אתר איגוד הסקרים וניתוח הנתונים "538" – שכיום מנוהל על ידי אליוט מוריס, היריב של כוכב הסקרים נייט סילבר – השיק את המודל שלו לבחירות 2024. נכון ליום רביעי השבוע, המודל חוזה תיקו – הסיכויים של דונלד טראמפ וגם של ג'ו ביידן לזכות עומדים על 50%.
המודל גם מצביע על עלייה עקבית של טראמפ מחודש אפריל ועל כך שלהרשעתו בפרשת דמי השתיקה לכוכבת הפורנו סטורמי דניאלס אין השפעה משמעותית. סילבר עוד לא השיק את המודל שלו, אם כי הוא יותר פסימי כלפי ביידן.
גם האקונומיסט השיק מודל חיזוי ולפיו לטראמפ יש סיכוי של שני שלישים לנצח. בניגוד לכותרות המפוצצות שנלוו להשקת המודל – "טראמפ לא ינצח את ביידן, הוא יביס אותו", הכריז דה מרקר – המודל מעיד על יתרון קטן לטראמפ – לא על יתרון מוחץ.
נראה שהתקווה העיקרית של קמפיין ביידן היא שהתוצאה הסופית תהיה שונה מהסקרים, בין אם משום שהסקרים עשויים לטעות או מכיוון שמצביעי ביידן שעברו לעמודת המתלבטים יחזרו אליו
המודל חוזה הסתברות לניצחון – ולא את אחוז הקולות. לפי מודל זה, הסיכוי של ביידן לנצח הוא אחד לשלוש – נמוך מחצי, אבל בכלל לא זניח. זה הסיכוי שהחזיק טראמפ לפי המודל של סילבר ב־2016.
כמובן שביידן היה מעדיף להיות בעמדת הובלה. אלא ששתי בעיות היסוד שלו – הלחצים האינפלציוניים וגילו (בעיה המועצמת על ידי העובדה שקמלה האריס היא סגנית אנמית) – עדיין איתנו ויישארו איתנו כנראה עד נובמבר.
במצב זה, בהיעדר מהלך קיצוני כמו החלפת מועמד, קשה לראות משהו שישנה את הדינמיקה של המרוץ. נראה שהתקווה העיקרית של קמפיין ביידן היא שהתוצאה הסופית תהיה שונה מהסקרים, בין אם משום שהסקרים עשויים לטעות או מכיוון שמצביעי ביידן שעברו לעמודת המתלבטים יחזרו אליו.
השינוי העיקרי מ־2020 הוא לא בעלייה בתמיכה בטראמפ אלא בירידה בתמיכה בביידן ומעבר לעמדת המתלבטים
יש רמה מסוימת של הצדקה לתרחיש האחרון. השינוי העיקרי מ־2020 הוא לא בעלייה בתמיכה בטראמפ אלא בירידה בתמיכה בביידן ומעבר לעמדת המתלבטים. אולם, התרחיש הראשון הרבה יותר מטריד, משום שעם כל הבעייתיות של הסקרים, תקוות ותחושות בטן הן מקור מידע פחות אמין.
יש נימוק תיאורטי אחד שניתן להביא לטובת הטענה שסקרים טועים והוא כי בניגוד לעבר, כיום הבוחרים המעורבים פוליטית – ומצביעים מהימנים יותר – דווקא תומכים בדמוקרטים ואילו טראמפ נשען על בוחרים מזדמנים יותר ופחות מעורבים, שקשה יותר לסקור.
אלא שהטיעון הזה יכול לעבוד לשני הכיוונים ועלול להצביע על טעות בסקרים דווקא לכיוון ביידן ולא לכיוון טראמפ.
היו גם כמה חדשות בשבועיים האחרונים הקשורות לשני הצירים העיקריים של מערכת הבחירות הנוכחית – בתום המשפטי ובזכות האישה על גופה.
