בית הדין לעבודה עצר בשבוע שעבר (שני, 2.9.2024) את השביתה הכללית שההסתדרות פתחה בה בגלל החטופים בשבי חמאס. ואולם, זה לא סוף פסוק. בכוחה של ההסתדרות לדרוש מהממשלה לנהל עמה מו"מ קיבוצי בהשלכות המלחמה על העובדים, כפי שהיא עשתה בעבר, ובכוחה גם להשבית את המשק אם דרישותיה לא יענו.

שביתה על מדיניות הממשלה בנוגע לשחרור החטופים אינה קשורה לתנאי עבודה. היא שביתה פוליטית ואסורה ולכן בית הדין לעבודה עצר אותה. ארגוני עובדים לא יכולים לשבות נגד החלטות ממשלה או מדיניות של הממשלה, אלא אם מדובר בהחלטות שיש להן זיקה לתנאי עבודה של העובדים ואז השביתה הופכת להיות "מעין פוליטית" וככזו היא מותרת.

ארגוני עובדים לא יכולים לשבות נגד החלטות ממשלה או מדיניות של הממשלה, אלא אם מדובר בהחלטות שיש להן זיקה לתנאי עבודה של העובדים ואז השביתה הופכת להיות "מעין פוליטית", וככזו היא מותרת

בית הדין לעבודה היה חייב להתערב ולעצור את השביתה הפוליטית והבלתי חוקית של ההסתדרות בגלל החטופים, אחרת מדובר היה בפגיעה חמורה בדמוקרטיה ובאיזון בין "השחקנים" במשק.

שביתה פוליטית היא אסורה גם במקרה של ביקורת קשה על מדיניות הממשלה בנוגע לחטופים, כזו המוציאה המונים מידי ערב לרחובות נגדה. ואולם, המונים גם נותרים בבית וחושבים אחרת.

הדמוקרטיה בישראל בנויה על הפרדה לשלוש קלאסיות, האמורות לאזן אחת את השנייה באמצעות פיצול הסמכויות ביניהן. הרשות המבצעת (הממשלה), הרשות המחוקקת (הכנסת) והרשות השופטת. לצדן אפשר לראות בעיתונות ומוסד מבקר המדינה את "הרשות הרביעית", המבקרת.

בארגוני עובדים ובעבודה המאורגנת אפשר לראות למעשה את "הרשות החמישית". ובתוך כך, החוק מעניק לארגון עובדים את הסמכות לשבות בנושאים שהם בעלי זיקה ליחסי עבודה והמשפיעים באופן עקיף גם על החברה בישראל ולא רק על גובה הסכום המופיע בתלוש השכר החודשי.

לדוגמה, המשמעות העקיפה של דרישה להוספת תקנים של אחיות מביאה לכך, כי הטיפול שמקבל חולה בבית חולים הוא טוב יותר ולעתים גם מציל חיים. כך גם שביתת ארגון המורים מתחילת שנת הלימודים שהסתיימה בינתיים, לא השפיעה רק על שיפור תנאי העבודה של מורי התיכונים אלא גם על רמת החינוך בישראל.

משמעות עקיפה של דרישה להוספת תקנים של אחיות, למשל, היא על טיב הטיפול והצלת חיי חולה בביה"ח. כך גם שביתת ארגון המורים לא השפיעה רק על שיפור תנאי עבודת מורי התיכונים אלא גם על רמת החינוך בישראל

בטרם הקמת המדינה, ההסתדרות הכילה בתוכה את כל מוסדות "המדינה שבדרך" ולמעשה את כל "הרשויות" ואף יותר מכך. "הוועד הפועל" היה הגרסה המוקדמת של "הכנסת", "הנהגת ההסתדרות" הייתה "הממשלה", בית משפט ("משפט חברים"), עיתונים ("דבר").

היא הייתה גם מעסיקה וגם ארגון עובדים הגדול ביותר. גם "ההגנה", הארגון הצבאי הגדול ביותר ביישוב העברי והתשתית לצה"ל, הוקם על-ידי ההסתדרות ופעל גם תחת הנחיית "ממשלת" ההסתדרות.

ואולם, מאז הקמת המדינה ובטח בחלוף 76 שנים מאז, ההסתדרות היא "רק" ארגון עובדים וככזה, החוק מאפשר לה לנקוט בשביתות בנוגע לתנאי העבודה של העובדים, ובדרך זו, גם להשפיע בצורה עקיפה על המשק והחברה בישראל.

