בתום סאגה מאוד מביכה מבחינתו, גדעון סער הודיע כי הוא "מוותר על ההצעה לכהן כשר הביטחון". יו"ר "הימין הממלכתי" הסביר את ה"וויתור" בכך שהוא לא מעוניין להיות "שר ביטחון על המדף" בזמן שמתחוללת הסלמה בגזרה הצפונית, אך בפועל נראה שראש הממשלה וסביבתו הם שירדו מהמינוי.

ייתכן שהסיבה לכך היא וטו של רעיית ראש הממשלה שרה נתניהו, ואולי הבנת בנימין נתניהו כי החלפת שר הביטחון בעת הזו לא תתקבל טוב אפילו בקרב תומכיו. כך או אחרת, סער יצא קרח מכאן ומכאן וברור שאיבד את מעט המוניטין שהיה לו.

ייתכן שהסיבה לוויתור של סער על תפקיד שר הביטחון היא וטו של רעיית רה"מ, ואולי הבנת נתניהו כי החלפת שר הביטחון בעת הזו לא תתקבל טוב אפילו בקרב תומכיו. כך או כך סער יצא קרח מכאן ומכאן

אך למרות הביקורות הרבות שהפוליטיקאי המשופשף (במובן הרע של הביטוי) הרוויח ביושר, דבר אחד יש לזקוף לזכותו  – מדובר באדם ששורד כבר כמה עשורים במערכת הפוליטית עם תמיכה ציבורית מזערית עד לא קיימת. מה ששלו שלו, כפי שאומרת הטלנט אופירה אסייג.

אדם שהיה נפסל למשרת פקיד בנק בשל "אפרוריות יתר", מצליח שוב ושוב להשתחל לכנסת, להתברג בממשלות ישראל, ולא פעם לכהן בהן כשר בכיר.

אפשר להגיד על נתניהו הרבה מאוד דברים, אך קשה לערער על כך שיש לו "בייס" שהולך איתו באש ובמים (לאחרונה זה בעיקר באש). גם לקברניטי האופוזיציה – בני גנץ, יאיר לפיד ויאיר גולן – יש קהל מצביעים. "קהל התומכים" של סער ממלא ביום טוב חוג בית סולידי.

למרות שבמקרה הנוכחי סער הובס גם ברמה הפוליטית, שר המשפטים לשעבר יודע – גם בעזרת טיפוח קשרים עם עיתונאים ומובילי דעה – להשיא את התשואה המרבית מהמניה השחוקה שנקראת "גדעון סער". אם יו"ר "הימין הממלכתי" היה אנליסט, הייתה לו הצלחה מסחררת.

דמותו היבשושית ונטולת הכריזמה (החיקוי של דודו ארז אפילו עושה עימה חסד) מלווה את הפוליטיקה שלנו לא מעט שנים ועדיין, קשה לחשוב על מהלך פורץ דרך, מלהיב או משנה מציאות שסער הוביל. אם יש מהלכים כאלה הם בדרך כלל שליליים, כמו הקמת מתקן הכליאה הבלתי אנושי "חולות" שיועד למבקשי מקלט ונסגר ב-2018 או החלטתו כשר חינוך להנהיג ביקורי תלמידים בחברון ובמערת המכפלה.

למרות שבמקרה הנוכחי סער הובס גם ברמה הפוליטית, שר המשפטים לשעבר יודע – גם בעזרת טיפוח קשרים עם עיתונאים ומובילי דעה – להשיא את התשואה המרבית מהמניה השחוקה שנקראת "גדעון סער"

ראש הממשלה המנוח, אריאל שרון, אמר שבחיים הפוליטיים הדבר החשוב ביותר הוא להישאר על הגלגל. הנכונות של סער להיות השכפ"ץ של ממשלת החורבן בכדי להתהדר בתואר "שר הביטחון" מעידה כי אותה אמירה של שרון, שהיה בה קורטוב של ציניות, היא קו מנחה בקריירה הפוליטית של סער. עסקנותו אומנותו.

מעבר לאופורטוניזם, היעדר אמינות ואפס אחריות ציבורית, נדרשת גם מידה גדושה של נרקיסיזם כדי לחשוב (גם אם המחשבה הייתה קצרה וחולפת) שאתה מסוגל לשמש שר ביטחון, ועוד להחליף אדם מנוסה כיואב גלנט, בזמן מלחמה ממושכת ורב-זירתית שעוד עלולה להסלים, כשהרקורד הצבאי שלך בלתי מרשים בעליל.

