לאחרונה קראתי את "האופרמנים" מאת ליון פויכטוונגר. פויכטוונגר נולד במינכן ב-1885 למשפחה יהודית אורתודוקסית אמידה. ב-1905, בן 21, החל לפרסם מחזות, פרוזה וביקורת והיה מקורב מאוד לברטולד ברכט. התנגד למשטר הנאצי, גלה לצרפת, נעצר, הגיע לארה"ב ושם נפטר ב-1958.

את הספר כתב בצרפת ב-1933, השנה שבה עלה היטלר לשלטון ובה פויכטוונגר איבד את אזרחותו הגרמנית, רכושו הוחרם וכתביו נשרפו. הספר מבוסס על מחקר שערך, לצורך כתיבת מחזה שהזמינה ממשלת בריטניה. מחזה שלא עלה בסופו של דבר, לנוכח ההחלטה לקדם מדיניות של פייסנות כלפי הנאציזם והפשיזם.

הספר מתמקד בשלושה אחים ואחות, משפחותיהם, והסובבים אותם אישית ומקצועית, ובתגובותיהם להתפתחויות. לא, אין בכוונתי לערוך השוואה לאותה תקופה – הקורא, אם כך יבחר, יעשה זאת על אחריותו. אבל תוך כדי הקריאה היה נדמה לי שמקצת התיאורים והציטוטים – על תרבות השקר, על הניצול הציני של תמימות ההמונים, על ברבריות שצומחת לצד ליברליות – נכתבו היום.

לא, אני לא עורכת כאן השוואה לאותה תקופה של התפרקות הדמוקרטיה הליברלית בברלין. הקורא, אם כך יבחר, יעשה זאת על אחריותו. אבל תוך כדי הקריאה היה נדמה לי שמקצת התיאורים והציטוטים נכתבו היום

למשל:

"והרפובליקה חלשה. הרפובליקה תמיד שומרת על ראש קטן. היא מפקירה אותך, משאירה אותך לחסדי העדר הגועה" (ע' 100).

עטיפת הספר "האופרמנים"

"טרנסצנדטיות צבאית, מערכת משפט שתטיל חוקים מגבילים וחמורים, ומערכת חינוך שתגדל חיות אדם לאקסטזה של הקרבה עצמית; זאת התחזית" (ע' 116).

"עם שהגיע להישגים טכניים ותעשייתיים כאלה לא ייכנע מהיום למחר לברברים. והרי רק לאחרונה חישב מישהו ומצא, שבארצות דוברות הגרמנית יש על המדפים למעלה ממאה מיליון עותקים של כתבי גתה בלבד. אנשים כאלה לא יקשיבו לאורך זמן לצעקות של הברברים" (ע' 130).

"אני לא מבין למה פתאום אתם כולכם עושים במכנסיים. מה בכלל קרה? לקחו אידיוט פופולרי ונתנו לו משרה ייצוגית, ואז כבלו את ידיו בעזרת שותפים רציניים. אתם באמת מאמינים, רק בגלל שכמה אלפי פרחחים חמושים מסתובבים ברחובות, גרמניה מחוסלת?" (ע' 133).

"אני רק אומרת לעצמי שקל לשחרר את הברברים מהכבלים, אבל קשה לכבול אותם מחדש. לברבריות יש קסם משלה. הייתי משקרת לו הייתי מכחישה זאת. למרבית האחרים יש כנראה משיכה עוד יותר עזה אליה" (ע' 140).

"זו הסיבה שהם בשלטון היום. הם תמיד המציאו אמצעים כל כך נחותים שהאחרים פשוט לא האמינו שהם אפשריים, כיוון שבאף מדינה אחרת הם לא היו אפשריים" (ע' 163).

"אני רק אומרת לעצמי שקל לשחרר את הברברים מהכבלים, אבל קשה לכבול אותם מחדש. לברבריות יש קסם משלה. הייתי משקרת לו הכחשתי זאת. למרבית האחרים יש כנראה משיכה עזה יותר אליה"

"במאה העשרים אין ספק שאדם יסתדר יותר טוב בעזרת ההיגיון הבריא מאשר בעזרת ההגינות" (ע' 188).

"עד עכשיו, הם לא עשו אף טעות אחת בשיקול. הם הימרו על טיפשות ההמונים בדייקנות מבהילה…. ההצלחה שלהם תלויה דווקא בערמומיות הפרימיטיבית הכפרית שלהם… כי האחרים מתעקשים שוב ושוב להאמין שאיש לא ייפול ברשת הגסה הזאת. ואז, שוב ושוב, כולם נופלים בה" (ע' 213).

"כל השיטות שפיתחה הטכניקה המודרנית הופעלו כדי לשכנע את הרעבים שהם שבעים, את המדוכאים שהם חופשיים, את אלו שאוימו מהתרעומת הגוברת של העולם כולו, שכל העמים האחרים מתקנאים בכוחם ובתהילתם" (ע' 315).

"שקר ועוני הלכו יד ביד…  שקר, תאוות בצע וסיפוק תאוות פרטיות הלכו יד ביד" (ע' 317).

"העם היה טוב. הוא הוציא מתוכו אישים ומבצעים מרשימים. הוא כלל אנשים חזקים, חרוצים, מוכשרים. אבל התרבות שלהם הייתה צעירה, לא היה קשה לנצל לרעה את האידאליזם המשתוקק, הלא ביקורתי, שלהם, ולעורר את הנטיות הקמאיות שלהם, את היצרים הקדומים, וכך לשבור את הציפוי הדק של התרבות" (ע' 318).

"שרירות ושקר היו התווים המאפיינים של כל מעללי מנהיגיהם. אמירתם הייתה שקר ושתיקתם הייתה שקר. עם השקר הם קמו בבוקר, עם השקר הלכו לישון" (ע' 319).

"לא הברבריות של הלאומנים הייתה בראש מעייניהם של ההמונים, אלא הכורח להסתדר בלי שתי הפרוטות הנוספות שהלאומנים הורידו זה עתה מהכנסתם" (ע' 346).

"עד עכשיו, הם לא עשו אף טעות אחת בשיקול. הם הימרו על טיפשות ההמונים בדייקנות מבהילה…. ההצלחה שלהם תלויה דווקא בערמומיות הפרימיטיבית הכפרית שלהם"

בספר שלושה חלקים: אתמול, היום ומחר, קרי התחזית של פויכטוונגר. מעניין ומומלץ למי שאינו חושש מקריאה שמעוררת מחשבות קשות.

*האופרמנים, ליון פויכטוונגר, תרגמה מגרמנית ניצה בן-ארי, בהוצאת פן, ידיעות אחרונות וספרי חמד, 2023, 375 עמודים.

טובה הרצל היא גמלאית של משרד החוץ. שרתה כקצינת קישור לקונגרס בשגרירות ישראל בוושינגטון, הייתה השגרירה הראשונה של ישראל במדינות הבלטיות לאחר התפרקות בריה"מ, ופרשה אחרי כהונה בדרום אפריקה.