לא צריך להיות משפטן גדול, או משפטן בכלל למעשה, כדי להבין שמה שעולה מההקלטות שהביא רביב דרוקר ב"המקור", זה שנתניהו (וכמובן מוזס) עבר לא רק עבירה של הפרת אמונים, אלא גם את עבירת השוחד. הוא הציע להפעיל את כוחו כעובד ציבור בתמורה לטובת הנאה לא חומרית, אבל כזו שללא ספק חשק בה מאד. די בכך. לא צריך שום דבר מעבר לזה. עבירת השוחד נעברה.
לא צריך להיות משפטן גדול, או משפטן בכלל למעשה, כדי להבין שמה שעולה מההקלטות שהביא רביב דרוקר ב"המקור", זה שנתניהו (וכמובן מוזס) עבר לא רק עבירה של הפרת אמונים, אלא גם את עבירת השוחד
אבל. יש אבל.
כן צריך להיות משפטן, או לפחות משפטן חובב, כדי להעריך את התשובה הנכונה לגבי שלוש שאלות נוספות שעומדות בין התובנה לעיל ובין העמדה לדין, אפילו בגין הפרת אמונים: 1. צדקת העמדה לדין; 2. סיכויי ההרשעה; 3. "שיקולי מדיניות".
1. האם צודק להעמיד את נתניהו לדין בתיק 2000?
בואו נסכים מראש על דבר אחד – לא על כל הפרת חוק צודק להעמיד לדין. לא מסכימים? תחשבו מה הייתם אומרים אם הייתם מקבלים דוח על נסיעה במהירות 122 קמ"ש בכביש 6. ב-1 בלילה. ללא ספק עברתם על החוק, אבל כולנו יודעים שלא מעמידים על מהירויות כאלה לדין, ואם איזה שוטר משועמם ייטפל דווקא אליכם, ודאי תתעצבנו ותחושו חוסר צדק.
למצבים בערך כאלה (לא בדיוק, תיכף אבהיר), נולדה במשפט הפלילי ההגנה המוכרת כ"הגנה מן הצדק". אולי עברתי את העבירה, אבל לא צודק להעמיד אותי לדין. בשנים האחרונות ההגנה הזו צברה פופולריות עצומה. מדי פעם היא גם מצליחה.
אבל – וזה אבל גדול מבחינת נתניהו – גם אם נכון שלא העמידו לדין בעבר במקרים כאלה (ועל כך מיד) – לפרקליטות מותר להכות על חטא ולשנות מדיניות אכיפה. מותר לה להחליט שמהיום אוכפים בקפדנות את המהירות המותר בכביש 6. גם על קשישות הססניות שנוסעות במהירות 122 קמ"ש.
המשטרה תצטרך להוכיח שהשינוי עקבי ומוצדק. מתי היא תתקשה לעשות את זה? אם הנהג שעצר אותך הוא גם השכן מלמטה שכל הזמן מתלונן על הרעש שהילדים שלך עושים. במקרה כזה יתעורר חשש שבאמת יש כאן משהו לא צודק וסיכויי טענת ההגנה מן הצדק יאמירו. לכן זעקות "רודפים אותו" מסביבת הרדוף.
אני לא חושב שזה המצב במקרה של נתניהו. הוא לא נסע 122 קמ"ש. יותר כמו 140. לא משהו שלא ראינו מעולם, אבל משהו שלא יהיה מופרך להעמיד בגינו לדין.
קל מאד וחשוב מאד להסביר למה זה מוצדק – הפשע של מוזס ונתניהו הוא פשע נגד הציבור הישראלי כולו ונגד מדינת ישראל. השניים זממו לקחת את התשתית שבבסיס הדמוקרטיה שלנו, ולעוות אותה. עיתונאים הם האנשים שמהם אנחנו אמורים ללמוד מה קורה במדינה ולגבש באמצעותם את צעדינו הבאים כאזרחים. נתניהו ומוזס רצו לכפות עליהם לעוות את המידע שהם מעבירים לנו.
