בכל הופעותיו התקשורתיות במהלך המלחמה בארץ ובארה"ב בעיקר, חזר ונשאל בנימין נתניהו בעיקר בנושאים שהתמקדו במדיניותו לאורך השנים כלפי חמאס, באחריותו לאסון הלאומי, בהתפטרותו האפשרית ובעיתוי אם ומתי תוקם ועדת חקירה.

תשובותיו היו צפויות, חזרו על עצמן עד לזרא ולא חידשו דבר באותם נושאים בוערים. הציבור המתוח והמותש מהתמשכות המלחמה וממחירה הכבד לא קיבל עד עצם היום הזה תשובה ברורה מפיו כיצד ומתי יושגו יעדי המלחמה של ניצחון מוחלט על חמאס ושחרור החטופים החיים והמתים.

הציבור המתוח והמותש מהתמשכות המלחמה וממחירה הכבד לא קיבל עד עצם היום הזה תשובה ברורה מפי נתניהו כיצד ומתי יושגו יעדי המלחמה של ניצחון מוחלט על חמאס ושחרור החטופים החיים והמתים

ואולם, בכל אותן הזדמנויות נתניהו לא עומת עם שאלה אחת אישית: כיצד היית נוהג לו בנך היה בין החטופים ולא שוהה בארה"ב באבטחת המדינה? ספק גדול אם נתניהו היה משיב על השאלה, וסביר יותר כי היה גוער בשואל/ת – ראשית, כי לא צפה את השאלה ושנית, כי הייתה מעמידה אותו במצב מביך לעילא.

לעומת זאת, הציבור בישראל היה זוכה לראות במישרין מה חושב ראש הממשלה בקשר לטרגדיה הלאומית וכיצד היה פועל בעניין, מנקודת מבט אישית ופרטית, ללא הפילטרים של המלל השגרתי.

נתניהו לא נאלץ להשיב על שאלה קשה זו, ובהיעדר אתגרים ממשיים מצד יריביו הפוליטיים – כפי שזה היה לאורך מרבית שנותיו בשלטון – הוא יכול היה להמשיך ברפרטואר הקבוע של סנכרון שני יעדי המלחמה. זאת למרות שמצופה היה ממנו כי הערכותיו יותאמו למתחולל בזירות הלחימה.

כך קרה עם ההערכה הראשונה, לפיה לחץ צבאי יאפשר את שחרור החטופים, שהתבררה עם הזמן כמשאלת לב. היום, בחלוף 10 חודשי מלחמת התשה בשתי חזיתות, הציפייה כי אותם יעדי המלחמה יהיו עדיין בני השגה נראית כמשאלת לב חוזרת.

על פניו נדמה שזה תרתי דסתרי, כיוון שמבחינתו של יחיא סנוואר החטופים החיים שמספרם רק מוערך, הם רשת המגן ופוליסת הביטוח היחידה שלו ואולי עוד יתברר כי בגלל זה הוא לא חוסל עד היום. כפי שהוא מוכר לנו, אסור לפקפק באפשרות כי אם ירגיש שקיצו קרב הוא עלול לנקום בחטופים באותה דרך לא אנושית שנהג ב-7 באוקטובר.

ההערכה לפיה לחץ צבאי יאפשר את שחרור החטופים, התבררה עם הזמן כמשאלת לב. היום, בחלוף 10 חודשי מלחמת התשה בשתי חזיתות, הציפייה שאותם יעדי מלחמה יהיו עדיין בני השגה נראית שוב כמשאלת לב

נכון, חיסול סנוואר עשוי לשנות את מהלכי המלחמה, אלא שאם ועד שזה יקרה, מרכיב הזמן הוא הקריטי ביותר בין השיקולים, כיוון שהוא פועל לרעת החטופים. למרות זאת, נתניהו המשיך במשך כל חודשי המלחמה לדקלם את אותם יעדי מלחמה, כשכוונתו הלא סמויה היא להוכיח קבל עם ועולם כי הוא מכוון מטרה ונחוש להשיג אותה בהתאם לתדמית שטיפח בשקידה לאורך השנים.

תדמיתו מוצגת בהרחבה במאות עמודי האוטוביוגרפיה שלו "ביבי: סיפור חיי", שהוציא לאור לקראת הבחירות לכנסת, בשלהי 2022. מותר להניח שהיום הוא היה מעדיף להחזיר את גלגל הזמן אחורה, כי יש בספר פרקים שמן הסתם היה שמח לגרוס.

באחד מהם, בהתייחסו להצעות שהועלו לכבוש את עזה במהלך מבצע צוק איתן ב-2014, הוא כותב (ע' 466) כי מהלך כזה "היה כרוך בהרס חלקים נרחבים של עזה וברבבות הרוגים אזרחים. אחרי שישראל תחריב את שלטון החמאס היא תיאלץ לשלוט בשני מיליון עזתים לזמן בלתי ידוע. לא הייתה לי שום כוונה לעשות זאת, בפרט שתשומת ליבי הייתה נתונה לנושא הגרעין האיראני, שאיים על עצם קיומנו[…] האמנתי שהמחיר בחיי אדם ובמשאבים לא הצדיק פעולה כזו".

בכתבו זאת, נתניהו לא העלה על דעתו כי כעבור שנה עזה ותכנית הגרעין האיראנית שהתקדמה למרות תשומת ליבו, יהפכו לעמודים שחורים בביוגרפיה שלו, אותם יחקרו ויכתבו כבר ההיסטוריונים.

