עכשיו כבר ברור וידוע כי המאבק בין ישראל לפלסטינים איננו מוגבל למישור הצבאי ומדובר במאבק רב זירתי: דיפלומטי, משפטי, וכמובן הסברתי-תעמולתי.

אולם, זירה אחרת, אשר במידה רבה משליכה על כל היתר ואשר גם בה מצויה ישראל בעמדת נחיתות מובהקת, היא הזירה ההיסטורית-הרעיונית. המאבק הפלסטיני בזירה זו איננו מוגבל לישראל או ל"כיבוש" אלא מופנה כלפי היהדות עצמה, ולא במקרה נמצאים גילויי האנטישמיות בעולם בעלייה מתמדת.

זירה אחרת, שמשליכה על יתר הזירות, ואשר גם בה מצויה ישראל בעמדת נחיתות מובהקת, היא הזירה ההיסטורית-הרעיונית. המאבק הפלסטיני בזירה זו אינו מוגבל לישראל או ל"כיבוש" אלא מופנה כלפי היהדות עצמה

יש לציין כי הפלסטינים אינם בודדים בהפצת תכנים אנטישמיים, ושותפים להם רבים – הן בימין האירופאי, ולאחרונה גם בשמאל הפרוגרסיבי, והן במדינות ערב ובמדינות המוסלמיות:

• רשת "אל מנאר" של חזבאללה השיעי מפיצה בקביעות תכנים אנטישמיים ואנטי יהודיים, המשודרים לקהילות מוסלמיות באירופה.
• במצרים נפוצה במיוחד ספרות אנטישמית, וסדרת הטלוויזיה "פרש ללא סוס" התבססה על הפרוטוקולים של זקני ציון.
• השייח' הסוני יוסוף אל קרדאווי הפיץ בכתביו תכנים אנטישמיים, ובדרשה שנשא בשנת 2009 אף הצדיק את השואה, אשר לדבריו "העמידה את היהודים במקומם".
• בטורקיה הופקה סדרת סרטים בשם "עמק הזאבים", שביטאה תכנים אנטי-יהודיים בוטים.

אולם, ייחודה של התעמולה הפלסטינית הוא בהעמדת הדיון ההיסטורי סביב זיכרון השואה והתקופה הנאצית.

כמה טענות יסוד בתעמולה הפלסטינית, שנקשרו לתקופה הנאצית ולשואה, מהוות רכיב מרכזי בנרטיב הפלסטיני.

1

הראשון, בא לביטוי בהצגת הפלסטינים כקורבנות הנאציזם: לטענת הפלסטינים – תחושות האשם, בצד האנטישמיות המסורתית, הם שהביאו את מדינות המערב לתמוך בהקמת מדינת ישראל על אדמות פלסטיניות. בכך, מציגים הפלסטינים את עצמם כמי שמשלמים על חטאי האירופאים כלפי היהודים וכמי שהם, למעשה, קורבנות הנאצים האמיתיים.

2

השני, מתבטא ביצירת אנלוגיה בין רדיפת הנאצים את היהודים באירופה לבין מעשיה של ישראל כלפי הפלסטינים.

3

השלישי, שעומד בניגוד לשני קודמיו, מתבטא בהכחשת השואה, שנועדה בעיקר לפגוע במחויבות המוסרית הבינלאומית לעצם קיומה של מדינת ישראל.

כמה טענות יסוד בתעמולה הפלסטינית, שנקשרו לתקופה הנאצית ולשואה, מהוות רכיב מרכזי בנרטיב הפלסטיני. הראשון, בא לביטוי בהצגת הפלסטינים כקורבנות הנאציזם האמיתיים

לא במקרה עבודת הדוקטורט שכתב יו"ר הראשות הפלסטינית, מחמוד עבאס, "הפנים האחרות: הקשרים בין הנאצים להנהגת התנועה הציונית", ואשר הוגשה בשנת 1982 לאוניברסיטת פטריס לומומבה בברית המועצות, עסקה בהכחשת השואה ובדמיון שבין התנועה הציונית לתנועה הנאצית.

