אנחנו זוכרים ודאי את שביעות הרצון הרבה שהייתה לתלמידים ולמורים מה"קפסולות" בבתי הספר בתקופת הקורונה. אין קושי להבין – לא רק במחקרים אלא גם באינטואיציה – עד כמה מהנה, יעיל וחברתי ללמוד בכיתות של 15 עד 20 תלמידים במקום 30 או 40.
הוויכוח בין חוקרי החינוך, שמתקיים לאחרונה ומתמקד בגודל הכיתה, משמיט מהדיון שורה של נושאים אחרים בעלי חשיבות מרכזית לחינוך בן זמננו. מטעמים טכניים כתבתי בלשון זכר.
ד"ר אברהם פרנק נולד בקיבוץ גן שמואל ב-1945, והוא חבר בו עד היום. מ-1972 עד 2007 עסק בחינוך פורמלי, מחצית התקופה כמנהל תיכון. ב-2008 עשה דוקטורט על מנהלי בתי ספר, הפך לפעיל חברתי בנושא החינוך, וכתב מספר ספרים ולא מעט מאמרים על המערכת. החל מ-2018 פעיל גם בנושא הקיימות; זהו בעיניו האתגר הראשי העומד בפני האנושות.















תגובות עכשיו הזמן לומר את דעתך
תגובתך פורסמה! שתפו את עמוד הפרופיל שלכם
ועכשיו אנו זקוקים לתמיכה שלך עזרו לנו להמשיך ליצור עיתונות אמינה, מקצועית וליברלית
תמכו בנואורן : אני מסכים איתך שגודל הכיתות איננו כל הספור. מי שיקרא את המלצות הוועדה בראשה עמדתי יראה שהם מרכיב חשוב אבל לא יחידי : עוד קודם היפוך הפירמידה לכיוון הגיל הרך ולא פחות חשוב הדרכה והכשרה מנוהלת של הגננות והמורים . הוועדה גם המליצה על הפחתה בכמות השעות לכיתה מה שיפשר גם הפחתה בכמות התלמידים ללא תוספת מורים . לגבי התכנים אתה צודק . בזה הוועדה לא דנה . לא משנה סביב איזה תכנים תהייה הסכמה לא ניתן יהיה לתת מענה ראוי בגן ובכיתות של למעלה משלושים ילד. זה כמעט ולא קיים בשום מקום בעולם .