פרקליטות המדינה הגישה לפני עשרה ימים כתב אישום נגד אלי פלדשטיין, אחד מדובריו של ראש הממשלה בנימין נתניהו, על הדלפת מסמך מסווג ביותר בספטמבר, שעסק בעדיפויות ובטקטיקות של חמאס במשא ומתן על שחרור החטופים. ההדלפה היא חלק מפרשת המסמכים המסווגים שטלטלה את משרד ראש הממשלה בשבועות האחרונים.
המפרסם שאליו הודלף החומר מתוך המסמך היה עיתון "בילד" הגרמני.
הטבלואיד הפרו-ישראלי המפורסם ידוע בדיווחיו הנועזים על שערוריות פוליטיות וחברתיות ובשימוש בתמונות גדולות — שמו בגרמנית פירושו "תמונה". העיתון היה נושא לביקורת, במיוחד בחוגים מרכזיים ושמאליים, בשל דיווחיו המקטבים וטענות על הפרת פרטיות וזכויות אישיות.
עם זאת, בשל הפופולריות שלו – ל"בילד" כמיליון מנויים בתשלום, מה שהופך אותו לעיתון היומי הגדול ביותר בגרמניה ואחד מהנפוצים בעולם – פוליטיקאים גרמנים ובינלאומיים נוהגים לשתף איתו פעולה. בכל הנוגע לישראל, העיתון ייחודי: כל החוזים של עובדיו, ובפרט העיתונאים, כוללים סעיף המחייב אותם לתמוך בזכויות הקיום של המדינה היהודית.
בכל הנוגע לישראל, "בילד" הוא עיתון ייחודי: כל החוזים של עובדיו, ובפרט העיתונאים, כוללים סעיף המחייב אותם לתמוך בזכויות הקיום של המדינה היהודית
קאי דיקמן היה העורך הראשי של "בילד" בין השנים 2001 ל-2015 – התקופה הארוכה ביותר שמילא מישהו את התפקיד בהיסטוריה של העיתון בן ה-72 – לאחר שהחל את הקריירה שלו שם בשנת 1985 כמתמחה עיתונאי. אחרי שפרש מהטבלואיד, דיקמן ייסד סוכנות יחסי ציבור שבה הוא עובד עד היום. הוא מתגורר בפוטסדאם עם אשתו וארבעת ילדיהם.
בראיון שהתקיים בגרמנית לזמן ישראל, מבהיר דיקמן כי הוא רואה בפרסום החומרים המסווגים של צה"ל חלק מעבודתו השוטפת של העיתון ("עבודתם של עיתונאים היא עבודת ההדלפות"); הוא מדבר על קשר רב השנים שלו עם נתניהו ומסביר מדוע הוא מחשיב את הסעיף הפרו-ישראלי של "בילד" כ"חשוב מתמיד".
"בילד" ידוע בתמיכתו החזקה בישראל – כמו גם אתה. מדוע זה כך?
"כבר כתלמיד בית ספר, גיליתי עניין רב באחריות המיוחדת של גרמניה כלפי ישראל. תמיד מצאתי סתירה בין זה שמצד אחד מורים החדירו בנו תחושה של אשמה קולקטיבית גרמנית על פשעי הנאצים שבוצעו בשם גרמניה, ומצד שני אותם מורים הפגינו ברחוב עם צעיפים פלסטינים.
"תמיד מצאתי סתירה בין זה שמצד אחד מורים החדירו בנו תחושה של אשמה קולקטיבית גרמנית על פשעי הנאצים שבוצעו בשם גרמניה, ומצד שני אותם מורים הפגינו ברחוב עם צעיפים פלסטינים"
"המוציא לאור, אקסל שפרינגר, בנה את מה שהפך כיום לבית ההוצאה לאור הגדול ביותר באירופה, שכולל גם את 'בילד', ודרש מעיתונאיו עמדה ברורה על פיוס עם העם היהודי ולקיחת עמדה בעד מדינת ישראל. זה מה שמשך אותי לבית ההוצאה הזה.
