נולדתי וגדלתי לזוג הורים שורדי שואה מרומניה. כמו רוב ניצולי השואה שעלו ארצה, הם החליטו להיות ישראלים ולכן לא סיפרו לנו פרטים מאותה תקופה. כילדה הבנתי כי לאמי אין הורים מגיל מאוד צעיר, לא ידעתי למה ומה היה, עד שהתחלתי לקרוא ספרות שואה.

הידע הביא עימו שאלות, ואט אט שמעתי מאבי כיצד בדורוחוי, העיירה בה גדל, היכו אותו וקראו לו יהודי מלוכלך. אימי סיפרה לי כיצד כילדה בת 7, התגלו היא, אביה ואחיה במרתף בו הסתתרו, חייל נאצי כוון רובה לראשה באיום, כאשר אביה ואחיה נלקחו לכיכר בפוגרום ביאשי ומשם לרכבת המוות.

הידע שלי על השואה הוליד שאלות. אט אט שמעתי מאבי כיצד היכו אותו וקראו לו יהודי מלוכלך. אימי סיפרה שבגיל 7 התגלתה עם אביה ואחיה במרתף בו הסתתרו, הם נלקחו לרכבת המוות, וחייל נאצי כוון רובה לראשה

שניהם סיפרו לי על האושר ותחושת הגאווה כאשר הגיעו לישראל. אמי הגיעה בעליית הנוער של השומר הצעיר בדצמבר 47' בספינה שגורשה לקפריסין. כעבור כמה חודשים הם הוחזרו לפלשתינה, ובקיבוץ שער הגולן זכתה לשמוע את השידור על הכרזת מדינת ישראל.

בגיל בו אני התנשקתי בפעם הראשונה והייתי טרודה בחיי החברה שלי כנערה מתבגרת, היא נדדה ברחבי הארץ עם הקבוצה שלה, יתומי שואה כמוה, הוכשרה להיות חלוצה וכעבור שנתיים נשלחה הקבוצה לדרום להקים את קיבוץ ניר יצחק. אבי עלה עם הוריו ארצה בשנת 1951.

כל אחד מהם הגיע באונייה לנמל חיפה, והמראה של אורות העיר על הר הכרמל – ארץ המבטחים הניבטת אליהם ממול היה חקוק בנפשם. לימים, כאשר נפגשו ונישאו, קבעו בחיפה את ביתם. שם הקמנו גם את משפחתנו המתגוררת בה על כלל דורותיה.

תחושת האימה השואתית זכורה לי עוד בטרם ידענו מהו דור שני לשואה. כאשר גיליתי את המושג "הגזע הארי", בחנתי עצמי היטב וחשתי הקלה בידיעה כי אוכל בקלות לרמות את מי שירדפו אותנו על רקע אנטישמי: זכיתי בשיער בהיר, עיניים ירוקות כחולות, אף ישר ותווי פנים לא יהודיים – אשריני! האנטישמי הכי גדול לא יקלוט שאני יהודייה ואני אציל את כולם.

תחושת האימה השואתית זכורה לי עוד בטרם ידענו מהו דור שני לשואה. כאשר גיליתי את המושג "הגזע הארי", בחנתי עצמי היטב וחשתי הקלה בידיעה כי אוכל בקלות לרמות את מי שירדפו אותנו על רקע אנטישמי

בשנים האחרונות יש קבוצות יהודים הטוענות לכתר הבלעדיות על היהדות, ומבקשות להפך את מדינת ישראל למדינת הלכה בעלת מאפיינים אנטי-דמוקרטיים. הם המציאו יהדות אכזרית, דכאנית, שונאת וגזענית.

מאמיניה של אותה יהדות שהמציאו – מוכנים להקריב חיי אדם, אפילו את חיי ילדיהם ויקיריהם למען מלחמה שהם מקדשים. מן ג'יהאד פונדמנטליסטי משיחיסטי. אין להם בעיה להקריב חייהם של זקנים, תינוקות, נשים צעירות וחיילים, אם במנהרות חמאס או בשדה הקרב, ובלבד שיוכלו להשיג מטרה שרק הם חפצים בה.

היהדות המוזרה הזו מתנכרת להישג הגדול ביותר של העם היהודי: הבית הלאומי שקם במדינת ישראל בהכרת אומות עולם, אליו הגיעו בשנותיו הראשונות מאות אלפי עולים ושילשו בן לילה את מספר היהודים במדינה. הם עשו זאת באמצעות ניצולי שואה מאירופה, ארצות הבלקן, מארצות ערב והאסלאם, אשר הפכו להיות נרדפים בארצותיהם בגלל הקמת מדינת ישראל ועליית הלאומנות הערבית.

