חסן נסראללה נחשב למנהיג שאומר את מה שהוא מתכוון ומתכוון למה שהוא אומר. מן תכונה מוזרה שכזו, במציאות המזרח תיכונית. וכשנסראללה אומר משהו, האזניים הישראליות בדרך כלל כרויות והעין צופיה.
כך קרה עם פרויקט המנהרות שנחפרו במשך חמש שנים. המודיעין הישראלי לא הבין מדוע מנהיג חיזבאללה חוזר כל הזמן על המנטרה "נכבוש שטחים בגליל"; הזרקור המודיעיני הופנה לכיוון, ופרויקט הדגל נחשף והושמד.
ניסיון הפלת המל"ט הישראלי אתמול (חמישי) מעל שמי נבטיה בדרום לבנון, הוא המשך ישיר למדיניות הזו של נסראללה. אחרי תקרית הרחפנים בלב רובע הדאחייה, הוא הכריז כי מעתה והלאה חיזבאללה יירט כל כלי טיס ישראלי שיטוס מעל לבנון. אמר וקיים.
بالفيديو ـ أنباء عن إسقاط طائرة استطلاع اسرائيلية فوق الجنوب اللبنانيhttps://t.co/KFOzTPQaZi#لبنان???????? pic.twitter.com/IV36Qf1gmv
— nbnlebanon (@nbntweets) October 31, 2019
עם זאת, לא מן הנמנע שחיזבאללה החליט להגיב אתמול דווקא בגלל ההפגנות בביירות, אשר מסכנות את מעמד הארגון במדינה וגרוע מכך, מפלגות את המחנה השיעי. תקרית בטחונית עם ישראל היא מבחינת ספין מצויין ותזכורת רועמת לאזרחי לבנון, מי באמת מגן על המדינה – או לפחות מתיימר לעשות זאת.
אלא שהחשיבות בתקרית המל"ט איננה במישור המבצעי – צה"ל וחיל האוויר ידעו להתמודד עם האיום הזה – אלא כסימן לבאות. כשאיראן מעיזה יותר, גם חיזבאללה מעיז יותר.
לא בכדי, ראש הממשלה בנימין נתניהו בחר אתמול להתמקד באיראן, במהלך הנאום שלו בטקס סיום קורס קצינים. המפתח נמצא שם. מבחינת איראן מה שהיה, עם תקיפות ישראליות תכופות נגד כוחותיה בסוריה ועיראק, כבר לא יהיה. באגד קראו לזה פעם "נגמרו הניקובים בכרטיסיה".
האם זו הסיבה שבתקופה האחרונה שומעים פחות על תקיפות עלומות?
מה שברור הוא, שישראל מבחינתה מעלה את הרף ההצהרתי כדי להימנע משיח קינטי עם איראן. היא עשתה זאת בעבר, כשהבינה שטהרן עומדת להגיב על הפלת המל"ט או הרג פעילי משמרות מהפיכה בתקיפות בסוריה.
עד כה, ההצהרות מירושלים אמנם לא הרתיעו את טהרן מלפעול, אבל בהחלט גרמו למנהיגי איראן לחשוב ולחשב את גובה הלהבות, שמא זה ירגיז את הקרמלין שמבקש שקט בסוריה. לא מן הנמנע שבצר לה, תפנה ישראל שוב למנוף הלחץ הרוסי, משום שעל זה האמריקאי לא כל כך ניתן לסמוך לאחרונה.
לכן, כנראה, הטונים הישראלים הפעם שונים במקצת, ותעיד על כך תכיפות ההצהרות. אי אפשר להתעלם מההרגשה שהפעם ישראל נותרה לבדה במשחק. ארצות הברית אמרה את דברה עם פינוי הכוחות מסוריה, וחוסר הרצון הבולט מלהגיב על התוקפנות האיראנית, כולל זו הישירה כלפיה עם הפלת המל"ט מעל שמי המפרץ.
אף אחד לא מפרש את חיסולו של מנהיג דעא"ש אבו-בכר אל-בגדאדי, כפניית פרסה של וושינגטון. יש הגורסים בדיוק את ההיפך: זו היה אקורד סיום של תקופה ועכשיו לא הנשק מופנה כלפי איראן אלא היד.
רמז עבה במיוחד לכך ניתן למצוא במשפט הזה של נתניהו אתמול: "רף התעוזה של איראן באזור עולה ומתגבר עוד יותר נוכח היעדר תגובה". לא נראה שיש כתובת אחרת לאצבע המאשימה הזו מלבד הבית הלבן.
תגובות עכשיו הזמן לומר את דעתך
תגובתך פורסמה! שתפו את עמוד הפרופיל שלכם