תחשבו על אדם שמגיע לבית חולים כשהוא נושא על כפיו אישה מדממת במצב קשה מאוד. הוא רץ כל עוד נפשו בו לחדר מיון, "דרושה עזרה" הוא צועק בקול מרשים וממהר להגיש את האישה הפצועה והמדממת לצוותי בית החולים.
בזמן שהאישה נלקחת לניתוח חירום ומדמדמת בין חיים למוות – הגבר, שהדם שלה עדיין על בגדיו, מתראיין בכלי התקשורת שמגיעים לבית החולים.
"חשוב לעזור לנזקקים", אומר האיש. "מיד כשראיתי שהיא פצועה קשה, היה ברור לי שהיא צריכה עזרה מקצועית במהירות. לא היססתי, לקחתי אותה בידיים שלי, פיזית, מהבית לבית החולים. אין פשרות בעניין הזה", אומר האיש ומוחה דמעה בזווית העין.
בזמן שהאישה נלקחת לניתוח חירום ומדמדמת בין חיים למוות – הגבר, שהביא אותה לבית החולים והדם שלה עדיין על בגדיו, מתראיין בכלי התקשורת שמגיעים לבית החולים. "חשוב לעזור לנזקקים", אומר האיש
הפרשן באולפן מתרשם. "זו דוגמה לערבות הדדית, לגבורה אזרחית, לכל מה שיפה בעם ישראל וביהדות", אומר הפרשן.
הפרשנית גם מתרשמת: "זו מנהיגות. לעצור הכל, להביא בידיים חשופות אישה מדממת לבית החולים, זה מה שאנחנו מצפים מאזרחים טובים", היא מחמיאה.
השידור מסתיים, הצוות מקפל את המצלמות והאירוע נגמר. מה שהצופים אינם יודעים, כי איש אינו טורח לספר להם, זה שהאזרח האמיץ והתורם, הוא למעשה בעלה של האישה. הוא מתעלל בה כבר שנים, הפעם, בהתקף זעם אלים, הוא היה זה שהיכה אותה מכות נמרצות בעזרת לום שאחז בידו.
רק כשראה אותה מדממת על הרצפה, נעה בין הכרה לעלפון, שוכבת חסרת תנועה, הרים אותה על ידיו ולקח אותה ברכב לבית החולים. משם לקח אותה על ידיו, מרחק 15 מטר לשער בית החולים.
הפרשנים לא טרחו לספר לכם את פרטי הסיפור המלא, לא טרחו לחקור מה עומד מאחורי האישה הפצועה קשות, לא טרחו לבדוק באמת אם הבעל רץ כל הדרך מביתו או למעשה סחב אותה מטרים ספורים מהרכב, ולא טרחו להעביר את העובדות לציבור.
הם ראו גיבור שסוחב פצועה ובחרו לשדר לנו את מה שהם רואים באותו הרגע. התמונה הגדולה? הפרטים המלאים? אלה שוליים בעיניהם, מה שחשוב זה האירוע אותו שידרו לנו, אדם מביא פצועה לבית החולים וממהר להתייצב מול המצלמות ולהגיד שזו חובתו המינימלית כאזרח.
מה שהצופים לא יודעים, כי לא טרחו לספר להם, זה שהאזרח האמיץ והתורם שסחב את האישה לביה"ח, הוא למעשה בעלה, שמתעלל בה שנים. הפעם, בהתקף זעם אלים, הוא זה שהיכה אותה עם לום
הפרשנים לא טרחו לספר לנו את הסיפור בכללותו, לא טרחו להסביר לנו את הנסיבות שהובילו לפציעתה הקשה של האישה, ולא טרחו ללכת 15 מטר ולצלם עבורנו את הרכב של "הגיבור" שכלל לא הביא את האישה על זרועותיו מהבית. אבל למי אכפת.
נשמע לכם מופרך? אולי. אבל לא מופרך בכלל כשמדובר בבנימין נתניהו ובאנשיו.
