בשבעה באוקטובר הוקפץ שחר דיין מביתו בקיבוץ דליה לניר עוז. "היו שם בעלי חיים כלואים בבתים וכלבים שנורו," הוא מתאר. "חילצנו מתוך ממ"ד כלבה אחת שהייתה מכוסה בפיח, עם חור כניסה ויציאה. היא שרדה והצלחנו להחזיר אותה למשפחתה". השבוע הוא נזכר ברגע הקטן של אור בתוך האפלה שירדה על העוטף, ביום שלאחריו שירת במילואים במשך חצי שנה.
"בשבועות הראשונים עמותת אנימלס השתתפה בחילוץ של בעלי חיים רבים מהעוטף והעברנו אותם לחוות חופש. בעזה אתה רואה בעלי חיים משוטטים ומבחינתם אין גבול ואין לאום וגם משם הצלחנו לחלץ קצת", הוסיף. אלא שבחודשים האחרונים היו גם מראות אחרים ששברו את ליבו, כמי שפועל למען זכויות בעלי החיים ברוב חייו הבוגרים.
"בעלי החיים שקופים תמיד ובמלחמה זה בא לביטוי ביתר שאת. ראיתי בצפון לולים שעולים באש ואין מי שיציל אותם. הם כיוונו ללולים האלה כי ידעו שזו מטרה נוחה ושזה יפגע בנו. אמרתי לעצמי, 'הם לא עשו לנו כלום, מעבירים אותם גיהינום כל יום בלי קשר למלחמה ועכשיו הם גם קורבנות של הדבר הזה'.
"בעלי החיים שקופים תמיד – ועוד יותר במלחמה. הם לא עשו לנו כלום, מעבירים אותם גיהינום כל יום בלי קשר למלחמה, ועכשיו הם גם קורבנות של הדבר הזה"
"לדבר על בעלי חיים כשיש סבל אנושי כל כך גדול יכול לגרום לאנשים להרים גבה, אבל בסוף הם יצורים עם נשמה שכלאנו ולא ביקשו את הדבר הזה. הם לא שונים מהכלבים והחתולים שלנו".
להפסיק את הניצול
דיין בן ה־34 נכנס לתפקיד מנכ"ל "אנימלס" לפני כחודש וחצי. לפני כן הוא ניהל את המיזם "להעז", במסגרת עמותת הבוגרים של סיירת מטכ"ל, שפועלת לצמצום פערים חברתיים בקרב בני נוער וצעירים.
"אנימלס" פועלת להגנה על חיות במשקים ובתעשיית המזון – וציינה החודש 30 שנה להיווסדה בכנס בתל אביב. מאז ימי החדרון הצנוע בתל אביב, הפכה העמותה לארגון המעסיק כיום כ־45 עובדים, אשר בזמן הפגישה עם המנכ"ל בדיוק סיימו ארוחת צוהריים טבעונית למהדרין.
"תורת השינוי שלנו היא לירות לכל הכיוונים ולהיכנס מכל הפתחים במקביל. רוצים שחרור מוחלט ועכשיו, אבל כל עוד אוכלים חיות, ביצים, חלב ודגים רוצים לפחות להקל בתנאים"
אתם פועלים לרווחה, זכויות או למען שחרור בעלי החיים?
"מטרת העל היא להוביל לעולם שבו יש מינימום פגיעה בבעלי חיים ואנחנו מתמקדים במשקים. תורת השינוי שלנו היא לירות לכל הכיוונים ולהיכנס מכל הפתחים במקביל.
"כדי לשנות משהו כל כך שורשי בחברה שלנו כמו ניצול בעלי חיים חייבים להשתמש בכל מנופי הלחץ שיש לרשותינו. כלומר, לעבוד מלמטה – בהסברה, פעילות שטח, קמפיינים ברחובות וברשתות, וגם מלמעלה – מול מקבלי החלטות, ומול תאגידים ומוסדות.
