כמעט שנה לטבח השבעה באוקטובר. כמעט שנה למלחמת חרבות ברזל, שמתנגשת בעוצמה במלחמת לבנון השלישית. גם היום הכל מתנהל ללא תוכניות אסטרטגיות ליום שאחרי, לא בדרום ולא בצפון.

השאלה המרכזית כרגע היא: האם התגלגלנו להסלמה הזו במודע, במתכוון, או שהגענו עד הלום, כשמדינה שלמה מצויה ב"מצב מיוחד" בעורף, בעיוורון מבהיל. הרי התמונה כולה הייתה לפני דרג מקבלי ההחלטות כבר מהשבוע הראשון.

השאלה המרכזית כרגע היא: האם התגלגלנו להסלמה הזו במודע, במתכוון, או שהגענו עד הלום, כשמדינה שלמה מצויה ב"מצב מיוחד" בעורף, בעיוורון מבהיל. הרי התמונה הייתה לפני מקבלי ההחלטות מההתחלה

כבר לאחר ההתאוששות מההלם הראשוני, מההפתעה הקולוסלית, הונחה על השולחן ההצעה האמריקאית להגיע להסדר.

ממלא מקום ראש השב"כ לשעבר אריה פלמן, מתנועת "מפקדים למען ביטחון ישראל", הגדיר זאת: "כולם תמורת כולם והחוצה". וזאת כשברקע כבר נשמעו הכרזותיו של חסן נסראללה בצפון: "האש בצפון תיעצר ברגע שתיעצר התוקפנות הישראלית ברצועת עזה".

נסראללה הוא זה שיצר באופן מיידי את הזיקה הישירה בין הסדר החטופים לבין הירי בצפון.

וכך, שבוע אחר שבוע, חודש אחר חודש, שמענו את הדיווחים על הסדר מתגבש והצעות שהונחו על השולחן ע"י ארה"ב, ע"י ישראל, ע"י יחיא סנוואר, ואת הצהרותיו החדגוניות משהו של חסן נסראללה.

וככל שחלפו הימים עלה מפלס המתיחות מול החזבאללה בלבנון.

הצעתו של נשיא ארה"ב ג'ו ביידן, לפיה תפסק הלחימה, יוחזרו החטופים, ישוחררו אסירים פלסטינים, יוחזרו העקורים לצפון ולדרום ויוקם גוף לשיקום עזה – הונחה על השולחן כבר בחודש הראשון למלחמה. אבל עד היום, למרות שברור שלא יכולה להיות הצעה מעשית ממנה, היא לא ממש מקודמת.

המיוחד בהצעה הזו היא הברית החדשה, "ברית ביטחון אזורית", שתיבנה בין ארה"ב, ירדן שתשוחרר מהלחץ האיראני, מצרים, סעודיה שתקבל מעמד בינלאומי של עוצמה, מדינות המפרץ וישראל. כולם אל מול הציר האיראני-ג'יהדיסטי בו שותפות איראן, סוריה, חזבאללה, החות'ים בתימן וצפון קוריאה (סין עוד לא שיבצה עצמה רשמית באחד הצירים). הברית הזו בציר המתון אמורה לחזק את ביטחונן של כל המדינות החברות בה.

הצעתו של הנשיא ביידן, לפיה תפסק הלחימה, יוחזרו החטופים, ישוחררו אסירים פלסטינים, יוחזרו העקורים לצפון ולדרום ויוקם גוף לשיקום עזה – הונחה על השולחן כבר בחודש הראשון למלחמה

בלחימה בצפון, כפי שהיא מתנהלת כרגע, נעשה מאמץ לתחום את האש, כדי שזו לא תיהפך למלחמה כוללת. גם בשעה הזו, כשהדי ההפצצות ממלאים את האזור והשמים נצבעים באדום, לכולם ברורה הנוסחה לסיום הסבב הזה. מהלך מדיני ירוקן את חמאס ואת חזבאללה מהייעוד המקורי שלהם – ארגוני טרור רצחניים.

כמו שנכתב כאן בעבר, בחברה הפלסטינית כבר מבינים שצריך יהיה לבנות הנהגה חדשה. מוחמד דחלאן, סאלם פאייד, מרואן ברגותי שמצטייר על פי הפרשנים בדמותו של נלסון מנדלה, וסאמר סינג'ילאווי, שמייד לאחר הטבח יצא לעוטף עזה כדי להביע את צערו והתנצלותו בפני תושבי העוטף.

סינג'ילאווי גם לא חוסך בביטויי ביקורת על ההנהגה הנוכחית ברשות הפלסטינית, שלא הצליחה לשרת את העם הפלסטיני להביא לרווחה ודו קיום עם ישראל (הוא עצמו היה בכלא בישראל שלוש שנים).

חסן נסראללה, שמלכתחילה השתמש בחטופים ובמלחמה נגד חמאס כסיבה לתקיפת ישראל, ימצא את עצמו חסר יעדים ברגע שהלחימה תסתיים והחטופים ישוחררו. "מודיעים לנו בערוצים הרשמיים והלא רשמיים על איומים בתקיפות נוספות אם לא נעצור את הירי. אנחנו לא יכולים להיכנע לאיומים האלה או להפסיק לתמוך בעזה", אמר נסראללה.

בראיה לאחור, האם ניתן לומר שההתעקשות לא להגיע להסכמים עם סינוואר גוררת את ישראל ללחימה עוצמתית שלא ידענו כמותה?

האם ניתן היה לנהוג אחרת?

הקשיבו לגרשון בסקין ולעמירם לוין, שמגלים כיצד הציגו בפני בנימין נתניהו נוסחה להשבת החטופים לאחר שקיבלו את הסכמת חמאס, והורו להם להפסיק להידבר. אולי המאצ'ו מירושלים אינו מוכן שיישארו עדים לכשל הנורא של ממשלת ישראל.

בלחימה בצפון, כפי שהיא מתנהלת כרגע, נעשה מאמץ לתחום את האש כדי שלא תיהפך למלחמה כוללת. גם כעת, כשהדי ההפצצות ממלאים את האזור והשמים נצבעים באדום, לכולם ברורה הנוסחה לסיום הסבב הזה

אריה פלמן, בעבר ממלא מקום ראש השב"כ, אומר: האיום הכי גדול על איראן, חמאס, חזבאללה ונתניהו הוא הסדר מדיני". ועוד הוא מוסיף לסיום: לומר שנחיה על חרבנו זה כמו לומר נחיה על חורבננו".

פאר לי שחר היא עיתונאית, חברה בוועד הפעיל של מפקדים למען ביטחון ישראל, בוועדת ההיגוי של פורום ארגוני השלום ופעילת שלום בתנועת נשים עושות שלום. היא חברה במועצה הדתית של עיריית תל אביב. בעלת ותק של עשרות שנים בתקשורת - בגלי צה"ל (ככתבת הראשונה ביומני החדשות) וככתבת מדינית ופוליטית בעיתונים חדשות ועל המשמר ועורכת ומגישה יומני חדשות ותוכניות מלל ברשת ב של קול ישראל.