החרדים חרדים מפגיעה בדברים החשובים להם, באמונות שלהם, בחינוך שלהם, בקיום המצוות שלהם, אם רוצים להפחית את חרדות החרדים, עלינו להוכיח להם שאין להם ממה לפחד, וכי אין להם צורך בחומות.

*  *  *

החברה הישראלית מחולקת לקבוצות ופלגים שונים ומשונים. הציבור המדובר והנחבט ביותר בשנים האחרונות הוא הציבור החרדי. באולפנים השונים נוכל לשמוע מומחים רבים המסבירים על החברה החרדית, על אופייה, תכונותיה וצרכיה, ואף על המשמעויות מרחיקות הלכת של אורחות חייהם לחברה הישראלית, כלכלתה וביטחונה.

החברה הישראלית מחולקת לקבוצות ופלגים שונים. הציבור המדובר והנחבט ביותר בשנים האחרונות הוא הציבור החרדי. באולפנים השונים נוכל לשמוע מומחים רבים המסבירים על החברה החרדית

בשביל להבין באיזו קונסטלציה נוכל לראות את החברה החרדית שותפה מלאה בשמירה על ביטחון המדינה ופיתוח כלכלתה, עלינו להבין ממה חרדים "החרדים", ומדוע נקראת קבוצת אנשים זו בשם "חרדים".

החברה החרדית התפתחה במהלך השנים וקיבלה גוונים שונים וצורות שונות. לצופה מבחוץ נראה כי החברה הזו מורכבת מאותם צבעים בדיוק: שחור ולבן. אך זו טעות נפוצה ומרה, הגובלת אף בבורות. לא נצליח להסביר ולפרט על כל סוגי החרדים הקיימים היום, אבל כן נוכל לחזור אחורה בהיסטוריה כמאתיים שנה, לימי הרב משה סופר הידוע בכינויו "החתם סופר".

היהודים באותה תקופה היו מפוזרים בכל קצוות העולם, וכל עדה וקהילה התמודדה עם אתגרים אחרים. כולם באותם ימים שמרו על יהדותם ועל קיום המצוות, איש איש כמנהגו והלכותיו. מי שלא שימר את אורחות החיים היהודיים בשפתו, בלבושו ובשמו, מהר מאוד כרת את הענף עליו הוא יושב, והפך ברבות הימים "לגוי מן המניין".

אולם נחשול ענק של חשש לחילון (מלשון להיות חילוני) עמד אז לפגוע בספינה הקטנה היהודית שניצבה בים הסוער באירופה. היהודים שהיו נרדפים כל אותם הימים קיבלו פתאום שוויון זכויות (אמנציפציה) ויכלו ללמוד באוניברסיטאות, ללכת לתיאטראות, להשתלב בחברה ובכלכלה של המדינה בה גרו ועוד.

החברה החרדית התפתחה במהלך השנים וקיבלה גוונים שונים וצורות שונות. לצופה מבחוץ נראה כי החברה הזו מורכבת מאותם צבעים בדיוק: שחור ולבן. אך זו טעות נפוצה ומרה, הגובלת אף בבורות

באופן אבסורדי, האנטישמיות, הגטו, עלילות הדם והרדיפה הבלתי הגיונית של היהודים בגלות, שמרה אותם כיהודים, ובנתה סביבם חומות (נפשיים ומעשיים) לבל יכנסו רוחות זרות לתוך ביתם. הכל השתנה עם הגעת האמנציפציה.

נכון לחלק בדבר בין יהדות מזרח אירופה (חסידים) ומערב אירופה (ליטאים), ובוודאי בין יהדות אירופה (האשכנזים) ליהדות המזרח (הספרדים). אולם השורש של החרדיות התחיל באותם ימים במערב אירופה בימי האמנציפציה.

"החתם סופר" הרואה למרחוק, חרד מאוד והבין את הסכנה הגדולה המתרגשת ובאה עם פריצת החומות, ובנה מיד חומות (מטאפוריות) בדת. הוא קבע שאסור לשנות ממה שהיה נהוג בעולם היהודי עד אז, והשאיל את המושג ההלכתי "חדש אסור מן התורה", כדי לתת אסמכתא לדבריו, על מנת למנוע מרוחות "ההשכלה" לחדור לתוך המבצרים היהודיים.

ברבות הימים הושאלו מושגים ופסוקים שונים לתופעה זו (כגון: "שמעו דבר ה', החרדים אל דברו" מדברי הנביא ישעיהו ועוד). המשמרים בקפדנות וקנאיות את ההלכות ואת דבר ה' נקראו "חרדים".

המלחמה של החתם סופר במערב אירופה נשאה פרי אך לא מספיק, יותר ויותר נערים ונערות נמשכו אחר "ההשכלה". תופעת היהודי החילוני התפשטה, הגיעה למזרח אירופה בהמשך, ועלתה גם לארץ הקודש, ארץ ישראל, עם ראשוני החלוצים.

"החתם סופר" הרואה למרחוק, חרד מאוד והבין את הסכנה הגדולה המתרגשת ובאה עם פריצת החומות, ובנה מיד חומות (מטאפוריות) בדת. הוא קבע שאסור לשנות ממה שהיה נהוג בעולם היהודי עד אז

באותם ימים המשיכה היהדות "החרדית" לבנות עוד ועוד חומות. ישיבות הוקמו כסוג של "תיבות נח" השומרות על בחורי הישיבה שלמדו תורה כל היום. ישיבת וולוז'ין צברה תאוצה, ובעקבותיה קמו עוד ועוד ישיבות הדומות לה.