"באופן אישי, אני לא מאמין באשמה קולקטיבית, אלא באחריות קולקטיבית. בית ההוצאה לקח על עצמו את האחריות הזו, וגם אני עושה כמיטב יכולתי לקחת אותה על עצמי עד היום".
מאז 1967, כל עובד של שפרינגר, כולל אלו שעובדים עבור "בילד", מחויב בחוזה ל"עבודה למען פיוס בין יהודים לגרמנים; וזה כולל גם תמיכה בזכויות החיוניות של העם הישראלי". מה סעיף כזה עושה בחוזים של עיתונאים?
"השואה היא הקרע האולטימטיבי בציוויליזציה. עבור אקסל שפרינגר, זו הייתה חובה מוסרית ורגשית. הוא רצה לתרום ל – מילה מעוררת מחלוקת, אני יודע – פיצוי, על ידי כך שיבטיח שזה לא יקרה שוב ויעמוד על זכותה של ישראל להתקיים. ישראל היא המקום שבו ניצולי השואה התכנסו והקימו לעצמם עתיד חדש.
"וזו אכן הציפייה המינימלית מגרמניה – שתרגיש אחריות מיוחדת מאוד כלפי המדינה היהודית. אקסל שפרינגר עצמו חווה את התקופה הנאצית והרגיש אחריות אישית".
הוא עבד בעיתון שהפיץ תעמולה נאצית. אחד מהמקורבים לו ביותר היה ארנסט קראמר, יהודי גרמני שלימים הפך ליו"ר קרן אקסל שפרינגר. אבל גם נאצים בכירים עבדו איתו.
"מעולם לא הייתה לי הזדמנות לשאול אותו אישית מדוע הקיף את עצמו באנשים מסוימים; שפרינגר נפטר לפני שהתחלתי לעבוד שם. העובדה שגרמניה התקשתה בתחילה אחרי 1945 להגדיר מי אשם ומי לא היא משהו שחווינו לא רק בתקשורת אלא גם במוסדות רבים אחרים. ואם לא היית באותה סיטואציה בעצמך, תמיד קשה לומר 'איך זה יכול היה להיות?'
"באופן אישי, אני חושב שזה מרשים איך אקסל שפרינגר התמודד עם כישלון אישי וכהשלכה עשה כל שביכולתו כדי להבטיח שהחברה שלו לא תאפשר שוב דבר כמו השואה".
"באופן אישי, אני חושב שזה מרשים איך אקסל שפרינגר התמודד עם כישלון אישי וכהשלכה עשה כל שביכולתו כדי להבטיח שהחברה שלו לא תאפשר שוב דבר כמו השואה"
לעיתונים אחרים אין סעיפים בחוזי העובדים שלהם הנוגעים לישראל. איך אתה מגיב להאשמות שהדרישה הזו מקדמת דיווח מוטה?
"זה שטויות מוחלטות. למרבה המזל, עיתונים הם מוסדות שיכולים לקבוע קווי הנחיה וגם לדרוש מהעיתונאים לתמוך בהם.
"זה לא אומר ש'בילד' לא יכול לבקר את ממשלת נתניהו. יש הרבה מה לבקר. תחשבי על המחלוקות הגדולות סביב הרפורמה המשפטית. אני גם מוצא זאת בלתי נסבל שחלק גדול מהחברה הישראלית – החרדים – לא נדרשים לתרום תרומה משמעותית להגנת המדינה.
"הסעיף בחוזה מתייחס ליסודות, ואם זכותה של ישראל להתקיים מוטלת בספק, זהו עניין עקרוני. ואנחנו אומרים 'לא' לכך".
כעורך ראשי, האם אי פעם היית במצב שבו נמנעת מדיווח על ישראל בגלל עמדת המו"ל?
"לא, להיפך. העיקרון הזה לא אומר שאני מסתיר או מייפה דברים. כשאהוד אולמרט עמד למשפט או משה קצב הלך לכלא, דיווחנו על כך כמובן מאליו.
