שנת 2024 החלה עם תקווה גדולה – שנגוזה. "אזרחי ישראל", אמר בנימין נתניהו זמן רב אחר-כך, "כבר בימים הראשונים של המלחמה אמרתי שהמלחמה תארך זמן ושהיא תדרוש מכולנו אורך רוח. אני חוזר על כך גם היום". דברים אלה אמר נתניהו בהצהרה שנשא לאחר חיסולם של בכיר חזבאללה פואד שוכר ושל בכיר חמאס אסמאעיל הנייה (31.7.24).

אך המלחמה אינה "אורכת זמן", אלא נמתחת בכוונה ללא אופק מדיני. נתניהו לקח לעצמו את הסמכות – בזכות 64 אצבעות צייתניות בכנסת – לעשות דבר שלא נעשה במדינת ישראל 75 שנים: למשוך מלחמה 300 ימים ו"צפונה", ללא כל אסטרטגיה לגבי ההמשך.

אך המלחמה אינה "אורכת זמן", אלא נמתחת בכוונה ללא אופק מדיני. נתניהו לקח לעצמו את הסמכות – בזכות 64 אצבעות צייתניות בכנסת – לעשות מה שלא נעשה במדינה 75 שנים: למשוך מלחמה למעלה מ-300 ימים

השלישיה המובילה בממשלה – נתניהו, איתמר בן גביר ובצלאל סמוטריץ' – עושים ככל האפשר בכדי שהמלחמה לא תסתיים. הם רוצים הכול בכוח. "רק כך" אמרו באצ"ל.

במאמר שפרסם ג'ו ביידן באמצע נובמבר 2023 כתב, כי הקהילה הבין-לאומית צריכה להקים מנגנון בנייה מחודשת כדי לענות על הצרכים של עזה לטווח ארוך. שכן, עזה והרשות הפלסטינית צריכות להתאחד תחת ממשל אחד אותו כינה: "רשות פלסטינית מחודשת".

מאז נמשכו חילופי הדברים בנושא "היום שאחרי" עוד ועוד. נתניהו אמר עוד, בישיבת הקבינט בפברואר 24', כי "ישראל דוחה על הסף תכתיבים בינלאומיים בעניין הסדר קבע עם הפלסטינים". זאת, לאחר פרסום בוושינגטון פוסט, שלפיו ממשל ביידן מתכוון להציג בשבועות הקרובים תכנית לקידום חזון שתי המדינות.

לדברי נתניהו הסדר בין ישראל לפלסטינים יושג "אך ורק במשא ומתן ישיר בין הצדדים, ללא תנאים מוקדמים". הוא הוסיף כי ישראל תתנגד להכרה חד-צדדית במדינה פלסטינית, משום שהכרה כזו "בעקבות טבח 7 באוקטובר תעניק פרס עצום לטרור שלא היה כדוגמתו ותמנע כל הסדר עתידי לשלום".

אני כותב כל זאת כיוון שאסור לשכוח ולהשכיח: בפני נתניהו עמדה, החל מראשית שנת 2024, אפשרות לקדם מזרח תיכון חדש תחת הנהגה אמריקאית – אבל הוא חיבל בכך בכל דרך אפשרית.

האמריקאים העלו את האופציה הזאת שוב ושוב, אבל היא כללה מדינה פלסטינית, ו"לפלסטינים לא מגיע פרס כזה". מדינה פלסטינית לא תקום! אם הוא או הקואליציה שבראשה הוא עומד היו שואפים לקדם את העיקרון הישראלי של מלחמות קצרות – החטופים היו חוזרים, המפונים היו חוזרים, הקואליציה המזרח תיכונית הייתה קמה, ציר הרשע היה נחלש מאוד, והמלחמה הייתה מסתיימת. גם כך זו הייתה מלחמה ארוכה, אבל לא מטורפת כמו מה שאנחנו מקבלים כל יום מחדש.

