חוק אונר"א אושר בכנסת. מה הלאה?

במשך שנים רבות ביקרה ישראל את אונר"א – ובצדק – בשל מה שנתפס כהתעלמות מהטרור הפלסטיני ואף מעורבות פעילה של אנשי הארגון, בהם מורים, רופאים ועובדים סוציאליים, במאבק המזוין נגד ישראל.

יחד עם זאת, בחדרי חדרים פקידים של האו"ם וראשי מדינות זרות שמעו מסרים שונים: ישראל, למעשה, לא ביקשה להיפטר מאונר"א או לסגור אותה, שכן ברור שאין לארגון, עם כל בעיותיו, תחליף.

סוכנות האו"ם הייעודית, המספקת סיוע לפליטים פלסטינים בלבד (לעומת כלל האוכלוסיות המטופלות על ידי סוכנות האו"ם לפליטים), אחראית לשירותי חינוך, תברואה ורווחה בעזה, בגדה המערבית ובמזרח ירושלים (וכן בלבנון, ירדן וסוריה, אך שם אין לישראל נגיעה לעניין).

השבוע אושרו בכנסת שני חוקים המתיימרים לעצב מחדש את המציאות הקיימת: החוק הראשון אוסר על פעילות אונר"א בשטח הריבוני של ישראל, כלומר במחנה הפליטים שועפאט במזרח ירושלים. במקום אונר"א, תצטרך עיריית ירושלים להיכנס לנעליה ולהפעיל את בתי הספר, המרפאות, מרכזי השיקום והמועדוניות.

עובד אונר"א מביט במכולה שהותקפה על ידי כלי טיס של חיל האוויר בבית ספר של אונר"א במחנה שאטי בעזה. 7 ביוני 2024 (צילום: Omar AL-QATTAA / AFP)

עם זאת, העירייה עד כה לא ממש התלהבה מהרעיון וגם לא הצליחה מאז 1967 להקים מספיק בתי ספר שישרתו את ילדי מזרח ירושלים. למעשה, החוק הזה עשוי לקרב בין מחנה הפליטים הפלסטיני לבין ישראל, שכן בהיעדר פתרונות חלופיים, ישראל תצטרך לפעול במחנה.

החוק השני, פרי עטה של ח"כ יוליה מלינובסקי מישראל ביתנו, הוא משמעותי הרבה יותר. החוק אוסר על כל מגע בין רשויות ישראליות לבין אונר"א, מה שאומר שבעוד כשלושה חודשים, יחידת מתאם פעולות הממשלה בשטחים לא תוכל להמשיך תיאורטית בתיאום עם פקידי אונר"א, ומשרד הפנים לא יעניק להם אשרות כניסה.

בעזה ממשלת ישראל שוקלת להחליף את סיוע אונר"א באמצעות חברות פרטיות. מדובר ביוזמה מעניינת, אך טרם ברור אם לחברה פרטית כלשהי יש מספיק יכולות כדי לספק את צרכיהם של 2.3 מיליון תושבי עזה

בעזה ממשלת ישראל שוקלת להחליף את סיוע אונר"א באמצעות חברות פרטיות. מדובר ביוזמה מעניינת, אך טרם ברור אם לחברה פרטית כלשהי יש מספיק יכולות כדי לספק את צרכיהם של 2.3 מיליון תושבי עזה.

ומה לגבי הגדה? הרשות הפלסטינית המוחלשת לא מסוגלת כמובן לספק את השירותים שעד כה ניתנו על ידי אונר"א, כלומר על ידי הקהילה הבינלאומית. התוצאה האפשרית: משבר רחב היקף שיכול לטלטל את עזה ואת הגדה כאחד.

מטה אונר"א בעיר עזה, 29 בנובמבר 2021 (צילום: Mohammed ABED / AFP)

עד כה, למרות כל זעקות השבר, עזה חוותה מחסור במזון לפרקי זמן קצרים יחסית ולא הגיעה למצב של רעב קיצוני, כמו בסודאן, שבה הרעב הוא הגורם המרכזי לתמותת ילדים באזורי הלחימה.

