הליכוד לבדו לא נבחר בנובמבר 2022 ברוב קולות האזרחים המצביעים. רוב קולות האזרחים המצביעים (הקולות שלא נפסלו) בחר בגוש פוליטי שבמרכזו הליכוד. בהיבט האלקטורלי (רוב קולות בלתי פסולים) מדובר ברוב של 30 אלף איש בלבד. בהיבט המפלגתי מדובר ברוב של 8 מנדטים בשל אחוז החסימה שאותו לא עברו מרצ ובל"ד בבחירות האחרונות בנובמבר 2022.

פער של 30 אלף קולות בלתי פסולים הוליד הפיכה משטרית. כלומר: בזכות רוב של 30 אלף קולות לא פסולים, מוביל נאשם נרקיסיסט הפיכה של המשטר לדיקטטורה בראשותו, תוך חיסול ההגנה שעדיין נותרה על זכויות האדם שלנו ושל ילדינו.

פער של 30 אלף קולות הוליד הפיכה משטרית. כלומר: בזכות רוב של 30 אלף קולות לא פסולים, מוביל נאשם הפיכה של המשטר לדיקטטורה בראשותו, תוך חיסול ההגנה על זכויות האדם שלנו ושל ילדינו

אך גם רוב של 300 אלף ואפילו רוב של 3 מיליון אינם מעניקים לגיטימציה לכונן דיקטטורה. לעולם אין לכבד ניסיון להשתמש ברוב אלקטורלי (זעום או נכבד) או ברוב פרלמנטרי (זעום או נכבד) לצורך כינון דיקטטורה.

האם יש צורך לחזור על כך שגם המפלגה הנאצית קיבלה קולות רבים של אזרחים גרמנים בשנת 1933 והרכיבה ממשלה בזכות רוב פרלמנטרי ימני לצורך חיסול הדמוקרטיה הגרמנית?

ויש כמובן מגוון דוגמאות נוספות.

זאת ועוד: אחזור על עצמי לעייפה ואזכיר שהרוב הדמוקרטי בו מדובר כולל גם הצבעה של אזרחים יהודים-ישראלים שגרים בשטחים כבושים (בניגוד למשפט הבינלאומי) תוך שמיליוני שכניהם הנשלטים בידי משטר צבאי מטעמנו, אינם זכאים להצביע לפרלמנט הישראלי שמתוכו מורכבת הממשלה המופקדת על הצבא ששולט בחייהם באמצעות משטר צבאי.

מאידך, תושבים שסופחו למדינת ישראל בירושלים המזרחית אינם רשאים להצביע לאותו פרלמנט ואף אינם זכאים לאזרחות ישראלית (תשאלו פעם תושב פלסטיני מירושלים המזרחית שביקש אזרחות ישראלית, האם קיבל אותה ובתוך כמה זמן).

קשה לראות בכך דמוקרטיה.

נמשיך: בעטיה של ההפיכה המשטרית, הפכה מדינת ישראל הריבונית (בגבולות 1967) שהיא במידה רבה מדינה פיקטיבית (כי היא כוללת גם את האזרחים היהודים-ישראלים מהגדה כאמור ולמעשה כיום שולטים במדינת ישראל נציגי האזרחים היהודים-הישראלים הללו) ממדינה שהייתה ממוקמת בעבר במתחם המשטרים הליברל-דמוקרטיים (עם לקויות רבות) למדינה שאינה ממוקמת עוד במתחם המשטרים הליברל-דמוקרטיים מפני שאין בה עוד הגנה אפקטיבית על זכויות אדם בעטיה של ההפיכה המשטרית.

בעטיה של הפיכה משטרית זו, ממוקמת מדינת ישראל במתחם הדמוקרטיות האלקטורליות בלבד ולא עוד במתחם הדמוקרטיות הליברליות תוך שגם החופש האלקטורלי כבר אינו בטוח עוד.

בעטיה של ההפיכה המשטרית ממוקמת מדינת ישראל במתחם הדמוקרטיות האלקטורליות בלבד ולא עוד במתחם הדמוקרטיות הליברליות, תוך שגם החופש האלקטורלי כבר אינו בטוח עוד

זוהי הפיכה כה נפשעת, כה חמורה וכה מחרידה – עד שכמובן חובתנו הדמוקרטית היא להיאבק בה בכל אמצעי בלתי אלים.