גישה זהה ביטא גם עבד אל עזיז א-רנתיסי, מראשי חמאס, שבמסמך רשמי של הארגון טען כי "מה שכביכול נקרא שואה איננו אלא סיפור מומצא ללא בסיס עובדתי, אשר חושף בבירור את הפנים הגזעניות של הציונים, שמאמינים בעליונות הגזע היהודי על שאר האומות". האמת ההיסטורית, מיותר לומר, הפוכה לחלוטין.

מקום של כבוד ביצירת הקשר בין התנועה הלאומית הפלסטינית לבין גרמניה הנאצית נודע למנהיג הפלסטיני הראשון, המופתי חאג' אמין אל חוסייני. באמצעות הנציג הגרמני בירושלים, היינריך וולף, מיהר המופתי לשלוח את ברכותיו לאדולף היטלר זמן קצר לאחר עלייתו לשלטון.

לאחר המלחמה העיד קצין גרמני בשם וילהלם מלצ'רס, ששימש בתפקיד בארץ ישראל, כי המופתי "היה אויב מובהק של היהודים ולא הסתיר שהוא היה רוצה לראות את כולם מחוסלים".

באמצעות קרוב משפחתו, ג'מאל אל חוסייני, הקים המופתי תנועת נוער ערבית בשם "אל פותווה", שעוצבה בהשראת תנועת הנוער ההיטלראית; בשנת 1936 מימן המופתי את המרד הערבי, בין היתר בכספים שקיבל מברלין, ואשר במהלכו נעשה שימוש בסמלים נאציים ובקריאה לחרם כלכלי על בתי עסק יהודיים; בשנת 1941 היה המופתי בין יוזמי מרד ראשיד עלי בעיראק ופוגרום ה"פרהוד" שנעשה ביהודים. בעקבות כישלון המרד העיראקי הצליח המופתי להימלט דרך איראן ולהגיע לבירת הרייך הגרמני.

מקום של כבוד ביצירת הקשר בין התנועה הלאומית הפלסטינית לבין גרמניה הנאצית נודע למנהיג הפלסטיני הראשון, המופתי חאג' אמין אל חוסייני, שמיהר לשלוח את ברכותיו להיטלר לאחר עלייתו לשלטון

ממקום מושבו בברלין פעל המופתי בהתאם לרוח האנטישמית הנאצית:

• הוא יצא למסעות ברפובליקות המוסלמיות בבלקן ובדרום ברית המועצות במטרה לעודד צעירים להתגייס לוורמאכט ולוואפן S.S.
• שליחיו ביקרו במחנות הריכוז ומהם נודע לו על כל הנעשה שם.
• הוא שלח איגרות לממשלות בולגריה והונגריה שנועדו למנוע הצלת יהודים. למשל, במכתב ששלח לשר החוץ הבולגרי ביקש המופתי לסכל יוזמה לעליית 4000 ילדים יהודים לארץ ישראל: "יהיה זה הולם ומועיל", כתב המופתי לשר הבולגרי, "למנוע מיהודים להגר מארצך, ולשלוח אותם למקום שבו יהיו נתונים לפיקוח הדוק, כמו למשל לפולין. בכך יהיה ניתן להימלט מהסכנה שהם מהווים ולהעניק מחווה טובה לעם הערבי".
• במעמד הקמת מוסד העולמא (פסיקות לפי ההלכה האסלאמית) בברלין בשנת 1943, קרא בפומבי לארצות האסלאם לאמץ את המודל האנטישמי הגרמני.

במחקרו הקנוני על התנועה הלאומית הפלסטינית, הדגיש יהושע פורת כי הנטייה של מנהיגי הפלסטינים באותה תקופה לתמוך בנאצים "לא הייתה מקרית; עמדותיהם האנטי-יהודיות הבהמיות של הנאצים הפנו את תשומת ליבם של הלאומנים הערבים הפלסטינים שראו בנאצים בעלי ברית טבעיים נגד היהודים".