התקשורת הישראלית, גם הממוסדת ולא רק השופרית, מעדיפה לספר לכם סיפור שמורכב מפרקים נפרדים, מבלי לחבר ביניהם. איש לא טורח לחבר בין הנקודות, איש לא טורח לספר את הסיפור אחורה. מתמקדים בכאן ועכשיו.
רואים אדם מביא פצועה לבית החולים? בואו ננתח את שתי הדקות המרגשות האלה, מה זה משנה מה קרה קודם? וכך כשרואים את נתניהו נואם באו"ם, לא מספרים לנו את הקונטקסט. את המיותרות של הנסיעה, את הטרלול שקדם לנסיעה, את הניסיונות הבוטים של הנתניהוז למצוא משבצת נאום זניחה, גרועה למדינת ישראל, אבל טובה לנתניהו, שטוב לו להישאר סופ"ש בניו יורק וזה מנהגו מאז ומעולם.
הם יושבים באולפן ומנתחים את הנאום, כאילו מדובר בנאום לגיטימי, של אדם לגיטימי, שנסע נסיעה נקייה ומשמעותית לאו"ם, ולא כאילו מדובר באדם מפוקפק שפחות משנה לפני כן עמד בראש מדינת ישראל כשעברה את הטבח הגדול בתולדותיה ועד היום לא לקח עליו גרם של אחריות, להיפך.
רואים אדם מביא פצועה לבית החולים? בואו ננתח את שתי הדקות המרגשות האלה, מה זה משנה מה קרה קודם? וכך כשרואים את נתניהו נואם באו"ם, לא מספרים לנו את הקונטקסט
כשרואים את נתניהו במסיבת עיתונאים, השאלות מכוונות תמיד לכאן ועכשיו: אדוני ראש הממשלה, מה תגובתך לנשיא איראן? אדוני ראש הממשלה, מה אומרת ישראל ללבנונים?
לעולם לא נותנים לנו את הסיפור המלא. את השנה הארוכה שחלפה לפני שישראל הגיבה בלבנון, את הצרכים הפוליטיים של ראש הממשלה שבוודאות מובילים אותו להחלטות הבטחוניות החשובות. הם מחליטים לספר לכם את הסיפור מהנקודה שבה אנחנו רואים אותה בטלוויזיה, שזה בדיוק כמו לראיין את אותו אדם שהביא פצועה לבית החולים מבלי לשאול איך נפצעה או לבדוק את מעורבותו של המרואיין במעשה האלים.
כשראש הממשלה דופק על הפודיום בחוזקה ואומר: אני נכנס לאירוע (ההפיכה המשפטית), איש לא מזכיר לנו שזה אירוע שהוא התחיל. שזה אירוע שהתחיל לכאורה בשביל לשפר את מעמדו כנאשם במשפט פלילי. איש לא מזכיר לנו שאסור לו להיכנס לשום אירוע, וכי מה שראינו עכשיו זה את ראש ממשלת ישראל מפר הוראה כתובה של יועץ משפטי בישראל, ומפר לכאורה תצהיר שהוא חתום עליו מול בגץ.
"ראש הממשלה נכנס לאירוע, הוא מבין שחייבים", אומרת הפרשנית באולפן, "ראש הממשלה הפעם החליט לא לשתוק", אומר הפרשן הזחוח, ואיש מהם לא מתאר לנו את התמונה המלאה.
כשרה"מ דופק על הפודיום ואומר: אני נכנס לאירוע (ההפיכה המשפטית), איש לא מזכיר לנו שזה אירוע שהוא התחיל, לכאורה כדי לשפר את מעמדו כנאשם במשפט פלילי. איש לא מזכיר לנו שאסור לו להיכנס לשום אירוע
וכך התקשורת הישראלית, ברובה המכריע, וזה אפילו לא כולל שופרות-על כמו עמית סגל, ינון מגל ושות', מספרת לנו סיפור חלקי שלא נותן לנו תמונה חלקית, אלא נותנת לנו תמונה שגויה של האירועים.
הם שופטים את הכאן ועכשיו מבלי לשאול שאלות קשות. הם לא שואלים מדוע ראש הממשלה לא מגיע לאולפנים, מדוע הוא לא הקים ועדת חקירה ומה יש לו להסתיר, מדוע הוא לא מתפטר, מדוע הוא לא מקדם לכאורה את עסקת החטופים.
