בשבוע שעבר בנימין נתניהו חגג יומולדת. מה נקנה לו ליומולדת? מה נותנים למי שלקח לנו הכל? העם שהוא מסרב להרפות מצווארו מרגיש כמו תאונה אבל ממשיך לזוז, כמו שכתב שלום חנוך.
גם החטופים חוגגים יומולדת בזה אחר זה, רק בשבי, יש זמן. ראש ממשלתם חגג בבית, הוא בן 75, כפסע מדיור מוגן. אצלם פחות מוגן אבל סה"כ נורמלי. מתרגלים.
כמו נתניהו שחגג יומולדת השבוע, גם החטופים חוגגים יומולדת בזה אחר זה, רק בשבי, יש זמן. ראש ממשלתם חגג בבית, הוא בן 75, כפסע מדיור מוגן. אצלם פחות מוגן אבל סה"כ נורמלי. מתרגלים
השבוע יתייצב הבן שלי שוב למילואים, מה אומר ומה אדבר? אני מעדיפה שלא יילך, אבל הוא לא מקשיב לי. סליחה אבא, אתה שכבר אינך עמנו ונלחמת במלחמת השחרור – לא תאהב לשמוע את זה, אבל אני ממש לא רוצה שהנכד שלך, שגדל על מצע אהבת מולדת, ישרת במילואים.
לא עכשיו, לא תחת ראש ממשלה שמפקיר אזרחים וחיילים שנחטפו במשמרת שלו ומסכל למען הישרדותו הפוליטית כל סיכוי לעסקה שתשיב אותם, ומנהל מלחמה שאין רואים את סופה בידיעה ברורה שהמיעוט המשרת מותש, ועוד יורק בפרצופם כשהוא מקדם בחוצפה חוק השתמטות.
והתרגלנו.
ישראל על פי תהום, אין מנהיג ואין דרך, שום חשיבה אסטרטגית, טלטלה אחר טלטלה. שליט בהפרעה איבד כל שיקול דעת ולא כי הוא זקן אלא כי הוא רקוב עד העצם. לא אכפת לו עם סובל ולא לוחמים מותשים, בטח לא חטופים שהפקיר לפני שנה. שנה! הוא לא מנחם בגין, שככל שהתארכה מלחמת לבנון הראשונה הלך לישון עם חיילים מתים בלב. נתניהו ישן מצוין, לבו עקר.
שריו ועיתונאי-הבית הם אוסף סמרטוטים חנפנים שעוזרים לו לקבור את המדינה קבורת חמור באין מפריע. ואין צדיק בסדום. שרים וח"כים מתחרים ביניהם על מקום ליד רב החובל של הטיטניק, והעיתונאי יעקב ברדוגו מאשים את גדי איזנקוט ואת בני יגנץ בעזרה לחמאס, מירי רגב שרת התחבורה מאשימה אזרחים בניסיון לחסל את רה"מ ("הקפלניסטים הגיעו לסיים מה שחזבאללה לא הצליח"). עד כדי כך מנוולת, וחברי כנסת שנראים כמו אוסף מקרי של חוליגנים מחרחרים ריב ומדון למענו.
והתרגלנו.
אבל למה להתרגז? אנחנו ביומולדת, ומסכמים שנה, אצל בנימין נתניהו זו רשימה שחורה שעוד תהפוך לוועדת חקירה.
השבת השחורה הגיעה על רקע הפגנות נגד הרפורמה וטייסים שהודיעו שלא יתנדבו למילואים ורה"מ שהכריז כי נסתדר גם בלי עוד טייסות אבל לא בלעדיו, והצטלם עם רעייתו במשקפיים ורודים, חיוך זוהר ואצבע בעין, איזה צחוקים, להראות לחמוצים שהכל דבש.