אנחנו אמורים ללמוד מעיתונאים מה קורה במדינה ולגבש באמצעותם את צעדינו הבאים כאזרחים. נתניהו ומוזס רצו לכפות עליהם לעוות את המידע שהם מעבירים לנו
במובן הזה המעשה כאן חמור פי כמה מזה של אולמרט או של דרעי (שהואשמו והורשעו בשוחד, לא בהפרת אמונים). הולילנד אכן מכער מאד את קו הרקיע של ירושלים, ועדיין נזקו קטן בהרבה. קשה לדמיין הפרת אמונים חמורה יותר מאשר הפרת חובת האמון שלך להליך הדמוקרטי.
אנשי נתניהו כידוע יטענו שמדובר בהעמדה לדין שהיא חסרת תקדים, ושפוליטיקאים תמיד עושים עסקאות כאלה עם עיתונאים.
אז ככה:
א. נכון שאין הרבה העמדות לדין כאלה. לא הייתי חותם על כך שזה מעולם לא קרה. הנה למשל בימים אלה ממש נחקר יו"ר בית הנבחרים של מדינת טקסס לאחר שהבטיח טובות הנאה לאיל הון ששולט בכמה אתרי אינטרנט ימניים בתמורה לכך שיפסיקו לתקוף אותו ויתחילו לתקוף כמה אנשים אחרים שהיה שמח לראות נופלים. שם ככל הנראה היה גם אלמנט של השפעה על תרומות של אותו איל הון (אבל לא דובר על שום כסף ליו"ר בית הנבחרים עצמו).
ב. עיתונאים ופוליטיקאים עושים הרבה עסקאות, אבל ממש לא כולם, ובעיקר ממש לא כולן "כאלה". כלומר לא כל כך בוטות ולא לגבי מגמת סיקור כללית, אלא לגבי אופן הצגת סיפור מסוים על בסיס הסכמה במסגרת עבודה משותפת אליו;
ג. (והחשוב ביותר) הפוליטיקאי נתניהו לא עשה כאן עסקה עם עיתונאי. נוני מוזס אינו עיתונאי. הוא מוציא לאור המונחה על-ידי האינטרסים הכלכליים שלו, אליהם ועליהם דיבר נתניהו. אין כאן קשר לעיתונות.
הפוליטיקאי נתניהו לא עשה כאן עסקה עם עיתונאי. נוני מוזס אינו עיתונאי. הוא מוציא לאור המונחה על-ידי האינטרסים הכלכליים שלו, אליהם ועליהם דיבר נתניהו. אין כאן קשר לעיתונות
מכל הסיבות האלה, יש הצדקה מלאה להעמיד את נתניהו לדין. עם זאת צריך להודות שעמדה אחרת, הססנית יותר מצד הפרקליטות, הגם שתהיה שגויה לא תהיה דבר חריג ובלתי נתפש במקרה כזה. מאכזב, לא הכי מקצועי, אבל לא חריג ובלתי נתפש.
2. מה הם סיכויי ההרשעה בתיק?
אבל אז מגיעה שאלת סיכויי ההרשעה. אנשי נתניהו טוענים שהכל היה בצחוקים. הוא החזיק אצבעות מאחורי הגב וכל הזמן מלמל בלב שזה הכל בשין-קוף-ריש. מעולם לא התכוון לעשות מה שנוני ביקש ממנו, ובלי כוונה פלילית כלשהי הרי שאין הרשעה.
אז ככה:
א. זה לא ממש מדויק. דווקא לגבי עבירת השוחד קובע חוק העונשין שזה לא חשוב אם התכוונת להעניק את מה שנתבקשת להעניק או לא (גוגל – חוק העונשין – סעיף 294(ד)(2). אבל כידוע מנדלבליט, מסיבותיו, הלך על הפרת אמונים.
דווקא בעבירה זו יכולה הטענה של נתניהו לטעת בלב השופטים ספק סביר אם "התגבשו יסודות העבירה". הקלטות לא מספקות את התשובה בנקודה הזו. נתניהו נשמע מאד זהיר. הוא כמובן יודע שהוא מקליט
דווקא בעבירה זו יכולה הטענה של נתניהו לטעת בלב השופטים ספק סביר אם "התגבשו יסודות העבירה". הקלטות לא מספקות את התשובה בנקודה הזו. נתניהו נשמע מאד זהיר. הוא כמובן יודע שהוא מקליט, אבל זה לא משנה את העובדה שהוא נשמע זהיר ושומר לעצמו את הפתח לספר סיפור כזה.