בתחום המשפטי, האנטר ביידן, בנו של הנשיא, הורשע בהחזקת נשק תחת השפעת סמים ובכך ששיקר בנוגע לצריכת הסמים בעת שרכש את הנשק. במידה רבה של אירוניה, על אף הטרגדיה האישית בחייו של האנטר ביידן, הדמוקרטים דווקא שמחו בהרשעה והרפובליקאים כעסו עליה, משום שהיא מפריכה את קו ההתקפה הטראמפיסטי נגד מערכת המשפט וטענותיו לפוליטיזציה שלה.
ביהמ"ש העליון דחה פה אחד את ההחלטה לאסור על שיווק התרופה מיפפריסטון להפסקת היריון, מה שהחזיר לבמה את אחד הנושאים המרכזיים של הדמוקרטים
החדשה השנייה עסקה בפסק הדין של בית המשפט העליון, שדחה פה אחד את ההחלטה לאסור על שיווק התרופה מיפפריסטון להפסקת היריון. התובעים טענו כי האישור שה־FDA העניק לתרופה – וההקלות על התנאים לרישומה ב־2016 ו־2021 – אינן סבירות.
בית המשפט דחה את התביעה בטענה כי לתובעים – ארגון רופאים נגד הפלות – אין את הזכות החוקית לעתור נגד האישור וכי בית משפט פדרלי הוא לא הפורום המתאים לבירור הטענה המשפטית.
ההחלטה היא רק בגדר ניצחון בקרב בלימה עבור תומכי הזכות להפלה, שכן היא משאירה את הסטטוס קוו על כנו ולא יותר מזה. אולם, היא גם מחזירה לבמה את הנושא, שהוא הנושא המרכזי של הדמוקרטים מאז ההחלטה לבטל את הזכות להפלות.
ההקצנה באירופה כתחזית אפשרית
במצב הנוכחי של מערכת הבחירות בארה"ב, כשאין כמעט זעזועים, הרבה מהעיניים מופנות לאירופה, שם דווקא יש. לאחר שהימין הקיצוני התחזק בכמה מדינות – בראשן צרפת, שם זכתה המפלגה של מארין לה פן בכשליש מהקולות – אחרי הבחירות לפרלמנט האירופי, נשיא צרפת עמנואל מקרון החליט לפזר במפתיע את האספה הלאומית והכריז על בחירות חדשות ב־30 ביוני.
לא ברור מה הניע את הצעד, אך נראה שמקרון בונה על שחזור המאורעות בבחירות 2022. אז מפלגות השמאל נותרו מפוצלות ובמחוזות רבים עלו לסיבוב השני מועמדים ממפלגת המרכז של מקרון – וניצחו. ייתכן שגם הנרקיסיזם הקל של מקרון ונטייתו למחוות גדולות הניעו את הצעד הדרמטי.
מכל התהפוכות האלה נראה שברבים ממחוזות הבחירה מי שיעלה לסיבוב השני הם נציגי מפלגתה של לה פן מחד והחזית העממית מאידך. אלה חדשות מאוד לא טובות לצרפת
כך או כך, נראה שהשיקול של מקרון נכשל. מפלגות השמאל – הסוציאליסטים, מפלגת השמאל הרדיקלי של ז'אן לוק מלנשון, הקומוניסטים וכן המפלגות הירוקות – התאחדו ל"חזית העממית החדשה" – מחווה ל"חזית העממית" בהנהגת ליאון בלום ששלטה בצרפת בסוף שנות ה־30.
מפלגת הימין המסורתית – הרפובליקאים, יורשתה של המפלגה הגוליסטית – שזוכה לתמיכה מועטה למדי של כ־9%, עברה מצידה זעזועים עמוקים. מנהיגה, אריק סיוטי, חתם על הסכם לשיתוף פעולה עם מפלגתה של לה פן. בתגובה מרכז המפלגה ניסה להדיח אותו. סיוטי נעל את דלתות מטה המפלגה והמרכז התכנס באתר אחר והדיח אותו, אך בית המשפט ביטל את ההדחה.
