בימים אלה, מי שיתהלך ברחובות העיר הגדולה ביותר בוויסקונסין ביום קר של אוקטובר יבחין במי אגם מישיגן המנצנצים באור השמש, בעצי השלכת המצהיבים, ברחובות נקיים ושקטים ובמעט הולכי רגל הצועדים לאורך טיילת העץ הנמתחת לצד נהר מילווקי החוצה את העיר.
אנשים בעלי זיכרון סביר יוכלו בוודאי לדמיין את הפעילות הפוליטית האינטנסיבית שהתרחשה בעיר רק לפני חודשים ספורים, ביולי החם. אז, הוועידה הרפובליקאית מילאה כל פינה – והמקום היה שוקק מפעילים ותומכים.
שלושה חודשים לאחר מכן, העיר המשמעותית הזו נראית נטולת כל זכר לעשייה פוליטית. אף שוויסקונסין היא אחת משבע מדינות מפתח קריטיות בבחירות – ו־11 אלקטורים מייצגים אותה בחבר האלקטורים – אין שום שלטי חוצות עם פני המועמדים, פרסומות עירוניות, כרזות, או כל פעילות פוליטית במרחב הציבורי.
לאחר כמה ימים של שהות באילינוי, ויסקונסין ומיזורי, אפשר לסכם בביטחון כי מורשת הדפוס בקמפיינים (שלטים, מדבקות, כרזות, ושלטי ענק) כמעט עברה מהעולם
אפילו בפרברים הסמוכים לאוניברסיטה היפה, או באזורים כפריים יותר, קשה למצוא את שלטי הדשא הנמוכים שהיו כה שכיחים במערכות בחירות בעבר.
לאחר כמה ימים של שהות באילינוי, ויסקונסין ומיזורי, אפשר לסכם בביטחון כי מורשת הדפוס בקמפיינים (שלטים, מדבקות, כרזות, ושלטי ענק) כמעט עברה מהעולם. המרחב הציבורי באחת ממדינות המפתח החשובות נקי ממסרים פוליטיים.
כמי שסיקרה מערכות בחירות רבות בארה"ב לאורך השנים, התחושה הזו מוזרה ושונה. ייתכן שבפנסילבניה, שבה אבקר בקרוב, המצב שונה, אבל בוויסקונסין ציפיתי לראות מסרים פוליטיים במרחב הציבורי – וקיבלתי אפס כאלה.
זו התפתחות מעניינת בעולם הפרסום, רכש המדיה והעשייה הפוליטית, שכבר החלה בעבר אך הפעם קפצה מדרגה. הפרסומאים ב־2024 מחפשים להשפיע על התודעה אך עושים זאת כמעט רק באמצעות רדיו, פודקאסטים, רשתות חברתיות וטלוויזיה. אין פרסום מודפס, הכול דיגיטלי. אגב, ברור שהמגמה הזו – מרחב ציבורי נקי מפרסום פוליטי – טרם הגיעה לישראל.
"רבים סבורים שאם הסקרים הלאומיים מראים שוויון, אז בשל ההטיה הדמוגרפית בחלוקת האלקטורים המועמד הרפובליקאי כמעט בוודאות ינצח. זה לא המצב, משום שגם בסקרים בתוך מדינות המפתח יש שוויון"
במהלך שיטוט במילווקי, תוך חיפוש אחר סימני פעילות פוליטית, נתקלתי במקרה בארוחת צוהריים של מועדון העיתונות המקומי. בקרבת בניין העירייה ומרכז העיר, התאספו עשרות עיתונאים מקומיים כדי להאזין להרצאתו של שליח עיתון "Milwaukee Journal Sentinel" בוושינגטון הבירה. כן, גם להם יש שליחים בין מדינות.
בחדר עם תקרה מעץ עתיק וקירות מחופים פנלים שחורים, בהם חקוקות חתימות העיתונאים חברי המועדון מאז 1885 ועד היום, התנהל דיון ער על מצב הפוליטיקה והסיקור התקשורתי בארה"ב.
