אף אחד לא משלה את עצמו שהאמירה של השר איתמר בן גביר לפני שבועיים, "אני הדרג המדיני ואני מתיר תפילה בהר הבית", הייתה אמירה מקרית. בן גביר הוא אשף תקשורת. הוא יודע לומר לא רק את המשפט הנכון, הקצר, הקליט, אלא גם לבחור את העיתוי.

זה קרה בכינוס השדולה למען הר הבית בכנסת, עשר שעות לפני הנאום של ראש הממשלה בנימין נתניהו בפני הקונגרס. ברקע הדברים הללו, ההבטחה של נתניהו טרם יציאתו לוושינגטון להקים מעין קבינט מיוחד לשר בן גביר, כזה שירצה אותו, כדי שיצטייר כשר שמקבל החלטות ולא רק מאשרר אותן.

כצפוי האמירה הזו הביאה איתה גלי הדף פוליטיים ומדיניים עוצמתיים. שר הביטחון יואב גלנט מיהר לצייץ: "פירומן שמנסה להצית את המזרח התיכון, מתנגד לכל משא ומתן. להכניס אותו לקבינט המלחמה – זה יאפשר לו לממש את תוכניותיו".

אם נשפוט רק על פי הנתון המספרי של עליית יהודים להר, יש במהלך השנים האחרונות עלייה עקבית במספרים, כל שכן כאשר הנתון הזה נבחן על פני עשור וחצי

ח"כ משה גפני מיהדות התורה הגיב לבן גביר בשפה שלו, במישור הדתי, "ואם כבר שינויים, אז לסגור את הר הבית ליהודים". את ראש הממשלה האמירה הזו תפסה בלילה, למוחרת בבוקר שעון וושינגטון הוא נאלץ לכבות את השרפה התורנית של בן גביר: "המדיניות של ישראל לשמור על הסטטוס קוו בהר הבית לא השתנתה ולא תשתנה".

אלא שבחינת הנתונים של עליית יהודים להר הבית מבחינה מספרית מגלה תמונה אחרת מהדברים של ראש הממשלה נתניהו. אם נשפוט רק על פי הנתון המספרי של עליית יהודים להר, יש במהלך השנים האחרונות עלייה עקבית במספרים, כל שכן כאשר הנתון הזה נבחן על פני עשור וחצי.

השר לביטחון לאומי איתמר בן גביר בכנס "שיבת ישראל להר הבית", 24 ביולי 2024 (צילום: יונתן זינדל/פלאש90)

את הנתונים הבאים קיבלתי מארנון סגל, עיתונאי ופעיל מרכזי למען עליית יהודים להר הבית. המספרים הללו מתבססים על מאמר שפרסם בינואר האחרון בעיתון "מקור ראשון". מדובר בשילוב נתונים של הווקף, משטרת ישראל ומעקב של ארגונים שונים המעודדים עליה להר.

גם אם הם לא מדויקים לחלוטין, המגמה תחת תקופות כהונתו של נתניהו כראש ממשלה ברורה. הנתונים הם משנת 2009, השנה שבה חזר נתניהו לשלטון. באותה שנה עמד מספר היהודים שנכנסו להר הבית היה 5,658. בסוף הקדנציה של נתניהו ב־2013 עמד המספר הזה כבר על 8,528.

 ב־2016 העלייה הייתה מתונה יחסית – 14,054. שנה לאחר מכן, תחת גלעד ארדן כשר לביטחון פנים, המספר הכפיל את עצמו ועמד על 30,219

בקדנציה הבאה של נתניהו ב־2014 עלו להר הבית 10,906 יהודים, ומספר דומה בשנה אחריה. בשתי הקדנציות הבאות של נתניהו כראש ממשלה הנתונים החלו לזנק באופן משמעותי. ב־2016 העלייה הייתה מתונה יחסית – 14,054. שנה לאחר מכן, תחת גלעד ארדן כשר לביטחון פנים, המספר הכפיל את עצמו ועמד על 30,219.