מכיוון שזו צרפת, כמובן שהשיטה מסובכת: אם מועמד קיבל מעל שמינית מסך הבוחרים הרשומים במחוז אז הוא עולה לסיבוב השני, גם אם הגיע למקום נמוך יותר מהמקום השני. נראה שברבים ממחוזות הבחירה, מי שיעלה לסיבוב השני הם נציגי מפלגתה של לה פן מחד והחזית העממית מאידך.
אלה חדשות מאוד לא טובות לצרפת, ליהודי צרפת ולפרויקט האירופי בכלל. הסכנה משלטון מפלגה שהיא גם יורשת רעיונית של משטר וישי – ואף תומכת במופגן בולדימיר פוטין – ברורה.
מאידך, החזית העממית עדיין דומיננטיות בצד הרדיקלי יותר של השמאל, שאף הוא מציג נטיות פרו־רוסיות, אנטי אירופיות וגם בחלקים ממנו מקננת אנטישמיות. העובדה שאלה שתי האפשרויות שיעמדו בפני רוב הבוחרים הצרפתים בסיבוב השני מאוד מדאיגה.
מצידה השני של התעלה צפויות בחירות ב־4 ביולי, שבמידה רבה יגזרו את הדין על הפרויקט הפופוליסטי שעבר על בריטניה מאז משאל העם על הברקזיט ב־2016
מצידה השני של התעלה צפויות בחירות ב־4 ביולי, שבמידה רבה יגזרו את הדין על הפרויקט הפופוליסטי שעבר על בריטניה מאז משאל העם על הברקזיט ב־2016. הברקזיט עצמו טלטל את הממלכה במשך שנים, סיים את הקריירה של דיוויד קמרון ושל תרזה מיי, ורק בוריס ג'ונסון הצליח לסיימו.
ג'ונסון בתורו התנהל בצורה כה שערורייתית בתקופת הקורונה – הן מבחינה אישת והן ברמת המדיניות – שלבסוף נאלץ להתפטר. את מקומו החליפה ליז טראס, שהתוכנית הכלכלית שהציגה כמעט וריסקה את הפאונד – והיא נאלצה להתפטר שבועות בודדים לאחר כניסתה לתפקיד. מאז עומד בראשות הממשלה רישי סונאק, שעדיין לא הצליח לייצב לגמרי את הכלכלה.
התוצאה היא שהלייבור – שהשכילו לבחור מועמד מתון, קיר סטארמר, ולהוציא מהמפלגה את הגרעין הקשה של ג'רמי קורבין ותומכיו – מובילים בסקרים ב־20% ויותר, ולפי ההערכות עומדים לזכות ביותר מ־400 מושבים (מתוך 650) – התוצאה הגבוהה ביותר שלהם אי פעם (גבוהה אף מהניצחון ההיסטורי של טוני בלייר ב־1997).
הסקרים בבריטניה ידועים ברמת הדיוק הנמוכה שלהם, אבל בהפרשים כאלה קשה שלא לראות את המרוץ כמוכרע.
מה כל אלה ישנו לארה"ב? על פניו, לא הרבה. עם זאת, יש גם תחושה של רוח הזמן. ההפתעה בהצבעת הברקזיט הייתה סימן מקדים מובהק לניצחונו של טראמפ ב־2016. האם התוצאות בצרפת יהיו האינדיקציה לתוצאות בארה"ב, או דווקא אלה מבריטניה? נדע רק בנובמבר.
תגובות עכשיו הזמן לומר את דעתך
תגובתך פורסמה! שתפו את עמוד הפרופיל שלכם
ועכשיו אנו זקוקים לתמיכה שלך עזרו לנו להמשיך ליצור עיתונות אמינה, מקצועית וליברלית
תמכו בנו