"ברור שאנחנו רוצים שחרור מוחלט של כולם ועכשיו, אבל נשארים במציאות ועם הרגליים על הקרקע וכל עוד אוכלים חיות, ביצים, חלב ודגים, אנחנו רוצים לפחות להקל על התנאים.
"למשל, שלא יביאו אותם באוניות מהקצה השני של העולם או שהכלובים יהיו פחות צפופים. מבחינתנו רווחה לבעלי חיים זה לא הפתרון או הניצחון המוחלט אבל זה משהו משמעותי ויש מאות מיליוני בעלי חיים בתנאים המזוויעים האלה ועבורם אנחנו מחויבים לעשות מאמץ ולא מורידים לרגע את העיניים מהדגל או מהמטרה הסופית שהיא שחרור בעלי החיים".
משרד בחנות פרווה
יש כמה ארגונים הפועלים בישראל להפסקת ניצול בעלי החיים במשקים מתועשים ולמען זכויותיהם כמו "שב"י", "האגודה הישראלית נגד ניסויים בבעלי חיים", "קירות שקופים", "ישראל נגד משלוחים חיים" ו"תנו לחיות לחיות". הגרעין המייסד של "אנימלס" התחיל מצעירים שמצאו אחד את השני בפעילויות שטח ברחבי הארץ.
הם הפכו לעמותה בתחילת שנות ה־90 בחדרון קטן ששכרו בבן יהודה בתל אביב, במקום חנות פרווה שנגדה הפגינו ונסגרה. "היו שם מכונת פקס, מחשב מקרטע, ספרייה ופוסטרים על הקירות. החדר הזה היה בעצם מיצג תמידי של כלוב סוללה, כי בחדרון הזה נדחסו לפעמים עד 20 פעילים", נזכרה רעות הורן בחיוך בכנס שערכה העמותה בתחילת החודש.
"במשרד הראשון של אנימלס היו פקס, מחשב מקרטע, ספרייה ופוסטרים על הקירות. החדר הזה היה בעצם מיצג תמידי של כלוב סוללה, כי בחדרון הזה נדחסו לפעמים עד 20 פעילים"
היא עצמה הייתה אז נערה ולימים הפכה למנכ"לית, שכיהנה עד לאחרונה. באותן שנים הם ניהלו קמפיין נגד הקמת חוות קופים לניסויים בקיבוץ אור הנר ופעלו נגד ניצול בעלי חיים בקרקס מדראנו בגני יהושע.
"שני הקמפיינים האלה שהובלו על ידי בני נוער היו מקצועיים בכל קנה מידה והביאו את אנימלס להישגים חסרי תקדים. הקיבוץ חזר בו מהכוונה לפתוח חוות קופים לניסויים ודאגנו שיפורקו תשתיות הכלובים כדי שלא נצטרך לחשוש מחזרה של הרעיון, ולבסוף השימוש בבעלי חיים בקרקסים נאסר בעקבות המאבק העיקש של העמותה.
"בשנות האלפיים התקדמנו לתעשיות הנושאות את המספרים הגדולים ביותר: ביצים, בשר, עוף ודגים. אם בתחילת שנות האלפיים שמנו לנו למטרה שאנשים ידעו מה עובר על בעלי החיים בתעשיית המזון, שידעו שהם קיימים, כלואים ומשמשים כמכונות חיות, עד 2010 כבר התחילה מהפכת הטבעונות".
איסור פיטום אווזים וכליאת עגלים
בהתחלה הם נאבקו נגד פיטום אווזים, פרקטיקה אכזרית שנאסרה בחוק, ("ניצחנו בענק"). בהמשך נלחמו בבידוד והצמאת העגלים במה שמכונה בשר עגל רך – וגם את זה הצליחו לאסור.
"הצלחנו לקדם גם הגבלות על משך כליאת חזירות בתאי היריון הזהים בגודלם לממדי גופה של החזירה, כך שלא תזוז בכלל, תאים שבאמת לקוחים מסרט אימה"
"הצלחנו לקדם גם הגבלות על משך כליאת חזירות בתאי היריון שזהים בגודלם לממדי גופה של החזירה, כך שלא תזוז בכלל, תאים שבאמת לקוחים מסרט אימה". בהמשך נאבקו בתעשיית כלובי הסוללה לתרנגולות מטילות, ורשמו ניצחון משמעותי כאשר נאסר להקים כלובים חדשים ונקבע איסור הדרגתי על השימוש בכלובי סוללה קיימים.