חילופי הדברים בנושא "היום שאחרי" נמשכו עוד ועוד. אסור לשכוח ולהשכיח: בפני נתניהו עמדה, החל מראשית 2024, אפשרות לקדם מזה"ת חדש תחת הנהגה אמריקאית – אבל הוא חיבל בכך בכל דרך אפשרית

דם החטופים שפוך על ידיו של נתניהו. מלחמה שמתמשכת מעל 300 ימים וכזו שסופה לא נראה באופק (וכנראה תיכנס לשנתה השנייה ואולי השלישית) היא חלק ממנגנון שליטה של איש אחד, שמקבל גיבוי אוטומטי מקואליציה בעלת רוב קטן בכנסת, מנגנון שהורס את מדינת היהודים.

תזכורת. מלחמות ישראל היו אלה:

• מלחמת סיני (מ-29 באוקטובר עד 5 בנובמבר 1956) הייתה ביוזמת ישראל ונמשכה שבוע וקצת.
• מלחמת ששת הימים (מ-5 ביוני עד ה-10 בו 1967) הייתה גם היא ביוזמה ישראלית ונמשכה שבוע.
• מלחמת ההתשה מול מצרים, לאחר מלחמת 67', נמשכה זמן רב, עד 1970, הייתה מתגוננת ולא הייתה ביוזמת ישראל.
• מלחמת יום הכיפורים גם היא לא הייתה ביוזמתנו, אבל הייתה קצרה (מ-6 באוקטובר עד 24 בו, 1973).
• מלחמת "שלום הגליל" (מלחמת לבנון הראשונה), שהוגדרה כ"מלחמת יש ברירה" נמשכה ארבעה חודשים (מה-6 ביוני 1982 עד 29 בספטמבר 1982).
• המערכה ברצועת הביטחון לא הייתה מלחמה כוללת, אלא חילופי מהלומות על דרום לבנון (נמשכה מספטמבר 1982 עד שנת 2000, כאשר יצא צה"ל מלבנון אל הגבול הבין-לאומי).
• מלחמת לבנון השנייה התחילה כתגובה על חטיפת שני חיילים (מ-12 ביולי עד 14 באוגוסט 2006).
• בתוך המלחמות וביניהן מאז 1948 היו "מבצעים צבאיים" רבים, מוגבלים בהיקפם, שהגדולים ביניהם, מאז 2008, היו מול רצועת עזה.

כפי שניתן לראות, מלחמת חרבות ברזל היא יוצאת דופן בשני ממדים: בהתמשכותה הארוכה ובהיעדר סיבה לכך. כל המלחמות עד כה היו קצרות ככל שניתן, כשאורכן מותנה באיום שמולנו ובשאלת תכליתן. מעולם קודם לא הייתה כאן מלחמה כה ארוכה, שכל תכליתה נמדדת באינטרס אישי של ראש ממשלה, ולכן גם אין לדעת מתי ובאיזה נסיבות תסתיים.

"חרבות ברזל" יוצאת דופן בשני ממדים: בהתמשכותה הארוכה ובהיעדר סיבה לכך. מעולם לא הייתה כאן קודם מלחמה כה ארוכה, שכל תכליתה נמדדת באינטרס אישי של רה"מ, ולכן גם אין לדעת כיצד תסתיים

העיוות שב"חרבות ברזל" הוא מוחלט, והוא כרוך בהרס והרג לאין שיעור, אבל הוא כרוך גם בבניית תודעה חברתית לאומנית אנטי דמוקרטית ואנטי ליברלית ובסוג חדש וקיצוני של ברבריזם. היום כבר אין לדעת מי נתן לכך את האישור: רבים מאד בציבור אינם שותפים לכך.

ד"ר אברהם פרנק נולד בקיבוץ גן שמואל ב-1945, והוא חבר בו עד היום. מ-1972 עד 2007 עסק בחינוך פורמלי, מחצית התקופה כמנהל תיכון. ב-2008 עשה דוקטורט על מנהלי בתי ספר, הפך לפעיל חברתי בנושא החינוך, וכתב מספר ספרים ולא מעט מאמרים על המערכת. החל מ-2018 פעיל גם בנושא הקיימות; זהו בעיניו האתגר הראשי העומד בפני האנושות.