אבל (שוב יש אבל) לא נחשפנו לראיות האחרות שבידי הפרקליטות. אם נתניהו יצא מהפגישה, התקשר לניר חפץ ואמר לו "בוא נסדר להם את מה שהם מבקשים" וחפץ גם הקליט אותו, אז הסיפור של נתניהו קרס ואין ספק סביר.
למי נתניהו אמר מה (מעל הכל מה אמר לאדלסון ומה אדלסון אמר בעדותו) ואילו סימני רצינות עשה בדרכו למימוש העסקה – זה מה שיכריע את הערכת הפרקליטות לגבי סיכויי ההרשעה.
3. מהם שיקולי המדיניות
אם לפרקליטות יש ראיות סבירות אבל לא מוחצות בתיק 2000, מגיעה גם שאלת שיקולי המדיניות של הפרקליטות בניהול תיקי נתניהו כמכלול.
תיק 4000 הוא תיק שוחד מובהק, והוא חף משאלת החריגות שבהעמדה לדין בגין שאלות של סיקור עיתונאי. שם לא מדובר ב"סיקור אוהד". מדובר למעשה בהשתלטות על אחד מאתרי החדשות המובילים במדינה.
הכתבת כותרות, בחירת תמונות, העלאת והורדת כתבות – כל אלה הם לא מופעים של סיקור מוטה. הם מופעים של מעשה רמייה מכוון כנגד הציבור והדמוקרטיה שהתאפשר בזכות עסקת שוחד
הכתבת כותרות, בחירת תמונות, העלאת והורדת כתבות – כל אלה הם לא מופעים של סיקור מוטה. הם מופעים של מעשה רמייה מכוון כנגד הציבור והדמוקרטיה שהתאפשר בזכות עסקת שוחד.
עם קלפים כאלה ביד יכולה להישמע המחשבה מצד פרקליט שעדיף לו לרכז מאמצים בתיק מנצח אחד ולחסוך מאמצים בתיק אחר. אלה שיקולים שנעשים כל הזמן בניהול הליכים משפטיים. נערים היינו אבל בגרנו ואנחנו מבינים שצריך להקצות משאבים בתבונה, למקד אנרגיות, ולאזן בין שיקולי צדק ושיקולי יעילות.
ובשורה התחתונה?
- מה השורה התחתונה של כל זה?
ייתכן שנתניהו יועמד לדיון בתיק 2000, וייתכן שלא. - שמחתי לעזור.
- איחלתי לעם ישראל בהצלחה.
רועי פלד הוא מרצה למשפט מינהלי בביה"ס למשפטים ע"ש חיים שטריקס במכללה למינהל, והשנה משמש כמרצה אורח באוניברסיטת קליפורניה בברקלי.
הכותרות הראשיות עכשיו
כשהייתי נער, היינו מבלים כמעט כל קיץ באורוגואי. כדי להגיע מבואנוס איירס, חוצים את הנהר Río de La Plata. לפני שנשפך לאוקיינוס האטלנטי, הנהר מגיע לרוחב של מעל 200 קילומטרים ונחשב הרחב בעולם (הספרדים הראשונים שהגיעו אליו כינו אותו "ים מתוק"). אבל בשני הצדדים מתיחסים אליו בחיבה כאל "השלולית שמפרידה ביננו", כי בסך הכל מדובר בשתי תרבויות מאוד דומות וקרובות בכל מובן, שרק בגלל נסיבות היסטוריות אינן חלק מאותה מדינה.
בשני הצדדים מתיחסים בחיבה לנהר Río deLa Plata, שרוחבו מעל 200 ק"מ, כאל "השלולית שמפרידה ביננו", כי בסך הכל מדובר בשתי תרבויות מאוד דומות וקרובות בכל מובן, שרק בגלל נסיבות היסטוריות אינן חלק מאותה מדינה
בילינו את החודשי הקיץ – ינואר ופברואר – ב-Punta dal Este, מקום מקסים עם אחד החופים היפים בחלק הזה של העולם. אמנם באורוגואי, אבל רוב האוכלוסיה בקיץ היתה של תיירים מארגנטינה וברזיל, השכנות הגדולות.
