ישראלים נוטים לעקוב אחרי מערכות בחירות לנשיאות בארה"ב ואחרי המועמדים או המועמדות שמתמודדים בהן דרך משקפים שבטיות: הלנו אתה או לצרינו? האם מועמד זה או אחר הוא "פרו ישראלי" או "אנטי ישראלי".

דיון כזה יכול ליצור לפעמים את הרושם שיחסי ישראל וארה"ב עומדים במרכז מערכת הבחירות האמריקאית. ברוב המקרים זה לא המצב. אבל מה לעשות שב-2024, על רקע המלחמה בעזה, ישראל אכן הפכה לאחד הנושאים המדוברים במרוץ לבית הלבן, ולעניין שיכול להשפיע עת תוצאות הבחירות.

הדיון אצלנו יכול ליצור לפעמים רושם שיחסי ישראל וארה"ב עומדים במרכז מערכת הבחירות האמריקאית. לרוב הם לא, אבל ב-2024, על רקע המלחמה בעזה, ישראל אכן הפכה לאחד הנושאים המדוברים במרוץ

במערכות בחירות קודמות, תשומת לב רבה הוקדשה ל"קול היהודי", כלומר לכיוון ההצבעה של הבוחרים היהודים-אמריקאים, שמרוכזים במדינות מפתח כמו ניו יורק, קליפורניה ואילינוי. הדעה המקובלת הייתה שהמועמדים לנשיאות יאמצו עמדות פרו-ישראליות כדי למשוך את הקולות של הבוחרים היהודים.

אבל תהליכים דמוגרפיים שינו את כוחו של "הקול היהודי", במיוחד כשזה נוגע למועמדים דמוקרטים, שמפלגתם תלויה היום פחות בקולות היהודים ויותר בבוחרים אפרו-אמריקאים, היספנים ומוסלמים.

זה לא מפתיע לכן של"קול המוסלמי" יש השנה יותר חשיבות מ"הקול היהודי". אכן, במישיגן, אחת ממדינות המפתח בבחירות, מרוכזת קהילה מוסלמית גדולה יחסית.

השורה התחתונה היא שהדמוקרטים זקוקים למישיגן כדי לנצח בבחירות, וזה מחייב לא להרגיז את הבוחרים המוסלמים, שרבים מהם ביקרו בחריפות את המדיניות הפרו-ישראלית של הנשיא ג'ו ביידן, והאשימו אותו בכך שנתן כביכול אור ירוק למה שהם רואים כ"ג'נוסייד" של האוכלוסייה הפלסטינית בעזה. מכאן הכינוי שחלקם הדביק לנשיא האמריקאי, "ג'נוסייד ג'ו".

לביקורת הזאת על המדיניות כלפי ישראל שותפים חברי האגף הפרוגרסיבי של המפלגה הדמוקרטית בראשותו של של הסנאטור היהודי ברני סנדרס מוורמונט, שקוראים להקטנת הסיוע הצבאי האמריקאי לישראל. חלקם, כמו חברות הקונגרס רשידה טאליב ממישיגן ואיליהן עומר ממיניסוטה, עויינות את ישראל באופן ברור.

תהליכים דמוגרפיים שינו את כוחו של "הקול היהודי", במיוחד כשזה נוגע למועמדים דמוקרטים, שמפלגתם תלויה היום פחות בקולות היהודים, ויותר בבוחרים אפרו-אמריקאים, היספנים ומוסלמים

מכאן הכתף הקרה שמקבלת ישראל, ובמיוחד ראש הממשלה בנימין נתניהו לאחרונה, כאשר מחצית חברי הקונגרס הדמוקרטים החרימו את הנאום שנשא בגבעת הקפיטול בחודש שעבר.

הלחצים מצד המוסלמים האמריקאים ומצד הדמוקרטים הפרוגרסיבים מסבירים את המצב שאליו נקלעה כעת המועמדת הדמוקרטית לנשיאות קמלה האריס, המרגישה שהיא חייבת לרצות את שני הכוחות הפוליטיים החשובים האלו.

האריס, 59, סנאטורית לשעבר מקליפורניה שנשואה ליהודי, חייבת כעת לתמרן בין המוסלמים והפרוגרסיבים מצד אחד, לבין הבוחרים והפעילים היהודים במפלגה הדמוקרטית מצד שני.

המוסלמים והפרוגרסיבים לחצו עליה לא למנות את מושל פנסליבניה היהודי יהושוע שפירו כסגנה. החלטתה למנות במקומו את מושל מיניסוטה קים סקוט כסגנה מסמן שהיא נכנעה ללחצים אלו.

בו בזמן, מצד ימין של המפה הפוליטית, הרפובליקאים מאשימים את הדמוקרטים באימוץ מדיניות אנטי-ישראלית. אכן, מחיאות הכפיים וקריאות העידוד בהן זכה ראש הממשלה בזמן נאומו בקונגרס באו בעיקר מהצד הרפובליקאי, שעמדותיו בנושא ישראל משקפות את יחסם הפרו-ישראלי של הנוצרים האוונגליסטים – כוח מרכזי במחנה הימין האמריקאי.

מהרבה בחינות, עמדותיו של מחנה הימין הזה, שרואה באסלאם הרדיקלי אויב מרכזי של ארה"ב, קרובות לאלו של מחנה הימין בישראל וכולל תמיכה בסיפוח שטחי יהודה ושומרון לישראל.

דונלד טראמפ, המועמד הרפובליקאי לנשיאות – שותף לעמדות אלו. הוא תקף את הנשיא ביידן בגלל לחצו על ישראל להגיע להפסקת אש בעזה. לדעתו, על וושינגטון לאפשר לישראל לסיים את המערכה הצבאית בעזה תוך מיגור מוחלט של כוחו הצבאי והארגוני של חמאס.

האריס, 59, סנאטורית לשעבר מקליפורניה שנשואה ליהודי, חייבת כעת לתמרן בין המוסלמים והפרוגרסיבים מצד אחד, לבין הבוחרים והפעילים היהודים במפלגה הדמוקרטית מצד שני

הרפובליקאים גם מבטיחים, כי אם הם יחזרו לשלטון – הם יאמצו מחדש את המדיניות האגרסיבית של ממשל טראמפ כלפי איראן, תוך הטלת סנקציות צבאיות וכלכליות על הרפובליקה האסלאמית.

טראמפ טען לאחרונה שהאריס "שונאת יהודים" ושרק יהודים "מטורפים" יצביעו בעד המפלגה הדמוקרטית.

אבל העמדות הפרו-ישראליות של הרפובליקאים והעוינות שמגלים חלק מהדמוקרטים כלפי ישראל – לא יגרמו כנראה לשינוי בעמדה הפרו-דמוקרטית המסורתית של רוב היהודים האמריקאים, שמשקפת את האג'נדה הליברלית שלהם.

ד"ר לי-און הדר הוא עיתונאי, פרשן לעניינים גלובליים ומרצה ליחסים בינלאומיים בוושינגטון. לשעבר עמית מחקר במכון קאטו ופרופסור אורח באמריקן יוניברסיטי, הוא משמש כעת כעמית בכיר במכון למחקרי מדיניות חוץ ועורך תורם בנשיונל אינטרסט מגזין.