שני אירועים בקנה מידה היסטורי שינו את מדינת ישראל לצמיתות, שני אירועים הרחוקים זה מזה 28 שנים, והם בבחינת שני קצוות שהקצה השני סוגר מעגל של התפכחות: האירוע הראשון, רצח ראש הממשלה יצחק רבין הי"ד בארבעה בנובמבר 1995 והאירוע השני, טבח שבעה באוקטובר 2023.
רצח רבין ערער קשות את יסודות הדמוקרטיה הישראלית ו־29 שנים מאוחר יותר, בשנת 2024, נראה שכמעט לא נשאר זכר מאותה דמוקרטיה מפוארת ויציבה, הדמוקרטיה שכולנו התגאינו בה וכינינו אותה "הדמוקרטיה היחידה במזרח התיכון".
29 שנים אחרי רצח רבין, האנשים שהסיתו נגד רבין נמצאים כיום בשלטון, ואדם שהורשע בתמיכה בארגון טרור ובשלל עבירות פליליות וביטחוניות אחרות ואף הגיע לרכבו של רבין ותלש את סמל המכונית שלו – האדם הזה נמצא כיום בתפקיד בכיר בממשלה, תפקיד שנתפר במיוחד בשבילו, השר לביטחון לאומי.
29 שנים אחרי רצח רבין, האנשים שהסיתו נגד רבין נמצאים כיום בשלטון, ואדם שהורשע בתמיכה בארגון טרור ואף הגיע לרכבו של רבין ותלש את סמל המכונית שלו – האדם הזה נמצא כיום בתפקיד בכיר בממשלה
כשבוחנים את התנהלותה הכושלת והבעייתית בלשון המעטה של ממשלת ישראל בראשות הנאשם בנימין נתניהו, אין מנוס מלהגיע למסקנה הבלתי נמנעת שאירועי שבעה באוקטובר היו צפויים ובלתי נמנעים.
ממשלה שמראשית הקמתה הייתה עסוקה בעצמה, בהחלשת שומרי הסף, בריסוק הדמוקרטיה ובביסוס ונרמול כל מה שרע, מושחת ועברייני – ממשלה כזאת לא יכולה בכלל להתחיל לטפל בבעיות האמיתיות, המהותיות והרציניות של ישראל, לא כל שכן לטפל באויביה החיצוניים. וקצרה היריעה מלפרט במסגרת רשומה זו.
נראה שכל מה שנתניהו אמר בעבר על אחרים ובראשם ראש הממשלה לשעבר אהוד אולמרט, הוא התכוון למעשה לו־עצמו. בעצם ימינו אלה הוא מיישם הלכה למעשה את מה ש"הזהיר" מפניו בעבר, את מה שתקף בלשונו המושחזת את אולמרט – הוא־עצמו עושה.
אחדות איננה אחידות
אחדות איננה אחידות. לאחר טבח שבעה באוקטובר – ויש מי שמכנה אותו במידה לא מועטה של צדק, שואת שבעה באוקטובר – התרבו הקולות הקוראים לאחדות בעם.
אלא שאותם הקולות הקוראים לאחדות עושים זאת מן השפה ולחוץ משום שהם אלה שמונעים את האחדות, הם אלה שהסיתו ועדיין מסיתים, הם אלה שפילגו ועדיין מפלגים והם אלה שפוררו ועדיין מפוררים את החברה הישראלית לפירורים דקים של שנאה.
הם למעשה מדברים על אחדות בתנאים, אחדות רק אם כולנו נחשוב כמותם ונפעל כמותם. ובמילים אחרות, רק אם נהיה אחידים איתם בדעה או ברעיון – רק אז הם יתמכו באחדות.
הם מדברים על אחדות בתנאים, אחדות רק אם כולנו נחשוב כמותם ונפעל כמותם. ובמילים אחרות, רק אם נהיה אחידים איתם בדעה או ברעיון – רק אז הם יתמכו באחדות
רעיון כזה הוא ההפך מאחדות. באחדות אמיתית כולם כולל כולם מתאחדים למען מטרה משותפת, ללא קשר לזהותם או לעמדתם. לדאבוני, אין זה כך בישראל 2024 ולא היה גם בישראל 2023.
לא חסרות דוגמאות שימחישו ויוכיחו שאנחנו לא מאוחדים. די אם אמחיש זאת בדוגמה קטנה אך חזקה שתוכיח מדוע אנחנו לא באמת מאוחדים.
