במהלך הימים האחרונים נחשפנו למונח חדש, "ארכיטקטורה אזורית". צמד המילים הזה הפך בשנים האחרונות למונח שגור באגף האסטרטגי של צה"ל ומשם חלחל לשיח התקשורתי. צמד המילים הזה הוא למעשה פרויקט ארוך שנים של מה שמכונה במערכת הביטחון "עבודת נמלים".
בישראל ממעטים לדבר על השותפות שהבשילה במוצאי שבת לחדר מבצעים אחד גדול שבו חברות ישראל, ארצות הברית, ירדן, סעודיה, מצרים, איחוד האמירויות וקטאר. המדינה האחרונה מפתיעה מאוד, משום שהיא תמיד החשודה המיידית בכל הקשור לקשרים עם גורמים עוינים דוגמאת חמאס ואיראן.
חדר המבצעים המרכזי שבו מרוכזת התמונה האווירית של המזרח התיכון נמצא בבסיס חיל האוויר האמריקאי אל־עובייד, סמוך לבירה דוחה. לשם זרם כל המידע מעשרות החיישנים ומערכות המכ"ם, שם נבנתה תמונת השיגורים מאיראן, כשישראל מקבלת את כל פרטים בזמן אמת כאילו היא נוכחת בחדר.
גורם ישראלי בכיר ששוחח עם זמן ישראל מגדיר את האירוע הזה כפריצת דרך. זו הפעם הראשונה שבה באופן מעשי הברית האזורית פעלה נגד איראן
גורם ישראלי בכיר ששוחח עם זמן ישראל מגדיר את האירוע הזה כפריצת דרך. זו הפעם הראשונה שבה באופן מעשי הברית האזורית פעלה נגד איראן, מי מעל הרדאר ומי מתחת לרדאר, תרתי משמע.
זה אומנם קרה בשקט כאשר הפעילות של ארה"ב, בריטניה, צרפת וישראל מובלטת, אבל מאחורי הקלעים כל מדינה בברית דה פקטו, תרמה את שלה, בין אם בשיתוף תמונת מכ"ם ובין אם בהפלה פיסית של מטרות. בשל רגישות המידע אנחנו מנועים מלנקוב מי עשתה מה, אבל מבט מהיר על מפת המזרח התיכון יכולה ללמד הרבה על פעילות הברית החדשה של המזרח התיכון.
עיתון ה"וול סטריט ג'ורנל", שהפך למלבין הרשמי של המידע הישראלי, דיווח כי ערב הסעודית וקטאר קיבלו מידע מוקדם מהאיראנים לגבי מועד התקיפה, והם העבירו אותו בלית ברירה לישראל אחרי לחץ אמריקאי. הגיוני שהדיווח הזה נכון אבל לא הנסיבות.
מי שנדחקה לכותרות בלית ברירה הייתה ירדן, שסגרה את המרחב האווירי שלה כבר בשבת בערב, עוד הרבה לפני שבאיראן הורו על השיגורים לעבר ישראל
כלומר, שתי המדינות העבירו את המידע הלאה, אבל לאו דווקא בשל לחץ חיצוני אלא דווקא מתוך אינטרס שלהן. תארו לעצמכם מה היה קורה אם ארצות הברית הייתה מגלה שהן קיבלו מידע חשוב ולא העבירו אותו הלאה.
מי שנדחקה לכותרות בלית ברירה הייתה ירדן, שסגרה את המרחב האווירי שלה כבר בשבת בערב, עוד הרבה לפני שבאיראן הורו על השיגורים לעבר ישראל. לא בכדי מצא עצמו המלך הירדני תחת מתקפה רבתית של כל כלי התקשורת באיראן שכינו אותו "בוגד".
מעניין שערב הסעודית מצאה את עצמה מחוץ לחיצי הביקורת והאיומים של טהרן, אם כי אף אחד לא משלה את עצמו לגבי חלקה בפעולה. עובדתית, ריאד לא אסרה על בעלות הברית לפעול בשמי המדינה ולא מן הנמנע שכל מערכות המכ"ם האמריקאיות הנמצאות ברשותה שועבדו לטובת בניית התמונה האווירית ואלוי גם חלק ממערכות היירוט שלה.
אלא שגם איראן הרשמית, שממשיכה לחגוג את "הצלחת" המתקפה, מבינה היטב שיכול להיות ששכרה יצא כאן בהפסדה. מטרת העל של איחוד הזירות הייתה למנוע את הברית המתהווה במזרח התיכון, בפועל הפעולה האיראנית גרמה לה לצאת לאור בהצלחה רבה. זו הסיבה לשרשרת האיומים האיראנית ביומיים האחרונים כלפי "כל מי ששיתף פעולה" עם ארה"ב וישראל.
מבחינת טהרן זה יכול להיות ניצחון פירוס. היא אומנם קבעה כללי משחק חדשים במזרח התיכון, אבל לצד זאת גרמה לענק שעד כה דידה להתעורר
מבחינת טהרן זה יכול להיות ניצחון פירוס. היא אומנם קבעה כללי משחק חדשים במזרח התיכון, אבל לצד זאת גרמה לענק שעד כה דידה להתעורר. מבחינת ישראל, לצד הדברים הללו חייבים להביט גם על חצי הכוס הריקה, והיא בהחלט מטרידה. בעוד שהיממה האחרונה התאפיינה בהתבשמות הצלחת מערכות ההגנה להדוף את התקיפה האיראנית, בדרג המדיני מבינים שניצחון זה לא.
