ליל ה-13/4 ייכנס להיסטוריה, כמועד שבו איראן "הפכה דף" אסטרטגי מול ישראל, ארה"ב, האזור והעולם.

אבל ממשלת ישראל עלולה להכניס את עצמה שוב לבידוד בינלאומי, עם השלכות קשות שבעתיים, אם תתעקש לפרש את המהלך האיראני באופן שונה מן הפרשנות האמריקאית, האירופית והערבית.

ממשלת ישראל עלולה להכניס את עצמה שוב לבידוד בינלאומי, עם השלכות קשות שבעתיים, אם תתעקש לפרש את המהלך האיראני באופן שונה מן הפרשנות האמריקאית, האירופית והערבית

הפרשנות הבינלאומית והאזורית מבוטאת בבהירות רבה ע"י מנהיגי המערב – ההתקפה האיראנית ראויה לגינוי ברור, אבל היא איננה בגדר "הכרזת מלחמה", אלא תגובה על הסיכול הישראלי במתחם הדיפלומטי האיראני בדמשק. ועכשיו – שני הצדדים מתבקשים להחזיר את חרבות הברזל שלהן לנדנן, להימנע מהסלמה, ולהשיב את היציבות למזרח התיכון.

ארה"ב והמעצמות המערביות מצידן יפעלו במישור הדיפלומטי מול איראן, כנראה בסוגיות הטילים והכטב"מים, המהווים איום גם על האינטרסים שלהן באוקראינה ובזירות נוספות. וארה"ב תכפיל את מאמציה להביא לעסקת חטופים, הפסקת אש וסיוע הומניטרי בעזה, וממנה גם להסכם על יישום החלטה 1701 בחזית הלבנונית.

מנגד, יש בישראל מי שמתעקשים להסתכל על התמונה המדינית עם עין עצומה ועקומה, דרך כוונת הרובה, ובפריזמת האינטרסים הפוליטיים הזרים של הממשלה הכושלת בתולדות המדינה. "ישראל אינה יכולה להרשות לעצמה שלא להגיב". "זו ההזדמנות לחסל את פרוייקט הגרעין האיראני", והשיא – "יש לנו לגיטימיציה בינלאומית נרחבת להגיב בעוצמה".

כמו בהחלטה השערורייתית על הסיכול במתחם הדיפלומטי בדמשק, שהייתה רשלנות פושעת או החלטה על יציאה למלחמה בחוסר סמכות וממניעים זרים –  גם הפעם עלולים בנימין נתניהו וקבינט הצללים שלו לקבל החלטה הנוגדת את האינטרסים הלאומיים באופן חמור וחסר תקדים.

כמו בהחלטה השערורייתית על הסיכול במתחם הדיפלומטי בדמשק – רשלנות פושעת או החלטה על מלחמה ממניעים זרים – נתניהו וקבינט הצללים שלו עלולים שוב לקבל החלטה הנוגדת את האינטרסים הלאומיים

יש לומר בבירור – ישראל לא יכולה להרשות לעצמה לבצע תקיפה משמעותית באיראן ללא תמיכתה החד משמעית, מדינית, צבאית, כלכלית ומשפטית, של ארה"ב.

הממשל האמריקאי חושד בנתניהו כבר שני עשורים, שכוונתו האמיתית היא לגרור את ארה"ב למלחמה נגד איראן, כפי שניסה לגרור אותה למלחמה נגד עיראק (לצעירים, ראו את הווידאו הזה של בן ניתאי בהופעה בקונגרס).

שום נשיא אמריקאי, ודאי לא ג'ו ביידן, וודאי לא חצי שנה לפני בחירות, לא יכול להרשות לעצמו להיגרר למלחמה כזו ע"י מדינה שלישית. כמו כן, ישראל כבר מצויה במשבר החמור בתולדותיה, וממשלתה זוכה לאי-אמון ציבורי מז'ורי, כשרק כ-20% מוכנים לתת לנתניהו להמשיך בתפקידו.

כשמנגנון קבלת ההחלטות הלאומי שבור, הציבור דורש את החלפת ההנהגה, ארה"ב רואה בממשלה הישראלית פוטנציאל נזק אסטרטגי וחושדת עמוקות במניעי העומד בראשה, המלחמה בעזה אינה משיגה את מטרותיה, צה"ל מותש מששה חודשי לחימה, והצפון והדרום מוכים ושוממים – אסור בתכלית האיסור לצאת למלחמה מול האויב החזק והנחוש ביותר שלנו, הזוכה לגיבוי של רוסיה וסין, ושולט על חזבאללה, על החות'ים, ועל כל "טבעת האש" שבנה סביבנו.

שום נשיא אמריקאי, ודאי לא ג'ו ביידן, וודאי לא חצי שנה לפני בחירות, לא יכול להרשות לעצמו להיגרר למלחמה כזו ע"י מדינה שלישית. כמו כן, ישראל כבר מצויה במשבר החמור בתולדותיה

לנתניהו וממשלת ישראל אין מנדט לשום החלטה אסטרטגית למעט שתי החזרות – החזרת החטופים בעסקה מהירה הכוללת הפסקת הלחימה, והחזרת המנדט לעם הישראלי, שיבחר הנהגה ראויה ונקייה.

ערן עציון הוא יזם מדיני ופוליטי, דיפלומט בכיר לשעבר, כיהן כסגן ראש המועצה לביטחון לאומי במשרד ראש הממשלה, וכראש התכנון המדיני במשרד החוץ. המוטו שלו הוא: Speak Truth to Power. מאמין שהמפתח לעתיד ישראל, והעולם החופשי, הוא מהפיכה בשיטה הדמוקרטית