העיתונאי קרייג גילברט התייחס לפער שבין הסקרים הלאומיים, שמראים שוויון כמעט מוחלט בין שני המועמדים לנשיאות, לבין הסקרים המקומיים במדינות השונות. "רבים סבורים שאם הסקרים הלאומיים מראים שוויון, אז בשל ההטיה הדמוגרפית בחלוקת האלקטורים המועמד הרפובליקאי כמעט בוודאות ינצח", אמר גילברט.
"אך זה לא המצב, משום שגם בסקרים בתוך מדינות המפתח יש שוויון מוחלט, ולכן התוצאה הסופית לא תהיה ידועה עד לרגע האחרון".
גילברט גם התייחס לתופעה פוליטית המוכרת כאן, מסתבר, לכולם – "פאניקת אוקטובר" של הדמוקרטים. "הם היו בעננים באוגוסט, ועכשיו הם בדיכאון", סיפר על הפעילים הדמוקרטים המתוסכלים מהעובדה שהקמפיין של קמלה האריס לא מצליח לפתוח פער משמעותי מול טראמפ. "זו תופעה ידועה שחוזרת על עצמה כל ארבע שנים – מגיע חודש אוקטובר וכל המפלגה הדמוקרטית בפאניקה".
לדברי גילברט, מאז 2016 המפלגה הרפובליקאית מתמודדת עם אתגרים פוליטיים באזורים הפרבריים של הערים הגדולות – אתגרים שלא הכירה בעבר. "קשה להם לעבור את רף ה־48%–49%"
לדבריו של גילברט, מאז 2016 המפלגה הרפובליקאית מתמודדת עם אתגרים פוליטיים באזורים הפרבריים של הערים הגדולות – אתגרים שלא הכירה בעבר. "קשה להם לפרוץ את תקרת הפרברים ולעבור את רף ה־48%–49% בקרב מעמד הביניים, ציבור שבעבר נהג לתמוך בהם", ציין.
הוא הוסיף שהסיבה המרכזית לכך היא המחלוקת סביב סוגיית ההפלות, שהובילה לכך ש"תושבי הפרברים הפכו לאנטי רפובליקאים". זאת, כמובן, בניגוד לאזורים הכפריים בארה"ב, שם השמרנות הפוליטית נותרה דומיננטית ביותר.
גילברט העלה אבחנה מעניינת נוספת לגבי מיעוט קטן מאוד של כ־4% מהבוחרים, ששלושה שבועות לפני הבחירות עדיין לא החליטו למי להצביע. "אני מכנה את הקבוצה הזו 'סוכנים כפולים' או 'רפובליקאים בעלי סתירה פנימית'". לדבריו מדובר לרוב בצעירים הנוטים לשמרנות, שאינם מחבבים את שני המועמדים ולכן מתקשים להחליט למי להצביע, ולעיתים אף שוקלים אם בכלל להגיע לקלפי.
גילברט תיאר כיצד הסוקרים מצביעים על כך שאותה קבוצה קטנה שצפויה להכריע את הבחירות עשויה להגיע דווקא מקרב האנשים שבכלל לא מתעניינים בבחירות. "הם מזכירים לי את החבר או בן המשפחה שאולי יש לכם, שלא עוקב אחרי משחקי פוטבול כל השנה, אבל כשמגיע המשחק הגדול, הוא פתאום מופיע בסלון עם כוס בירה ביד, שואל באיזו קבוצה כדאי לתמוך ומעמיד פנים שהוא מבין את כללי המשחק".
"רק בוויסקונסין שפכו הקמפיינים 250 מיליון דולר בניסיון להשפיע על קבוצה כל כך קטנה", הוא ציין. "עדיף היה להשקיע את הכסף בארגונים הפועלים לעודד אנשים להגיע לקלפי"
לדבריו, כל תקציבי הקמפיינים מתמקדים בפרסום המכוון לקבוצה הקטנה הזו של הבוחרים המתלבטים. "רק בוויסקונסין שפכו הקמפיינים 250 מיליון דולר בניסיון להשפיע על קבוצה כל כך קטנה", הוא ציין. "עדיף היה להשקיע את הכסף בארגונים הפועלים לעודד אנשים להגיע לקלפי במקום לנסות לפלח את אותם אנשים שבכלל לא מתעניינים בפוליטיקה", אמר.
