חסן נסראללה נחשב למנהיג שאומר את מה שהוא מתכוון ומתכוון למה שהוא אומר. מן תכונה מוזרה שכזו, במציאות המזרח תיכונית. וכשנסראללה אומר משהו, האזניים הישראליות בדרך כלל כרויות והעין צופיה.

כך קרה עם פרויקט המנהרות שנחפרו במשך חמש שנים. המודיעין הישראלי לא הבין מדוע מנהיג חיזבאללה חוזר כל הזמן על המנטרה "נכבוש שטחים בגליל"; הזרקור המודיעיני הופנה לכיוון, ופרויקט הדגל נחשף והושמד.

ניסיון הפלת המל"ט הישראלי אתמול (חמישי) מעל שמי נבטיה בדרום לבנון, הוא המשך ישיר למדיניות הזו של נסראללה. אחרי תקרית הרחפנים בלב רובע הדאחייה, הוא הכריז כי מעתה והלאה חיזבאללה יירט כל כלי טיס ישראלי שיטוס מעל לבנון. אמר וקיים.

بالفيديو ـ أنباء عن إسقاط طائرة استطلاع اسرائيلية فوق الجنوب اللبنانيhttps://t.co/KFOzTPQaZi#لبنان???????? pic.twitter.com/IV36Qf1gmv

— nbnlebanon (@nbntweets) October 31, 2019

עם זאת, לא מן הנמנע שחיזבאללה החליט להגיב אתמול דווקא בגלל ההפגנות בביירות, אשר מסכנות את מעמד הארגון במדינה וגרוע מכך, מפלגות את המחנה השיעי. תקרית בטחונית עם ישראל היא מבחינת ספין מצויין ותזכורת רועמת לאזרחי לבנון, מי באמת מגן על המדינה – או לפחות מתיימר לעשות זאת.

אלא שהחשיבות בתקרית המל"ט איננה במישור המבצעי – צה"ל וחיל האוויר ידעו להתמודד עם האיום הזה – אלא כסימן לבאות. כשאיראן מעיזה יותר, גם חיזבאללה מעיז יותר.

לא בכדי, ראש הממשלה בנימין נתניהו בחר אתמול להתמקד באיראן, במהלך הנאום שלו בטקס סיום קורס קצינים. המפתח נמצא שם. מבחינת איראן מה שהיה, עם תקיפות ישראליות תכופות נגד כוחותיה בסוריה ועיראק, כבר לא יהיה. באגד קראו לזה פעם "נגמרו הניקובים בכרטיסיה".

האם זו הסיבה שבתקופה האחרונה שומעים פחות על תקיפות עלומות?

ראש הממשלה בנימין נתניהו והרמטכ"ל רא"ל אביב כוכבי בטקס סיום קורס קצינים בבה"ד 1. 31 באוקטובר 2019 (צילום: קובי גדעון / לע"מ)

מה שברור הוא, שישראל מבחינתה מעלה את הרף ההצהרתי כדי להימנע משיח קינטי עם איראן. היא עשתה זאת בעבר, כשהבינה שטהרן עומדת להגיב על הפלת המל"ט או הרג פעילי משמרות מהפיכה בתקיפות בסוריה.

עד כה, ההצהרות מירושלים אמנם לא הרתיעו את טהרן מלפעול, אבל בהחלט גרמו למנהיגי איראן לחשוב ולחשב את גובה הלהבות, שמא זה ירגיז את הקרמלין שמבקש שקט בסוריה. לא מן הנמנע שבצר לה, תפנה ישראל שוב למנוף הלחץ הרוסי, משום שעל זה האמריקאי לא כל כך ניתן לסמוך לאחרונה.

לכן, כנראה, הטונים הישראלים הפעם שונים במקצת, ותעיד על כך תכיפות ההצהרות. אי אפשר להתעלם מההרגשה שהפעם ישראל נותרה לבדה במשחק. ארצות הברית אמרה את דברה עם פינוי הכוחות מסוריה, וחוסר הרצון הבולט מלהגיב על התוקפנות האיראנית, כולל זו הישירה כלפיה עם הפלת המל"ט מעל שמי המפרץ.

אף אחד לא מפרש את חיסולו של מנהיג דעא"ש אבו-בכר אל-בגדאדי, כפניית פרסה של וושינגטון. יש הגורסים בדיוק את ההיפך: זו היה אקורד סיום של תקופה ועכשיו לא הנשק מופנה כלפי איראן אלא היד.

רמז עבה במיוחד לכך ניתן למצוא במשפט הזה של נתניהו אתמול: "רף התעוזה של איראן באזור עולה ומתגבר עוד יותר נוכח היעדר תגובה". לא נראה שיש כתובת אחרת לאצבע המאשימה הזו מלבד הבית הלבן.

על עובדה אחת אין עוררין בין מטיבי הלכת ויודעי הדבר במדיניות האמריקאית: הדוד סם לעולם לא שוכח כשזה מגיע לפגיעה באינטרסים ביטחוניים אמריקאים, כל שכן כשזה עולה בחייהם של אזרחים אמריקאים. עיינו ערך ג'ונתן פולארד, אוסמה בין לאדן, ונכון להבוקר – אבו-בכר אל-בגדאדי.

