החטופים הולכים ונעלמים. נכון להיום נותרו, על פי הערכות, בין 30 ל-40 חטופים חיים בלבד, שגורלם נחרץ ככל שלא יושג הסכם. המספרים קטנים ככל שחולף הזמן. לפני כשבועיים היו, עפ"י ההערכות, בין 35 ל-45 חטופים חיים.

בעוד הפוליטיקאים מסמאים את עיני הציבור עם סיסמאות ריקות כמו "ניצחון מוחלט", "השמדת חמאס", "רק לחץ צבאי יחזיר את החטופים", ו"החטופים לא מתים, הם רק סובלים" – בקרוב כבר לא יהיה את מי להחזיר. הגיע הזמן לומר בגלוי, ועם כל הכאב, שהלחץ הצבאי לא רק שלא הביא לשחרור החטופים, אלא הביא למותם – באופן ישיר או עקיף – של למעלה ממחצית מהחטופים שהיה ניתן להחזיר בעסקה.

הגיע הזמן לומר בגלוי, ועם כל הכאב, שהלחץ הצבאי לא רק שלא הביא לשחרור החטופים, אלא הביא למותם – באופן ישיר או עקיף – של למעלה ממחצית מהחטופים שהיה ניתן להחזיר בעסקה

בשבעה באוקטובר נחטפו לעזה 251 אזרחים ישראלים וזרים, חיים ומתים. באוקטובר ובמסגרת עסקת החטופים הראשונה שוחררו 109 חטופים. בנוסף אורי מגידיש שוחררה במבצע צבאי. בתחילת דצמבר נותרו בשבי החמאס 146 חטופים, חיים ומתים, כולל הישאם א-סייד, אברה מנגיסטו, הדר גולדין ז"ל ואורון שאול ז"ל. ההערכה אז הייתה שמתוך 146 החטופים, בין 80 ל-100 מהם היו בחיים.

עם תום ההפוגה של עסקת החטופים, צה"ל חזר להכות בחמאס בכל הכוח. לציבור נאמר שאין סתירה בין מטרות המלחמה – שחרור החטופים והשמדת היכולות הצבאיות של חמאס – ושהפעלת כוח צבאי היא תנאי הכרחי להחזרתם. ללא הלחץ הצבאי, כך הוסבר, חמאס לא יתפשר על דרישותיו.

במציאות, המלחמה נכנסה לחודשה האחד עשר, וקשה לזהות התגמשות מצד חמאס בנושאים המהותיים. צה"ל השמיד את כל תשתיות חמאס הידועות, הרג עשרות אלפי אנשי חמאס, חיסל את מרבית הנהגתה, החזיר את עזה לימי הביניים – ועסקת חטופים אין.

הזמן לא משחק לטובתנו. צה"ל השיג את רוב מטרותיו בשלושת החודשים הראשונים למלחמה ומאז, למעט מבצעים נקודתיים (כגון ברפיח), הוא מדשדש במקום. ישראל בזבזה את כל האשראי המדיני שניתן לה, ובעולם, ככל שהסבל הפלסטיני גדל, כך חמאס צובר אהדה וישראל הופכת מבודדת יותר ויותר.

אבל הזמן של החטופים הולך ואוזל. הם מתים בשקט, בחשכה, במנהרות שצה"ל הפציץ. רונן ברגמן כתב שהחטופים הולכים ונמוגים ורמז שהמוות של רבים מהם הוא תוצאה של פעילות צה"ל בעזה.

אבל הזמן של החטופים הולך ואוזל. הם מתים בשקט, בחשכה, במנהרות שצה"ל הפציץ. רונן ברגמן כתב שהחטופים הולכים ונמוגים ורמז שהמוות של רבים מהם הוא תוצאה של פעילות צה"ל בעזה

לפי הנתונים שאספה רויטל חובל מ"המקום הכי חם בגיהינום", נכון לחודש יולי, מתוך 91 חטופים שידוע שנחטפו בחיים, 17 (לפי דיווחי צה"ל) או 25 (לפי דיווחי חמאס) נהרגו בזמן שהיו מוחזקים בשבי. בחינת סיבת המוות של חטופים שנקבע מותם מראה שרובם נהרגו בשל או בעקבות פעילות צה"ל בעזה. חלק מהחטופים מתו בשל היעדר טיפול רפואי, חלקם נהרגו או נפצעו כתוצאה מקריסת המבנים או המנהרות בהפצצות צה"ל, וחלקם נרצחו על ידי שוביהם בעת שצה"ל פעל בקרבת מקום.

