עדיין לא ברור מה גרם למתיחות הנוכחית בין איראן לארצות הברית. אף אחד מהגורמים האמריקאים לא סיפק עד כה הסבר, מעבר לאמירה כללית. מכאן, באופן לא מפתיע, החל גל ספקולציות, עד כדי כוונה איראנית לתקוף באופן גלוי כוחות אמריקאים במזרח התיכון.
הנחיתה המפתיעה של שר החוץ האמריקאי מייק פומפאו בבגדד אמש, לאחר ביטול ביקור ופגישה עם קאנצלרית גרמניה אנגלה מרקל, מעלה הרבה מאוד סימני שאלה. האם ארצות הברית יודעת משהו שאיראן מתכננת?
המדובר בתגובה מתריסה, ללא ספק, אך לא מדובר בצעד השובר את הכלים. המכתב של הנשיא האיראני הוא בבחינת "תחזיקו אותנו"
האמריקאים תגברו את כוחותיהם במפרץ הפרסי, ובתגובה נשיא איראן חסן רוחאני כתב לשגרירי רוסיה, סין, גרמניה, בריטניה וצרפת כי הוא נותן למדינות 60 יום לבטל את כל הסנקציות שהוטלו על איראן, מאז שארה"ב פרשה מהסכם הגרעין.
המדובר בתגובה מתריסה, ללא ספק, אך לא מדובר בצעד השובר את הכלים. המכתב של הנשיא האיראני הוא בבחינת "תחזיקו אותנו".
כל חמש המדינות החתומות על הסכם הגרעין עם איראן, מנסות לבנות מנגנון חדש, שיעקוף את הסנקציות האמריקאיות, עד כה ללא כל הצלחה. עם זאת, התגובה המיידית של שלוש מחמש הממוענות על המכתב של רוחאני בהחלט חריפה.
שר החוץ הרוסי סרגיי לברוב כינה את ההחלטה "בלתי מתקבלת על הדעת", בריטניה הגדירה אותה "מדאיגה מאוד". צרפת הלכה הכי רחוק שאפשר בנסיבות האלה ואיימה באופן מפורש "להצטרף לסנקציות האמריקאיות".
צרפת הייתה הסמן הימני
מסורתית, צרפת הייתה הסמן הימני מול איראן, ולא פעם ייצגה את האינטרס הישראלי בדיונים שקדמו להסכם הגרעין בתקופת כהונתו של הנשיא ברק אובמה. למרות שתיקתן של סין וגרמניה עד כה, ברור לכל המדינות החתומות על ההסכם, עד כמה איראן יכולה להיות קרובה לפצצה.
על עובדה אחת לצערה של ישראל אין כיום עוררין: המרחק בין איראן קונבנציונלית לאיראן גרעינית הוא לא עניין של יכולת, אלא עניין של החלטה בלבד.
הוויכוח בין המעצמות אינו סביב השאלה האם איראן יכולה או לא לבנות פצצה, אלא כמה זמן היא צריכה כדי להשלים את הפיתוח. הפסימיים מדברים על חודשים ספורים, האופטימיים על שנה ויותר. לנתון הזה יש משמעות קריטית, וכאן נכנסת ישראל לתמונה.
הפסימיים טוענים כי פרק זמן של חודשים ספורים עד השלמת הבנייה הוא בבחינת סכנה, שכן לא בטוח שהמודיעין יצליח להצביע במדויק על רגע קבלת ההחלטה והפריצה קדימה לפצצה. בשלב זה, בעיקר ארצות הברית קשובה לאינפורמציה הזו מירושלים, אך גם צרפת מטה אוזן למידע.
האופטימיים מעריכים כי פרק הזמן הדרוש להשלמת הפיתוח הוא שנה ויותר, וטוענים כי די בזמן זה כדי לחשוף את הכוונות האמיתיות של שלטון האייטולות. העובדה שישראל שומרת בינתיים על שתיקה, מחזקת את ההערכה כי וושינגטון וירושלים מתואמות בעניין המשבר הנוכחי.
למהלך האיראני יכולות להיות משמעויות ארוכות טווח על צה"ל בעידן של הרמטכ"ל הנוכחי, אביב כוכבי, אשר כיהן כראש אגף המודיעין בדיונים על הסכם הגרעין. מאז שנחתם ההסכם, הקפידה איראן לעמוד במגבלות ייצור האורניום.
עם הפיקוח ההדוק של הסוכנות הבינלאומית לאנרגיה אטומית (סאב"א), אפשר להפנות את הזרקור המודיעיני הישראלי לזירות אחרות. בשפה הצבאית קוראים לזה צי"ח – ציון ידיעות חיוניות.
אם עד 2015 הצי"ח העיקרי היה מירוץ הגרעין של איראן, הרי שמאז הוא הופנה לזירות שסומנו כסכנה להתלקחות מיידית. לכן, פרישה איראנית מההסכם פירושה שינוי משמעותי בתכניות העבודה של צה"ל.
לשים לב לניואנסים
לצד הסימנים המדאיגים הללו, צריך לשים לב לניואנסים בהודעה האיראנית. ראשית, איראן לא נוקטת בצעדים שהצהירה עליהם באופן מיידי, אלא הגדירה אולטימטום של 60 יום – בשפה דיפלומטית, מדובר בפרק זמן שמאפשר לרדת מהעץ במקרה שהתגובה לצעד המתריס תהיה קשה.
כמו כן הצהירה איראן במפורש כי היא אינה עוזבת את ההסכם, אלא רק מגדירה מחדש את ההתנהלות שלה מול השותפות. "דיפלומטיה חדשה", לפי לשון ההודעה. יש שיראו בכך אינדיקציה שאיראן מבינה היטב כי פרישה מההסכם יכולה להיתקל בחזית אחידה של כל המעצמות, אולי אפילו אחידה יותר מזו שחתמה על ההסכם.
השאלה עתה היא מה יקרה בעוד 60 יום. הסכם הגרעין מתיר לאיראן להשאיר בשטחה אורניום מועשר לרמה של 3.67% בכמות מוגבלת, שאמורה להספיק להנעת הכורים הגרעיניים ליצור חשמל. כל כמות הגדולה מזו שמוגדרת בהסכם הגרעין, חייבת לצאת מהמדינה לגורם שלישי.
ההסכם גם מתיר לאיראן להחזיק כמות קטנות מאוד של אורניום מועשר לרמה של 20%, למטרות מחקר. על פי ההודעה של רוחאני, איראן תפר את הסעיף הזה, ותשאיר את החומר העודף בשטחה. כאן יידרשו המעצמות לפיקוח הדוק, שכן מעבר לכמות האורניום יש את מימד האיכות. איראן יכולה להעשיר אורניום גם לרמה של 90%, ממנו ניתן להרכיב את הפצצה.
האם איראן תלך כל כך רחוק? ספק גדול. בפעם האחרונה שטהרן החזיקה כמות המספיקה לפצצה, ישראל, על פי פרסומים זרים, "דרכה" את חיל האוויר לקראת תקיפה. זה קרה כשבבית הלבן ישב הנשיא ברק אובמה, אדריכל ההסכם.
וושינגטון של 2019 היא לא וושינגטון של 2013 – ואת זה, טהרן מבינה היטב.
תגובות עכשיו הזמן לומר את דעתך
תגובתך פורסמה! שתפו את עמוד הפרופיל שלכם
ועכשיו אנו זקוקים לתמיכה שלך עזרו לנו להמשיך ליצור עיתונות אמינה, מקצועית וליברלית
תמכו בנו