לאחר תום המלחמה התקבל המופתי במצרים ושימש אורח כבוד של הליגה הערבית, ונתפס כמנהיג הבכיר של התנועה הלאומית הפלסטינית. בשנת 2002, הכריז עליו יאסר ערפאת כ"גיבור לאומי". במילים אחרות, גם לאחר הסכמי אוסלו לא הפנו הפלסטינים עורף לדרכו של המופתי הירושלמי.

ואכן, הקשר בינם לבין האנטישמיות הנאצית נמשך והתעצם מאז; רעיונות נאצים-אנטישמיים עדיין מהווים השראה בחינוך הפלסטיני ובולטים במיוחד בקרב הזרמים האסלאמיסטים, שרואים באידיאולוגיה הנאצית ובאדולף היטלר מודל יפה לחיקוי.

המופתי שלח איגרות לממשלות בולגריה והונגריה כדי למנוע הצלת יהודים. במכתב לשר החוץ הבולגרי ביקש לסכל יוזמה לעליית 4000 ילדים יהודים לישראל: "יהיה זה הולם ומועיל", כתב, "ומחווה טובה לעם הערבי"

בחודש נובמבר האחרון הוצג ב-CNN תרגום ערבי לספרו של היטלר "מיין קאמפף", שהתגלה בחדר ילדים בעזה. סומנו והודגשו בו סעיפים אנטישמיים, שנועדו ללימוד ולשינון. בדומה לכך נמצא ספרו של מחמוד א-זאהר, "אין עתיד בין האומות", שמהדהד רעיונות נאצים אנטישמיים ומצדיק אירועים של טבח יהודים בהיסטוריה. "יצירות" דומות ממלאות את מערכת החינוך הפלסטינית ומטמיעות אידיאולוגיה נאצית מובהקת בתלמידים.

העיוות ההיסטורי ברור וחד משמעי: דווקא התנועה הלאומית הפלסטינית שתמכה באופן מובהק בגרמניה הנאצית וביטאה קרבה רעיונית למשנתה האנטישמית, אשר נמשכת גם כיום, היא זו שמציגה תמונה היסטורית הפוכה.

הפלסטינים מבינים היטב כי יצירת אנלוגיה בין ישראל לבין גרמניה הנאצית תערער את הלגיטימיות לעצם קיומה של מדינת ישראל. כל גוף או מדינה שיבטאו תמיכה בישראל יוגדרו באופן מיידי כתומכי הנאציזם החדש.

מכיוון שברור כי רבים בעולם הולכים שבי אחרי הטיעונים הללו ומאמצים את הנרטיב הפלסטיני, הרי שיש הכרח דחוף לא רק לצאת למאבק משפטי בינלאומי בכל גילוי של אנטישמיות. בעיקר יש להפנות את מיטב הכוחות לחשיפת הקשרים ההיסטוריים העמוקים שהתקיימו בין גרמניה הנאצית לבין התנועה הלאומית הפלסטינית, ולחשוף ואת השפעותיה של האנטישמיות הנאצית במערכת החינוך הפלסטינית.

העיוות ההיסטורי ברור: דווקא התנועה הלאומית הפלסטינית, שתמכה במובהק בגרמניה הנאצית וביטאה קרבה רעיונית למשנתה האנטישמית, הנמשכת גם כיום, היא זו שמציגה תמונה היסטורית הפוכה

בכך, לא רק שתתערער טענת הקורבנות הפלסטינית, אלא יוכח מי הוא הראוי לכתר הנאציזם החדש.

ד"ר עופר חן הוא בוגר החוגים להיסטוריה, פילוסופיה ותלמוד ובעל פוסט דוקטורט במשפטים מאוניברסיטת תל אביב. ספריו ומחקריו מקיפים נושאים רבים ומגוונים, החל מחקר המשיחיות היהודית, היסטוריה של המשפט הישראלי וכלה בספרות מודרנית ותולדות ההלכה. משמש כחוקר במכון לחקר התפוצות באוניברסיטת תל אביב.