בחודשים האחרונים אזרחי ישראל חווים את המשבר הלאומי הגדול ביותר שידעו מאז הקמת המדינה. מלחמת "חרבות ברזל" הביאה איתה לצד האימה, הפחד, החשש והאובדן – הרבה מאוד שאלות קיומיות ותחושה של אי-ודאות בכל תחומי החיים – בכלכלה, בחברה, בפוליטיקה, בביטחון וגם  בחינוך.

מקרב אזרחי ישראל, כ-230 אלף עובדי.ות הוראה ומעל 2.5 מיליון תלמידים, שנמצאים פיזית בעורף, אך עומדים בחזית המלחמה מעצם מקום מגוריהם או עבודתם.

מקרב אזרחי ישראל, כ-230 אלף עובדי.ות הוראה ומעל 2.5 מיליון תלמידים, שנמצאים פיזית בעורף, אך עומדים בחזית המלחמה מעצם מקום מגוריהם או עבודתם

הצוותים החינוכיים והתלמידים שנמצאים בקו העימות הצפוני והדרומי של מדינת ישראל  ממשיכים מידי יום ושעה להידרש ולתפקד באופן מעורר השראה מצד אחד, ומעורר תמיהה מהצד האחר.

נשאלות כל כך הרבה שאלות ביחס לזה: איך הצוותים החינוכיים מצליחים לתפקד תחת מתקפות הרשע של ארגוני הטרור-בזמן אזעקות, יירוטים וחרדות  משתקות? איך הם מצליחים לגייס את התלמידים.ות למסגרת לימודית וחינוכית כשהם עצמם קורסים תחת האימה והפחד הקיומי? איך הם מגיעים כעת לקו הסיום של שנה"ל תשפ"ד?

התפיסה המדינית-האזרחית-החברתית בישראל היא שהצוותים החינוכיים מסוגלים תמיד, ויכולים ללמד ולתפקד תחת לחץ. רובם הוכיחו שהם מסוגלים להיחשף לאירועים עם פוטנציאל דחק וטראומה בתקופת הקורונה, באירועים ביטחוניים בהיסטוריה הקרובה והרחוקה ובזמן המלחמה הנוכחית, וחזרו במהירות למצב יציב ובריא – לכאורה.

יחד עם זאת, מחקרים מעידים על כך שהתנאים הטבעיים של המלחמה ואלו המקצועיים פגעו ברווחה הרגשית ויצרו תשישות נפשית של הצוותים החינוכיים (וייסבלאי, 2020; Sharifian el al 2023). כך העורף החינוכי מוצא את עצמו כל פעם מחדש מתמודד עם מציאות בלתי אפשרית. ונשאלת השאלה: מי מטפל/יטפל במטפלים.ות?

לפי מחקרים, תנאי המלחמה הטבעיים והמקצועיים פגעו ברווחה הרגשית והתישו נפשית את הצוותים החינוכיים. כך העורף החינוכי מוצא עצמו מתמודד בכל פעם עם מציאות בלתי אפשרית. מי יטפל במטפלים?

צוותים חינוכיים שילדיהם ובני הזוג שלהם התגייסו לשירות צבאי בצו 8 לתקופה ארוכה; אלו שאיבדו קרובים ותלמידים בשדה הקרב או בזמן המתקפה הרצחנית; אחרים שבני משפחותיהם נחטפו ואף בודדים שנחטפו בעצמם.ן לעזה; כאלה שנאלצו עדיין ללמד מרחוק בחדרי מלון בעת שהותם כמפונים שם ומשדרים  שגרה לתלמידים ולעצמם; מורים.ות שביתם נפגע מירי בעת המלחמה – כל אלו התחייבו לעמוד, למרות האתגרים האישים, בחזית מערכת החינוך. התחייבו ללוות, לקדם, ללמד, לחנך את תלמידי ישראל בעת המלחמה הנוכחית.

רבים מהם נאלצו להתמודד, בנוסף לאתגרים האישיים, גם עם האתגרים של תלמידיהם, ובכך נחשפו גם לטראומטיזציה משנית. אלה חוו ועדיין חווים מצוקה רגשית, והפכו בעצמם במהלך הזמן לקורבנות עקיפים של הטראומה (Cieslak et al. 2014), דבר שהעיב על החוסן האישי-מקצועי  שלהם.

מחקר שקיימתי בחודשים האחרונים עסק בהתאוששות – לכאורה – ובהתמודדות של הצוותים החינוכיים בקו העימות הצפוני של ישראל בזמן המלחמה עם האתגרים שניצבו בפניהם. במהלך המחקר התבצעה דגימה של 100 מורים.ות שמלמדים בבתי ספר באזור קו העימות.