ישראל בהחלט יכולה להצדיק את התנגדותה להמשך פעילות אונר"א, שהעסיקה מחבלים רבים שהשתתפו בטבח 7 באוקטובר ובפיגועים אחרים. עם זאת, כרגיל, היא פועלת ללא אסטרטגיה – ופוגעת גם בעצמה.

ייתכן שבעוד כמה חודשים יתברר כי המהלך אינו בר ביצוע והממשלה תיאלץ למצוא פתרון חלופי לניהול התיאומים, גם אם באמצעות מסלול עוקף. ואז שוב יתברר שהמלך הוא עירום, נטול יכולות דיפלומטיות ותכנוניות

ייתכן כי בתום שלושת החודשים שהוקצו למתאם פעולות הממשלה בשטחים ולגופים אחרים להיערכות לפרידה מאונר"א, יתברר כי המהלך אינו בר ביצוע והממשלה תיאלץ למצוא פתרון חלופי לניהול התיאומים, גם אם באמצעות מסלול עוקף. ואז שוב יתברר שהמלך הוא עירום, נטול יכולות דיפלומטיות ותכנוניות.

פליטים לבנונים מוצאים מפלט בעיראק

במהלך המאה ה־20 ובתחילת המאה ה־21, אזרחי עיראק נאלצו פעמים רבות לחפש מקלט במדינות שכנות כמו ירדן ומדינות המפרץ. רבים מהם לא חזרו לעיראק ונותרו באותן מדינות כיוון שהמצב הכלכלי בעיראק נותר קשה גם לאחר סיום הקרבות, והשסע העדתי המשיך להתרחב.

עקורים לבנונים שמצאו מקלט בעיראק עושים קניות בשוק 20 באוקטובר 2024 (צילום: Karrar Jabbar / AFP)

כעת עיראק היא שמארחת פליטים: לבנונים רבים המנסים להימלט מאזור הסכנה בארצם מתקשים למצוא מקלט, שכן סוריה השכנה נחשבת למסוכנת מאוד, ומדינות אחרות באזור אינן נלהבות לקלוט את הפליטים הלבנונים, שלרובם ספק אם תהיה אפשרות לשוב למולדתם. עיראק הפכה לאחת האופציות הבודדות על השולחן – וגם היא פתוחה בעיקר לפליטים השיעים.

הדרך לערים כרבלא, נג'ף או בגדאד מתחילה במעבר הגבול הסורי. משם הנמלטים מלבנון נדרשים להגיע לאזור סיידה זיינב שבפאתי דמשק, הנשלט על ידי מיליציות פרו־איראניות. שם הם פוגשים נציגים של אגודות צדקה וארגונים חברתיים, המעניקים סיוע בעיקר לאחיהם השיעים.

בשלב זה לא ידוע כמה פליטים לבנונים חצו את הגבול לעיראק. לפי הערכות שונות מדובר כנראה בעשרות אלפים. הפליטים מעידים כי רמת הטיפול משתנה בהתאם לזרם הדתי

בשלב זה לא ידוע כמה פליטים לבנונים חצו את הגבול לעיראק. לפי הערכות שונות מדובר כנראה בעשרות אלפים. הפליטים עצמם מעידים כי רמת הטיפול משתנה בהתאם לזרם הדתי – שיעי, נוצרי, דרוזי או סוני.

הפליטים הלא שיעים העידו כי הרשויות בעיראק אומנם אפשרו להם להיכנס למדינה, אך סירבו להעניק להם מעמד של פליט, בעוד שמשפחות שיעיות זכו במעמד המאפשר שהיית קבע במדינה וסיוע.

תלמידים עיראקים עוברים ליד דגלי פלסטין ולבנון התלויים בצידו של מסגד בבגדאד, 27 באוקטובר 2024 (צילום: AHMAD AL-RUBAYE / AFP)

הגלגל המזרח תיכוני ממשיך להסתובב ובכל פנייה אלפי בני אדם נפלטים ממדינותיהם, הופכים לעקורים ולפליטים – והמרקם החברתי במדינות המוצא והיעד משתנה ללא היכר. רבבות פליטים סורים, עיראקים, לבנונים, פלסטינים, תימנים ואחרים מעידים על הכישלון המוחלט של ארצות המזרח התיכון לעצב מציאות חדשה באזור, ושל העולם במניעת סכסוכים חדשים.

