חיסולו של חסן נסראללה, שנקבר בהריסות מפקדתו בשכונת הדאחיה של ביירות, הוא אירוע מכונן. אירוע שובר שוויון – לא רק במלחמה הזאת בין ישראל לחזבאללה – אלא במזרח התיכון כולו ואפילו בהקשרים גלובליים כמו המלחמה באוקראינה, ואף בתהליכים פנימיים בתוך ישראל.

הדבר הבולט שיש לשים אליו לב הוא, שבניגוד לסבבים הקודמים בין ישראל לחזבאללה, אהדת העמים הערביים הפעם הזאת היא לישראל, בעוד שבעבר הסבבים האלה הגבירו את יוקרת חזבאללה במרחב כולו, והיוו מקור דאגה למשטרים המתונים הסוניים.

פנחס ענברי הוא חוקר בכיר של מזרח התיכון, עיתונאי, סופר, תסריטאי ומשורר. שימש שנים רבות חוקר במרכז הירושלמי לענייני ציבור ומדינה. חיבר ספרי עיון על בבעיה הפלסטינית. הרומנים שחיבר יחד עם אשתו אביבה הם: "על גב סופה" - על אתגרי הקהילות הנוצריות בגליל המערבי בימי המנדט הבריטי מול האסלאם הרדיקלי ומעמד האישה, ו"שומר השאול" עוסק בשחיתות הישראלית.

לקראת יום הכיפורים שלח לי גוף כלשהו, גוף שאני דווקא מחבב, שאלון לגבי עמדתי בעניין היום הזה וכיצד אני מתייחס אליו ואל כל המקובל לעשות בו.

על כן לקחתי על עצמי לענות על השאלון הזה. אבל טרם אענה עליו כאן ולמען הסר ספק, רציתי להבהיר משהו בעניין יום הכיפורים ואני:

שירו הנודע, האייקוני של חיים גורי – "תפילה" – המצוטט להלן, מתייחס כידוע לנערים הלוחמים במלחמת תש"ח. עכשיו, עם כניסת כוחותינו ללוחמה קרקעית בלבנון, השיר שב ונהיה אקטואלי ורלוונטי. וזאת – בלי להתייחס לוויכוחים הפוליטיים והאסטרטגיים שקדמו לצעד זה ולדיבורים על סכנתה של שקיעה חוזרת בבוץ הלבנוני ועל החשש מהתדרדרות למלחמת לבנון שלישית.

הם כל כך נוגעים ללב, אותם לוחמים צעירים. אכן זאת העת לברכם ולהתפלל לשובם בשלום. הנה השיר.

שלומית טנא היא עיתונאית לשעבר (ב"על המשמר" ובהמשך ב"ידיעות אחרונות")..יוצאת קיבוץ. ב-1981 החלה בסיקור עיתונאי שוטף של הקיבוצים.