רוני קריבוי, ששוחרר משבי החמאס בסוף נובמבר, סיפר שהבניין שבו שהה הופצץ על-ידי חיל האוויר, שוביו נהרגו והוא הצליח לברוח אך נתפס כעבור כמה ימים. אם היה נמצא מרחק כמה מטרים מהמקום שבו היה, ייתכן שהיה נהרג ולא היינו יודעים על כך דבר.

נועה מרציאנו ז"ל נפצעה בהפצצות צה"ל בחודש הראשון למלחמה. כשנלקחה לטיפול רפואי, צה"ל כבר היה במהלך התמרון הקרקעי בעיר עזה ושוביה רצחו אותה ונמלטו.

גם אופיר צרפתי ז"ל נרצח במהלך התמרון הקרקעי. שוביו נמלטו וירו בו למוות, והשאירו את גופתו במסגד ליד שיפא.

יותם חיים ז"ל, סאמר אל-טלאלקה ז"ל ואלון שמריז ז"ל נהרגו בשל זיהוי שגוי מצד לוחמי צה"ל, שהתעלמו מקריאותיהם לעזרה וחשבו אותם למחבלים.

רון שרמן ז"ל, ניק בייזר ז"ל ואליה טולדנו ז"ל הוחזקו במנהרת פיקוד של חמאס באזור ג'באליה. בנובמבר צה"ל הפציץ את המנהרה במטרה לחסל את מפקד החטיבה הצפונית של עזה. המנהרה קרסה ושלושת החטופים נקברו בה ונחנקו למוות.

יוסי שרעבי ז"ל, איתי סבירסקי ז"ל ונועה ארגמני הוחזקו בדירה בשכונת נוסיראת. בינואר, בעקבות פגיעת טיל בקרבת המבנה, הבניין קרס ויוסי שרעבי נהרג במקום. איתי סבירסקי ונועה ארגמני נפצעו, חולצו מההריסות ונלקחו לדירה אחרת. כעבור יומיים צה"ל הפציץ בקרבת הדירה האחרת והמבנה נפגע. אחד משומרי חמאס חשש שאיתי סבירסקי ינצל את ההזדמנות לברוח וירה בו למוות.

סהר ברוך ז"ל נהרג במהלך פעולת חילוץ כושלת בתחילת דצמבר.

אלעד קציר ז"ל נהרג או נרצח בתחילת ינואר בעקבות פעילות צה"ל באזור בו הוחזק.

חיים פרי ז"ל, יורם מצגר ז"ל, עמירם קופר ז"ל ונדב פופלוול ז"ל נהרגו בעקבות פעילות צה"ל באזור חאן יונס. כבר במרץ טען החמאס שפרי, מצגר וקופר נהרגו בשל פעילות צה"ל. ביוני הכריז דובר צה"ל על מותם, ציין ש"מותם מעלה שאלות קשות", ולא שלל את הטענה שהם נהרגו בעקבות פעילות צה"ל.

בחינת סיבת המוות של חטופים מראה שרובם נהרגו בשל או בעקבות פעילות צה"ל בעזה: חלקם בהיעדר טיפול רפואי, חלקם כתוצאה מקריסת מבנים או מנהרות בהפצצות צה"ל, וחלקם בידי שוביהם כשצה"ל פעל באזור

גם במקרים אחרים, בהם חמאס טען שחטופים נהרגו מאש צה"ל, התברר שטענות חמאס אינן משוללות יסוד.

לטענת חמאס, אלכס דנציג ז"ל ויגב בוכשטב ז"ל נהרגו במהלך חודש מרץ בשל תקיפת צה"ל. ביולי הכריז דובר צה"ל על מותם, והבהיר שלא נשללת האפשרות שהם מצאו את מותם בעקבות פעילות צה"ל.

אליהו מרגלית ז"ל, מיה גורן ז"ל ורונן אנג'ל ז"ל הוכרזו מתים בתחילת דצמבר. גם במקרה זה חמאס טען שהשלושה מצאו את מותם בשל פעילות צה"ל, ודובר צה"ל נזהר שלא לשלול את הטענה.

עוד בנובמבר טען חמאס ששלושה מבני משפחת ביבס – שירה, אריה וכפיר, נהרגו בהפצצות צה"ל ולכן לא נכללו בעסקת השבויים הראשונה. גם במקרה זה דובר צה"ל נזהר שלא להכחיש את הטענה, ורונן ברגמן רמז שיש בטענה מן האמת.

באוגוסט  הודיע דובר החמאס שחטוף אחד נרצח ושתי חטופות נפצעו בשתי תקריות שונות, ללא פירוט הנסיבות, אך מדברי נשיא מצרים עולה כי ייתכן שהתקריות קשורות להתנקשויות במוחמד דף ובאיסמעיל הניה.