שנה אחר כך, ב־2018 עמד המספר על 35,695 יהודים ושנה אחר כך – 37,708. נתון מעניין אחר, בשנת 2022 תחת ממשלת בנט–לפיד, כשהשר לביטחון פנים הוא עמר בר־לב, נרשם שיא של עליית יהודים להר – 51,483. לצורך השוואה, שנה אחר כך ב־2023, תחת בן גביר כשר האחראי ירד המספר ל־48,223.

השר לביטחון לאומי איתמר בן גביר בהר הבית, 18 ביולי 2024 (צילום: עוצמה יהודית)

רפאל מוריס מתנועת "חוזרים להר" סיפר ביום חמישי שעבר בראיון לרשת ב כי דווקא תחת השר בן גביר התנועה חווה לא רק ירידה במספר האישורים לעלות להר, אלא גם עלייה במספר צווי הרחקה ומעצרים. אולי בלי לשים לב הוא פשוט תיאר במדויק את מה שקורה בהר הבית במהלך עשור וחצי.

"נתניהו אומר יותר מ־15 שנה שהסטטוס קוו לא השתנה. בסוף המציאות בשטח יותר חזקה ממה שאדון נתניהו אומר. בסוף עולים, מתפללים, משתחווים, ולאט לאט אנחנו מתקדמים… זה תהליך שלוקח שנים אבל זה קורה. ניקח את המציאות היום בהר הבית ולפני 15 שנים, ודאי שהמציאות השתנתה אין על זה שאלה בכלל.

"בסוף עולים, מתפללים, משתחווים, ולאט לאט אנחנו מתקדמים… זה תהליך שלוקח שנים אבל זה קורה. ניקח את המציאות היום בהר הבית ולפני 15 שנים, ודאי שהמציאות השתנתה, אין על זה שאלה בכלל"

"אז איתמר יכול להמשיך לגרוף קרדיטים, ביבי יכול להמשיך להתכחש למציאות, בסוף אנחנו נמצאים בשטח ואנחנו משנים את המציאות וזה בסופו של דבר מה שאכפת לנו".

חשוב להדגיש כי הסטטוס קוו בהר הבית אינו מורכב רק ממספר היהודים העולים להר, אלא גם למשל מעבודות השיפוץ והתחזוקה בו, מספר וגיל המוסלמים שרשאים להיכנס, אחריות מנהלית על תחזוקה שוטפת והפעלה ומרכיבים רבים נוספים.

מתפללים ברמדאן באל־אקצא, 22 במרץ 2024 (צילום: Jamal Awad/Flash90)

הדוגמה הטובה ביותר לזהירות הישראלית היא גשר המוגרבים. גשר עץ שנבנה לאחר שסוללת עפר התמוטטה, ומאז נדרש לתחזוקה שוטפת יקרה בשל החשש להחליפו בגשר קבוע שיכול להתפרש כשינוי הסטטוס קוו.

במהלך השנים התפתחו אצל נאמני הר הבית טכניקות שונות להתגבר על המגבלות ולהתפלל בהר. למשל הם שוזרים בדיבור הרגיל לכאורה קטעי תפילה. מוריס אומר זאת במפורש: "אנחנו עולים, מתפללים ומשתחווים".

מדינה דמוקרטית יציבה היא מדינה שמכבדת הסכמים בינלאומיים, גם אם לא נחתמו על ידה. זה המפתח ליציבות יחסים בין מדינות. כך, למשל, ראש הממשלה נתניהו נאלץ לפנות את חברון בהתאם להסכם אוסלו

אגב בכינוס שדולת הר הבית בכנסת נכח שר נוסף, שר התשתיות אלי כהן מהליכוד, חבר קבינט ולשעבר שר המודיעין – כזה שאמור להבין את הנפיצות של שינוי הסטטוס קוו.