מבחירה אישית לתביעה פוליטית
בכנס שערכה העמותה בתחילת החודש אמר עו"ד יוסי וולפסון כי בעוד שבעבר הטבעונות נתפסה כבחירה אישית שאנשים מכבדים במידה כזו או אחרת, כיום מבחינתו מדובר בתביעה פוליטית, הנתמכת גם בתועלת סביבתית ובריאותית בהפחתת מזון מהחי. במילים אחרות, התביעה לצמצום הפגיעה בבעלי חיים יכולה לחצות מחנות בישראל.
כפי שאומר דיין: "אנחנו עמותה שחשוב לה להיות בקונצנזוס. בעבר תויגנו כרדיקלים, קיצונים ומחבקי עצים. זה כבר לא ככה. המטרה היא לתת תשומת לב להתעללות כמשהו שצריך לחלוף מהעולם ועושים את זה בדרכים המקובלות ושיתופי פעולה בכנסת, במשרדי ממשלה ובמערכת החינוך. מי שהגיע למסקנה שצריך להפחית שימוש במוצרים מהחי ולעבור לצמחונות וטבעונות אז עוזרים לו.
"משרד הבריאות ממליץ לצמצם מזון מהחי אבל בארץ אוכלים פי כמה וכמה תרנגולות מהכמות המומלצת במסות אדירות. בעצם אוכלים אפרוחים שניפחו להם את החזה"
"משרד הבריאות ממליץ לצמצם משמעותית מזון מהחי ולדבוק בתזונה ים־תיכונית אבל בארץ אנחנו אוכלים פי כמה וכמה תרנגולות מהכמות המומלצת. אוכלים בעצם אפרוחים שנראים כמו תרנגולים גדולים כי עיוותנו אותם גנטית ומנפחים להם את החזה בתוך שבועות ספורים, כך שהרבה לא שורדים וחיים בתנאים מחרידים ואחד המאבקים הוא להעלות מודעות לחלופות".
אתגר 22 ומנה מנצחת
לא חסרות חלופות. אם בעבר הרחוק "כת הסייטן" הייתה מכתתת לחנויות טבע ייעודיות, הרי שכיום התאגידים הגדולים מתחרים על ייצור ושיווק של משקאות תחליפיים לחלב, גבינות, קציצות מהצומח ועוד ועוד לכל מכולת שכונתית.
![מנכ"ל עמותת אנמלס שחר דיין (צילום: אנימלס)](https://static.zman.co.il/www/uploads/2024/11/20241111_141251.jpg "מנכ"ל עמותת אנמלס שחר דיין (צילום: אנימלס)")
המוצרים המעובדים לא בהכרח זולים כמו בחו"ל אבל תמיד הייתה וישנה נגישות לירקות, פירות, דגנים, קטניות, זרעים ועלים בתצורה גולמית שנחשבת בריאה יותר. לפי הערכות, כ־4% מהישראלים עברו לתזונה (והלבשה) טבעונית ועד כ־8% מגדירים את עצמם צמחונים.
הקפיצה הגדולה מיוחסת לתקופה שאחרי המחאה החברתית, עם סרטונים ויראליים כמו ההרצאה של גארי יורובסקי, ולאחר מכן גם הזכייה של טל גלבוע באח הגדול, לצד סלבס בארץ ובעולם המקדמים טבעונות – וגם הוגים כמו יובל נוח הררי שמדברים על שואת בעלי החיים.