הגירה, הגירה, הגירה
בהמשך היום קיימתי שיחה ארוכה עם תושב מילווקי, תומך נלהב של דונלד טראמפ – גבר בן כ־70 שעובד בענף השירותים. הנושא המרכזי שמעסיק אותו הוא נושא ההגירה. לדבריו, "המהגרים המגיעים לכאן מקבלים מהממשל הדמוקרטי הטבות והקלות, ובגלל שהם לא אזרחים, הם פטורים מתשלום מיסים".
מושל ויסקונסין מאז 2019 הוא הדמוקרט טוני אוורס. המדינה, כיאה למדינה מתנדנדת, נוטה להחליף בין מושלים דמוקרטים לרפובליקאים מדי כמה שנים. בסנאט האמריקאי מייצגים את ויסקונסין סנאטורית דמוקרטית, תמי בולדווין, וסאנטור רפובליקאי, רון ג'ונסון. בולדווין עומדת לבחירה ב־2024, ולפי סקר מקומי שנערך על ידי העיתון "Milwaukee Journal Sentinel", היא מובילה בפער של 7%.
השיחה על ההגירה עם תומך טראמפ הבהירה שזה הנושא המרכזי שמעסיק את הצד השמרני. לדבריו, נושאים כמו ההסתערות על הקפיטול – עליה טען שטראמפ "לא היה בסדר, אבל לא התכוון לתוצאה" – או יחסו של טראמפ לנשים והפלות, פחות מטרידים אותו. מה שמטריד אותו הוא המצב הכלכלי: "מאז שהדמוקרטים בשלטון, המצב הכלכלי קשה מאוד. הם הורסים את המדינה. טראמפ יתקן את הכול ויצמצם את הגירעון".
"מאז שהדמוקרטים בשלטון, המצב הכלכלי קשה מאוד. הם הורסים את המדינה. טראמפ יתקן את הכול ויצמצם את הגירעון"
אבל בקמפיין הקודם טראמפ הבטיח לצמצם את הגירעון. בפועל הוא הקפיץ את הגירעון עוד יותר – ועוד לפני שהקורונה פרצה לחיינו.
"טוב, פוליטיקאים הם לפעמים כאלה – מדברים ככה ולא עומדים בהתחייבויות".
אז איך אתה יודע שהוא יקיים את ההבטחות האחרות שלו?
"אני ממש בטוח שבפעם הזו הוא יפחית את הגירעון. הוא חייב לעשות את זה".
מה שהטריד במיוחד את בן שיחי היה תחושת חוסר הצדק כלפי דורות קודמים של מהגרים. "הם היו צריכים לעבוד מאוד קשה כדי להגיע למשהו במדינה הזו, והיום הדור הנוכחי של המהגרים מקבל הכול בחינם. זה ממש יריקה בפרצוף של המהגרים הקודמים", הוא אמר.
הוא גם סיפר על ההיסטוריה של ויסקונסין, שהייתה מורכבת ברובה ממהגרים שהגיעו בעיקר מגרמניה, לצד סקוטלנד, אירלנד והמדינות הנורדיות. "רובם היו גרמנים שהגיעו לכאן מאירופה באמצע המאה ה־19 והקימו באזור הזה תעשייה משגשגת של מבשלות בירה. היום רוב המהגרים עובדים בענף הבנייה, שירותים שונים, תשתיות".
אז בגלל שההורים של ההורים עבדו קשה לפני 100 שנים, צריך שגם המהגרים החדשים יעבדו קשה? הרי גם אתה מספר שהתעשייה המקומית זקוקה לעובדי צווארון כחול כדי לחזק את הכלכלה. מי יסלול את הכבישים אם לא המהגרים?
"זה נכון, אבל למה לתת להם פטור מתשלום מס והטבות סוציאליות על חשבון האנשים העובדים?
"אני רוצה שהם ישיגו את ההישגים שלהם במאמץ אמיתי ולא כי הדמוקרטים מחלקים להם הטבות בחינם. שיזיעו כמו שהדורות הקודמים עבדו קשה ולא התלוננו".
