בנימין נתניהו ממשיך לסרב להעניק עדיפות עליונה לשחרור החטופים. הם בינתיים נמקים בשבי חמאס ומשפחותיהם ממשיכות להיאבק ברחובות מבלי שמאבקן יישא פרי. המצב נמשך ונגרר מאז שחרור הגל הראשון של חלק מהחטופים לפני כחמישה חודשים.

גדי איזנקוט נחשב עד כה כתקוות המשפחות, מי שמגן בקבינט המלחמה על מטרת החזרת החטופים תחילה. בהצטרפותו לדחיית ההצעה המצרית, הנתמכת על ידי ארה''ב, הוא אכזב. האם נדבק גם הוא בחישובים אלקטורליים? הפקרת החטופים, כשהוא ובני גנץ שותפים לממשלת המחדל לא תשכח לעולם.

המלחמה אמנם לא השיגה את מטרתה, חיסול חמאס, אך הרס הרצועה וחיסול חלק ניכר מכוחות חמאס צריכים לאפשר למדינה לשקול את הפסקת המלחמה ולהסכים לנסיגה מרצועת עזה לטובת החטופים. למלחמה אפשר לשוב. את חיי החטופים ההולכים ואוזלים לא ניתן יהיה להשיב. ויפה שעה קודם, שהרי בכל יום נוסף – מספר אלה שבחיים הולך ומצטמצם.

במלחמה, מצביאים יודעים לסגת ממערכה מסיבות טקטיות מבלי שהחלטתם תיחשב כניעה. אז מה מונע עסקה? בסקר דעת קהל מה-7 למאי, 59% חושבים שזה נובע משיקולים פוליטיים-אישיים של נתניהו. לזה העם התרגל וחסר אונים. אולם, נשאלת השאלה למה גנץ ואיזנקוט ממשיכים להעניק לו מטרייה?

מצביאים יודעים לסגת טקטית מבלי שזה ייחשב כניעה. אז מה מונע עסקה? בסקר דעת קהל מה-7 למאי, 59% חושבים שזה נובע משיקולים פוליטיים-אישיים של נתניהו. אז למה ממשיכים להעניק לו מטרייה?

גנץ ואיזנקוט אמנם מצהירים שהחזרת החטופים בראש סדר העדיפויות שלהם, אולם כשמגיע רגע האמת, הצבעה בקבינט המלחמה, הם מתיישרים עם הבוס, נתניהו, ומאפשרים לו לדחות או לטרפד כל הצעה.

שיילכו לעזאזל חיי החטופים. שיילכו לעזאזל יחסינו עם ידידתנו מגינתנו, ארה''ב. לעזאזל עם שאר העולם שתמך בנו בראשית הדרך. לעזאזל עם דעת הקהל העולמית. שיילך לעזאזל השלום עם מצרים. העיקר שנפגין כוח כמו שור מוכה בזירת קורידה.

ישראל שקועה עדיין בתפיסה שרק כוח יכניע את הערבים. הם אולי נזכרים בתמונה של אלפי נעליים של חיילים מצרים שברחו על נפשם במלחמת ששת הימים. היום, יש לנו עסק עם אויב פונדמנטליסט, אכזרי, הנלחם עד חורמה. פעיליו מוכנים לג'יהאד ונלחמים בידיעה שסופם מוות.

נתניהו, אמנם פועל להצלת נפשו, הן ממסקנות וועדה ממלכתית שתקום לבטח והן וממשפטו ההולך ומתקדם. אבל ממה חוששים גנץ ואיזנקוט? הם וחברי הקואליציה האחראית לטבח של השבת השחורה ממשיכים לשתוק. למה לא נמצאו עד כה חמישה ''צדיקים'' שיפעלו להצלת המדינה ואת החטופים?

שיכור מהסקרים, גנץ יוצא עם הצהרות והודעות לתקשורת החוזרות על עצמן ללא אחיזה במציאות: "נחזיר את החטופים, ננצח את חמאס, נעמיק את אחיזתנו בצפון רצועת עזה". אמירות מנוגדות וחסרות תוחלת. המשך חברותו בממשלה לא תורמת מאומה מאז עסקת החזרת החטופים הראשונה.

שיכור מהסקרים, גנץ יוצא עם הצהרות והודעות לתקשורת החוזרות על עצמן ללא אחיזה במציאות: "נחזיר את החטופים, ננצח את חמאס, נעמיק את אחיזתנו בצפון רצועת עזה". אמירות מנוגדות וחסרות תוחלת

היום, המדינה עומדת במבחן קיומה. אי החזרת החטופים, בכל מחיר, תיחשב כתבוסה שלעולם לא תגליד. נדרש אתחול פוליטי, שירחיק את כל העסקנים שהובילו אותנו עד לשבת השחורה, ומאלה המשתפים פעולה עם השלטון הנושא באחריות ומסרב להכיר בה.

נתניהו וסריסיו צריכים להירשם לדיראון עולם ואף להיות מואשמים בהפקרת המדינה. כל ניסיון להמשיך בפוליטיקה התככנית והאנוכית ששלטה מאז הירצחו של יצחק רבין, תעמיק את השיסוע ותזרז את חורבן הבית.

דר׳ מיכאל פריאנטה הוא מו׳׳ל, סופר ופובליציסט שחי בפריז. כותב ומפרסם פרוזה ומאמרי דעות בעברית ובצרפתית. בין ספריו האחרונים: ׳׳פרנסוס האחר׳׳, רומן העוסק בבעיות זהות, ׳׳בצל החומות׳׳, זכרונות ילדות המלח של מקנס, מרוקו, ׳׳מבן גוריון ועד נתניהו׳׳, ספר פוליטי חברתי. הוא חבר אגודת העיתונאים של תל-אביב ומפרסם מאמרי דעה ב-הארץ, מעריב, Ynet Times of Israel ,Libération ,Le Mond.