חוק האקלים שצפוי לעבור בכנסת בקרוב הוא החמצה היסטורית. על פניו, מהלך מבורך שיוכל לקדם את מעמדה של ישראל בעולם, להגן על אזרחיה ולשים אותה בשורה אחת עם שאר המדינות המפותחות. אלא שבמתכונתו הנוכחית, החוק הוא מצג שווא שיפגע בכולנו שנים קדימה.

לא בכדי כל ארגוני הסביבה המובילים בישראל פנו בדרישה אחידה מיו"ר ועדת הפנים והגנת הסביבה, ח"כ יעקב אשר, לעצור את החקיקה שמקדמת השרה להגנת הסביבה עידית סילמן.

לא בכדי כל ארגוני הסביבה המובילים בישראל פנו בדרישה אחידה מיו"ר ועדת הפנים והגנת הסביבה, ח"כ יעקב אשר, לעצור את החקיקה שמקדמת השרה להגנת הסביבה עידית סילמן ובמתכונתה הנוכחית היא מצג שווא

מטרת החוק היא ליצור מסגרת מחייבת לצמצום פליטות גזי החממה בישראל. בפועל, הוא קובע יעדים נמוכים משמעותית מאלה המקובלים בעולם, ומניח מנגנונים בירוקרטיים מסורבלים שיעכבו את יישומו. התוצאה היחידה והבלתי נמנעת היא צמצום המחויבות והאחריות של מקבלי ההחלטות, שיוכלו להתרברב בהישג שווא.

בנוסח החוק הנוכחי יש שני מוקשים בעייתים שעלולים לרוקן אותו מתוכן:

הראשון, מנגנון המאפשר שינוי של היעדים להפחתת פליטות גזי חממה כפי שנקבעו בחוק. כך, המדינה יכולה להפחית מתחת לנקבע בחקיקה את היעדים של ישראל "בהתאם לצורכי המשק". במצב כזה, מנגנון האכיפה רפה עד לא קיים.

המוקש השני קובע, כי במקום להקציב תאריך יעד, כפי שהיה בנוסח הקודם של החוק – הממשלה תקבל גמישות אינסופית בכל הקשור לבקרה על תכניות שעלולות להעלות את פליטות גזי החממה. כלומר, שוב, ללא פיקוח אפקטיבי, כפי שנדרש בחקיקה ואסדרה.

בניגוד למקובל לחשוב, משבר האקלים רלוונטי יותר מתמיד לישראל. המל"ל הגדיר זאת כאיום על הביטחון הלאומי של ישראל. יותר מ-2,500 איש מתים בישראל מדי שנה כתוצאה מחשיפה לזיהום אוויר. גלי חום מביאים לתמותה עודפת של 45 איש בשנה.

מעבר לפגיעה העצומה בגוף ובנפש, כלכלת ישראל צפויה להתכווץ ב-4% עד סוף המאה כתוצאה ממשבר האקלים. כל אלה הן כותרות בלהות שצריכות לפתוח כותרות עיתונים ומהדורות, או לכל הפחות לקבל את ההתייחסות הראויה מצד הממשלה הנוכחית.

בניגוד למקובל לחשוב, משבר האקלים רלוונטי יותר מתמיד לישראל. המל"ל הגדיר זאת כאיום על הביטחון הלאומי של ישראל. יותר מ-2,500 איש מתים בישראל מדי שנה כתוצאה מחשיפה לזיהום אוויר

המחויבות של ישראל והעולם להיאבק במשבר האקלים החלה רשמית ב-2015, עם חתימת הסכם פריז על ידי 195 מדינות. מטרת העל של ההסכם הייתה לעצור את ההתחממות הגלובלית ולהגביל אותה ל-1.5 מעלות עד סוף המאה ה-21.

דו"חות של האו"ם מראים שאנחנו בדרך להתחממות של 2.5 מעלות לפחות. על אף שהדרך היחידה להילחם היא הירתמות בינלאומית מצד כלל המדינות, ההתקדמות של ישראל בנושא הייתה זעומה, והחוק שמוצע כיום רחוק מלהיות התשובה.

במובן הזה, ישראל יכולה להרגיש בנוח בוועידת האקלים של האו"ם שנפתחה השבוע באזרבייג'ן, רוויית הנפט; החקיקה המקומית, כמו הוועידה הבינלאומית, לא מציעה שום פעולה אקטיבית ופתרון אפקטיבי, אלא בעיקר הצהרות ריקות מתוכן.

למרות הכול, חשוב לזכור שלא מדובר בגזירת גורל. ארגוני הסביבה, ובראשם "מגמה ירוקה" שמובילה את המאבק בנושא, מאמינים שעדיין ניתן לתקן את החוק כך שישרת את הציבור הישראלי ואת מטרתו.

הדרישות ברורות: קביעת יעדים שאפתניים להפחתת פליטות גזי חממה (50% עד שנת 2030), הפיכת היעדים למחייבים בחוק על מנת לאפשר אכיפה אפקטיבית, וחיוב משרדי הממשלה לפתח תכניות פעולה ולהקצות להן תקציבים ראויים. בנוסף, יש להכיר בזכות לסביבה ראויה כחלק מהותי מהחקיקה, ולוודא שמשבר האקלים נלקח בחשבון בכל תהליך קבלת החלטות.

דו"חות האו"ם מראים שאנו בדרך להתחממות של 2.5 מעלות לפחות. על אף שהדרך היחידה להילחם היא הירתמות בינלאומית של כל המדינות, התקדמות ישראל בנושא זעומה, והחוק המוצע רחוק מלספק מענה

ללא הצעדים הללו, החוק יישאר חסר תוקף מעשי, המאבק במשבר האקלים ימשיך "לדשדש תפקודית", כפי שהגדיר זאת מבקר המדינה – ואנחנו נשלם את המחיר הבריאותי, הביטחוני והכלכלי שנים קדימה.

אלי מדובי הוא מוביל תא הסטודנטים של מגמה ירוקה בפקולטה לחקלאות של האוניברסיטה העברית ברחובות, וסטודנט לכלכלת סביבה וניהול.