מאמר נהדר.
מנומק ומדויק.
חבל שהתיק הגיע לבית המשפט. את פעילותם של מיסיונרים זרים במסווה של הדת היהודית היה צריך להפסיק מזמן. הם מסתתרים מאחורי הדת היהודית אבל בפועל אין שום דבר משותף בינם לבין היהדות.
אם לשפוט לפי הדברים שטראמפ עשה (ולא לפי משטרמפ אמר) הוא היה נשיא מהטובים שהיו בארה"ב. מחיר דלק הכי זול, תעשיות ומפעלים חוזרים לארה"ב. יש הסכם שלום בין ישראל למדינות ערב, יש משא ומתן עם צפון קוריה, אין מלחמה בין רוסיה לאוקראינה. אם לשפט לפי מה שטרמפ אמר (וסולף בתקשורת) הוא לא נשיא טוב. עם לשפוט לפי מה שביידן עמר הוא נשיא הכי טוב שהיה בארה"ב. אם לשפוט לפי מה שהוא עשה הוא נשיא רע מאוד שגרוע ממנו היה רק אובמה. הוא גרם להסכמה שבשתיקה לפלישה של רוסיה לחצי אי קרים, הוא יצא מאפגיניסטן ובגד בכל בני ברית שלו שם, הוא גרם למחירי דלק ונפט להגיע למחיר הכי גבוהה שהיה. הוא גרם לפלישה של רוסיה לאוקראינה ואחרי שמלחמה התחילה הוא בגד באוקראינה ולא מעביר לה נשק שהיה צריך להעביר לפי חוק לנד-ליז.
אני חושב שצריך לשפוט נשיא לפי מה שהוא עושה ולא לפי מה שהוא אומר – גם בישראל – ראה ערך נתניהו
ליברמן ולפיד זהים אידיאולוגית. מכל המפלגות של הקואליציה עתידית ישראל ביתינו הייתה המפלגה שתמכה הכי הרבה בלפיד. סבירות מאוד נמוכה עד בלתי אפשרית שליברמן יוחלף על ידי לפיד בחרדים. זאת ועוד דווקה בגלל הקואליציה שברירית כל המפלגות שמרכיבות אותה יפעלו בממשלה כדי לגייס בוחרים בבחירות הבאות.
בחיים של פוליטיקאים יש מזדמנים רגעים שיש בהם פוטנציאל לשינוי היסטורי.
החלטותיהם משפיעות על הדורות הבאים במשך עשרות שנים.
זה מציב אותם על דוכן ההנצחה לדורות.
זה היה המקרה עם חתימת השלום עם מצרים על ידי מנחם בגין, וכך לא היה בגלל סירובה של גולדה מאיר לקיים שיחות עם מצרים לפני מלחמת יום הכיפורים.
לרובי ריבלין הייתה הזדמנות היסטורית זו אך הוא פיספס אותה ושיחק תפקיד של נוויל צ'מברלין לפני מלחמת העולם השנייה.
כותב המאמר לא אהב את הביקורת שהשמיעו כלפי נתניהו
אך ערבוביית מילים עם חפירות אינסופיות ללא כיוון ברור הופכת את המאמר לבלתי קריא ובלתי מובן.
ואשר על ביקורת על נתניהו – אני לא מסכים עם הכותב.
טוב שעשו וחשוב שיעשו עוד. גם עם זה לא מושלם זה עושה את העבודה