"התחלנו בפיילוט 'מנה מנצחת' שפועל בשני כפרי נוער (הדסה והכפר הירוק), שביחד מאכילים אלפי אנשים ביום. עזרנו להם לבנות תפריט יותר מאוזן שרובו מבוסס על הצומח"
ב"אנימלס" ייסדו פרויקט המסייע לעשות את הצעד הראשון בשינוי התזונתי: "יש לנו את פרויקט 'אתגר 22' יום בתזונה טבעונית, שהתחיל בארץ וחוגג עשור. הצלחנו לעשות לו 'סקייל אפ' כשהגענו לעשרות מדינות עם מעל מיליון משתתפים ברחבי העולם.
"לכן אנחנו מנסים גם להשפיע על תפריטים של מוסדות הסעדה גדולים ויצאנו בפיילוט 'מנה מנצחת' שפועל בשני כפרי נוער (הדסה והכפר הירוק), שביחד מאכילים אלפי אנשים ביום. עזרנו להם לבנות תפריט יותר מאוזן שרובו מבוסס על הצומח וככה בלי לשכנע ובלי מהפכות נותנים אפשרות בחירה יותר מאוזנת".
להסתכל להם בעיניים
המודעות של דיין נבטה בשלהי השירות הצבאי: "בגיל 23 נחשפתי למה שקורה לבעלי החיים במשק החי. בטיול הגדול תיעדתי משקים, נכנסתי לרפתות ולבתי מטבחיים בסין, נפאל, הודו ומונגוליה.
"בעוד שבישראל יודעים שעושים משהו לא בסדר ולא רוצים שיראו את ההתעללות בפנים אז שמים חומות ומחסומים כדי שאף אחד לא ייכנס, במזרח יש פחות מודעות ולפעמים אתה יכול להיכנס ולצלם. כשהסתכלתי לבעלי החיים בעיניים בזמן שהם נשחטים נשבעתי שאעשה הכול כדי לשנות את המציאות הזו – וככה נרתמתי למאבק.
"התנדבתי בצוות החינוך של העמותה כדי להגיע לעשרות אלפי בני נוער ולהציג להם מה קורה מאחורי האוכל שלהם באופן מותאם גיל ובשפה המקובלת על מוסדות החינוך"
"התנדבתי בצוות החינוך של העמותה כדי להגיע לעשרות אלפי תלמידים ונוער ולהציג להם מה קורה מאחורי האוכל שלהם באופן מותאם גיל ובשפה המקובלת על מוסדות החינוך. ישראלים מרגישים עכשיו שקורית זוועה והם חסרי אונים וזה דומה לחוויה של טבעונים ואקטיביסטים למען בעלי חיים.
"קורה אסון בלתי נתפס בכל רגע נתון. אתה רוצה לבוא לשולחן שישי ולא 'לעשות סצנה' או להתרחק מחברים אלא שהם יבינו אותך, לכן אתה מהלך בין הטיפות וזו התמודדות. איך להישאר נאמן לערכים ולפעול לקידום שלהם באופן הכי עמוק מבלי להרחיק את עצמנו מהחברה? בסביבה שלי קיבלו את זה יפה ומכיל ולמרות הקשיים זה יכול לעבוד".
בסופו של דבר יישום הרפורמה בלולים נדחה בשנתיים בחסות המלחמה – ורוב התרנגולות עדיין בכלובים.
"כן, אנחנו נאבקים בכוחות חזקים ויש לובי חזק ללולנים, שחלקם נפגעים מהמלחמה והלב של כולנו איתם אבל התרנגולות תקועות בכלוב וכל פעם מבקשים דחיות.
"אנחנו בקרב בלימה לשמור על זה שיוציאו אותם מהכלוב והמדינה מוכנה להשקיע מאות מיליוני שקלים לצורך המעבר אבל לאנשים קשה לזוז ולא רוצים לשנות".
"יש הצעות חוק לביטול המשלוחים החיים ומצד שני רוצים להפוך את הפטור ממכס לעגלים מזמני לקבוע. זה מהלך אנטי כלכלי שישרת קומץ תאגידים וירחיב את הזוועה"
גם המשלוחים החיים משגשגים.