ארנון בר דוד, יו"ר ההסתדרות, ספג ביקורת מכל הכיוונים בגלל החלטתו לצאת לשביתה כללית בגלל החטופים, בבחינת "אכל את הדג המסריח, קיבל מלקות וגם גורש מהעיר". הביקורת הגיע מבית הדין לעבודה, מהציבור שנפגע מהשלכות השביתה, מחברי ההסתדרות שתומכים פוליטית במדיניות הממשלה ומכך שהשביתה לא נאכפה במקומות רבים בגלל היותה שנויה במחולקת.

בטרם הוא קיבל את החלטתו, יו"ר ההסתדרות בוודאי לקח בחשבון כי היא תוביל לביקורת נגדו, ובכל זאת הוא קיבל את ההחלטה לצאת לשביתה כללית, מה שמעיד שהוא באמת ביקש לסייע ולהביא לשינוי מדיניות הממשלה בנוגע לחטופים. ואולם, משימתו לא צלחה.

מאז הקמת המדינה ובטח בחלוף 76 שנים, ההסתדרות היא "רק" ארגון עובדים. ככזה, החוק מאפשר לה לנקוט בשביתות בנוגע לתנאי עבודה של העובדים, ובכך גם להשפיע בצורה עקיפה על המשק והחברה בישראל

לארנון בר דוד ולהסתדרות עדיין עומדת ההזדמנות לדרוש מהממשלה לנהל עמה מו"מ קיבוצי על השלכות הימשכות המלחמה על העובדים, ועל הצורך להגן גם על תנאי עבודתם. ואם דרישתה לא תיענה, ההסתדרות יכולה להכריז על סכסוך עבודה חוקי שאינו פוליטי.

מקומות עבודה רבים בצפון ובנגב המערבי סגורים או עובדים בצורה חלקית מאחר שהם חלק מהחזית במלחמה. מציאות זו נמשכת מעל 10 חודשים ועלולה להביא לפגיעה ואף למיטוט של מקומות עבודה וגם לפגיעה בתנאי העבודה של עובדים, לרבות פיטורים, בטווח הקרוב או בטווח הרחוק.

ההסתדרות כבר פעלה בעבר מול הממשלה בנוגע להשלכות מלחמה או מבצעים צבאיים על מקומות עבודה ועובדיהם. כך היה במלחמת לבנון השנייה.למשל. ההסתדרות דרשה אז מהממשלה להסדיר, כי תנאי עבודתם של עובדים לא ייפגעו בשל סגירת מפעלים עקב המלחמה, שפרצה בקיץ 2006.

בעקבות דרישתה של ההסתדרות, אליה הצטרפו ארגוני המעסיקים, נחתם הסכם קיבוצי כללי בין ההסתדרות, ארגוני המעסיקים והממשלה, שהסדיר פיצויים למעסיקים אשר פעילותם נפגעה בזמן המלחמה. ובהתאמה, הוסדרו פיצויים לעובדים שנעדרו ממקום עבודתם עקב הוראות פיקוד העורף.

הצפון המופגז והנטוש יתקשה להתאושש בשוך הקרבות, וככל שהמלחמה תימשך, גם האיתנות הכלכלית של מקומות עבודה בצפון תיפגע עוד.

ההסתדרות יכולה לדרוש מהממשלה לנהל עמה מו"מ קיבוצי על השלכות הימשכות המלחמה על העובדים והצורך להגן על תנאי עבודתם. אם דרישתה לא תיענה, היא יכולה להכריז על סכסוך עבודה חוקי ולא פוליטי

כל זה עלול להרחיב את פגיעה במעגלי עבודה נוספים ולפגיעה בתנאי העבודה של עוד ועוד עובדים.

אמיר בשה הוא שותף במשרד עורכי הדין בשה זבידה המתמחה במשפט עבודה קיבוצי ואישי. מנכ"ל מכון גולדה מאיר למנהיגות וחברה, העוסק בהנצחת גולדה מאיר, תוך עיסוק בפועלה ומורשתה, קידום מנהיגות נשים, עידוד מחקר ושיח על מדינת הרווחה ועידוד מחקר ושיח על שאיפתה של ישראל לשלום וביטחון. עו"ד בשה חיבר מאמרים ומחקרים רבים בנושא משפט עבודה והוא בעל תואר שני בהיסטוריה של המזרח התיכון ואפריקה מאוניברסיטת תל אביב.