טורקיה ממשיכה להתחמש

"אם יש להם [לישראל] 'כיפת ברזל', לנו תהיה 'כיפת פלדה'. לא נסתכל עליהם ונאמר 'למה אין לנו את זה'", הכריז השבוע נשיא טורקיה רג'פ טאיפ ארדואן במהלך טקס השקת מסוק משטרתי חדש מתוצרת טורקיה, שנועד לשימוש קרבי.

לפי פרסומים בטורקיה, המערכת מפותחת על ידי ענקית הביטחון הטורקית Aselsan ומיועדת לשלב מספר שכבות הגנה אווירית מתקדמות לצד חיישנים וכלי נשק

בשנים האחרונות טורקיה צמצמה משמעותית את התלות שלה בספקי נשק וציוד צבאי חיצוניים והפכה ליצרנית מובילה של כטב"מים חמושים ונשק מתקדם. אנקרה מייצרת בעצמה את מרבית צרכי ההגנה שלה – ומתפארת בצבא מודרני וגדול.

השיחות על פיתוחה של "כיפת הפלדה הטורקית" החלו כבר לפני כמה חודשים. לפי פרסומים בטורקיה, המערכת מפותחת על ידי ענקית הביטחון הטורקית Aselsan ומיועדת לשלב מספר שכבות הגנה אווירית מתקדמות לצד חיישנים וכלי נשק. המערכת תכלול ארבע שכבות המייצרות הגנה על שטחים נרחבים.

אילוסטרציה: מל"ט טורקי, 5 במרץ 2021 (צילום: Adem ALTAN / AFP)

ממה וממי פוחדים בטורקיה – ומדוע הם מעדיפים לפתח מערכות הגנה אוויריות במקום לרכוש אותן? הטורקים כמובן מסבירים שמדובר בניסיון להתמודד עם הטרור והאיומים הרבים הקיימים במזרח התיכון. אולם שכניה – ובראשם הכורדים בסוריה ובעיראק – חוששים שטורקיה מתכננת מבצע נרחב בסוריה כדי לקבע בה את מעמדה ולפגוע בבני העם הכורדי.

עם זאת, ייתכן מאוד שהצעד הזה קודם כל נובע מהרצון להוביל מדיניות עצמאית ללא תלות במדינות הנחשבות ליצרניות הגדולות של מערכות ההגנה האווירית – ארה"ב ורוסיה. היחסים עם ארה"ב הם הפכפכים ומורכבים, בעוד שגם התלות ברוסים אינה משתלמת לאנקרה, החברה בברית נאט"ו.

ייתכן מאוד שהצעד הזה קודם כל נובע מהרצון להוביל מדיניות עצמאית ללא תלות במדינות הנחשבות ליצרניות הגדולות של מערכות ההגנה האווירית – ארה"ב ורוסיה

כנס השקעות נוצץ בריאד

כנס "יוזמת ההשקעות העתידית" השמיני נפתח השבוע בריאד ומשך אליו כ־7,000 משתתפים מעשרות מדינות שונות. הכנס, המכונה "דאבוס במדבר", הוא פורום ההשקעות והחדשנות הבינלאומי הגדול ביותר במזרח התיכון, המושך אליו מדי שנה בכירים מעולם הפיננסים ומנהיגים פוליטיים.

השנה התקיים האירוע תחת הכותרת "אופקים אינסופיים: משקיעים היום, מעצבים את המחר", והתמקד בנושאים מגוונים כמו קישוריות גלובלית, כריית מטבעות קריפטו, בינה מלאכותית, טכנולוגיות בריאות, ספורט, וכלכלה מעגלית.

משתתפים בכנס השנתי "יוזמת ההשקעות העתידית" בריאד, 29 באוקטובר 2024 (צילום: Fayez Nureldine / AFP)

בטקס הפתיחה ציין יאסר אל־רומיאן, יו"ר מועצת המנהלים של מכון "יוזמת ההשקעות העתידית" וראש קרן ההשקעות הריבונית של ערב הסעודית, כי במהלך שבע השנים האחרונות נחתמו בכנס עסקאות בהיקף כולל של למעלה מ־125 מיליארד דולר.

