לא צריך להיות משפטן גדול, או משפטן בכלל למעשה, כדי להבין שמה שעולה מההקלטות שהביא רביב דרוקר ב"המקור", זה שנתניהו (וכמובן מוזס) עבר לא רק עבירה של הפרת אמונים, אלא גם את עבירת השוחד. הוא הציע להפעיל את כוחו כעובד ציבור בתמורה לטובת הנאה לא חומרית, אבל כזו שללא ספק חשק בה מאד. די בכך. לא צריך שום דבר מעבר לזה. עבירת השוחד נעברה.

לא צריך להיות משפטן גדול, או משפטן בכלל למעשה, כדי להבין שמה שעולה מההקלטות שהביא רביב דרוקר ב"המקור", זה שנתניהו (וכמובן מוזס) עבר לא רק עבירה של הפרת אמונים, אלא גם את עבירת השוחד

הרשמו עכשיו לניוזלטר היומי

אבל. יש אבל.

כן צריך להיות משפטן, או לפחות משפטן חובב, כדי להעריך את התשובה הנכונה לגבי שלוש שאלות נוספות שעומדות בין התובנה לעיל ובין העמדה לדין, אפילו בגין הפרת אמונים: 1. צדקת העמדה לדין; 2. סיכויי ההרשעה; 3. "שיקולי מדיניות".

1. האם צודק להעמיד את נתניהו לדין בתיק 2000?

בואו נסכים מראש על דבר אחד – לא על כל הפרת חוק צודק להעמיד לדין. לא מסכימים? תחשבו מה הייתם אומרים אם הייתם מקבלים דוח על נסיעה במהירות 122 קמ"ש בכביש 6. ב-1 בלילה. ללא ספק עברתם על החוק, אבל כולנו יודעים שלא מעמידים על מהירויות כאלה לדין, ואם איזה שוטר משועמם ייטפל דווקא אליכם, ודאי תתעצבנו ותחושו חוסר צדק.

למצבים בערך כאלה (לא בדיוק, תיכף אבהיר), נולדה במשפט הפלילי ההגנה המוכרת כ"הגנה מן הצדק". אולי עברתי את העבירה, אבל לא צודק להעמיד אותי לדין. בשנים האחרונות ההגנה הזו צברה פופולריות עצומה. מדי פעם היא גם מצליחה.

אבל – וזה אבל גדול מבחינת נתניהו – גם אם נכון שלא העמידו לדין בעבר במקרים כאלה (ועל כך מיד) – לפרקליטות מותר להכות על חטא ולשנות מדיניות אכיפה. מותר לה להחליט שמהיום אוכפים בקפדנות את המהירות המותר בכביש 6. גם על קשישות הססניות שנוסעות במהירות 122 קמ"ש.

המשטרה תצטרך להוכיח שהשינוי עקבי ומוצדק. מתי היא תתקשה לעשות את זה? אם הנהג שעצר אותך הוא גם השכן מלמטה שכל הזמן מתלונן על הרעש שהילדים שלך עושים. במקרה כזה יתעורר חשש שבאמת יש כאן משהו לא צודק וסיכויי טענת ההגנה מן הצדק יאמירו. לכן זעקות "רודפים אותו" מסביבת הרדוף.

אני לא חושב שזה המצב במקרה של נתניהו. הוא לא נסע 122 קמ"ש. יותר כמו 140. לא משהו שלא ראינו מעולם, אבל משהו שלא יהיה מופרך להעמיד בגינו לדין.

קל מאד וחשוב מאד להסביר למה זה מוצדק – הפשע של מוזס ונתניהו הוא פשע נגד הציבור הישראלי כולו ונגד מדינת ישראל. השניים זממו לקחת את התשתית שבבסיס הדמוקרטיה שלנו, ולעוות אותה. עיתונאים הם האנשים שמהם אנחנו אמורים ללמוד מה קורה במדינה ולגבש באמצעותם את צעדינו הבאים כאזרחים. נתניהו ומוזס רצו לכפות עליהם לעוות את המידע שהם מעבירים לנו.

אנחנו אמורים ללמוד מעיתונאים מה קורה במדינה ולגבש באמצעותם את צעדינו הבאים כאזרחים. נתניהו ומוזס רצו לכפות עליהם לעוות את המידע שהם מעבירים לנו

במובן הזה המעשה כאן חמור פי כמה מזה של אולמרט או של דרעי (שהואשמו והורשעו בשוחד, לא בהפרת אמונים). הולילנד אכן מכער מאד את קו הרקיע של ירושלים, ועדיין נזקו קטן בהרבה. קשה לדמיין הפרת אמונים חמורה יותר מאשר הפרת חובת האמון שלך להליך הדמוקרטי.

אנשי נתניהו כידוע יטענו שמדובר בהעמדה לדין שהיא חסרת תקדים, ושפוליטיקאים תמיד עושים עסקאות כאלה עם עיתונאים.

אז ככה:

א. נכון שאין הרבה העמדות לדין כאלה. לא הייתי חותם על כך שזה מעולם לא קרה. הנה למשל בימים אלה ממש נחקר יו"ר בית הנבחרים של מדינת טקסס לאחר שהבטיח טובות הנאה לאיל הון ששולט בכמה אתרי אינטרנט ימניים בתמורה לכך שיפסיקו לתקוף אותו ויתחילו לתקוף כמה אנשים אחרים שהיה שמח לראות נופלים. שם ככל הנראה היה גם אלמנט של השפעה על תרומות של אותו איל הון (אבל לא דובר על שום כסף ליו"ר בית הנבחרים עצמו).