"אני רוצה שהם ישיגו את ההישגים שלהם במאמץ אמיתי ולא כי הדמוקרטים מחלקים להם הטבות בחינם. שיזיעו כמו שהדורות הקודמים עבדו קשה ולא התלוננו"
ברוב השיח הושמעו עובדות שגויות ולא מבוססות. בניגוד למה שנטען, מהגרים בוויסקונסין אכן משלמים מיסים מקומיים ואינם פטורים מתשלומים. להפך – עבודתם תורמת לכלכלה המקומית וממריצה אותה.
אומנם קיימת תופעה של העסקה במזומן ללא תשלום מיסים, אך מדובר בשוליים ובאתגר משמעותי בארה"ב כולה. הנכון בדבריו היה שממשלת ויסקונסין מספקת למהגרים הטבות רפואיות בסיסיות במקרים מסוימים, כמו טיפולים רפואיים במקרי חירום, אך חייהם רחוקים מלהיות קלים.
בוויסקונסין חיים כ־70 אלף מהגרים לא חוקיים, נתון המהווה חלק זניח מתוך אוכלוסייה של כשישה מיליון תושבים במדינה. מדובר במדינה עם שטחים נרחבים הכוללים אגמים, נהרות ומרחבים כפריים.
לעומת זאת, מספר המהגרים החוקיים במדינה גבוה יותר, כ־250 אלף איש, שהם פחות מ־5% מכלל האוכלוסייה. כל מהגר חוקי העובד במדינה משלם מיסים, אך המעבר ממעמד של מהגר חוקי למעמד של אזרח עלול להימשך שנים רבות.
תומך טראמפ שאיתו שוחחתי התעקש כי המהגרים הם הבעיה הכלכלית המרכזית של ארה"ב: "הם לא משלמים מיסים ומעמיסים על תקציב הממשל"
תומך טראמפ שאיתו שוחחתי התעקש כי המהגרים הם הבעיה הכלכלית המרכזית של ארה"ב: "הם לא משלמים מיסים ומעמיסים על תקציב הממשל. הדמוקרטים ממשיכים להרעיף עליהם כספים על חשבון האוכלוסייה הוותיקה".
למרבה המזל, למרות עמדתו הנחרצת, במהלך השיחה הוא לא השתמש בהאשמות הגזעניות שטראמפ נוהג להשמיע בקמפיין שלו, בהן נטען שהמהגרים הם פושעים ואנסים, וכי מדינות כמו ונצואלה ומקסיקו שולחות את אוכלוסיות הפשע שלהן לארה"ב.
נראה שמדיניות הממשל האמריקאי במזרח התיכון אינה מטרידה כלל את האנשים שפגשתי במדינת ויסקונסין. ישראל היא אומנם מדינה חשובה עבורם, ויש חשיבות רבה לשמירה על הברית בין ארה"ב לישראל, אך זה לא נושא שיעסיק אותם בקלפי.
בעוד שכלי התקשורת המובילים מסקרים את מותו של יחיא סנוואר, מדיניות ארה"ב במזרח התיכון והחשש מהתרחבות המלחמה לאזור כולו – בקמפיינים השונים זה הפך לנון אישיו.
נראה כי התמיכה הפוליטית, גם במדינת ויסקונסין, מבוססת בעיקר על תחושת שייכות למחנה או לשבט, ופחות על עובדות או עמדות אידיאולוגיות מוצקות
נראה כי התמיכה הפוליטית, גם במדינת ויסקונסין, מבוססת בעיקר על תחושת שייכות למחנה או לשבט, ופחות על עובדות או עמדות אידיאולוגיות מוצקות. התומכים משני צדי המתרס – דמוקרטים ורפובליקאים – נשארים נאמנים למפלגתם.
הבחירות עצמן יוכרעו ככל הנראה על ידי אותה קבוצה קטנה של מצביעים מתנדנדים, שלא מושפעת משלטי חוצות, ונמצאת כנראה בפלטפורמות הדיגיטליות כמו אינסטגרם, טיקטוק ופייסבוק, שם מנסים הקמפיינים השונים ללכוד את תשומת ליבם.
תגובות עכשיו הזמן לומר את דעתך
תגובתך פורסמה! שתפו את עמוד הפרופיל שלכם
ועכשיו אנו זקוקים לתמיכה שלך עזרו לנו להמשיך ליצור עיתונות אמינה, מקצועית וליברלית
תמכו בנו