, "והמבצע ברפיח" לא נועד למבצע אלא להטלת אשמה על המטכ"ל ש"נכשל" בביצוע "ההוראה" לסיים את המלחמה ברפיח.

מי שעוקב אחרי קבוצות הסרוגים, שם לב שגוברת שם הטרוניה מדוע אין בצמרת צה"ל בוגרי הישיבות הסרוגות, שהם "גיבורי המלחמה". יש לנו הערכה עמוקה למחיר הכבד שבוגרי הישיבות הסרוגות משלמים במלחמה, אבל הרחש בקבוצות הסרוגים מעיד שמאחורי הכפשת המטכ"ל הנוכחי יש כוונה לחולל הפיכה "אמונית" בצמרת צה"ל, ובצלאל סמוטריץ' אומר אז זה די בגלוי.

זאת הסיבה האמיתית לכך שסמוטריץ' מתנגד לשרשרת המינויים החדשה שבכוונת הרמטכ"ל הרצי הלוי לעשות בפיקוד הבכיר. והחלטת הרמטכ"ל לפטר קצינים "סרוגים" בעקבות תקרית שיירת הסיוע.

אם כבר אנו מדברים על "הנחיה" – יש לשים לב "להנחיה" של נתניהו לחדש את פרוייקט פיתוח שדה הגז של עזה. עדיין לא ברורה היתכנות המעשית של פיתוח הגז, אבל "ההנחיה" בעיתוי הזה מעלה כמה תהיות.

ביסודו של דבר, המאמץ הרציני הראשון לפתח את שדה הגז הימי היה של בריטיש הגז, אבל היא נטשה את הפרויקט מסיבות רבות, אחרי ההפיכה של חמאס שהשתלט על רצועת עזה ביוני 2007.

המצב בשטח של הוצאת האוגדות מן הרצועה הפוך מן ההכרזות בעניין "מתקפה על רפיח". איך מיישבים את הסתירה? אין סתירה. זה נתניהו קלאסי. הוא מסתיר את כוונותיו בספינים

מאז הייתה תחרות על תפיסת מקומה של בריטיש גז, וערב המתקפה של חמאס על ישראל, היו שיחות בתיווך אמריקאי על כך שמצרים תקבל את האחריות של שדה הגז. נתניהו הסכים, לכאורה, אבל מתברר שכעת, כאשר המצב שנוצר ברצועה פותח פתח של היתכנות למיזם, הוא מעדיף את קטאר ולא את מצרים.

איך תגיב מצרים על כך – עדיין לא ברור. אבל בפרויקט המקביל של נמל עזה, כאשר מתברר שגם את הנמל נתניהו מעדיף לתת לקטאר וכתוצאה האמירויות נטשו את פרויקט הנמל – הם הסבירו את הנטישה בהרג עובדי הסיוע.

אבל קטאר לא הודיעה על נטישה, למרות שארגון השפים היה קשור בקטאר. לי נראה שהדברים קשורים באכזבת האמירויות מכך שקטאר מקבלת את פרוייקט הנמל, בעוד שאיחוד האמירויות נמצא עם קטאר בעימותים גם בלוב וגם באגן המזרחי של הים התיכון.

לא צריך לחזור ולומר כי קטאר זה חמאס, וכי העדפת קטאר על פני האמירויות וסעודיה פירושה שחמאס נשאר. ובמקרה כזה – מי צריך מנהרות לא חוקיות בפילדלפי אם יש לו נמל חוקי בעזה? על פי פזית רבינא ממקור ראשון, העושים במלאכת נמל עזה הם כולם אנשי חמאס.

אשר לפיתוח הגז, הרי שראש הממשלה הפלסטינית החדשה, מוחמד מוסטפא, הוא גם מנהל קרן הפיתוח הפלסטינית PIF, שהייתה שותפה בזמנו עם בריטיש גז. בשיחות ערב ה-7 באוקטובר הוא תמך בעסקה שבה PIF תהיה שותפה של מצרים בפיתוח השדה, והיה נראה אז לכולם שישראל בקטע של מצרים, והנה – הגלגל התהפך שוב לכיוון קטאר.

לא צריך לחזור ולומר כי קטאר זה חמאס, וכי העדפת קטאר בנמל ובשדה הגז על פני האמירויות וסעודיה – פירושה שחמאס נשאר. ובמקרה כזה – מי צריך מנהרות לא חוקיות בפילדלפי אם יש לו נמל חוקי בעזה?

מבחינת הרשות הפלסטינית, חוץ מן החשיבות הכלכלית של שליטה על הנמל ועל שדה הגז, יש חשיבות לגבי הריבונות שלה על עזה, שהרי שליטה על אוצרות הטבע ועל מעברי הגבול הם סימני הריבונות. אם חמאס ישלוט – חמאס הריבון, ואם הרשות – הרשות הריבון.

אז האם הרשות הפלסטינית (הרש"פ) באמת חותרת לחזור לעזה? לא. בשיחות עם מקורותיי ברמאללה התברר לי שכל עוד חמאס בשטח, הרש"פ לא תבוא.

במקום כוחות של הרש"פ, רמאללה העלתה בפני ארצות הברית הצעה לכוחות בינערביים תחת הכותרת של הליגה הערבית – כלומר: צבא מצרים. הבנתי ממקורותיי שארצות הברית מסויגת, אבל יש להמשיך לעקוב.

לגבי שני הפרויקטים של נמל עזה ופיתוח שדה הגז, כוחות מצריים בעזה ירחיקו את קטאר ויכניסו את מצרים ועמה את האמירויות וקרוב לוודאי גם את סעודיה. אבל עדיין מוקדם לברך על המוגמר.

כל ההתפתחויות האלה עשויות לקבל תאוצה עכשיו, והן אשר יכריעו אם המלחמה בעזה תסתיים בניצחון מדיני או בכישלון.

כמו בעניין שדה הגז והנמל, גם כאן יש להיזהר מספינים. העסקה האמיתית, כאמור, היא חייו של סנוואר תמורת החטופים. כל עוד לא על זה מדברים, או לא מדווחים לציבור – אין עסקה.

מבחינת הרשות הפלסטינית, חוץ מהחשיבות הכלכלית של שליטה על הנמל ועל שדה הגז, יש חשיבות לגבי ריבונותה על עזה, שהרי שליטה על אוצרות הטבע ועל מעברי הגבול הם סימני הריבונות

אבל אם מדובר בהכרזה רשמית על סיום המלחמה, אחרי שכבר הסתיימה למעשה בגלל פרשת הרג פעילי הסיוע – סנוואר יינצל, וזה עשוי להביא לנו בחזרה את חטופינו. זאת העסקה – הפסקת המלחמה, עסקת חטופים, סינוואר ניצל ואולי עוזב, ישראל מלקקת את פצעי 7 באוקטובר, מתאחדת באמת כדי להיערך למבחנים הבאים.

אם זה לא יקרה – הפסדנו. אם כן יקרה – ניצחנו.

פנחס ענברי הוא חוקר בכיר של מזרח התיכון, עיתונאי, סופר, תסריטאי ומשורר. שימש שנים רבות חוקר במרכז הירושלמי לענייני ציבור ומדינה. חיבר ספרי עיון על בבעיה הפלסטינית. הרומנים שחיבר יחד עם אשתו אביבה הם: "על גב סופה" - על אתגרי הקהילות הנוצריות בגליל המערבי בימי המנדט הבריטי מול האסלאם הרדיקלי ומעמד האישה, ו"שומר השאול" עוסק בשחיתות הישראלית.