יצא לי כך לשחק לא פעם כדורגל עם ארגנטינאים אחרים נגד ברזילאים על אדמת אורוגואי. ואני מתכוון *נגד*, כי כשמשחקים ארגנטינאים וברזילאים היריבות היא בערך כמו בין ישראל לחיזבאללה. לפני המשחק לא דיברנו איתם, למעט כדי לקבוע מקום, זמנים וכו', וגם לא תוך כדי או אחרי. נלחמים, נפצעים והולכים, בכל מזג אויר.
גם עם אורוגואי קיימת יריבות ספורטיבית אבל הרבה יותר נעימה. בערך כמו בין ליאו מסי ולואיס סוארס הערב. יהיו יריבים מרים במשך 90 דקות, יתנו הכל, אחר כך ימשיכו להיות החברים הכי טובים.
יצא לי כך לשחק לא פעם כדורגל עם ארגנטינאים אחרים נגד ברזילאים על אדמת אורוגואי. ואני מתכוון *נגד*, כי כשמשחקים ארגנטינאים וברזילאים היריבות היא בערך כמו בין ישראל לחיזבאללה
בגלל ההיסטוריה האישית שלי – היתה לי גם משפחה במונטוידאו הבירה – יש לי פינה חמה לאורוגואי, השכנה הקטנה. ואם מדברים על כדורגל, יש הרבה מה להעריץ במדינה עם אוכלוסיה של פחות מחצי ישראל, עם מסורת בינלאומית מפוארת, גם של כוכבים בודדים וגם ברמת הנבחרות שלה, לאורך הדורות.
בשנות התיכון, הלכתי בהרבה ימי ראשון למגרשים ונהניתי מאוד מהכדורגל שראיתי. הייתי בכל מגרשי בואנוס איירס.
בגיל 16, חבר הציע לי ללכת לראות משחק של קבוצת ארחנטינוס ג'וניורס, קבוצה קטנה. כששאלתי מה פתאום ארחנטינוס, ענה לי "יש שם ילד בגיל שלנו שמשגע את כולם". אז הלכנו. הילד היה דייגו מראדונה.
בגיל 16, חבר הציע לי ללכת לראות משחק של קבוצת ארחנטינוס ג'וניורס, קבוצה קטנה. כששאלתי מה פתאום ארחנטינוס, ענה לי "יש שם ילד בגיל שלנו שמשגע את כולם". אז הלכנו. הילד היה דייגו מראדונה
כבר בישראל, ראיתי בטלויזיה את הכדורגל המקומי ומהר מאוד, איך נאמר בעדינות… עבר לי העניין בענף. באשר לכדורגל מחו"ל, באותם ימים אפשר היה לראות בערוץ היחידי בטלויזיה הישראלית בעיקר כדורגל מאנגליה. אבל אז, בשנות השמונים, לא היו שם הרבה כוכבים זרים כמו היום בליגה האנגלית. היה זה כדורגל שאפשר לתאר בתמצית Kick it up and see what happens. לא בדיוק וירטואוזיות דרום אמריקאית.
כשאפשר היה כבר לראות ליגות אחרות, התחלתי לראות בעיקר את הספרדית ו"ננעלתי" על ברצלונה. ערב אחד, התבצע חילוף, ונדב יעקבי אמר: "עכשיו יכנס ילד ארגנטינאי בן 17, שאומרים עליו שיהיה היורש של מראדונה".
נדב יעקבי אמר: "עכשיו יכנס ילד ארגנטינאי בן 17, שאומרים עליו שיהיה היורש של מראדונה". אמנם הופתעתי, כי לא שמעתי עליו קודם, אבל לא בניתי הרבה על עניין ה"יורש", כי מאז מראדונה יצאו מארגנטינה הרבה מועמדים לירושה הזאת
אמנם הופתעתי, כי לא שמעתי עליו קודם, אבל לא בניתי הרבה על עניין ה"יורש", כי מאז מראדונה יצאו מארגנטינה הרבה מועמדים לירושה הזאת, שאמנם היו מצויינים אבל ממש לא היורש של מראדונה.
אבל הפעם, נדב יעקבי – שהיה לו כבר אז ידע עצום בכדורגל מדרום אמריקה – צדק, והשאר היסטוריה. ולשימחתנו, עדיין אקטואליה.
מראדונה נולד בשנה שאני נולדתי, ומסי בשנה שנולד בני הבכור, 26 שנות הפרש. ארגנטינה היא אמנם מפעל לתכשיטי כדורגל יקרים ונדירים בסרט נע, אבל ברמת מראדונה ומסי, הסרט נע לאט. יש למסי עוד כמה עונות כנראה עד שיפרוש, ומי יודע מתי יצוץ היורש, שוב מארגנטינה או ממקום אחר. הלוואי שתוך פחות מ-26 שנים.
