"אם פותחים את העץ לשמש ולאוויר יש פחות מחלות ומזיקים, ויצמחו ענפים חדשים שיניבו זיתים בשנה הבאה", אומר איוב אבו חיג'לה בזמן שהוא גוזם חלקים מעץ הזית. "יש גם שינויי אקלים: אם בעבר היו גשמים בספטמבר ואוקטובר, בעשור האחרון כמעט שאין ולפעמים היורה הוא באמצע נובמבר. אם יש פחות ענפים, העץ מסתגל לפחות מים", הוא מוסיף.
אנחנו עומדים במטע שלו הכולל גפנים, שקדיות ובעיקר עצי זית ליד הכפר דיר איסתיא. זהו יום נפלא למסיק זיתים וגם ללמוד קצת על הטיפול בעצים, אלא ששינויי האקלים הם לא המכשול היחיד שלו בגידול המטע. למעשה, זה הביקור הראשון שלו בשטח מזה שנה. הנוף מרהיב אבל שתי נקודות מסגירות את האיום שנשקף מעלינו מצד מערב.
מימין ההתנחלות עמנואל, מהצד השני חוות שעורים, ביניהן מפריד ואדי קאנה. ההתנחלות החרדית הוקמה בתחילת שנות ה־80 והמאחז עלה על הקרקע ביוני 2023, אז גם החלו ההתנכלויות.
אנשי המאחז אסרו על הרועים לרעות את הצאן לכיוון ואדי קאנה שמצפון בשטחים של אלפי דונמים, בהם הסתובבו במשך עשרות שנים. הם הוכו פעמיים כשניסו להתקרב
אנשי המאחז אסרו על הרועים לרעות את הצאן לכיוון ואדי קאנה שמצפון, בשטחים של אלפי דונמים, בהם הסתובבו במשך עשרות שנים. הם הוכו פעמיים כשניסו להתקרב. כך קרה שעדר של מעל אלף ראשי צאן ובקר הצטמק לכ־250, שאת המכלאות שלהם אנחנו רואים במערות על צלע ההר שמדרום אלינו.
פעם ראשונה במטעים
המסר הועבר אליהם גם במעצרים של חיילים מחטיבת אפרים שהוקפצו על ידי כיתת הכוננות של עמנואל והמאחז. ב־12 באוקטובר, שבוע אחרי מתקפת חמאס, הצבא חסם בתלוליות עפר ואבנים את הדרך המובילה למטעים ליד הכפר שבצפון השומרון. מאז לא נותנים להם לחזור, ובכל פעם שניסו להתקרב לשטח, המאחז הקפיץ חיילים שסילקו אותם.
במהלך השנה נגנב מהשטח ציוד חקלאי בשווי עשרות אלפי שקלים ובאוגוסט שעבר המנהל האזרחי עקר מטעים וכרמים בשטח של כ־15 דונם. מאות או אלפי עצי זית נעקרו בלי הודעה מראש. את המסיק הקודם הם פספסו – והם ראו איך מתנחלים גונבים את הזיתים.
כ־20 תושבי הכפר הגיעו לראשונה לשטח ביום שישי האחרון, לצד מתנדבי "דהרמה מעורבת חברתית". הפלסטינים קיוו שנוכחות הישראלים תימנע אלימות כלפיהם מצד המתנחלים וכן את האיומים מצד החיילים. השארנו את הרכב בחסימה שבדרך העפר והמשכנו ברגל כמה דקות, יחד עם כמה חמורים שישמשו את התושבים לשאת את היבול בדרך חזרה הביתה.