כלומר הם שואלים את זה, בהקשרים אחרים, אבל לא באירועים אותם מפיק ראש הממשלה. הנה ראש הממשלה מבקר בצפון, הנה הוא עם חיילים בדרום, הנה הוא באו"ם, הנה הוא במאהל פורום הגבורה. ומה הסיפור המלא מאחורי הדברים? מה הקונטקסט? למה בחר לבקר בדרום רק חיילים סדירים? מדוע הוא נמנע מלהגיע למאהל הגדול של משפחות החטופים? מדוע לא ביקר את תושבי הקיבוצים שנטבחו ב-7.10?
אלה שאלות שראוי לשאול אותן בקונטקסט הנכון ולהזכיר לנו פעם אחר פעם מהי שרשרת האירועים השלמה. במקום זה מראים לנו רגע קפוא בזמן, קליק בייט, דקה, שתי דקות, מפרשים אותו "נכון להרגע" ובכך הופכים את התקשורת שתפקידה לחקור לשותפה של ראש הממשלה. התקשורת מדווחת לכם את האמת, כן. אבל את כל האמת? את מה שעומד מאחורי האמת? את זה תמשיכו לחפש במקומות אחרים.
בתקשורת שלכם תמשיכו לקבל נאומים, מסיבות עיתונאים עם קול בריטון והמון איפור, אבל מישהו שישב באולפן וממש יסביר לכם מה קורה, מה עומד מאחורי המילים, את זה תחפשו בטוויטר ובאמצעי התקשורת האלטרנטיביים, לא בתקשורת הממוסדת הישראלית.
יש שאלות שראוי לשאול בקונטקסט הנכון ולהזכיר לנו פעם אחר פעם מהי שרשרת האירועים השלמה. במקום זה מראים לנו רגע קפוא בזמן, קליק בייט. בכך הופכים תקשורת שתפקידה לחקור – לשותפה של רה"מ
התקשורת הממוסדת מזמן כבר הפכה למשת"פית נרגשת, שמתבוננת בעיניים לחות בנתניהו מדלג מאירוע לאירוע, חמוש בטונות איפור וצבע לשיער ומדווחת לכם בהתלהבות על האירועים.
יעוז סבר, איש עסקים, סופר, מנכ״ל MyTeam Group, יו"ר לשכת המסחר ישראל-המפרץ, חבר הקואליציה לביטחון אזורי. לשעבר עיתונאי, דובר עיריית רעננה וראש יחידת התקשורת במשרד הביטחון. ישראלי שאכפת לו.
תגובות עכשיו הזמן לומר את דעתך
תגובתך פורסמה! שתפו את עמוד הפרופיל שלכם
ועכשיו אנו זקוקים לתמיכה שלך עזרו לנו להמשיך ליצור עיתונות אמינה, מקצועית וליברלית
תמכו בנוגם המאמר הזה חסר. חסר פירוט של העסקאות והתמורה הנמשכת שעליהן סיכם ראש ארגון המחבלים צורר היהודים ורוצח החטופים ביבים שקרניהו עם משפחת ורטהיים (ערוץ 12), לן בלוווטניק (ערוץ 13), גולן יוכפז (מנכ"ל תאגיד השידור הציבורי), אלי עזור (מעריב-וואלה-103 אף אם, ג'רוזלם פוסט). כל בעלי אמצעי התקשורת הם טייקונים שחייבים את תמיכת וסיוע השלטון לעסקיהם בהימנעות למשל מהכרזה על מונופולים או בקביעת תקנות מקלות, לורטהיים עסקי בנקאות ומזון ענפים, בלווטניק הוא הבעלים של תאגיד המלט נשר, לעזור עסקי אנרגיה גדולים. יוכפז חותם על עסקאות כדי למנוע את סגירת התאגיד ש"חמק לשקרניהו בצוק איתן". את חלק מהתשובות אפשר למצוא באתר כלכלי אחד – דה מרקר או באתר העין השביעית.