אולי בגלל שמדובר במשחק "ידידות", יהיה פחות כאסח ממה שרגילים החברים משני צידי השלולית במוקדמות מונדיאל או בקופה אמריקה. בכל זאת, כידוע אין יריבות כמו בין שכנים קרובים. אפילו הקללות זהות
צפוי משחק מהנה הערב בתל אביב בין ארגנטינה לאורוגואי. אולי בגלל שמדובר במשחק "ידידות", יהיה פחות כאסח ממה שרגילים החברים משני צידי השלולית כאשר מדובר במוקדמות מונדיאל או בקופה אמריקה. בכל זאת, כידוע אין יריבות כמו בין שכנים קרובים. אפילו הקללות זהות.
מגיע לנו להנות קצת בימים אלה. לא יקרה כלום אם נפסיק להשגיח על הפוליטיקאים שלנו במשך שעתיים. או שכן?
דתל"ש חילוני, ארגנטינאי טבעוני ומערער סידרתי על הסדר הקיים מתוך אמונה מפוקפקת באפשרות להשאיר אחרינו פחות בלגאן ממה שמצאנו כשהגענו. מחבר הספר 'בועה בקרקעית הים', גרוש ואב לשני בנים
הפופולריים השבוע
-
1
-
2
-
3
-
4
-
5
-
6
-
7
-
8
-
9
-
10
למקרה שפיספסת
בפינתי אנשים על ארבע – שבה אני משווה אנשים לחיות – על פי המהות ולא המראה – שמתי היום על הכוונת אדם חשוב מאוד, הנמצא במוקד האירועים הפוליטיים הסוערים ביותר – אביחי מנדלבליט – היועץ המשפטי לממשלה.
אני משווה אותו לצב.
– למה צב?
משתי סיבות:
1
הוא מתנהל לאט לאט. כל המדינה מחכה כבר חודשים רבים להחלטות שלו והוא עדיין מתחבט ומתלבט.
2
כי הוא זקוק לשריון הגנה צמוד, כי הוא סופג מתקפות משמאל ומימין.
השמאל טוען שהוא איטי ולא מגיע להחלטות. הימין טוען שהוא עוסק באכיפה בררנית נגד ראש הממשלה בנימין נתניהו.
לי ברור שמנדלבליט חושב לעצמו – הלוואי והייתי צב, היכול להתכנס לתוך השריון שלו, ולשכוח את כל ההמולה שמסביב.
הציור הנהדר של יונתן שתיל – ממחיש את המצב.
ד"ר רפי קישון הוא בעל כמה תארים: ווטרינר, מרצה ואיש תקשורת ומדיה. אבל התואר הראשון שלו הוא: הבן הבכור של אפרים קישון - גדול ההומוריסטים ואנשי הקולנוע בישראל. לד"ר רפי קישון יש הופעה הומוריסטית ייחודית, מצחיקה ומצליחה, בשם: ״אפרים קישון - ההומור, הבידור והסרטים״ בתאטרון הקאמרי בתל אביב, וברחבי הארץ, כולל חוגי-בית ואירועי תרבות רבים. רפי מרצה גם על ההומור היהודי , על אהבה מהסרטים , על ההומור שמאחורי הפוליטיקה , וגם על חיות וחיוכים , עולם החיות המופלא, האבולוצייה של האדם הקוף ועוד. לרפי דף פייסבוק פעיל שבו הוא מפרסם יום יום את הגיגיו בכל התחומים. אם אתם רוצים להזמין את המופע שלו - התקשרו או כתבו לו ישירות : 054-7475599, rafi@kishon.com
תגובות אחרונות
הפגישה הכי משמעותית בתוך כל המבולקה הפוליטית של השבועות האחרונות התקיימה אתמול בין ראש הממשלה בנימין נתניהו ויו"ר ישראל ביתנו אביגדור ליברמן.