במהלך השנה נגנב ציוד חקלאי ובאוגוסט שעבר המנהל האזרחי עקר מטעים בשטח של כ־15 דונם. את המסיק הקודם פספסו וביום שישי האחרון חזרו לשטח בפעם הראשונה
עד שיבואו החיילים
בהגעה לשטח מוקדם בבוקר אפשר היה לראות שהאדמה לא חרושה, שיחי הזעתר והמרווה לא נקטפו ועצי הפרי לא נבצרו. המוסקים התחילו לפרוס יריעות ברזנט שחורות ולקטוף את העצים בזה אחר זה. כל זית נקטף ביד וכדי לזרז את ההליך אפשר להבריש את כל הענף למטה באבחה אחת יחד עם העלים שאותם יסננו לאחר מכן עם מים ומשאבת אוויר.
במאחז שממול כבר משקיפים עלינו. "אני מניח שהמתנחלים הקפיצו צבא ושבקרוב יגיעו חיילים", אומר אביב טטרסקי, שמוביל את ליווי המתנדבים ועומד בקשר עם אנשי הכפר מזה 15 שנה.
בזמן שאנחנו מפילים את הזיתים על הקרקע, גדי ריזנפלד, מתנדב שהגיע מרחובות, הסביר לי את עקרונות הבודהיזם על קצה המזלג ("יש סבל, סיבות לסבל, אפשר להירפא ממנו והדרך מתחלקת לשלוש: מעשה נכון, התנהגות לזולת, מדיטציה וריכוז פנימי"). אכן, יש משהו מדיטטיבי בלקטוף זיתים.
"מסרב לבקש אישור"
אחרי כמה עצים שתינו קפה עם המשפחה של אבו חיג'לה. הוא בן 56, עובד בארגון לא ממשלתי פלסטיני ויש לו שבעה ילדים. הגדולים לומדים או סיימו אוניברסיטאות בגדה המערבית ובירושלים ואחד לומד באיסטנבול. הוא מדבר אנגלית וקולו נחנק מהתרגשות כשהוא מתאר את מה שקרה לעצים שהיו ונעקרו – ולהזנחה במטע שבו השקיע את הנשמה.
"היו כאן 370 עצי זית, גפנים ושקדים ומתוכם נשארו כ־70. אני מגדל אותם כמו ילדיי. העשב צמח לגובה ואני אמור לחרוש את האדמה בטרקטור אבל לא יכול כי חסמו את הגישה"
"נולדתי ב־68', כל חיי תחת כיבוש. אני מכיר ישראלים וחלקם יודעים שיש כיבוש אבל לא מכירים את הפרטים. בעבר הייתי מגיע הביתה ב־16:00, אוכל משהו, ישר בא לפה. בפעם האחרונה הייתי פה ב־7 בנובמבר יחד עם עיתונאי זר. המתנחלים שלחו רחפן לצלם אותנו ופתאום הגיעו חיילים שחלק מהם מתנחלים בלבוש צבאי ושני ג'יפים. שאלו מה אני עושה כאן וביקשו מהעיתונאי לעזוב.
"הם קשרו לי את העיניים והידיים, עיכבו אותי לשש שעות בקדומים ולאחר מכן לקחו אותי לכפר פונדוק ושחררו אותי שם – ומאז לא חזרתי. היו כאן 370 עצי זית, גפנים ושקדים. מתוכם נשארו בערך 70. אני מגדל אותם כמו את ילדיי, את כל הטרסות כאן בנינו בהשקעה גדולה.
"אתה רואה את העשב שצמח כאן לגובה? זה הזמן לחרוש את האדמה ופעם נוספת במרץ כדי לפתוח את האדמה למים. כדי לעשות את זה אני אמור להביא טרקטור ולא יכול בגלל שחסמו את הגישה. גם את צינור המים חתכו לפני כשנה".
ביקשתם ממנהלת התיאום והקישור הפלסטיני אישור להגיע לכאן היום?
"אני מסרב לבקש אישור ולתאם כדי לבוא לפה. דיברו איתו אבל לא היה תיאום רשמי, אחרת לא הייתי בא. כשעצרו אותי המתנחלים היו פה ואמרו לי, 'זו אדמתנו ואתה נוטע בה ואנחנו נפגע בה'. עניתי להם, 'תפגעו באדמה, אני אמשיך לבוא'. בחודש שעבר הייתה ועידה על שינוי האקלים ברמאללה, אמרתי שאנחנו רוצים להתמודד עם זה אבל צריכים גם להתמודד עם התקפות המתנחלים והאלימות".