יש היום בישראל שילוב מצמרר בין התנועה הכהניסטית לתנועה הביביסטית. השתיים – לצד התנועה החרד"לית ולצד המפלגות החרדיות – מחריבות בעוצמה אדירה הן את הדמוקרטיה הישראלית, הן את עתידנו ועתיד ילדינו והן את עצם קיומה העתידי של מדינת ישראל.

חייבים להביט בתשתית הרעיונית של הפשיזם, בתשתית הרעיונית של תפיסת העליונות היהודית ובמכלול המעשים שמבצעת ממשלת ישראל, כדי להבין עד כמה עצום המרחק בין הדיבור הבדיוני על מדינת ישראל כמדינה דמוקרטית לבין מה שמתחולל בה בפועל.

הכרעת רוב דמוקרטית יש לקבל תמיד עד לשלב שבו הרוב מבצע הפיכה משטרית.

בנימין נתניהו מבצע הפיכה משטרית. גם דונלד טראמפ יבצע אם וכאשר ייבחר חלילה.

ההפיכה נגזרת מאותה סיבה שהולידה 5 מערכות בחירות רצופות:

הצורך האובססיבי של נתניהו לשלוט במדינת ישראל, לבטל את משפטו, להימנע מהרשעתו ומשליחתו לכלא ולכונן דיקטטורה.

אחרת היה נוהג כפי שטען שעל אהוד אולמרט לנהוג כשהיה רק חשוד בפלילים ולפרוש.

הוא גם הצביע ב-2008 בעד הצעת חוק מטעם מפלגתו שלו שלפיה ראש ממשלה שמוגש נגדו כתב אישום, חייב להתפטר.

ההפיכה נגזרת מאותה סיבה שהולידה 5 מערכות בחירות רצופות: הצורך האובססיבי של נתניהו לשלוט במדינת ישראל, לבטל את משפטו, להימנע מהרשעתו ומשליחתו לכלא ולכונן דיקטטורה

והרי זה שווה ערך לדבריו אחרי מלחמת לבנון השנייה שלפיהם הכישלון כה מוחלט ומקיף (כישלון שהוא קטנטן ואף אפסי בהשוואה ל-7 באוקטובר) עד שראש הממשלה חייב להתפטר ולא להסתתר מאחורי כישלונם של בכירי הצבא.

לו היה פורש והליכוד היה עדיין מפלגת שלטון בראשות אדם אחר, האם היו מתקיימות 5 מערכות בחירות רצופות ורוויות רעל והסתה?

ודאי שלא. הימין היה מנצח כנראה מפני שאביגדור ליברמן היה נותר בימין. אבל בכל מקרה, לא היינו נקלעים למשבר החוקתי-פוליטי החמור בתולדותינו.

חשוב גם לשים לב מי נאלצות לקיים מערכות בחירות רצופות ללא סוף:

גרמניה בטרם עליית הנאצים. מדינות נוספות שהפכו מדמוקרטיות לדיקטטורות. וגם דמוקרטיות במשבר עצום ששרדו בקושי כדמוקרטיות – כדוגמת איטליה.

במשטר הדמוקרטי ישנה חובה לשלב בין עיקרון שלטון הרוב לעיקרון ההגנה על זכויות הפרט והמיעוט. זה מובן מאליו.

מהי ההצדקה לקבלת שלטון הרוב? מדוע שלא נצדיק קבלת שלטון יחיד? מפני שהעיקרון הדמוקרטי הוא שישנם כללי משחק תחומים ומובהקים, שמבטיחים הן שלטון רוב שאמור לפעול למען כל האזרחים והן שמירת זכויות אדם ואזרח וכן שמירת זכויות מיעוט וכן ישנו עיקרון שוויון לפני החוק וקיימת אפשרות להחלפת השלטון.

כללים שאמורים להבטיח ביזור כוח, הגבלות על כוח השלטון, ביקורת על השלטון, מגבלת כהונת השלטון, עצמאות שיפוטית, הפרדת רשויות ועוד. הכללים הללו מיושמים בדרך כלל באמצעות חוקה שמעגנת את הגנת זכויות האדם.

