דבר אחד התברר כתוצאה מאירועי השבעה באוקטובר – חזונם של ישראלים ופלסטינים רבים על מדינה אחת יהודית-ערבית בה יחיו בשלום, שוויון ואחווה – נגוז.

גם לפני המערכה, רעיון העוועים הזה לקה בעיוורון והתעלם מתהליכי עומק בקרב הפלסטינים. רבים מן הפלסטינים בירושלים המזרחית וערביי יהודה ושומרון חיו באשליה בשנים האחרונות שהדבר אפשרי.

גם לפני המערכה, רעיון העוועים של מדינה דו-לאומית לקה בעיוורון והתעלם מתהליכי עומק בקרב הפלסטינים. רבים מן הפלסטינים בירושלים המזרחית וערביי יהודה ושומרון חיו בשנים האחרונות באשליה שהדבר אפשרי

הפתרון שהועלה על ידי אישים כיו"ר הכנסת לשעבר אברהם בורג, הסופר א.ב. יהושע ז"ל ורבים אחרים, כולל מן הציונות הדתית, נראה יותר מהזוי. מלחמת חרבות ברזל היא התפכחות מרעיון המדינה הדו לאומית, והיא מחזקת את הצורך לחתור למדינה בעלת רוב יהודי ברור, גדול ויציב. השיקול הדמוגרפי צריך להיות מכריע בקביעת גבולות הקבע של ישראל, שיש לחתור בנחישות להשגתו בהכרה בינלאומית.

מאז מלחמת ששת הימים הערכנו, שלאורך הזמן הערבים הפלסטינים יתרגלו לקבל את שליטתנו גם ללא החלת ריבונותנו בפועל על השטח. שההשתלבות במערכת הכלכלית-חברתית תעקר את שאיפותיהם הלאומיות.

בנימין נתניהו וחבריו שבשו כל יוזמה שמניעה תהליך לעיצוב מחדש של המציאות. מי שהעז להעלות אפשרות של תהליך מדיני, נחשד בשמאלנות יתר, ומי שקיים דיאלוג – נראה בעיני מתנגדי ההסדרים כיפה נפש.

כשהיה שקט אמרו לנו: "יש שקט, מדוע אתם מעוררים מתים"? כשהטרור הרים ראש טענו המתנגדים לדיאלוג מדיני: "עם אלה אתם רוצים לעשות שלום?". בינתיים, נמשכו ההתנחלויות מעבר לגושי ההתיישבות, הוקמו חוות הבודדים והיישובים הבלתי חוקיים.

עד שהגענו להאצת "תכנית ההכרעה" של בצלאל סמוטריץ', שיש לה משמעות אחת – יצירת עובדה מוגמרת ובלתי הפיכה ביהודה ושומרון,  כך שלא יהיה ניתן עוד לשנות את המציאות ולהגיע להסדרים שיאפשרו היפרדות מהפלסטינים.

בנימין נתניהו וחבריו שבשו כל יוזמה שמניעה תהליך לעיצוב מחדש של המציאות. מי שהעז להעלות אפשרות של תהליך מדיני, נחשד בשמאלנות יתר, ומי שקיים דיאלוג – נראה בעיני מתנגדי ההסדרים כיפה נפש

המציאות לתפיסתם,  תוטבע בתודעת הערבים והיהודים כאחד. חרבות ברזל הפכה לחרב חדה על צוואר מי שהאמין שניתן לדלג על פערי התרבות הפוליטית בין יהודים ופלסטינים ולכונן מדינה אחת לשני העמים. מדינה כזאת עשויה להיות מתכונת אין סופית של אלימות וטרור.

השבעה באוקטובר הוא איתות נוסף לכך שאי אפשר להסתגל למצב הקיים של לא להקיא ולא לבלוע. עדיפה דרך העיצוב של מדיניות אחרת – על פני עריצות המצב הקיים. צריך לקבל את דין המציאות ולשנות כיוון.

אחד הגורמים החיוניים ביותר לשבירת המתח וליצירת אקלים של רגיעה, ולו זמנית, היא לא להפסיק לדבר. ליצר דיאלוג כל הזמן ללא הפסקה. כשמדברים יש תקווה וציפייה, והתוצאות עשויות להגיע במוקדם או במאוחר.

הפסקת ההידברות בין ישראל והפלסטינים מאז שנתניהו נטל את ההגה לפני כ-15 שנים התבררה ככישלון קולוסלי שהוביל לשבעה באוקטובר. ההידברות צריכה להישאר כאסטרטגיה תועלתנית ברורה. לפתוח את הדלת ולהיות במגע עם הצד השני כל הזמן.

החלשת הרשות הפלסטינית וניתוקה מרצועת עזה הייתה מדיניות מכוונת של נתניהו והימין לטרפד כל מו"מ ולהעמיק את האחיזה בחבלי יהודה ושומרון. אם אינך מוכן לוויתורים, אל תכנס למטבח המדיני הגועש.

הפסקת ההידברות בין ישראל והפלסטינים מאז שנתניהו נטל את ההגה לפני כ-15 שנים התבררה ככישלון קולוסלי שהוביל לשבעה באוקטובר. ההידברות צריכה להישאר כאסטרטגיה תועלתנית ברורה

קו זה נתמך על ידי קואליציה דתית לאומנית ומשיחית קיצונית, ומדיניות זאת נחלה כישלון שאת מחירו אנו משלמים עכשיו בריבית גבוהה מאוד, שיישאו בה ילדנו ונכדנו. אם לא נחתור עכשיו לפשרה עם הפלסטינים, יגיע הרגע שהגלגל יתהפך עלינו – נבקש בעצמנו מן העולם לפעול להיפרדות מוסכמת כדי לשרוד כמדינה.

לאחר השגת היעד לפרק את חמאס מנשקו, ראוי לחתור בנחישות להשגת הסכם על גבולות הקבע של המדינה, שצריך להיות בראש מעיינינו. אנו מתמודדים עם השבר הגדול ביותר בתולדותינו והערבים מבינים שאפשר להמתין עוד. לכן, עלינו להאיץ את התהליך המדיני.

חתירתה של איראן להשיג פצצה גרעינית, ההחמרה הביטחונית ומלחמת התרבות המתנהלת מבית, דוחפים המוני צעירים מוכשרים שהעולם המערבי הטכנולוגי קורץ להם לבנות עתיד חדש במקום אחר. הדרך לשקיעה סלולה ומסוכנת.

אחרי מלחמת חרבות ברזל ברור, על סמך ניתוח המציאות האזורית, הדמוגרפית, הכלכלית והפוליטית, שהזמן אינו פועל לטובתנו. בהקמת ישות פלסטינית יש סכנות לישראל ואולם האלטרנטיבה גרועה ממנה. בבחירה בין הסתגלות שתהפוך להתאבדות לבין עיצוב מחדש, הפתרון האחרון הוא דרך משופרת יותר לשרוד באזור המסוכן הזה של העולם.

משה בן עטר הוא פובליציסט, מחבר הספר "המסע לישראל האחרת". עסק שנים בתכנון אסטרטגי והיה מנכ״ל המועצה הציונית בישראל, מנהל כפר הנוער יוענה ז'בוטינסקי, ומנהל המכון למחקר וחינוך בקרן כצנלסון. היה יועצם של כמה שרים ויועץ ליצחק הרצוג. כיום יו"ר המועצה הציבורית היהודית דרוזית. חבר בקבוצת מפקדים למען ביטחון ישראל.