"כשבאנו בבוקר ראינו שהשער פתוח. עיזים אכלו מהעצים והזיקו להם בחלקים התחתונים, ככה שנשאר פרי רק למעלה. לקחו לנו ציוד והפילו גדר אבנים שהייתה כאן ממול"
העיזים אכלו את העצים
בחלקים אחרים, רחוק מהמאחז, של פאתי הכפר הזה החקלאים מצליחים למסוק את הזיתים. הם מוכרים שני ליטר שמן בכ־100 שקלים ומעדיפים למכור חמישה ליטר ב־260 במכלי ברזל ("לא משתמשים בפלסטיק, זה לא טוב לסביבה ולאדם").
בתחילת היום עשיתי טעות מרה, תרתי משמע, ולעצתו של אחד המוסקים אכלתי זית הישר מהעץ. הקפה והתה ששתינו במהלך השעות שלאחר מכן לא הצליחו להעלים את המרירות בפה. "זה בריא", אמר סאלח סולטן שעובד בשגרה באזור התעשייה ברקן והגיע מהכפר הסמוך חארס כדי לעזור לאחיו מוחמד במסיק.
"בעבר היינו באים לפה ברכב כל המשפחה כדי לעשות על האש ולטייל. זו השנה השנייה שאי אפשר. המשחקים של הילדים פה אבל היום באנו בלעדיהם כי זה מסוכן. כשבאנו בבוקר ציפתה לנו הפתעה: השער פתוח ורואים שעיזים אכלו מהעצים והזיקו להם בחלקים התחתונים, ככה שנשאר פרי רק למעלה. לקחו לנו ציוד והפילו גדר אבנים שהייתה כאן ממול", הוסיף.
"מתדלקים אלימות"
"המטרה היא להטיל מורא ופחד על החקלאים האלה. לפני עשר שנים שתלנו כאן עצים ואחד מהם אמר לי שאנחנו פה על זמן שאול. מתברר שהוא צדק", אומר אבנר, אחד המתנדבים מכפר יונה.
"מתנחל אחד מגביל את הגישה ל־35 חקלאים כאן. האם זה מתקבל על הדעת? הם מרגישים שזו אדמתם אבל אנחנו מסבכים את העתיד של הילדים שלנו באלימות שאנחנו מתדלקים"
"גדלנו במטעים האלה והתחילו לכרסם בהם צעד אחד צעד, שווייה, שווייה", אומר לי עיזאת בן ה־61 בזמן שאנחנו לוקחים עוד הפסקת קפה בצל העץ. גם הוא מדבר אנגלית ונותן פרספקטיבה רחבה משלו לסיפור הקונקרטי שקורה כאן: "ב־1980 התנדבתי במחנה קיץ בישראל ופגשתי את ח"כ תופיק זיאד. את איימן עודה פגשנו ברמאללה ואנחנו עוקבים גם אחרי אחמד טיבי ואחרים.
"למדתי הנדסה ימית במצרים ועבדתי בכוויית עד שחזרתי. ההתנחלויות הראשונות, בתחילת שנות ה־80, היו עמנואל ויקיר והיו עוד, אבל אז עוד יכולנו ללכת לשחות ולטבול במעיינות בוואדי קאנה שאתה רואה כאן מעבר לעיקול שמצפון. עכשיו כבר לא ואני מצר על כך. זו הפעם הראשונה שאני מבקר כאן מאז יוני שעבר והכל בגלל המתנחל הזה בחווה שממול".
