ביום ראשון נרשמה היסטוריה עצובה בקיבוץ נירים בעוטף עזה. בולדוזר ענק שעבד במקום הרס את הבית האחרון בשכונת הצעירים של הקיבוץ. השכונה, שהייתה הלב הפועם של נירים, גאוות דור ההמשך, הפכה לגל חורבות עצום.

בין הבתים שנהרסו היה גם הבית שממנו נחטפו בני הזוג יגב ורימון בוכשטב. רימון שוחררה משבי חמאס בעסקת הפעימות בנובמבר האחרון. יגב חזר אתמול לקיבוץ בארון מתים, אחרי שגופתו נמצאה במנהרה בחאן יונס, קילומטר וחצי מנירים. בוכשטב נרצח בשבי או נהרג מהפצצות חיל האוויר במהלך המלחמה, עדיין לא ברור.

היום (רביעי) בערב יתקיימו בקיבוץ שלוש הלוויות. האחת של יגב בוכשטב, השנייה של נדב פופלוול, והשלישית של אחיו, רועי, שנרצח ב־7 באוקטובר בקיבוץ ונקבר זמנית ביגור. "שלוש הלוויות תחת תחושה של הפקרה", אומר תושב הקיבוץ אבי דבוש, "הפקירו אותם ב־7 באוקטובר והפקירו אותם חודשים ארוכים בשבי".

בבוקר 7 באוקטובר הגיע לקיבוץ חפ"ק מח"ט החטיבה הדרומית ברצועת עזה, אל"ם אסף חממי, שניהל קרב מול המחבלים, נפל ליד המיגונית, לא רחוק משכונת הצעירים ההרוסה – וגופתו עדיין מוחזקת בעזה. לצידו נהרגו שני לוחמי החפ"ק שלו סמ"ר תומר יעקב אחימס וסמל קיריל ברודסקי. גופותיהם הוחזרו מעזה. "כאן נלחמו בעוז גיבורי ישראל", כתב מישהו בטוש שחור על קיר המיגונית.

הבית האחרון שנהרס בנירים

הקיבוץ בינתיים סגור ומסוגר בצו אלוף. הצבא מקפיד שאיש לא ייכנס פנימה. רוב תושבי נירים גרים בקהילה אחת בבאר שבע. אבי דבוש הגיע ביום ראשון לקיבוץ אחרי חודשים ארוכים וצילם בהתרגשות את מראות ההרס. "מצד אחד אני שמח שזה קורה אחרי כל כך הרבה חודשים, לראות את ההתחדשות הזו", אמר דבוש, "מצד שני זה מציף זיכרונות ועצב על אנשים שהחיים שלהם קופחו או נהרסו ללא הכר".

דבוש, פעיל שמאל ותיק, שהתמודד פעם על ראשות מרצ ועל מקום בכנסת, טוען שעמדותיו רק התחזקו בעקבות הטבח ב־7 באוקטובר. דבוש עומד בתוך מראות הטרגדיה ועדיין מאמין שעוד שנתיים הכול יהיה שונה לחלוטין.

"בשנים האחרונות זה היה יותר גרוע, סיבוב פעם בשנה. זה לא פתרון. צריך למצוא דרך. ברור לנו שזה יהיה בהסכם. אני מאוד רוצה שזה לא יהיה מול חמאס אלא מול הרשות הפלסטינית, אבל צריך למצוא דרך"

"מה שקרה כאן מלמד שאנחנו צריכים עוד יותר הסכם בין הצדדים. אנחנו 76 שנים במלחמה, וזה לא נגמר. אנחנו צועקים 'בואו תתנו פתרון, תעשו אסטרטגיה'. אנחנו עכשיו עשור ל'צוק איתן'. אני זוכר איך שר הביטחון לשעבר בוגי יעלון אמר לנו 'תתכוננו לסבב כזה כל שנתיים'.

"בשנים האחרונות זה היה יותר גרוע, סיבוב פעם בשנה. זה לא פתרון. צריך למצוא דרך. ברור לנו שזה יהיה בהסכם. אני מאוד רוצה שזה לא יהיה מול חמאס אלא מול הרשות הפלסטינית, אבל צריך למצוא דרך".

אבי דבוש מול הבית האחרון שנהרס בנירים (צילום: שלום ירושלמי)

אתה מרוצה מהמלחמה בעזה?
"ממש לא. יש שם הרג של אזרחים עזתים, של החיילים שלנו. אבל מה המטרה?"

מה החזון שלך?
"הסכם מול הרשות הפלסטינית שיחלק את הארץ. אני חלק מתנועה של קונפדרציה שמציעה חלוקה אחרת, אבל זה הפתרון. אין שאלה בכלל".

בתחילת השבוע ארגן דבוש בבית הכנסת העתיק מעון, ליד נירים, תפילה בין־דתית לשלום, הפסקת המלחמה והחזרת החטופים. הארגון "קול רבני לזכויות אדם", ארגונים נוצרים־פלסטינים ושייח' בדואי מרהט התכנסו מסביב לבית הכנסת מהמאה החמישית והתפללו בשלוש שפות בחום בלתי נתפס. את התפילה ליוו רעמי פגזים ורקטות ואזעקות צבע אדום.

"אנחנו הורגים עשרות אלפי עזתים בשם איזה אינטרס ביטחוני ומחריבים את עזה עד היסוד. זה לא יביא ביטחון. אנחנו מגדלים את הדור הבא שישנא אותנו. אין לפלסטינים אופק לכן הם תומכים בחמאס"

את ההצגה גנבה שם לאה שקדיאל, דמות ידועה משנות ה־80 שהתפרסמה במאבקים שניהלה על זכותה להיבחר למועצה הדתית במקום מגוריה, ירוחם. בתפילה שנשאה בנירים היא קבלה על פשעי המלחמה בעזה והטיהור האתני שישראל מבצעת לדבריה בגדה בחסות המלחמה.

"היה כאן מחדל גדול", אמרה שקדיאל, "הגבול נפרץ, חמאס ביצע פשעים נגד האנושות. הוא רוצה להשמיד אותנו, אבל התגובה שלנו היא של נקמה. אנחנו הורגים עשרות אלפי עזתים בשם איזה אינטרס ביטחוני ומחריבים את עזה עד היסוד. זה לא יביא ביטחון. אנחנו מגדלים את הדור הבא שישנא אותנו. אין לפלסטינים אופק לכן הם תומכים בחמאס".

לאה שקדיאל מתפללת ליד בית הכנסת מעון בנירים

דבוש עצמו התעטף בטלית בבית הכנסת העתיק ונשא תפילת קדיש מודרנית שחיבר אהוד רבין מעין השופט. היום הוא יחזור לנירים וילווה את חבריו מהקיבוץ שנחטפו והובאו לקבר ישראל. דבוש לא משתחרר מהתחושה שאפשר היה להציל את פופלוול, בוכשטב וכל האחרים שנחטפו ועדיין שם.

מול הבית של בוכשטב הוא מבטיח שתקום במקום שכונת צעירים והתושבים ישובו לקיבוץ המתחדש. "מהמקום בו נחרבו הבתים והחיים עוד נצליח לתקן ולבנות", הוא צייץ השבוע. ואפשר להוסיף: אמן כן יהי רצון.