הרבנים ניסו להילחם בתופעות השונות. יש שהקפידו על לבוש מסוים בכל מחיר בשביל לא לתת פתח לחילוניות לחדור לשורותיהם, ויש שאפשרו לבחורים לשנות לבושם ולהיראות מכובדים עם כובע וחליפה כיאה לתורה נאה ולבן תורה.

החלוצים "החופשיים" (ממצוות) הפחידו את הרבנים והמנהיגים, וגרמו להם להרחיק את צעירי הצאן מכל רעיון "ציוני" כזה או אחר. גם אם יש בו קורטוב של אמת או אפילו קשר למצוות. יהדות המזרח פגשה את הדילמות הללו בעיקר עם עלייתם לארץ, כאשר הגל העצום שטף אותם, ולא היו בידי ההורים יכולת וכלים להתמודד איתו.

בימי החתם סופר וראשית החרדיות, עדיין לא נראתה באופק מדינה יהודית או צבא יהודי, ולכן לא ניתן היה לדעת מהו יחסם האמיתי של החרדים לתופעה זו. אולם השואה הנוראית שהמיטה אסון כבד על יהדות אירופה כולה, ובכללה על עולם התורה, אילצה את החרדים באותה תקופה להתכנס ולנסות להקים עולה של תורה. בארץ ישראל היו ישיבות מעטות שהתקיימו עוד מלפני קום המדינה, בעיקר בידי אנשי הישוב הישן. הרבנים אספו את השברים והקימו את עולם התורה מחדש.

הרוחות השונות בעם, הדברים והמעשים של ראשי המדינה, הבוז ליהדות הדתית ששרר באותם ימים, "כור ההיתוך" שהוקם בצה"ל, הפנקסים הצבעוניים ותפיסות העולם הקומוניסטיות והסוציאליסטיות משיחיות, גרמו למיעוט החרדי הנותר בארץ להיות חרד.

הרוחות השונות בעם, דברי ומעשי ראשי המדינה, הבוז ליהדות הדתית ששרר באותם ימים, "כור ההיתוך" בצה"ל, הפנקסים הצבעוניים ותפיסות העולם, גרמו למיעוט החרדי הנותר בארץ להיות חרד

בהסכם של ראשי המדינה עם גדולי ומנהיגי הציבור החרדי, נחתם הסכם (סטטוס קוו) של השתתפות החרדים בחיי החברה הישראלית הכוללים הצבעה לכנסת, עבודה, שמירה על הסדר הציבורי וכד', ופטור מגיוס לבחורי הישיבה הלומדים תורה כל היום "ותורתם אומנותם". ההסכם היה נוח לשני הצדדים, לחרדים ולחילונים, כל אחד קיבל את "הפינה" שלו, וכל אחד שמר על מה שחשוב לו.

הימים עברו, המדינה התפתחה, החברה החרדית גדלה, וההסכם המדובר התחיל להתערער. כיום ישנם קולות בחברה הכללית (החילונית) המעוניינים לשנות את ההסכם ולגרום (בכוח חקיקה/החלטת בית משפט/הזרוע) לחרדים להתגייס ולקחת חלק פעיל בהגנה על המדינה.

הגחלת הזו בוערת כבר שנים, אולם בחודשים האחרונים היא הפכה למדורה ענקית. מנושא תאורטי על שילוב החרדים ונשיאה בנטל, בשבעה באוקטובר (שמחת תורה) הבנו שלא מדובר במותרות, אלא בצורך קיומי ממש.

אז מה עושים?

נחזור לימי החתם סופר, חומות נבנו בגלל חשש לחדירה של אויב לתוך העיר. תיבת נח נבנתה מתוך חשש לחדירת מים לתוך התיבה. אם חלילה יחדרו המים או יכנס האויב, כל יושבי העיר או הספינה יכולים למות.

החרדים, חרדים מפגיעה בדברים החשובים להם, באמונות שלהם, בחינוך שלהם. אם רוצים לגרום לחרדים להיות עם פחות חרדות, עלינו להוכיח להם שאין להם ממה לפחד, ואין להם צורך בחומות.

כל דיבור על רצון לכפות ולפגוע בכוח "בנשמת אפו" של הציבור המיוחד הזה, מוליכים אותנו עוד כמה צעדים אחורה בפתרון. חייבים לשבת ולחשוב, מה גורם לאבא חרדי לפחד, מה מדיר שינה מעינה של אמא חרדית. הדברים שנמצא שמהם הם חרדים, עליהם עלינו להקפיד ובשבילם עלינו לשנות ולהשתנות.

הגחלת הזו בוערת כבר שנים, אולם בחודשים האחרונים היא הפכה למדורה ענקית. מנושא תאורטי על שילוב החרדים ונשיאה בנטל, בשבעה באוקטובר הבנו שלא מדובר במותרות, אלא בצורך קיומי ממש

אני יודע שיש שיאמרו: "מדוע עלי להשתנות?", "למה מגיע להם יותר?", "שהם ישתנו בשבילי!".

גם אם יש אמת בטענות הללו, עדיף להיות חכם ולא צודק. אין לנו את הפריווילגיה למצוא מי אשם, עכשיו צריך למצוא פתרון.

הרב שאול עבדיאל הוא איש חינוך, רב מלווה בעמותת נצח יהודה, רס"ן במיל', רב גדוד נצח יהודה לשעבר וקמ"ט מדיניות ופרט במנהלת החרדים הצבאית באכ"א.