"יש לנו מחויבות והזדמנות ליצור עתיד משותף על ידי השקעה לא רק בכלכלות שלנו, אלא גם באנושות עצמה", ציין אל־רומיאן והבהיר כי סוגיות דחופות כמו חוסר יציבות כלכלית, עלייה ביוקר המחיה, פערים בשירותי בריאות, אי שוויון חברתי ומתיחות פוליטית הן בין הנושאים שיזכו לתשומת לב מיוחדת מצד משתתפי הפורום הנוכחי.

קשה להאמין שבמרחק של שלוש שעות טיסה מנווה המדבר הנוצץ והשופע, שעוצב לפי הסטנדרטים הבינלאומיים הכי גבוהים, הופצצו בניינים, הונחו מטענים, נהרגו חיילים ואזרחים – ודם זרם כמו מים

קשה להאמין שבמרחק של שלוש שעות טיסה מנווה המדבר הנוצץ והשופע, שעוצב לפי הסטנדרטים הבינלאומיים הכי גבוהים, הופצצו בניינים, הונחו מטענים, נהרגו חיילים ואזרחים – ודם זרם כמו מים. שתי המלחמות שמרעידות את מזרח התיכון – בעזה ובלבנון – לא זכו ליותר מדי תשומת לב במהלך הפורום.

אין ספק שזה נוח מאוד לברוח לתחום הכלכלי ולדבר על השקעות ועל עתיד ורוד, אך אסור להתעלם מהעובדה שהמציאות המזרח תיכונית המדממת עלולה לכפות עלינו עתיד מסוג אחר לחלוטין. ערב הסעודית כמובן מודעת לכך היטב, אך בגלל מגבלות כוחה היא מסוגלת כרגע לדאוג רק לעצמה, במקום שתנסה להוביל את המזרח התיכון כולו לעבר עתיד שונה.

דגמים של אצטדיונים המוצגים בסיור עיתונאי בתערוכה לקידום ההצעה של ערב הסעודית לארח את גביע העולם בכדורגל בשנת 2034, ריאד, 30 באוקטובר 2024 (צילום: Fayez Nureldine / AFP)

השבוע במזה"ת: ישראל, צרפת ובריטניה תוקפות את מצרים

ב־29 באוקטובר 1956, ישראל, בריטניה וצרפת החליטו לתקוף את מצרים כתגובה להלאמת תעלת סואץ. המהלך נועד להחזיר את השליטה על התעלה לידי המעצמות האירופיות. התאריך נבחר ככל הנראה משום שארה"ב הייתה עסוקה בבחירות לנשיאות, ואילו ברית המועצות התמודדה עם ניסיונות התקוממות בהונגריה, שם פרץ מרד נגד המשטר הקומוניסטי.

במסגרת המתקפה צנחנים ישראלים נחתו ליד מעבר המיתלה שבסיני. למוחרת, בריטניה וצרפת הציבו אולטימטום שדרש משני הצדדים להסיג את כוחותיהם למרחק של 10 מייל מתעלת סואץ. פירוש הדרישה היה שמצרים תיסוג 30 מייל לתוך שטחה, בעוד צה"ל יתקדם 60 מייל לכיוון התעלה.

רק בעקבות התערבות ברית המועצות וארה"ב הסתיים העימות, והשליטה בתעלה נותרה בידיה של מצרים. עם זאת, ישראל השיגה חלק ממטרותיה, כגון חופש שיט במצרי טיראן

בהתאם להסכם מוקדם עם המעצמות האירופאיות, קיבלה ישראל את האולטימטום, בעוד שמצרים דחתה אותו. זמן קצר לאחר מכן בריטניה וצרפת הצטרפו למלחמה; חיל האוויר הבריטי החל בהפצצת מטרות מצריות.

ב־5 בנובמבר צנחנים בריטים נחתו בפורט סעיד וצנחנים צרפתים נחתו בפורט פואד. רק בעקבות התערבות ברית המועצות וארה"ב הסתיים העימות, והשליטה בתעלת סואץ נותרה בידיה של מצרים. עם זאת, ישראל השיגה חלק ממטרותיה, כגון חופש שיט במצרי טיראן.

חיילי צה"ל על גדות תעלת סואץ, 7 באפריל 1957 (צילום: AP Photo)