במערכת הביטחון זעמו על האמירה אבל נשכו שפתיים, לא שיש להם ברירה אחרת. את עבודת הגינוי הם השאירו לשר הביטחון ואת ההבהרה המתחייבת  לראש הממשלה. ספק אם בן גביר, על שריו, חברי הכנסת שלו ועדת המעריצים שלו, מבינים את משמעות הדברים.

איתמר בן גביר ובנימין נתניהו בישיבת ראשי סיעות הקואליציה בכנסת, 23 במאי 2023 (צילום: GIL COHEN-MAGEN / AFP)

מדינה דמוקרטית יציבה היא מדינה שמכבדת הסכמים בינלאומיים, גם אם לא נחתמו על ידה. זה המפתח ליציבות יחסים בין מדינות. כך, למשל, ראש הממשלה נתניהו נאלץ לפנות את חברון בהתאם להסכם אוסלו שעליו חתם קודמו, ראש הממשלה יצחק רבין. נתניהו ניסה להימנע מכך ככל הניתן, אבל לא הייתה לו ברירה.

את הסטטוס קוו בהר הבית צריך לראות בדיוק באור הזה, התחייבות מדינתית של ישראל. הסטטוס קוו בהר הבית החל להתעצב ב־1967 ועוגן באופן רשמי בהסכם השלום עם ירדן ב־1992. אמירה של שר בממשלת ישראל כי הסטטוס קוו משתנה היא בבחינת נסיגה מהסכם בין מדינות.

הר הבית ומדיניות ישראל הם מטען צד קבוע שמתפוצץ אחת לכמה זמן. במהלך הרמדאן האחרון והמלחמה בעזה ברקע, מערכת הביטחון נדרשה למאמץ עילאי כפול כדי להשאיר את ההר מחוץ לתמונת המלחמה

השר בן גביר צריך להבין שכל בחירות והרכבת ממשלה חדשה הן בבחינת אישרור הסכמים בינלאומיים שעליהם חתמה המדינה בעבר. אם מחליטים לסגת מהם, ולכל ממשלה יש זכות כזו, נדרשת לכך עבודת מטה מסודרת שתדון ותציג את המשמעויות. אחר כך נדרש אישור קבינט וממשלה, ובמקרים מסוימים גם הצבעה בכנסת ו/או  משאל עם/בחירות.

הר הבית ומדיניות ישראל הם מטען צד קבוע שמתפוצץ אחת לכמה זמן. מתח שלא ניתן לנטרול אלא רק לניהול עדין. במהלך הרמדאן האחרון והמלחמה בעזה ברקע, מערכת הביטחון נדרשה למאמץ עילאי כפול כדי להשאיר את ההר מחוץ לתמונת המלחמה.

פלסטינים מיידים אבנים לעבר כוחות הביטחון באזור מסגד אל־אקצא,15 באפריל 2022 (צילום: Jamal Awad/Flash90)

ראשית היה החשש כי הבערת ההר תכניס את הממד הדתי למלחמה. ישראל והשותפות השקטות שלה – ירדן, מצרים, קטאר ואיחוד האמירויות – עשו הכול כדי שזה לא יקרה, כולל דיונים קדחתניים בעמאן בהשתתפות הווקף וגורמים בכירים מישראל.

המאמץ האחר, זה שבשנים עברו לא נכלל בקשת האיומים, היה לבלום את השר לביטחון לאומי, שעשה הכול כדי להבעיר. בין השאר זה כלל דרישות להגבלת כניסת אזרחי ישראל הערבים, הקטנת מספר הנכנסים מהגדה המערבית, ובעיקר הרבה מאוד דברי רהב.

אז ברמדאן, כמו בשבוע שעבר, לא שמענו אמירה ברורה של ראש הממשלה שמבקשת להבהיר לשר את מקומו, מעמדו ואחריותו למעמדה המדיני של ישראל. בעניין הזה טוב שיש את אריה דרעי, יואב גלנט ומשה גפני, שכל אחד מהם מאס מסיבותיו הוא בשר המחרחר ודאג לומר זאת בפומבי.