זו הייתה פגישה בין שניים שיש להם מה למכור אחד לשני. נתניהו יכול למכור לליברמן ממשלת ימין שבה הוא יהיה ממלא מקום ראש הממשלה, שר הביטחון ואולי יקבל שנה רוטציה בתפקיד ראש הממשלה. צריך לזכור כי ממלא המקום יכול לנהל את ענייני המדינה אם ראש הממשלה יוצא לנבצרות, או נאלץ להתפטר.
ליברמן יכול להעניק לנתניהו רוב נאה של 63 חברי כנסת. אחרי רוב ל-40 שנות היכרות עם שני הברנשים האלה, אין לי ספק שכל האופציות הללו עלו על השולחן בקריית הממשלה.
באותה מידה אפשר גם לומר כי הפגישות של יו"ר ישראל ביתנו עם ראשי כחול-לבן ושל צוותי המשא ומתן של שתי המפלגות הללו הן בעצם פגישות עקרות.
הצירוף כחול-לבן-ליברמן-העבודה-המחנה הדמוקרטי-הרשימה-המשותפת הוא לא טבעי ולא מעשי. זו פיקציה. נתניהו ואנשי הליכוד יודעים זאת היטב, אבל למה לא להרים קמפיין ציבורי גדול ולנצל את הפריים-טיים נגד כחול-לבן והערבים? ראינו את תבנית הפעולה הזו בפרשת המצלמות בקלפיות במגזר הערבי, שכבר נשכחה.
גם ליברמן יודע שאין לו הרבה אופציות, חוץ מהימין. אמש כבר שררה חצי אידיליה בין הצדדים. נתניהו לא אמר מילה בגנותו של ליברמן, שאמור היה לתת יד לממשלת המיעוט שראש הממשלה הגדיר כאסון לאומי. ליברמן הורה גם לאנשיו לשתוק. מאד יכול להיות כי בימים הקרובים נתחיל לשמוע את ח"כ אלי אבידר, המדברר הנוכחי של ליברמן בתקשורת, מתחיל לדבר בשבחו של נתניהו אחרי שקילל אותו על תקן יומי במצוות הבוס.
נתניהו לא אמר מילה בגנותו של ליברמן, שאמור היה לתת יד לממשלת המיעוט שראש הממשלה הגדיר כאסון לאומי. מאד יכול להיות שבימים הקרובים נתחיל לשמוע את ח"כ אלי אבידר מתחיל לדבר בשבחו של נתניהו
אפילו סגן השר יצחק כהן, אחד המיליטנטים בש"ס נגד ליברמן, הודה כי קיבל הוראה לנצור אש. אם תוקם ממשלת ימין, יהיה מעניין לראות איך שני הצדדים, ליברמן והחרדים, מקפלים את הדגלים ומכריזים, כל אחד בתורו, על ניצחונם הגדול.
בכחול-לבן החליטו לא להתראיין. הקוקפיט מקיים דיונים עמוקים באפשרויות שלא קיימות. אין מה לעשות. עם 44 חברי כנסת אי אפשר להקים קואליציה. אי אפשר לומר שרעיון ממשלת המיעוט לא מרחף פה ושם, אבל ההתנגדות לרעיון הזה מגיעה גם מגורמים בכחול-לבן וגם בשמאל, כמו ח"כ איציק שמולי מהעבודה.
מחרתיים צריך בני גנץ להודיע לנשיא אם הצליח להקים ממשלה. הסיכוי קלוש. אנחנו נכנסים קרוב לוודאי לתחום 21 הימים האחרונים שבהם הקלפים מתערבבים מחדש. נתניהו מושך לשם כי הפעם היתרון יהיה שלו. המושכות כבר לא בידי גנץ, והסיעות הערביות יהיו לגמרי מחוץ למשחק.
מי שיכול היה לשנות את התמונה קפא גם הוא. היועץ המשפטי אביחי מנדלבליט לא יגיש ככל הנראה את ההמלצות שלו בשלושת הימים הקרובים. אם הוא יחליט להגיש כתב אישום חמור בהמשך הדרך, תעלה שאלה תקדימית דרמטית.
לפי חוק יסוד: הממשלה חבר כנסת שישיג 61 ממליצים יקבל מהנשיא את ההרשאה להקים ממשלה. האם הנשיא יטיל את התפקיד על חבר כנסת שיש נגדו כתב אישום? הנה עוד סוגיה מעניינת שתעלה לדיון בפעם הראשונה בתולדות המדינה.