"כמיליון כבשים ועגלים מובלים באוניות מוות בכל שנה לישראל, מי שראה את התנאים באוניות האלה, זה מצמית. המסעות מתארכים בשל איום החות'ים על הים והרבה מהם לא שורדים את המסע ושולחים אותם למים באמצע הדרך.
"יש הצעות חוק לביטול המשלוחים החיים ומצד שני רוצים להפוך את הפטור ממכס לעגלים מזמני לקבוע. זה מהלך אנטי כלכלי שישרת קומץ תאגידים ורק ירחיב את הזוועה הזו".
לשנות גישה
בתחילת החודש משרד החקלאות, שאמון על ההגנה על בעלי החיים לפי חוק צער בע"ח, אישר מרוץ גמלים בנגב ולדעת "אנימלס" זו דוגמה שמשקפת את הבעיה המבנית שמפקירה את בעלי החיים ללא הגנה.
"משרד החקלאות וצער בעלי חיים זה חתול ששומר על השמנת. האינטרס שלהם להיטיב עם הלולנים ובעלי הרפתות – והם אמונים על שמירה על בעלי החיים. זה קונפליקט מובנה שתמיד הולך לרעת בעלי החיים.
"הם אישרו את מרוץ הגמלים ופרסו עליו חסות וייצרו לגיטימציה לאירוע שבעלי החיים סובלים בו. תנאי הגידול שלהם רעים: צועקים עליהם, מושכים להם בחבל המתוח על פניהם, שמייצר פציעות וסבל – ויש להם כוונה להפוך את זה למסורת. במקום לאכוף צער בעלי חיים ממסדים את זה.
"ישראלים שאוהבים חיות חייבים להבין שניצול בעלי חיים הוא לא לגיטימי ולא 'מגניב' יותר. זה לא סבבה – הם סובלים. אף אחד או 99% מאיתנו לא היו מוכנים לעבוד במקומות האלה"
"הם בניגוד עניינים והתוצאה היא שאין אכיפה ואין פיקוח וכל אחד עושה מה שבא לו. אנחנו לא יודעים מה קורה בבתי מטבחיים כי אין שם מצלמות ויכולים להרביץ ולחשמל אותם".
הוא מבין שהשינוי קשה מההרגל ומבחינתו כל צעד מבורך, אבל בסוף קורא לשנות תפיסה: "בני האדם וישראלים בעלי רגישות ואהבה לבעלי חיים חייבים להבין שהניצול שלהם לא לגיטימי, לא 'מגניב' ולא סבבה – הם סובלים.
"אף אחד, או 99% מאיתנו, לא היו מוכנים לעבוד במקומות האלה ולשחוט אותם – וגם לא היו מוכנים לדמיין את הכלב שלהם עובר שעה ממה שבעלי החיים ההם עוברים. אנחנו צריכים לשים את עצמנו עם חמלה ליצורים האלה, לפתוח את הלב ולשנות את הגישה".
"אני רואה את זה כמו המאבק לשחרור עבדים בארה"ב: פעם אנשים חשבו שזה לגיטימי וכלכלי ובסדר לנצל אנשים שנראים שונה מהם. אנחנו נמצאים באותו מקום עם בעלי החיים. הצלחנו להעניק לנשים את הזכויות המגיעות להן בעוד שפעם לא הייתה להן זכות הצבעה בחלק מהמדינות.
"זה גם עניין של שינוי תפיסה וגם של יכולת. אנחנו בעולם של שפע. אנחנו לא חיים במערות ולא בתנאי הישרדות ויכולים לעשות את המעבר – הקרקע מוכנה"
"זה גם עניין של שינוי תפיסה וגם של יכולת: אנחנו בעולם של שפע, אפשר להיכנס לאינטרנט לכתוב "אתר הצמחונות והטבעונות" ולקבל שלל מתכונים קלים ובריאים. אנחנו לא חיים במערות ולא בתנאי הישרדות ויכולים לעשות את המעבר – הקרקע מוכנה".
תגובות עכשיו הזמן לומר את דעתך
תגובתך פורסמה! שתפו את עמוד הפרופיל שלכם