השבת השחורה הגיעה על רקע הפגנות נגד הרפורמה וטייסים שהודיעו שלא יתנדבו למילואים ורה"מ שהכריז כי נסתדר גם בלי עוד טייסות אבל לא בלעדיו, והצטלם עם רעייתו במשקפיים ורודים, חיוך זוהר ואצבע בעין
בזמן הזה חמאס פלש בהמוניו ליישובי העוטף ולא האמין שזה קורה לו. אם יש אלוהים הוא לא היה בצד שלנו. יחיא סנוואר אפילו לא התאמץ מול הצבא החכם שלנו, הגדר נפרצה בבעיטה ואלפים שעטו פנימה בריצה כאילו התפלחו להופעה בפארק הירקון. צה"ל הגדול נמנם כמו כלב זקן בשמש.
כל השאר ייכתב בדברי ימי האומה הנדהמת. אות באות.
גם בחלוף ההלם הראשוני נתניהו דאג קודם כל לתחת שלו. המדינה נלחמה על הבית והוא על הכיסא.
"אני לא מוכן לפרום את ה-64 שיש לי", אמר המושחת בעוד חיילים מקיזים את דמם במלחמה. "עם מי אקים קואליציה בעוד 3 חודשים?" באמת עם מי?
ברשת עברה קונספירציה מתוזמנת על "בגידה מבפנים". המהדרין האשימו את הקפלניסטים בבגידה, כאילו צריך בוגד כשרוח המפקד הפקירה בקלות דעת שלא תיאמן את ישובי העוטף, וגדודים נשלחו לשמור על שמחת תורה רוטמן ועל אדוני הארץ המתנחלים שרקדו בבוקר ההוא. אבל משיח לא בא, הוא פינה את הדרך למלאך המוות ולקציר דמים מחריד.
אחרי שהתעשת, נתניהו פרץ בנאומים מוקלטים וריקים: "עשיתי", "הוריתי", "שלחתי", אחראי רק על הצלחות ומתנער מהמחדל המטורף. ולא עונה לשאלות עיתונאים.
העיתונות נפלה לרגליו וציטטה אותו במשפט העלוב: "האויב רצה מלחמה ויקבל מלחמה", שולח בהבל פה מבאיש את הבנים שלנו למלחמה כמו קיסר מוטרף. וקשה שלא להיזכר בעדותו של פרקליטו יעקב וינרוט אצל אילנה דיין על חרדותיו של רה"מ, שהפרקליט נאלץ לשכך חדשות לבקרים, כמו גם ריסון זעמה של הרעיה.
בזמן הזה חמאס פלש בהמוניו ליישובינו. סנוואר אפילו לא התאמץ מול הצבא החכם שלנו, הגדר נפרצה בבעיטה ואלפים שעטו פנימה בריצה כאילו התפלחו להופעה בפארק הירקון. צה"ל הגדול נמנם ככלב זקן בשמש
בכיפור האחרון, כשנה אחרי האסון, נפל כטב"מ על דיור מוגן. כיתובית צנועה בישרה עליו למי שלא צם והרגיעה: "אם יקרה משהו, נעדכן". תודה באמת.
12 זה ערוץ 14 בלי כיפה ומגל. בכל יום אחר היו דורסים תכניות אחרות ומקשקשים עד דלא ידע בין דני קושמרו לשרה נתניהו, אבל זה יום כיפור, 51 שנה למכה שמצרים הנחיתה על ישראל ושנה לאסון שחמאס הנחית, וממשיכים לדפוק ת'ראש בקיר. כאן צמים. אז נפל כטב"מ, מה הלחץ, הסורים על הגדר?
הטבח הנורא לא שרט את כנף בגדו המרוט של נתניהו, שוב נאם קלישאות והתפוגג אל האופק, ואין אופק. עם מורדם ומונשם מניח לו להוליכנו אל התהום בחסות קבינט מדיני מורעל. שריו מעופפים לחו"ל, החטופים נמקים במנהרות, מתנחלים בצום כיפור הרביצו לערבים, אבל אמרו שמדובר בקומץ (הם גם היו צמאים), וחיילים ממשיכים לבוסס בבוץ הלבנוני השלישי. התרגלנו.