כללי הדמוקרטיה אמורים להבטיח ביזור כוח, הגבלות על כוח השלטון, ביקורת על השלטון, מגבלת כהונת השלטון, עצמאות שיפוטית, הפרדת רשויות ועוד. הכללים הללו מיושמים בדרך כלל באמצעות חוקה

חוקה דמוקרטית שכוללת מגילת זכויות אדם. וכן היבטים קריטיים נוספים שקיימים במשטרים דמוקרטיים שונים:

מגבלת תקופת כהונת מנהיג, שני בתי פרלמנט, אפשרות שאחד מהם יהיה לעומתי, ביזור כוח פדרטיבי, שריון זכויות יסוד שאסור לפגוע בהן, דיאלוג בין רוב למיעוט על ניסוח חוקים שעלולים לפגוע בזכויות אדם (בית הלורדים הבריטי) וכמובן עצמאות שיפוטית (משנתו של מנחם בגין), הפרדת רשויות, שומרי סף עצמאיים, משטרה עצמאית, מקצועית ולא פוליטית, שירות ציבורי עצמאי, תקשורת חופשית וביקורתית ועוד.

כלומר: עיקרון קבלת שלטון הרוב מושתת על תורת משטר. תורת המשטר הליברל-דמוקרטי. גם תורת המשטר הסוציאל-דמוקרטי. תפיסה מובהקת ושלמה מתחום מדע המדינה. מתחום המשפט החוקתי. מתחום הפילוסופיה של המשטר. אחרת אין צידוק לקבלת עיקרון שלטון הרוב.

להפך: בהיעדר הגנה על זכויות האדם והאזרח וכן בהעדר הגנה על זכויות המיעוט ובהיעדר מגבלות על השלטון, הופך שלטון הרוב לעריצות הרוב.

ממשלת נתניהו אינה מוגבלת בכוחה באמצעות איזו מההגבלות דלעיל. היא איננה מוגבלת באמצעות חוקה דמוקרטית וכמובן אינה מוגבלת ביכולתה לפגוע בזכויות האדם שלנו באמצעות כפיפות לבית משפט אירופי לזכויות אדם כמו מדינות אירופה (לרבות בריטניה).

ועדיין, על אף כוחה העצום, על אף שליטתה הן ברשות המבצעת והן ברשות המחוקקת ועל אף השתתפותה הגדולה במינוי שופטי הרשות השופטת – היא מחוללת הפיכה משטרית כדי לכונן כאן דיקטטורה.

על אף כוחה העצום של ממשלת ישראל, על אף שליטתה הן ברשות המבצעת והן ברשות המחוקקת, ועל אף השתתפותה הגדולה במינוי שופטי הרשות השופטת – היא מחוללת הפיכה משטרית כדי לכונן כאן דיקטטורה

מדובר בפעולה ללא הפסקה לחיסול העצמאות השיפוטית, לביטול מוחלט של הפרדת הרשויות, לסירוס שומרי הסף, למינוי שומרי סף מטעם, להשתלטות על התקשורת, להשתלטות על השירות הציבורי, לביטול כל הגנה אפקטיבית על זכויות האדם והאזרח, לדיכוי ברוטלי של חופש ההפגנה תוך הטלת אימה על מפגינים, להשתלטות פוליטית וכוחנית על המשטרה תוך ריסוק מקצועיותה ועצמאותה, לביטול מושג האמת, להחרבת נורמות, לטשטוש קבוע בין המותר והאסור, לזלזול בשיח הליברלי, לשימוש ציני בשיח הליברלי כדי לחסל את המחנה הליברלי, לרדיפת ארגוני זכויות אדם, לדיכוי, הסתה והטלת אימה על הציבור הערבי, להאדרת המנהיג באמצעות מערך תעמולה שוטף מוח שיוצר כל הזמן מציאות אלטרנטיבית, כלומר בדיונית וכוזבת, למניעת שקיפות, להעברת תקציבים ללא פיקוח לטובת מטרות סקטוריאליות של תומכי הממשלה, למינוי יס מנים כנועים ונרצעים, למינוי בכירים בהתאם למידת נאמנותם לשליט ולא בהתאם לכישורים והתאמה ועוד.

מדובר בהפיכה משטרית. לכן זו ממשלה בלתי לגיטימית שיש להתנגד לה בכל אמצעי בלתי אלים.

יותר מזה:

במשטרים דמוקרטיים, ישנם כללים דמוקרטיים בלתי כתובים שלפיהם ממשלה שמאבדת את אמון הציבור בצורה כה מובהקת כפי שהתחולל עוד בטרם 7 באוקטובר, אך בוודאי מיד לאחר 7 באוקטובר, מתפטרת לצורך קיום בחירות חדשות ומוקדמות. הרי קביעת מערכת בחירות אחת ל-4 שנים היא קביעה שרירותית שנועדה לאפשר לשלטון לממש בסבירות את תכניותיו. אפשר גם אחת ל-5 שנים. אפשר גם אחת ל-7 שנים. ומדוע לא אחת לעשר שנים?