ביוני 2014 רעשה המדינה: שלושה נערים נחטפו. ישראל בראשות נתניהו יצאה למבצע "שובו אחים" לאתר את הנערים וכולנו – שמאלנים, ימנים, דתיים, חילונים, יהודים וערבים – דאגנו להם והתפללנו לשלומם עד שהתברר שהם נרצחו.
כל המדינה נכנסה לאווירת נכאים ואז לאווירת מלחמה, וכולנו היינו ממוקדים רק בהם. איש לא שאל שאלות מדוע הם עלו על טרמפ ואיש לא התייחס לעובדת היותם מתנחלים מיהודה ושומרון – אלה היו פרטים שוליים ולא חשובים באותה העת, העיקר היה למצוא את הנערים כמה שיותר מהר, חיים או מתים. מדינה שלמה על כל אזרחיה וכלי התקשורת שלה התגייסה למען שלושה נערים.
והינה הגיע אסון שבעה באוקטובר, מעל 1,200 נרצחים, מעל 250 חטופים – תינוקות, ילדים, נשים, גברים, חיילות וחיילים – והממשלה עסוקה בעצמה. הנרצחים והחטופים לא ממש מעניינים אותה, שהרי אין מדובר במתנחלים אלא ב"שמאלנים", רחמנא ליצלן, לא האנשים שהצביעו או יצביעו לממשלה אז הם ממש לא מעניינים.
על שלושה נערים שעלו על טרמפ שותקה מדינה שלמה זמן לא מבוטל וכל המדינה הייתה מאוחדת בדאגה להם, אבל על טבח איום כזה, אסון נורא בסדר גודל כזה עם מאות חטופים אפשר, לשיטתה הפגומה של הממשלה, לעבור בשתיקה, לחזור לסדר יום רגיל ולהמשיך כרגיל – את המהפכה המשפטית, למשל, אבל ממש לא רק. הפער הענקי הזה בלתי נתפס ולא הגיוני.
על שלושה נערים שעלו על טרמפ כל המדינה הייתה מאוחדת בדאגה, אבל על טבח איום כזה, עם מאות חטופים, אפשר – לשיטתה הפגומה של הממשלה – לעבור בשתיקה, לחזור לסדר יום רגיל ולהמשיך כרגיל
דוגמה נוספת מהימים האחרונים: היעלמות הנער בן הארבע־עשרה בנימין אחימאיר והירצחו. גם כאן מדינה שלמה דאגה לו בלי לשאול הרבה שאלות, וראש הממשלה צייץ בשבת (!) ציוץ על הירצחו. דיונים על עסקה להשבת החטופים הופסקו עם כניסת השבת כדי למנוע חילול שבת ואריה דרעי אף כתב שאין מדובר בפיקוח נפש (אם זה לא פיקוח נפש, מהו פיקוח נפש?). אבל ציוץ בשבת על רצח מתנחל – זה בבחינת פיקוח נפש דוחה שבת.
הממשלה באלימותה הדורסנית, המילולית והשלטונית הצליחה לפלג ולפורר אותנו כחברה, והיא אף מסיתה נגד משפחות החטופים (משפחות החטופים ולא משפחות חטופים כפי שמנסים למכור לנו) שמתחננות שישמעו אותם ויסייעו להם. למה הם צריכים להתחנן לפגישה עם שרה נתניהו שזעמה שלא הודו לה?
מבחינת הממשלה והעומד בראשה מה שהיה הוא שיהיה, אפשר לחזור להתנהל כרגיל כאילו לא היה טבח וכאילו אין חטופים שכבר חצי שנה נמקים, נאנסים ועוברים התעללויות נאציות בעזה.
חברי הממשלה ממשיכים להעביר מיליארדים להתנחלויות ולעשרות משרדי ממשלה מיותרים, ממשיכים במהפכה המשפטית, לא ממנים מנכ"ל חדש לביטוח הלאומי, לא דואגים לכל המפונים מהצפון ומהדרום, ומשמידים את כל המורשת ואתרי המורשת של ישראל, משכתבים את ההיסטוריה, העיקר לא להשאיר זכר ממה שהיה כאן לפני תקופת נתניהו.
וכל אלה נעשים כמובן בתמיכת בני גנץ וגדי אייזנקוט ששכל את בנו ואחיינו במלחמה – והינה, גם על זה דיברו, על שם המלחמה שיתאים לראש הממשלה ורעייתו. לא נעים לומר, אבל כל הנאמר לעיל מזכיר שלטון אחר מימים אפלים.
ועוד לא הזכרתי את מתקפת הטילים והכטב"מים האיראנית על ישראל, שרק הודות לנשיא ג'ו ביידן (שהפסיק את חופשתו לשם כך) וארצות הברית, בריטניה, ירדן (!) ומדינות נוספות יצאנו ממנה בזול יחסית.