מנהיג חמאס סנוואר חוסל ע"י חיילים, אשר לא שיערו שבמבנה ההרוס יושב השטן בכבודו ובעצמו, אבל את הגולגולת תלה נתניהו על החגורה לפני שהספיקו להבין אם "יחיא" או ימות. למה מי זה ביסל"ח.
לרגע נצנצה תקווה שננצל את ההזדמנות כדי לסיים את המלחמה ולהחזיר את החטופים, אם נשארו מי מהם אחרי חיסול סנוואר, אבל מדובר בראש הממשלה ובעלה, והקבינט המשפחתי המצומצם שמתנהל לפי שעון מיאמי, עם הילד שמנהל יחד עם השרים שסרחו קמפיין הסתה נגד "הקפלניסטים".
וכמו בסרט "לקום אתמול בבוקר", האב בורח מאחריות, הילד מסית והגברת דורשת. עכשיו זה איטום מלא של הבית על חשבון המדינה. לא מספיק לה שבעלה אטום והעם מחרחר. סה"כ נורמלי.
"החטופים רק סובלים, לא מתים", אמר. עברה שנה והוא עוד רוקד לבד עם מחדל ביד. שקט, מנרמלים. הייתה פה רעידת אדמה והוא ניצל ממנה בעור שיניו. החלמה ושיקום חייבים להתחיל מהיסודות, בדרישה לוועדת חקירה. הוא לא יתנדב להגיש את ראשו, יש לו ראשים למכביר להגיש, אזרחים כחיילים.
עם ישראל חי על משענת קנה רצוץ, עולים ויורדים למקלט, נסגרים בממ"ד, מסתכלים לשמיים לחפש כטב"מים ודואגים לחיילים, לקומץ שנושא על כתפיו את המלחמה הארורה הזאת. טוב לנתניהו מלחמה, תחלמו שיפסיק.
מה אני אגיד לכם, בהצלחה עם זה.
עם ישראל חי על משענת קנה רצוץ, עולים ויורדים למקלט, נסגרים בממ"ד, מסתכלים לשמיים לחפש כטב"מים ודואגים לחיילים, לקומץ שנושא על כתפיו את המלחמה הארורה הזאת. טוב לנתניהו מלחמה, תחלמו שיפסיק
לפני שנה, בשבוע שאחרי הטבח, כתבתי את אותו פוסט, אני לא כזאת מקורית, זה היה לנו מול העיניים ולא עשינו עם זה כלום:
"המדינה חולה. יודעים מה יש לה. כשנקום מהאבל הנורא נגיש את החשבון לאחראים, אחד אחד, חלקם מסתתרים מתחת לשולחן הממשלה ואחד בורח, כהרגלו, ומאשים אחרים. מנהיג מחורבן לעם מופלא. עוד נבוא איתו חשבון. זה לא יהיה קל, שורש הלענה העמיק לחדור, אבל לא נוותר".
ניסים קלדרון, אחיו של עופר קלדרון החטוף, סיפר שהמשפחות ביקשו שוב להיפגש עם נתניהו ונדחו. נאמר להם שרה"מ עסוק. בכל זאת, נפל בביתו כטב"מ ונשבר חלון, איך ממשיכים מכאן? מבין הריסות חיינו הגיחה אשתו עם דרישות חדשות. בכל זאת חלון מנופץ.
ואני אומרת שישפצו כאוות נפשה המסוכסכת ויבנו וייאטמו שם טוב טוב וישאירו אותם שם, אנחנו כבר נסתדר. או שלא.
ותחזירו את החטופים. תחזירו את החטופים. תחזירו את החטופים!
כרמלה כהן שלומי היא אזרחית מודאגת
תגובות עכשיו הזמן לומר את דעתך
תגובתך פורסמה! שתפו את עמוד הפרופיל שלכם
ועכשיו אנו זקוקים לתמיכה שלך עזרו לנו להמשיך ליצור עיתונות אמינה, מקצועית וליברלית
תמכו בנו