ברור לנו שעוד לפני 7 באוקטובר, ממשלה זו איבדה את אמון רוב הציבור.

בגלל ההפיכה המשטרית.

אבל לאחר 7 באוקטובר?

זה הרי זועק לשמים.

זוהי משמעות עיקרון האחריות. או עיקרון האחריותיות.

במשטרים דמוקרטיים, יש כללים דמוקרטיים בלתי כתובים, לפיהם ממשלה שמאבדת את אמון הציבור בצורה כה מובהקת כפי שהתחולל עוד בטרם 7/10, אך בוודאי מיד אחריו, מתפטרת לצורך קיום בחירות

דמוקרטיה אפוא היא לא רק רוב ספציפי וקטן של 30 אלף קולות בלתי פסולים שהבדיל בין הגושים ביום 2 בנובמבר 2022 שהחריב את מדינתנו ואת חיינו ומתכוון לענות אותנו עד אוקטובר 2026.

העיוות המוחלט שמבוצע כאן לעקרונות המשטר הליברל-דמוקרטי, לזכויות היסוד שלנו ולאפשרות לחיות כאן בעתיד – הוא אונס מובהק.

שיאו של האונס טמון בהפקרת אזרחינו לשחיטה הגדולה מאז קום המדינה חרף אינספור אזהרות, בפתיחת מלחמת חורמה שטעמיה לא היו אך ורק הגנה עצמית, בהמשכת מלחמה מטעמים פוליטיים-אישיים-משפטיים -קרימינליים, בהפקרת החטופים, בהפיכת משפחותיהם לאויבות האומה, בהתחמקות מכל אחריות, בניסיון השתלטות על הקלטות, פרוטוקולים ותיעוד, בהסתה כוזבת נגד מערכת המשפט, בהאשמת אזרחים מתנגדי דיקטטורה באחריות לשחיטה הגדולה (רבים מהם נרצחו ביום 7 באוקטובר, נחטפו לגיהינום בעזה ונהרגו במהלך המלחמה), בגלגול אחריות המנהיג לראשי מערכת הביטחון (הם כשלו באופן חמור ביותר. אך הכישלון המוחלט הוא שלו לאחר אינספור אזהרות), בהמשך השיסוי וההסתה נגד יותר ממחצית הציבור, בנרמול כל הבלתי נורמלי, בקריסת מערכות המדינה, בהשתלטות על המשטרה, בדיכוי אלים שכולל מעצרי שווא של המחאה נגד הממשלה, בהתקרבנות הפושעים הכי גדולים, בהמשך תיחזוק משרדי ממשלה מיותרים על חשבוננו ובעיקר על חשבון מפונינו ועקורינו רק מטעמי שוחד פוליטי, בהמשכו של השיסוי הבלתי נתפס נגד האזרחים שמתנגדים לממשלה ולהפיכה, בהתעלמות מכל אזהרות שומרי הסף המשפטיים, הכלכליים, הביטחוניים והאחרים, בהסתה נגד עובדי ציבור, במסע תעמולה נפשע נגד הקמת ועדת חקירה ממלכתית ובהמשך סחיטת קופת המדינה שהיא קופתנו לטובת פינוקים מבחילים לבני זוג מופרעים שחושבים שהם קיסרים.

לא, זו אינה ממשלה לגיטימית. כל פעולת התנגדות לא אלימה היא דבר מוסרי, הכרחי ומתבקש.

עו"ד דניאל חקלאי הוא בעל משרד עריכת דין שמתמחה בייצוג בתחומי המשפט הפלילי, עבירות הצווארון הלבן, ועדות החקירה, הדין המשמעתי ולשון הרע. יליד שנת 73', נשוי ואב לשני בנים. פרסם מאמרים וכן סיפורים קצרים בכתבי עת דיגיטליים. אוהב מאד ספרות, קולנוע ומוזיקה. מוטרד מאד מהסכנות העצומות למשטר הדמוקרטי ולזכויות האדם והאזרח. מנסה לחשוב כיצד למקם את המשפט החוקתי ואת המשפט הפלילי בהקשרים סוציולוגיים, תרבותיים, פוליטיים, היסטוריים ופסיכולוגיים.