בשעת כתיבת שורות אלה, רוב המתקפה האיראנית על ישראל נהדפה. ישראל יכולה לרשום לעצמה הישג מבצעי מרשים והיסטורי, עם יירוט של מאות מטרות בזמן קצר על ידי מערכות טילים ומטוסי קרב. אבל לצד ההישג המבצעי יש כאן גם הישג מדיני לא מבוטל – הקואליציה האזורית שעדיין לא קמה רשמית פעלה לראשונה יחד.

זה התחיל בסגירת המרחב האווירי של ירדן. המשמעות של הצעד הזה היה כי כל מטרה אווירית שתתגלה מעל לשמי ירדן היא מטרת אויב. על פי הדיווחים ברשת אל־ערביה, מטוסי קרב בריטיים שהמריאו מקפריסין יחד עם מטוסי קרב אמריקאיים הפילו כלי טיס בלתי מאוישים שחצו מעיראק. לא נאמרה אף מילה על כלי טיס ישראליים, אבל סביר להניח שהיו לא מעט כאלה גם מעל שמי ירדן.

מדינה נוספת שישבה בצד בשתיקה רועמת היא ערב הסעודית. בשבוע שעבר טורקיה הודיעה כי לא תאפשר לארה"ב להשתמש בשמי המדינה בדרך לתקיפה באיראן. בשונה מרג'פ טאיפ ארדואן, לא ירדן ולא ערב הסעודית עשו זאת. השתיקה שלהן הייתה רועמת. במילים אחרות: הסכמה שקטה לפעילות הקואליציה הישראלית–אמריקאית–בריטית–צרפתית.

ארה"ב דורשת לא להיות מופתעת שוב בפעולות בעלות מעגלי הדף רחבים, כמו החיסול בדמשק. ההגעה של מפקד פיקוד המרכז האמריקאי הייתה גם כדי לתאם את הפעולות ההתקפיות

ערב ה־13 באפריל הוא קו פרשת מים במזרח התיכון. בפעם הראשונה בתולדותיה איראן תקפה את ישראל במאות חימושים, והכריזה למעשה על מלחמה רשמית. לא בטוח שהתשובה הישראלית תגיע מהר. החיבוק האמריקאי לישראל בימים האחרונים – עם הצהרות חד־משמעיות על קשר ברזל שלא ניתן לניתוק – הוא גם חיבוק דב.

איראנים חוגגים בכיכר פלסטין בטהרן אחרי שהחלה מתקפת איראן על ישראל, 14 באפריל 2024 (צילום: ATTA KENARE / AFP)

ארה"ב דורשת לא להיות מופתעת שוב בפעולות בעלות מעגלי הדף רחבים, כמו החיסול בדמשק. לכן ההגעה של מפקד פיקוד המרכז האמריקאי, הגנרל מייקל קורילה, הייתה לא רק כדי לתאם את הפעולות ההגנתיות, אלא גם את ההתקפיות.

ארה"ב לא רוצה לדרדר את האזור למלחמה, אבל יחד עם זאת גם היא נלחצת לקיר. ה־"Don't" של הנשיא ג'ו ביידן לאיראנים בשבת לא ממש נקלט בצד השני. כלומר, ארה"ב חייבת להגיב כדי לשמר את ההרתעה האזורית שלה, וגם להוכיח לסעודים שהם רציניים לא רק כשהם מבטיחים הגנה לבעלות ברית, אלא גם כאשר ההרתעה האזורית שלהן מאותגרת.

בשבוע שעבר בכיר אמריקאי אמר לרשת אל־ג'זירה כי וושינגטון לא תהסס לשתף פעולה עם ישראל בתקיפת התגובה באיראן. השאלה היא האם כדאי בשלב הזה לישראל לפתוח עוד חזית, או להשאיר למישהו אחר להגיב

לכן נראה כי השאלה היא לא אם תהיה תגובה אלא מתי, באיזה עוצמה ומי תלחץ על ההדק. בשבוע שעבר בכיר אמריקאי אמר לרשת אל־ג'זירה כי וושינגטון לא תהסס לשתף פעולה עם ישראל בתקיפת התגובה באיראן. השאלה היא האם כדאי בשלב הזה לישראל לפתוח עוד חזית, או להשאיר למישהו אחר להגיב במקומה.

עד עכשיו, כמו במקרה החות'י, זה לא ממש עבד. הקואליציה הבינלאומית אומנם מטפלת בזה, אבל החות'ים עדיין ממשיכים לירות לעבר אוניות בים האדום. ישראל מבחינתה חייבת לקחת בחשבון גם את המצב בגדה המערבית. הרצח האכזרי של בנימין אחימאיר הפיח רוח מסוכנת בגחלים הלוחשות של הימין הקיצוני.

הרמטכ"ל רב אלוף הרצי הלוי נפגש עם מפקד פיקוד המרכז של צבא ארה"ב, הגנרל מייקל קורילה, 12 באפריל 2024 (צילום: דובר צה"ל)

מאז יום שישי עשרות מכוניות ובתים הוצתו בכפרים פלסטיניים באזור עמק שילה. מבחינת צה"ל, הוא אולי צלח את רמאדן בהצלחה, אבל אז הגיע הרצח שמאיים להדליק את האזור. אלוף פיקוד מרכז הזעיק אמש בשעות הבוקר את כל פלוגות מג"ב בגדה המערבית כדי לנסות ולהרגיע מעט את האווירה.

מפקד האוגדה תת־אלוף יקי דולף מיהר גם הוא לדבר עם הנהגת המתנחלים כדי שזו תפעל למתן את הכעס. החיבור הזה של סכנת ההתדרדרות הביטחונית בגדה יחד עם פתיחת חזית מול איראן, מציב את צה"ל בעוד שתי זירות שהוא ניסה להימנע מהן.

ספק אם כרגע יש לו את היכולת להתמודד איתן בצורה אופטימלית, כל שכן כשהפעולה ברצועת עזה עדיין לא הסתיימה וחזבאללה עדיין מנהל מלחמת התשה מסוכנת עם פזילה כל העת לפטרון האיראני, שיכול בהחלטה להורות על פתיחת זירה רחבה יותר מצפון.

מערכת ההגנה האווירית מיירטת טילים מאיראן, 14 באפריל 2024 (צילום: תומר נויברג/פלאש90)