אליהם יתווסף הפרק השחור של המדיניות שנקט כלפי חזבאללה, שלא זכה לפני המלחמה לאותה תשומת לב כמו שתי הזירות האחרות, מדיניות שהתבררה כהרת אסון בהיקפי ההרס והחורבן שהארגון זרע בצפון הארץ בחודשי המלחמה.

בכתבו זאת, נתניהו לא העלה על דעתו כי כעבור שנה עזה ותכנית הגרעין האיראנית שהתקדמה למרות תשומת ליבו, יהפכו לעמודים שחורים בביוגרפיה שלו, אותם יחקרו ויכתבו כבר ההיסטוריונים

רזומה סדוק

כאן טמונה הדואליות באישיותו של נתניהו: מחד גיסא, הביטחון העצמי שהוא משדר כלפי חוץ שתכליתו לשמר את תדמית המנהיג היודע מה טוב ורצוי לישראל, וכיצד להשיג זאת. מאידך גיסא, את העובדות והמציאות שלא תואמות את התדמית הזאת הוא משליך לצדי הדרך, בהצליחו לשכנע ברוב כשרון את הנוהים אחריו כי המציאות שהוא בורא היא האמתית.

זהו הציבור שמקבל בהסכמה ובהנאה גלויה את הבוז שנתניהו מפגין כלפי נורמות שלטוניות, ובראש וראשונה מערכת המשפט. אותו ציבור שמקבל את התעלמותו משומרי הסף ומניהול ענייני המדינה בדרכו, כפי שזה בא לביטוי מובהק בחמש מערכות הבחירות שכפה על המדינה במהלך שלוש שנים.

ואולם, מאמציו הבלתי פוסקים לשמר את התדמיות נסדקו מאז הקמתה של הממשלה הימנית על מלא, בסוף דצמבר 2022. בראשיתה, נתניהו נגרר אחרי חזונו של יריב לוין, שר המשפטים, לבצע רפורמה משפטית מקיפה, בלא שנתן דעתו כי מדובר למעשה בהפיכה משטרית שתכניה ומשמעויותיה עלולות לערער את יסודות ויציבות המשטר בישראל. אבל במקום לחשב מסלול מחדש, כדי לברר וללבן על מה יצא קצפם של מתנגדי ההפיכה ולנסות לחפש פשרות, הוא לא עצר את המהלך.

פסק הזמן בקידום ההפיכה שנכפה על נתניהו מאז 7 באוקטובר, החל להתפוגג בחודשי המלחמה האחרונים. זה קרה עם טפטוף התיאוריה כי האסון התרחש לא רק בגלל מחדלי הצבא אלא גם עקב חולשה שישראל שידרה לאויביה בצל ההפגנות ההמוניות של מתנגדי ההפיכה המשטרית. מניסיון העבר אפשר להניח כי לא ירחק היום בו הטפטופים יהפכו למסר גלוי מפיו של נתניהו עצמו. זה יקרה בוודאות בכל ועדת חקירה שתקום.

הסדק התרחב כשנתניהו למד בפעם הראשונה על בשרו את שתמיד עשה לאחרים – לא לספור אותם כפי רצונו. כאשר נאלץ להפקיד את תיק ביטחון הפנים דווקא בידיו של איתמר בן גביר, עבריין סדרתי מורשע בעברו, הוא לא העריך נכונה – עוד כשל מחשבתי בהכירו את האיש – כי הוא מכניס סוס טרויאני לממשלתו שלא ניתן יהיה לרסנו.

במשך למעלה משנה נתניהו ראה בעיניים כלות את מעשיו ומחדליו של בן גביר במשרד החשוב והרגיש הזה, אבל נמנע מלקרוא אותו לסדר, שלא לומר לאיים בפיטוריו. זאת משום שבימים אלה נתניהו מוכן לנגב את הרוק מעל פניו ובלבד שתישמר הקואליציה שלו. נראה כי בגילו השררה ומנעמי השלטון חשובים יותר אפילו מהאגו הנפוח.

מעל שנה נתניהו צפה במעשי ומחדלי בן גביר במשרד החשוב והרגיש, אך נמנע מלקרוא אותו לסדר, שלא לומר לאיים בפיטוריו. זאת משום שנתניהו מוכן לנגב רוק מפניו ובלבד שתישמר הקואליציה שלו

ואולם, אם וכאשר יגיע הרגע בו כלו כל הקצין והוא יאלץ, בעל כורחו, לפטר את בן גביר, מה שיביא בהכרח לנפילת ממשלתו – אלא אם תושיע אותו יד אופוזיציונית – תצוף השאלה אם וכמה מהחטופים לא זכו לשרוד במנהרות השבי את חודשי הדיונים הארוכים לשחרורם. חודשים שהתמשכו גם בשל איומיו של בן גביר להפיל את הממשלה אם המלחמה תסתיים בטרם השגת הניצחון המוחלט. קשה להניח כי את חשבון הנפש ההכרחי יסכים נתניהו לחלוק עם אזרחיו.

בצלאל לביא הוא בעל תואר שני ביחסים בינ"ל ומדעי המדינה מהאוניברסיטה העברית. בכתיבה פובליציסטית עושה שימוש גם באירועים היסטוריים כדי לדון ולנתח אירועי דיומא שוטפים בארץ ובעולם.