"מתנחל אחד מגביל את הגישה ל־35 חקלאים כאן", אומר אחד המתנדבים, "האם זה מתקבל על הדעת מנקודת מבט אנושית ומעשית? אם מישהו שנולד פה בשנות ה־40 יגיד שזו אדמתו, איך אשכנע אותו אחרת? הם מרגישים שזו אדמתם אבל אנחנו מסבכים את העתיד של הילדים שלנו בשני הצדדים. מה צופן להם העתיד? אלימות, שאותה אנחנו מתדלקים".
החווה החדשה והיישוב העתיק
"חוות שעורים" הוקמה על ידי הדר אופנהיימר, "אחראית קרקעות" במועצה האזורית שומרון, בגיבוי של זרוע ההתנחלות אמנה וכן העמותה לפיתוח חוות חקלאיות בשומרון – שתיהן ממומנות על ידי רשויות מקומיות. זו רק דוגמה אחת לשיטה הרווחת להשתלטות על שטחי C וטיהורם מנוכחות פלסטינית.
אחד הצעירים ששוהים בחווה סיפר לאחרונה ל"הארץ" שיש להם מעין חמ"ל עם מצלמות שפוזרו במרחב ומאפשרות תצפית היקפית ואפילו רחפן עם מערכת ראיית לילה
בשנה האחרונה גורשו עשרות קהילות משטחי המרעה באופן הבא: מקימים חווה, מביאים צאן ובקר כדי לרעות את השטח, יחד עם כוח עבודה זול של נוער ממשרד הרווחה או בנות שירות, ומתחילים להלך אימים על התושבים כדי להצר את תחום המחיה שלהם. לא רחוק מכאן, ברבבה, גר הלל רוט, שבצלאל סמוטריץ' מינה לסגן ראש המנהל האזרחי.
אחד הצעירים ששוהים בחווה סיפר לאחרונה ל"הארץ" שיש להם מעין חמ"ל עם מצלמות שפוזרו במרחב ומאפשרות תצפית היקפית ואפילו רחפן עם מערכת ראיית לילה.
לעומת זאת, דיר איסתיא שבמחוז סלפית היא עיירה ציורית עם שורשים עתיקים ושטחים חקלאיים פוריים שאפשר להבין מדוע המתנחלים לוטשים אליהם עיניים. בעולם אחר ישראלים היו מגיעים לכאן לטיול יומי או לצימר, חמש דקות מראש העין. אבל במציאות הנוכחית התושבים כאן חנוקים מכל הצדדים: אין אישורי עבודה בישראל ומצד שני נאסר עליהם להגיע לחלק מהאדמות.
מצד אחד ניכר שהם אוהבים את המתנדבים שהגיעו לכאן ורוצים לדבר עם ישראלים. מצד שני הם כועסים. "רק אללה", אומר אחד המבוגרים מביניהם ומרים אצבע צרדה לשמיים במחווה שנראית כמו ייחול לעונש מאלוהים למי שהורס לו את החיים.
דיר איסתיא היא עיירה ציורית עם שורשים עתיקים ושטח חקלאי פורה שאפשר להבין מדוע המתנחלים לוטשים אליו עיניים. בעולם אחר ישראלים היו מגיעים לכאן לטיול או לצימר
החיילים באים
אחרי שנה שלא היו בשטח הזה יש כאן עבודה לשבוע לפחות, אבל בשישי האחרון הם הספיקו למסוק רק שעות אחדות עד שבצוהריים קרה הצפוי מראש – קבוצה של חיילי מג"ב ומג"ד הגזרה הגיעו עם צו שטח צבאי סגור שמסמן את השטח בריבוע כ"אדמות סקר", ובאופן הזה אפשר לנשל פלסטינים מכל מקום שבו לא הוכיחו בעלות פרטית.
הישראלים התבקשו לעזוב את השטח מייד וניסו למחות בטענה שהמפה לא חתומה והחל דו שיח עם אנשי הצבא. "90% מהמסיקים אני מאשר אבל פה לא. אנחנו במלחמה ויש לזה סיבה", אומר המג"ד המילואימניק בשטח, שמואל רבינוביץ'.