ב. עיתונאים ופוליטיקאים עושים הרבה עסקאות, אבל ממש לא כולם, ובעיקר ממש לא כולן "כאלה". כלומר לא כל כך בוטות ולא לגבי מגמת סיקור כללית, אלא לגבי אופן הצגת סיפור מסוים על בסיס הסכמה במסגרת עבודה משותפת אליו;

ג. (והחשוב ביותר) הפוליטיקאי נתניהו לא עשה כאן עסקה עם עיתונאי. נוני מוזס אינו עיתונאי. הוא מוציא לאור המונחה על-ידי האינטרסים הכלכליים שלו, אליהם ועליהם דיבר נתניהו. אין כאן קשר לעיתונות.

הפוליטיקאי נתניהו לא עשה כאן עסקה עם עיתונאי. נוני מוזס אינו עיתונאי. הוא מוציא לאור המונחה על-ידי האינטרסים הכלכליים שלו, אליהם ועליהם דיבר נתניהו. אין כאן קשר לעיתונות

מכל הסיבות האלה, יש הצדקה מלאה להעמיד את נתניהו לדין. עם זאת צריך להודות שעמדה אחרת, הססנית יותר מצד הפרקליטות, הגם שתהיה שגויה לא תהיה דבר חריג ובלתי נתפש במקרה כזה. מאכזב, לא הכי מקצועי, אבל לא חריג ובלתי נתפש.

2. מה הם סיכויי ההרשעה בתיק?

אבל אז מגיעה שאלת סיכויי ההרשעה. אנשי נתניהו טוענים שהכל היה בצחוקים. הוא החזיק אצבעות מאחורי הגב וכל הזמן מלמל בלב שזה הכל בשין-קוף-ריש. מעולם לא התכוון לעשות מה שנוני ביקש ממנו, ובלי כוונה פלילית כלשהי הרי שאין הרשעה.

אז ככה:

א. זה לא ממש מדויק. דווקא לגבי עבירת השוחד קובע חוק העונשין שזה לא חשוב אם התכוונת להעניק את מה שנתבקשת להעניק או לא (גוגל – חוק העונשין – סעיף 294(ד)(2). אבל כידוע מנדלבליט, מסיבותיו, הלך על הפרת אמונים.

דווקא בעבירה זו יכולה הטענה של נתניהו לטעת בלב השופטים ספק סביר אם "התגבשו יסודות העבירה". הקלטות לא מספקות את התשובה בנקודה הזו. נתניהו נשמע מאד זהיר. הוא כמובן יודע שהוא מקליט

דווקא בעבירה זו יכולה הטענה של נתניהו לטעת בלב השופטים ספק סביר אם "התגבשו יסודות העבירה". הקלטות לא מספקות את התשובה בנקודה הזו. נתניהו נשמע מאד זהיר. הוא כמובן יודע שהוא מקליט, אבל זה לא משנה את העובדה שהוא נשמע זהיר ושומר לעצמו את הפתח לספר סיפור כזה.

אבל (שוב יש אבל) לא נחשפנו לראיות האחרות שבידי הפרקליטות. אם נתניהו יצא מהפגישה, התקשר לניר חפץ ואמר לו "בוא נסדר להם את מה שהם מבקשים" וחפץ גם הקליט אותו, אז הסיפור של נתניהו קרס ואין ספק סביר.

למי נתניהו אמר מה (מעל הכל מה אמר לאדלסון ומה אדלסון אמר בעדותו) ואילו סימני רצינות עשה בדרכו למימוש העסקה – זה מה שיכריע את הערכת הפרקליטות לגבי סיכויי ההרשעה.

3. מהם שיקולי המדיניות

אם לפרקליטות יש ראיות סבירות אבל לא מוחצות בתיק 2000, מגיעה גם שאלת שיקולי המדיניות של הפרקליטות בניהול תיקי נתניהו כמכלול.

תיק 4000 הוא תיק שוחד מובהק, והוא חף משאלת החריגות שבהעמדה לדין בגין שאלות של סיקור עיתונאי. שם לא מדובר ב"סיקור אוהד". מדובר למעשה בהשתלטות על אחד מאתרי החדשות המובילים במדינה.

הכתבת כותרות, בחירת תמונות, העלאת והורדת כתבות – כל אלה הם לא מופעים של סיקור מוטה. הם מופעים של מעשה רמייה מכוון כנגד הציבור והדמוקרטיה שהתאפשר בזכות עסקת שוחד

הכתבת כותרות, בחירת תמונות, העלאת והורדת כתבות – כל אלה הם לא מופעים של סיקור מוטה. הם מופעים של מעשה רמייה מכוון כנגד הציבור והדמוקרטיה שהתאפשר בזכות עסקת שוחד.

עם קלפים כאלה ביד יכולה להישמע המחשבה מצד פרקליט שעדיף לו לרכז מאמצים בתיק מנצח אחד ולחסוך מאמצים בתיק אחר. אלה שיקולים שנעשים כל הזמן בניהול הליכים משפטיים. נערים היינו אבל בגרנו ואנחנו מבינים שצריך להקצות משאבים בתבונה, למקד אנרגיות, ולאזן בין שיקולי צדק ושיקולי יעילות.

ובשורה התחתונה?

1. מה השורה התחתונה של כל זה?
   ייתכן שנתניהו יועמד לדיון בתיק 2000, וייתכן שלא.
2. שמחתי לעזור.
3. איחלתי לעם ישראל בהצלחה.

רועי פלד הוא מרצה למשפט מינהלי בביה"ס למשפטים ע"ש חיים שטריקס במכללה למינהל, והשנה משמש כמרצה אורח באוניברסיטת קליפורניה בברקלי.