במזרח התיכון הרתעה נבנית על ידי פעולות התקפיות ולא הגנתיות. מערכות היירוט הישראליות, מוצלחות ככל שיהיו, מעניקות רק מרחב פעולה יותר גדול לדרג המדיני, הן לא מייצרות הרתעה. קיימת ההבנה כי פעולה חייבת להגיע, מבלי כמובן לפגוע במרקם העדין של הקואליציה וביחסים החמים נכון לעכשיו עם ארצות הברית.
כינוס קבינט המלחמה בפעם השנייה ביממה מצביע על כך שישראל מתלבטת מאוד, ולא מן הנמנע שיצירת המתח הזה הוא גם חלק מתוכנית הפעולה. בדיוק כפי שקרה בישראל, גם באיראן קשובים מאוד למה שקורה בישראל וזה ניכר ברחובות.
הגרסאות השונות לגבי השיחה בין הנשיא ג'ו ביידן לראש הממשלה בנימין נתניהו בלילה שבין שבת לראשון יכולות ללמד כי האמריקאים אולי מבינים את זה. לפי חלק מהגרסאות הנשיא ביידן אמר "לא" לתגובה צבאית ישראלית, לפי אחרות הוא ביקש לשקול, לעכב, לרכך תגובה כזו.
מבחינת טהרן – ובישראל בהחלט חוששים מכך – היא קבעה כללי משחק חדשים, כל חיסול או פעולה נגד נכס או אישים איראנים באזור תיתקל בתגובה חריפה, על סף מלחמה
זה ברור שהבית הלבן לא רוצה תקיפה ישראלית שיכולה לגרור את האזור למלחמה, אבל גם הוא יודע שמול איראן זה כנראה לא מספיק.
מבחינת טהרן – ובישראל בהחלט חוששים מכך – היא קבעה כללי משחק חדשים: כל חיסול או פעולה נגד נכס או אישים איראנים באזור תיתקל בתגובה חריפה, על סף מלחמה. נזכיר שגם ארצות הברית מאותגרת בעניין הזה, אחרי שאיראן לא שעתה ל־Don't האמריקאי.
![נזק מפגיעת טיל איראני בבסיס נבטים, 14 באפריל 2024 (צילום: דובר צה"ל)](https://static.zman.co.il/www/uploads/2024/04/WhatsApp_Image_2024-04-14_at_19.25.04_1_1-1024x640.jpeg "נזק מפגיעת טיל איראני בבסיס נבטים, 14 באפריל 2024 (צילום: דובר צה"ל)")
אין ספק שהכדור נמצא עכשיו בצד הברית החדשה, לא רק איראן ממתינה לראות מה תהיה התגובה, גם המדינות החברות בה. מי שמחזיק את המפתח כרגע הוא הנשיא ביידן, שמרחב ההחלטה שלו לא גדול. הוא יכול לקנות שקט בטווח הזמן המיידי מול איראן, אבל לא להתחמק מההחלטה.
בשלב מסוים ארצות הברית תהיה חייבת לעשות צעד גדול/רחוק יותר מול איראן, אם היא רוצה לחזק את הברית ולהתמודד באופן נחרץ יותר עם פרויקט הגרעין, שהסכנה שיואץ גדלה משמעותית אחרי מוצאי שבת.
תגובות עכשיו הזמן לומר את דעתך
תגובתך פורסמה! שתפו את עמוד הפרופיל שלכם
ועכשיו אנו זקוקים לתמיכה שלך עזרו לנו להמשיך ליצור עיתונות אמינה, מקצועית וליברלית
תמכו בנומשהו שלא שמעתי בתקשורת – קריסת הקונספציה האירנית
להפיל את המל'טים שלהם בטילי אויר–אויר זה פחות מאימון על סימולטור
האירנים בנו את הצבא שלהם על טילי קרקע קרקע
ופתאום, ועוד לפני הכנסת הגנת הלייזר, נראה שהמערכות שלהם לא יעילות.
עדיף להם למכור את טילי הקרקע קרקע לרוסיה ולחשב מסלול מחדש
ולגבי הגרעין האירני – גם כאן, את הגרעין צריך להטיס איכשהו. טילי שיוט ממש לא הוכיחו את עצמם, וכנראה שגם טילים בליסטיים לא. צריך 10/20/30 פצצות–על–טיל כדי שאחת תעבור, וה 9/19/29 האחרות שיפלו בדרך? על הראש של מי?
אין להם פלטפורמה לגרעין… יש להם בעיות
ולא, לא צריך להפציץ להם תחנת כוח. ממש לא. יש להם בעיות הרבה הרבה יותר גדולות
מה לעשות שיש בפוליטיקה יותר מידי אימפוטנטים שמוצאים את גאוותם ברהב מצ'ואיסטי. חייבים להעביר את כל חברי הקבינט בדיקה של היכולות המיניות שלהם. כי הדיונים המצ'ואיסטים שזולגים על נקמה הם הרבה מעבר לטמטום. יש כאן בעיה יותר חמורה, והחשוד המרכזי הוא…