ההתנהלות כאן עניינית, בניגוד למקומות רבים אחרים בעונה הזו של השנה, כשהמסיק הופך למוקד חיכוך אלים בין מתנחלים וחיילים לתושבים. בשלב מסוים מגיע גם קצין דובר ערבית מהמנהל האזרחי ומסביר לתושבים שעליהם לעזוב את השטח. המתנדבים נסוגים למדרון אחורי.
"שובר את הלב"
מהר מאוד גם החקלאים המקומיים נאלצים לסגת ומעמיסים על כתפיהם שקי זיתים שכל אחד מהם שוקל 40 קילו. לא רע לארבע שעות אבל עדיין יש כאן עוד הרבה זיתים ועבודה לשיקום המטע.
קבוצה של חיילי מג"ב הגיעו עם צו שטח צבאי סגור שמסמן את השטח בריבוע כ"אדמות סקר". באופן הזה אפשר לנשל פלסטינים מכל מקום שבו לא הוכיחו בעלות פרטית
החמורים נושאים בעיקר הנטל ונראה שהם יעמדו במשימה בגבורה. "אפשר להגיד שבת שלום", אומר לנו אחד המג"בניקים בדרכנו החוצה, בלי להסתיר שביעות רצון מכך שסיים את ההתעסקות עם הנודניקים שמפריעים לו במשמרת.
"אין פה אלימות פיזית והתקשורת בדרך כלל לא מסקרת אירועים כאלה אבל מה שקורה פה שובר את הלב", אומרת אחת הפעילות המסורות שמתנדבת גם בליווי רועים בבקעה.
"אני מרגישה שאני צריכה להישאר פה קרוב, דווקא בגלל שסילקו אותי", הוסיפה. הקבוצה של הישראלים נשארת בקרבת מקום כדי לוודא שחיילים ומתנחלים לא מתנכלים לפלסטינים בדרכם החוצה מהשטח.
"האדמות בהליכי הסדרה"
מדובר צה"ל נמסר בתגובה כי שטחי המטעים הם אדמות סקר והמשמעות היא שהן נמצאות בהליכי הסדרה ולכן אסור לפלסטינים להגיע אליהן. לעומת זאת, המאחז הלא חוקי שנמצא פחות או יותר באותו מקום יכול להמשיך לשגשג ואנשיו ירעו את המקנה שלהם בכל המרחב בלי בעיה. אף אחד לא ייגע בהם, הכול ברשות ובסמכות.
"לפעמים הנישול הוא באלימות מהמאחז ולפעמים דרך המערכת החוקית. זה אפרטהייד אם החוק נועד לקחת אדמות מפלסטינים ולהעביר ליהודים. זה הביטוי המזוקק שלו"
טטרסקי, ראש קבוצת המתנדבים, חושב שזו בדיוק תמצית הבירוקרטיה של הנישול בשטחים: "החקלאים נותנים פה את הנשמה וגוזלים את פרנסתם. זו פעולה אכזרית ופוגענית ואת זה עושה המדינה בשיתוף פעולה עם המאחז. כל המנגנון הזה נועד לקחת אדמות מפלסטינים ולבנות התנחלויות או דברים אחרים.
"לפעמים זה באלימות עבריינית כמו של המאחז ולפעמים דרך המערכת שלכאורה היא חוקית וכל מטרתה לנשל. זה שלטון אפרטהייד, ואם החוק נועד לקחת אדמות מפלסטינים ולהעביר ליהודים, זה הביטוי המזוקק שלו".
בשעה שכמעט כולם עזבו את השטח, לפתע בחור צעיר מגיע באופנוע שטח מכיוון המאחז. הוא דוהר למטעים וחוזר לכיוון המאחז ומשאיר שובל אבק, במעין סיבוב ניצחון שחוגג את סילוק הילידים מהמקום.
תגובות עכשיו הזמן לומר את דעתך
תגובתך פורסמה! שתפו את עמוד הפרופיל שלכם