היו כבר שרי ביטחון "אזרחיים", כמו עמיר פרץ, אך הם נכנסו לתפקיד כשהיה להם זמן לקבל חפיפה מסודרת. גם החילונים שבינינו צריכים בהחלט לברך את ברכת הגומל על כך שהמינוי המופרך הזה לא יצא אל הפועל.

מדהים לראות איך האדם שמינה את גלי בהרב מיארה (האמיצה והנהדרת) ליועמ"שית לממשלה, בשבתו כשר המשפטים, ונשא נאומים חוצבי להבות בהפגנות נגד ההפיכה המשטרית, התפשט מערכיו – בהנחה שאי פעם היו לו – והתחנן לשמש כגלגל הצלה לאותה ממשלה נוראית.

ממשלה שמחרבת את הדמוקרטיה הישראלית, מובילה את ישראל לאבדון במלחמה חסרת אסטרטגיה ותכלית, מפקירה את החטופים והצפון, ובדיוק כפי שסער אבחן לפני כשנה וחצי – מטרתה "להשתלט על מערכת המשפט".

מעבר לאופורטוניזם, היעדר אמינות ואפס אחריות ציבורית, נדרש גם נרקיסיזם כדי לחשוב (גם אם המחשבה הייתה קצרה וחולפת) שאתה מסוגל לשמש שר ביטחון בעת הזו, ועוד להחליף אדם מנוסה כגלנט

דבר אחד התבהר עוד יותר בימים אלה – מי שקרא לתנועה שלו "תקווה חדשה" מסמל היום את הייאוש.

המהלך הפוליטי של סער, שכרגע נראה כי הוקפא, לא מבטא רק אופורטוניזם טהור וציניות חסרת מעצורים כי אם גם אובדן של הכבוד העצמי.

ספק אם יש אדם במדינת ישראל שספג ממכונת הרעל יותר מגדעון סער. מי שזכה ל"שבחים" מחברי הליכוד כמו "יהודי בוגד ונאלח" (מאת דודי אמסלם) ו"טפיל על אורגניזם" (גלית דיסטל אטבריאן) היה מוכן, ואולי עדיין מוכן, לשבת בישיבות ממשלה עם אותם אנשים שהסיתו נגדו בפראות בשירות "המנהיג העליון".

אז מה אם יאיר נתניהו כינה את סער "אנס" כשנחקר בתיק 4,000? בשביל הסיכוי (המופרך) להיות שר בכיר, לברוח מאחוז החסימה ולזכות בגאולה הפוליטית (בלי קשר לרעיה התומכת), יו"ר "הימין הממלכתי" תכנן לבלוע גם את זה. מה יותר ממלכתי מלשבת באותה קואליציה עם מירי רגב, דודי אמסלם וטלי גוטליב?

ג'קי ג'קסון זכרו לברכה, הקריקטוריסט והצייר המופלא, נודע בזכות מדורו "הציור השבועי לילד". אם המדור האהוב היה מתפרסם בימינו, ג'קי היה יכול להמליץ לילדים לעזור ל"גדעון שלנו" למצוא את כבודו העצמי.

גם מודעות עצמית מעולם לא הייתה התכונה הבולטת של סער שעדיין חולם להיות ראש ממשלה.

ספק אם יש מי שספג ממכונת הרעל יותר מסער. מי שזכה ל"שבחים" מח"כי הליכוד כמו "יהודי בוגד ונאלח ו"טפיל על אורגניזם" היה מוכן לשבת בישיבות ממשלה עם אותם אנשים שהסיתו נגדו בפראות

"אתם נגררים אחרי נתניהו כמו סחבות", הטיח האיש בח"כים חסרי החוליות של הליכוד, מעל דוכן הכנסת, ביוני 2021. במבט לאחור, ואף שלפחות בינתיים הוא נותר באופוזיציה, נדמה שגדעון סער היטיב לתאר את עצמו.

תומר פלג, עוסק בייעוץ תקשורת ויחסי ציבור. שירת בדובר צה"ל. בוגר ביה"ס לעיתונאות "כותרת" ובעל תואר ראשון בהיסטוריה כללית מאוניברסיטת תל אביב. עבד 7 שנים ב"ידיעות תל אביב". שימש כדובר של ח"כ לשעבר איל בן ראובן (המחנה הציוני) ושל חברת הכנסת אמילי מואטי (עבודה).