תגובות עכשיו הזמן לומר את דעתך
תגובתך פורסמה! שתפו את עמוד הפרופיל שלכם
"אבל ההתנגדות לרעיון הזה מגיעה גם מגורמים בכחול-לבן וגם בשמאל, כמו ח"כ איציק שמולי מהעבודה."
אני מנחש מי הם הגורמים (לא שזה משנה הרבה). וגם שמולי, כמה מתאים. הסוס הטרויאני של המחאה החברתית, מתחבר לסוסים הטרויאנים במיזם שנקרא "כחול לבן".
וכך הסמולופוביה והגזענות של המרכז הקיצוני משמידים את המדינה.
לאדם סנדלר יש סוף סוף תחרות בזירה הלוהטת של שירי חנוכה. להקת חיים, השחקן ג'ק בלאק, הרכבים כמו Flaming Lips ו-Yo La Tengo ואמנים נוספים הקליטו באחרונה שירים לאלבום חנוכה חדש שייקרא Hanukkah+.
האלבום של חברת Verve Forecast יופץ החל מה-22 בנובמבר, ומשתתפים בו גם זמר הפולק לודון וויינרייט, אדם גרין (מלהקת Moldy Peaches), אלכס פרנקל (מההרכב Holy Ghost, ומייסד המעדנייה היהודית Frankel’s בברוקלין).
ה"רולינג סטון" דיווח שהתקליט צפוי לכלול הן גרסאות כיסוי והן שירים מקוריים.
תרומתה של להקת הבנות חיים היא גרסת כיסוי לשירו של ליאונרד כהן If It Be Your Will. בלאק כתב שני שירים מקוריים, וגם ויינריייט וה-Flaming Lips כתבו שירים במיוחד לאלבום החנוכה.
יוזם הפרויקט הוא המפיק המוזיקלי זוכה הגראמי רנדל פוסטר, שקיבל השראה מסדרת מופעי החנוכה השנתית של הרכב האינדי Yo La Tengo.
"כשידידנו רנדי פוסטר ביקש מאתנו לתרום שיר לאלבום של שירי חנוכה שהוא החליט להפיק, היינו די מופתעים," אמר איירה קפלן, סולן Yo La Tengo.
"כיהודים לא-מאמינים, האמת שלחג אין כמעט שום משמעות עבורנו, (זו הבדיחה שעומדת מאחורי הופעות החנוכה שלנו), אבל אנחנו פתוחים לכל מקור השראה".
הגיע הזמן לומר את דעתך
רוצים להגיב? הצטרפו לזמן ישראל רוצים לפרסם פוסט? הצטרפו לזמן ישראל רוצים לפרסם פוסט ולהגיב לכתבות? הצטרפו לזמן ישראל רוצים שנשמור לכם את הלייקים שעשיתם? הצטרפו לזמן ישראל
- לכל תגובה ופוסט עמוד בזמן ישראל שניתן לשתף ישירות ברשתות החברתיות ולשלוח באימייל
- עמוד הפרופיל הפומבי שלך ירכז את כל התגובות שפרסמת בזמן ישראל
- אפשרות להגיש פוסטים לפרסום בזמן ישראל
- אפשרות להגיב לכתבות בזמן ישראל
- קבלו את המהדורה היומית עם גיא זהר ישירות לתיבת המייל שלכם
תגובות עכשיו הזמן לומר את דעתך
תגובתך פורסמה! שתפו את עמוד הפרופיל שלכם
מעולה! תכננתי לכתוב דברים דומים והקדמת אותי. רק אומר כך: מוזס הדגים במהלך השיחות המתקדמות ביניהם את המתת שהוא נותן לנתניהו, וביבי המשיך בשיחות (רצה לקבל את הסיקור האוהד?). ביבי שיקר למשטרה בבוטות שהוא לא הקליט את השיחות (רצה להסתיר עבירה שביצע). פנה לאלקין שיבדוק את ההיתכנות של חוק ישראל היום. דיבר עם אדלסון על הנושא. ארי הרו הציע את העדות שלו בעניין ובעצם מעיד על המובן מאליו: הרי הוא יזם את הפגישות עם נוני מוזס. למה הוא יזם אותן? אם מוזס הוא כזה נוכל וממילא הסיקור עוין אותו, מה הוא רצה להיפגש כי הוא כל כך פחד ממנו? לא סביר.