לפני כשלושה שבועות חולצו ממנהרות החמאס בחאן יונס גופותיהם של פרי, מצגר, פופלוול, דנציג ובוכשטב, וכן גופתו של אברהם מונדר ז"ל. דובר צה"ל מסר שהם ככל הנראה נהרגו באופן ישיר או עקיף בעקבות פעולות צה"ל באזור.

קאיד פרחאן אל-קאדי ששוחרר לפני שבועיים סיפר שאריה זלמנוביץ ז"ל, שהיה עימו בשבי, מת בחודש דצמבר עקב היעדר טיפול רפואי.

בסוף השבוע שעבר נרצחו אלמוג סרוסי ז"ל, אלכס לובנוב ז"ל, כרמל גת ז"ל, עדן ירושלמי ז"ל, אורי דנינו ז"ל והירש גולדברג-פולין ז"ל, בזמן שכוחות צה"ל נלחמו בקרבת המנהרה בה הוחזקו. אין ספק שהלחץ הצבאי לא תרם להחזרתם בחיים.

*  *  *

מהצד השני, צה"ל שחרר שמונה חטופים חיים. אורי מגידיש שוחררה בסוף אוקטובר במבצע צבאי. פרננדו מרמן ולואיס הר שוחררו בפברואר במבצע צבאי. נועה ארגמני, אלמוג ג'אן, אנדריי קוזלוב ושלומי זיו שוחררו בתחילת יוני במבצע ארנון. קאיד פרחאן אל-קאדי שוחרר לאחרונה בעקבות מבצע צבאי באזור רפיח, לאחר ששוביו ברחו מהמנהרה בה הוחזק.

גם במקרים אחרים, בהם חמאס טען שחטופים נהרגו מאש צה"ל, התברר שטענות חמאס אינן משוללות יסוד. מהצד השני, צה"ל שחרר שמונה חטופים חיים

נכון להיום, בזמן שבנימין נתניהו גורר רגליים ומקשיח עמדות, נותרו בחיים בין 30 ל-40 חטופים בלבד. רק לפני כשבועיים, כאמור, היו בין 35 ל-45 חטופים חיים.

נתניהו לא מוכן לעסקת חטופים שתסיים את המלחמה ואת ימיה של הממשלה. הוא מוכן לכל היותר לעסקת חטופים חלקית – ישראל תקבל חלק מהחטופים בשלב הראשון, ואז העסקה תתפוצץ וישראל תחזור להילחם בחמאס בכל הכוח.

ח"כ אורית סטרוק הבהירה בדרכה המעודנת כי אין מצב שהממשלה "תזרוק את מטרות המלחמה לפח כדי לשחרר 22 או 33 חטופים". ככל שהזמן עובר, מספר החטופים החיים מתקרב למספרים של סטרוק. והדם של החטופים שהיו בחיים בדצמבר, ומאז נהרגו ונרצחו – נמצא על ידיו של נתניהו ועל ידיהם של שותפיו מימין.

נתניהו לא מוכן לשלם את המחיר הכרוך בחתימה על עסקה. כל עסקה שיחתום תביא לפרישת בצלאל סמוטריץ' ואיתמר בן-גביר מהממשלה. לכן הוא מסכל את המגעים לעסקה ולסיום המלחמה בטיעוני-שווא ביטחוניים ובניגוד לעמדת כל גורמי הביטחון.

ציר פילדלפי הוא רק הספין התורן. ובינתיים התמשכות המלחמה מביאה באופן בלתי-נמנע למותם של חטופים נוספים. אבל מבחינת נתניהו, אם המחיר של המשך המלחמה הוא עוד חטופים מתים בדרך לניצחון המוחלט, זה מחיר שהוא בהחלט מוכן לשלם.

ציר פילדלפי הספין התורן. ובינתיים התמשכות המלחמה מביאה למות חטופים נוספים. אבל מבחינת נתניהו, אם מחיר המשך המלחמה הוא עוד חטופים מתים בדרך לניצחון המוחלט, זה מחיר שהוא בהחלט מוכן לשלם

ולנו אסור לשכוח מי הפקיר את תושבי העוטף בשבעה באוקטובר, ומי ממשיך להפקיר את החטופים שהיה אפשר להחזיר בחיים, אך מסיבות פוליטיות ננטשו למוות במנהרות החמאס.

דרור דביר הוא פעיל חברתי ויזם היי-טק. הוא כותב על ענייני היום ועל מגוון נושאים כלכליים וחברתיים. פרסם כתבות וטורי דעה ב-ynet, בגלובס, ב-TheMarker ובזמן ישראל. בין השאר ערך עבור גלובס תחקיר עומק על רווחי משפחת עופר על חשבון חברת צים.