וכאן הממשלה יצאה לפגרה וראש הממשלה ורעייתו התחבאו לעת ערב בבונקר הפרטי שבנה בעבורם חברם המיליארדר סיימון פאליק.
ועוד לא הזכרתי את יום העצמאות ששרת התחבורה מירי רגב (מה הקשר בין משרד התחבורה לארגון הטקסים של יום העצמאות? רק ראש הממשלה יודע) מתעקשת לקיים כרגיל, ורק כששמעה שהציבור מתנגד החליטה שהטקסים השנה יצולמו מראש ויהיו ללא קהל. מדיווחים ראשונים על מהלך הטקס הצפוי נראה כי הזלזול בנטבחים ובחטופים רק התעצם וגדל.
ובאמת איך אפשר לחגוג עצמאות, פרסי ישראל והשָּׂאת משואות כשעשרות מאחינו חטופים בעזה ועברנו שואה קטנה? איך יש להם כוח, רצון ואומץ לחגוג עצמאות כשלכל אזרח שאינו תומך בממשלה ברור שאין עצמאות כל עוד החטופים לא חזרו לישראל? זו ההוכחה המוחצת והניצחת לכך שאנחנו לא מאוחדים.
משפחות חטופים או משפחות החטופים?
בתקשורת מנסים להבדיל בין משפחות חטופים למשפחות החטופים, אלא שאין באמת הבדל כזה. בכל מקרה מדובר במשפחות החטופים בה"א הידיעה, כך לפי העברית לפחות. ומדוע? כי אין מדובר במשפחות חטופים סתם, אלא במשפחות החטופים שנחטפו לעזה.
בכל מקרה מדובר במשפחות החטופים בה"א הידיעה, כך לפי העברית לפחות. ומדוע? כי אין מדובר במשפחות חטופים סתם, אלא במשפחות החטופים שנחטפו לעזה
ברור שאין הכוונה לכל משפחות החטופים כל עוד המילה 'כל' לא מוזכרת, אבל אין ספק שמדובר במשפחות החטופים ולא במשפחות חטופים סתם או במשפחות חטופים שאיש לא יודע מי החטופים או במה מדובר. ממש כמו שהצירוף 'בני עמי' לא אומר שמדובר בכל בני עמי.
לכן אנחנו לא באמת מאוחדים וכנראה לעולם לא נהיה. יש בינינו כהניסטים משיחיים הזויים המעוניינים לייסד כאן מדינת הלכה מושחתת, גזענית וחשוכה, נקרא לה מדינת יהודה, ויש בינינו ליברלים מתונים הדוגלים בהמשך קיום הדמוקרטיה הליברלית ושוויון זכויות לכול במדינת ישראל – ולא יכול לשכון שלום ביניהם.
נראה שאין מנוס מהפרדת כוחות, הפרדה לשתי מדינות: יהודה וישראל.
מה שמטריד ומפחיד הוא שהכהניסטים הללו נמצאים בעמדות מפתח ובממשלה בגלל אותו הנאשם נתניהו, והם מאיימים לרסק את הדמוקרטיה הישראלית גם אחרי שבעה באוקטובר 2023.
יאיר בן־חור הוא עורך ספרות, עורך לשון, נקדן, עורך שירה ומשורר. פרסם עד כה חמישה ספרי שירה פרי עטו וספר מאמרים פילוסופיים, וערך וניקד מאות ספרים אחרים.
תגובות עכשיו הזמן לומר את דעתך
תגובתך פורסמה! שתפו את עמוד הפרופיל שלכם
ועכשיו אנו זקוקים לתמיכה שלך עזרו לנו להמשיך ליצור עיתונות אמינה, מקצועית וליברלית
תמכו בנורצח דה-האן כמו גם רציחתם של ארלוזורוב ואמיל גרינצוויג היו סממנים ראשונים של קניבל בודד שהחברה הקיאה אותו מתוכה, בין אם נתפש או לא, הציבור היה תמים דעים בשנאתו לרוצח.
רצח מתפללי מערת המכפלה היה הרגע המכונן של מיעוט קניבלי שבו נטילת החיים הפכה למוצדקת ביותר וראוייה ערכית, ומשם לרצח רבין הדרך הייתה קצרה.
כיום המיעוט הקניבלי יושב בקבינט, ואתם הקוראים, בשר התותחים שלהם עוד מעט. כבר שתו לכם את הזיעה והדם דרך שוד התקציב. וגר זאב עם כבש, וקניבל עם ארוחת הערב שלו.