מתוך הממצאים עולה שישנה השפעה ניכרת למספר גורמים שעשויים להוביל להתאוששות מהירה יחסית לאחר אירוע של דחק או אסון כמו זה של ה-7 באוקטובר בקרב הצוותים החינוכיים.

גורמים כמו: לכידות חברתית, תחושת אמון, אופטימיות ותקווה, ורמת מוכנות עשויים לסייע בהגברת רמת החוסן וההתאוששות המהירה. ביחס לחוסן האישי של צוותים חינוכיים ניתן ללמוד, כי מעל 70% דיווחו שהם חוזרים לעצמם במהרה לאחר אירוע ביטחוני (אזעקות, יירוטים, נפילות באזור בו הם שוהים). מעל ל-60% חשים במידה רבה שליטה באירועים שמתרחשים בסביבתם המקצועית בעת המלחמה. כ-78% ממשתתפי המחקר דיווחו שהם שומרים על אופטימיות רבה בתחומי חייהם בעת המלחמה ויותר מ-80% מצליחים ליזום ולהיות פרואקטיביים באופן מיטבי למרות המשבר.

מחקר שקיימתי בחודשים האחרונים עסק בהתאוששות – לכאורה – ובהתמודדות של הצוותים החינוכיים בקו העימות הצפוני של ישראל בזמן המלחמה עם האתגרים שניצבו בפניהם

אחד הממצאים מעוררי ההשראה הוא הדיווח של יותר מ-96% מהמשיבים לפיהם הם מרגישים מחויבות עמוקה לתלמידים שלהם בעת המלחמה. יותר מכך, מעל 70% מאמינים ביכולות התלמידים להצליח בבחינות ובמטלות בתקופה הזאת. כאן ניכר כי הצוותים החינוכיים רואים את התלמידים.ות שלהם בקדמת הבמה, למרות התקופה הבלתי אפשרית בפניה הם עומדים.

במחקר נמצא שהחוסן האישי והמקצועי של הצוותים החינוכיים גבוה באופן יחסי, אך יחד עם זאת מעל 70% דיווחו שמשרד החינוך לא נותן להם כלים ושירות שיסייע להם להתמודד עם אתגרי המלחמה, והם עושים את זה באופן עצמאי ולא באופן ממוסד. כלומר, דואגים לעצמם.

בימים אלו, כאשר מערכת החינוך אורזת את עצמה ליציאה לחופש הגדול, ולאיש מאתנו אין מושג כיצד הוא יראה באמת – הצוותים החינוכיים והתלמידים  אמורים לשאוף קצת אוויר מרענן ולהתנתק במעט מהשנה המטורפת שחוו.

זה הזמן לכך שמערכת החינוך, על כל ניצביה, ובראשם שר החינוך, יקבלו על עצמם להיערך לקראת פתיחת שנת הלימודים הזאת והבאות אחריה באופן המיטבי, וסוף סוף לדאוג להכנת תוכנית שתיתן מענה הולם לצוותים ולתלמידים בשעת חירום מתמשך.

די לסתימת החורים בדלי המנוקב. די לפלסטרים זמנים על פצעים מדממים. די לכיבוי שריפות במערכת החינוך בכלל וכלפי צוותים חינוכיים בפרט. הגיע הזמן לראות באמת את מי שמוביל את הילדים של כולנו למצוינות ערכית-חברתית ולימודית, ולתת להם אי של ודאות בתקופות סוערות ומורכבות.

די לסתימת החורים בדלי המנוקב. די לפלסטרים זמנים על פצעים מדממים. די לכיבוי שריפות במערכת החינוך בכלל וכלפי צוותים חינוכיים בפרט. הגיע הזמן לראות באמת את מי שמוביל את הילדים של כולנו

מלחמת "חרבות ברזל" מאפשרת לכולנו זווית נוספת להתבוננות אמיתית בצוותים החינוכיים, שמחנכים ומובילים את  דורות העתיד במדינת ישראל.

"הדואג לימים זורע חיטים, הדואג לשנים נוטע עצים, הדואג לדורות מחנך אנשים" (יאנוש קורצ'אק).

אשת חינוך ואקדמיה. עוסקת בחקר השחיתות השלטונית ובחקר החוסן האישי, הקהילתי והלאומי בארגונים פרטים וציבוריים ובמערכת החינוך בפרט. מרצה וחברת סגל במכללת אורנים ועמיתת מחקר באוניברסיטת אריאל ובמוסד שמואל נאמן למחקר מדיניות לאומית. מנכ"לית מרכז מגדלורים – הכוונה לחוסן מיטבי, מרכז שמעניק שירותי הרצאות, סדנאות וימי עיון בתחומי חוסן וחברה בוערים.