הקמת המדינה ושנותיה הראשונות הן מפעל בלתי נתפס בעוצמת התעוזה של ההקמה וההתמודדות מצבי מצוקה, אימה וקשיים. אולם הפחד לחזור אחורה למה שכבר היה ידוע, גבר על פחדי ההתמודדות עם העתיד לבוא.

המחיר הגבוה היה מלווה בייאוש, קריסה, דם יזע ודמעות, אך בשנת 1967 כבר הוכחנו שאנו מדינה חזקה ומנצחת, אשר קטפה יוקרה בינלאומית והישגים בלתי נתפסים רק בשנת ה-19 לקיומה.

היהדות המוזרה הזו מתנכרת להישג הגדול ביותר של העם היהודי: הבית הלאומי שקם במדינת ישראל בהכרת אומות עולם, אליו הגיעו בשנותיו הראשונות מאות אלפי עולים ושילשו בן לילה את מספר היהודים במדינה

בחלוף השנים אולי התעמעמו זיכרון התקומה האמיתי של 1948 והיטשטשו הסיבות להקמת המדינה, סיבות כמו השואה והאנטישמיות, עד שהפכו למנטרה אנטי-ישראלית אותה אימצו מי שרוצים מדינה יהודית בלבד, ומצדם שישראל ההיא תיעלם.

זו המדינה שלנו, הבית הלאומי של יהודי העולם, ובית לכל מי שגרים בו והם ישראליות וישראלים ללא הבדל דת גזע ומגדר. חלק מהיהודים החיים פה שכחו מה משמעות הזכות להיות אזרחים ישראלים, והם שואפים לרסק את הישראליות ולהפוך נתינים של מדינה יהודית תיאוקרטית דיקטטורית.

הם מקדמים גזענות ולאומניות מהסוג שממנו נמלטו לכאן יהודים הנרדפים בגלל יהדותם. הם חוקקו את חוק הלאום המפלה בין יהודים לבין קבוצות אחרות באוכלוסייה, שהפכו מבחינתם אזרחים סוג ב', הם מטיחים נגד הישראליות הציונית את המונח: אנטישמיות, המקועקע בזרועותיהם ובלבם של שורדי שואה שעדיין בחיים. ביניהם אמי בת ה-91, העומדת ומביטה בתדהמה בקורה כאן ולא מבינה כיצד זה יכול להיות.

הם ניסו לנכס לעצמם את דגל הלאום, עד שחיברנו אותו בחזרה למושגים הנכונים לו: ישראליות – ישראל דמוקרטית וליברלית כמו שהוכרזה במגילת העצמאות בשנת 1948. מאז, דגל ישראל הפך גם בעייתי עבורם וסמרטוט אדום לכל התומכים בהפיכה המשטרית.

בתל אביב, העיר העברית הראשונה בה ליברליזם הינו ערך יסוד, עלה השבוע שלט חוצות גדול בשם ארגון חותם, הטוען כי תל אביב היא עיר אנטישמית. זאת כי העירייה שומרת על חוק ממשלה לאיסור הפרדה מגדרית במרחב הציבורי. בעיר מאות בתי כנסת. חלקם ריקים למחצה אם לא לחלוטין. אלו אינם מספיקים להם והם רוצים להשיג את שלהם בכל מחיר ולשלוט במציאות.

בת"א, העיר העברית הראשונה בה ליברליזם הינו ערך יסוד, עלה שלט חוצות בשם ארגון חותם, הטוען כי ת"א היא עיר אנטישמית. זאת כי העירייה שומרת על חוק ממשלה לאיסור הפרדה מגדרית במרחב הציבורי

כדי להשיג את מטרתם הם קוראים לישראלים: אנטישמים. הילד בכרזה הוא כפסע מצילום הילד היהודי עם הטלאי הצהוב המרים ידיו בכניעה.

היהודים המוזרים הללו בהחלט שכחו מה זה להיות יהודים.

גילה לבני זמיר היא חיפאית, יועצת תקשורת ופובליציסטית, מנכלי"ת המרכז הישראלי - דרוזי, מייסדת ושותפה בתכנית "האקווריום-הכשרה פוליטית דמוקרטית". הובילה מאבקים סביבתיים וחברתיים. בוגרת התכנית למנהיגות חברתית במרכז מנדל צפון. בעלת BA בתקשורת, רוח וחברה ועיצוב תקשורת חזותית. נשואה, אם ל-3 וסבתא ל-4.