אין ספק שתזמון החיסול של אל-בגדאדי משרת היטב את הנשיא האמריקאי דונלד טראמפ מכמה טעמים. "ללא 'רגליים אמריקאיות על הקרקע' (Boots on the ground, מושג שמעורר פלצות אצל האמריקאי הממוצע) האינטרס האמריקני עדיין נשמר", הוא יאמר למקטרגים הרבים והמגוונים.

מבחינתו, מדובר בהישג היסטורי חשוב. גם הוא, כמו קודמו (השנוא עליו) ברק אובמה, חיסל ארכי מחבל שפתח חשבון עם ארצות הברית.

מעבר לכך, טראמפ משדר מסר לרוסיה, טורקיה ואיראן, שעיקרו: גם אם ארצות הברית לא בהכרח נוכחת פיזית במזרח התיכון, וושינגטון עדיין מעורבת ושומרת על האינטרסים שלה.

בל נשכח שחלק גדול מהביקורת שהופנתה כלפי הנשיא טראמפ מבית ומחוץ (כולל מישראל, במרומז) הייתה כי בהסגת הכוחות מסוריה הוא מניח למעשה את היסודות למדינה האסלאמית החדשה.

הלילה טראמפ השיב ולא התאפק (כצפוי) לספר לכל העולם על ההישג הצבאי, בהודעה ששיגר דרך חשבון הטוויטר הנשיאותי.

Something very big has just happened!

— Donald J. Trump (@realDonaldTrump) October 27, 2019

בהיבט הצבאי, אין ספק שארצות הברית הוכיחה יכולת חדירה מודיעינית מרשימה לארגון צללים ורמת מבצעיות גבוהה. לגבי החלק הראשון התעוררו לאחרונה לא מעט סימני שאלה, לגבי החלק השני תמיד היו סימני קריאה.

אגב, לא מן הנמנע שלחלק המודיעיני של המבצע הזה היו שותפים גם ארגוני ביון אחרים, כאלה שמעורבים ועוקבים באופן יומיומי אחר הנעשה בסוריה.

אלא שיכול להיות שהשמחה מוקדמת מדי, או לחלופין שתהיה קצרת מועד. חיסולו של אל-בגדאדי הוא ללא ספק מכה קשה לארגון שהוקם על ידו בתחילת העשור הנוכחי. כמו במקרה של אל קאעידה אחרי חיסולו של בין לאדן, סביר להניח שארגון המדינה האסלאמית ייכנס בתקופה הקרובה לתהליך למידה ארוך.

בשלב הראשון ינסה הארגון לסתום את הפרצות בשורותיו, אלה שאפשרו את המודיעין המדויק על מקום הימצאו של אל-בגדאדי. בשלב הבא הוא ינסה לשקם את היכולות המבצעיות, במזרח התיכון ובאירופה.

לא מן הנמנע שכבר בתקופה הקרובה הוא ינסה להוציא לפועל פיגוע מהדהד, ולו רק כדי לשדר, בעיקר לפעיליו, עסקים כרגיל.

כמו במקרה של אל קאעידה אחרי חיסולו של בין לאדן, סביר להניח שארגון המדינה האסלאמית ייכנס בתקופה הקרובה לתהליך למידה ארוך. לא מן הנמנע שכבר בתקופה הקרובה הוא ינסה להוציא לפועל פיגוע מהדהד, ולו רק כדי לשדר עסקים כרגיל

אלא שבשונה מארגון אל קאעידה, שנמצא בטריטוריה מבודדת (רכס הרי טורה בורה באפגניסטן – אזור מבודד מאד הררי ומחורץ), למדינה האסלאמית אין כיום שטח פיזי להתבסס בו (למעט חצי האי סיני).

עובדה זו מציבה לפתחו של הארגון אתגר לא פשוט. עם זאת, דאע"ש מחזיקה בנכס גדול ומשמעותי שאסור לזלזל בו, והוא לבבות של מיליוני סונים.

די במבט חטוף בנסיבות הקמתה של המדינה האסלאמית, כדי להבין שהנסיבות התעדכנו ולאו דווקא השתנו. חשרת העבים שהתקדרה מעל ראשם של הסונים ב-2011, עם נסיגת הכוחות האמריקאים מעיראק והמלכת השיעים, רק הפכה מאיימת יותר. לוואקום שנוצר נכנסה בדהירה איראן, שבימים אלה מתמודדת עם המחאה הקשה ביותר לנוכחותה במדינה השכנה.

זו פחות או יותר תמונת המצב בסוריה. מיליוני סונים חוששים לגורלם עם תחייתו מחדש של שלטון אסאד, המגובה בתמיכה צבאית חסרת מעצורים של פוטין.

מבחינת סונים רבים, האיום רק התגבר. לכן, חיסולו של אל-בגדאדי הוא בבחינת הישג זמני מהסיבה הפשוטה, שאפשר לחסל אישים, לכבוש שטחים ולפרק ארגונים, אבל קשה ואולי בלתי אפשרי להרוג רעיון.