"יש לנו גם סעיפים אחרים. אחרי 11 בספטמבר, הוספנו סעיף של סולידריות עם ארצות הברית לעקרונות שלנו. זה לא אומר ש'בילד' לא מבקר הרבה ממה שממשל ביידן עושה ומה שממשל טראמפ עשה. מעולם לא חוויתי מצב שבו הרגשתי שהעקרונות שחתמתי עליהם בהתלהבות ימנעו ממני לעשות את מה שאני רוצה עיתונאית".
"יש לנו גם סעיפים אחרים. אחרי 11 בספטמבר, הוספנו סעיף של סולידריות עם ארצות הברית לעקרונות שלנו. זה לא אומר ש'בילד' לא מבקר הרבה ממה שממשל ביידן עושה ומה שממשל טראמפ עשה"
האם לדעתך כל כלי התקשורת בגרמניה צריכים לדרוש מהעובדים שלהם לחתום על סעיף כזה?
"זה עניין של כל מו"ל ומו"ל להחליט כפי שהוא רואה לנכון. אם תסתכלי על כלי תקשורת גרמניים אחרים, כמו ה-taz ['די טאגסצייטונג'], ה-Frankfurter Allgemeine, ה-Süddeutsche, את יודעת גם שם איזו עמדה מצפים ממך. ב'בילד', זה פשוט שחור על גבי לבן".
האם הסעיף הזה עדיין מוצדק?
"הוא חשוב יותר מתמיד. מעולם לא דמיינתי שאחווה גל כזה של אנטישמיות שוב. אפילו בברלין.
"במקרה הייתי באיחוד האמירויות ב-7 באוקטובר, ופגשתי שם תיירים מישראל שיכלו להסתובב עם כיפה על הראש ולבקר במסעדות כשרות. באותו יום, מחלקת הפנים של ברלין נאלצה להזהיר תיירים ישראלים לא להזדהות ככאלה באזורים מסוימים של ברלין כי לא יוכלו להבטיח את בטיחותם. איזה עולם מעוות.
"אני רואה את זה כהכרח לעמוד לצד ישראל כיום, כאשר רבים פונים ממנה. מזכ"ל האו"ם מתנהג בצורה בלתי מתקבלת על הדעת, ובית הדין הפלילי הבינלאומי מקבל החלטות שאני לא מבין".
"אני רואה את זה כהכרח לעמוד לצד ישראל כיום, כאשר רבים פונים ממנה. מזכ"ל האו"ם מתנהג בצורה בלתי מתקבלת על הדעת, ובית הדין הפלילי הבינלאומי מקבל החלטות שאני לא מבין"
איך הרגשת לגבי הדיווחים בתקשורת האחרת לאחר טבח ה-7 באוקטובר?
"לא ציפיתי שהתקשורת הבינלאומית תהפוך את היוצרות בין התוקפים לקורבנות כל כך מהר. לפעמים הבחירה במילים הייתה מזעזעת כאשר ישראל הגנה על עצמה, והיה נורא כמה מהר אפילו כלי תקשורת מרכזיים היו מוכנים להאמין לתעמולה של מחבלי חמאס.
"למרבה הצער, ישראל מפסידה במלחמת התעמולה. ולכן, לדעתי, חשוב עוד יותר שנשמור על הסולידריות שלנו עם ישראל היום".
האם ידעת -"בילד" זוכה לכותרות כיום בישראל בעקבות פרסום מסמך מסווג שכביכול הודלף כחלק מניסיון להשפיע?
"כן, ראיתי את זה. עבודתם של עיתונאים היא עבודת הדלפות. אנחנו לא עובדים רק על ידי השתתפות במסיבות עיתונאים. ועיתון כמו 'בילד', שמעריך מידע בלעדי, חייב להשיג את המידע הזה. זו בעיה של משרדים וממשלות איך להתמודד עם הדלפות כאלה".
הטענה היא -"בילד" נוצל לצרכים פוליטיים – שהמידע שהודלף נועד לסייע לקו של נתניהו לגבי עסקת בני ערובה.
"אם פוליטיקאי בברלין נותן לי מסמך, אז כמובן שזה תמיד יודלף כי מישהו פועל מתוך אג'נדה, כי מישהו רוצה להרוס משהו. זה חלק מהעסק הפוליטי והעיתונאי. זה חלק מעבודתו של עיתונאי: לפרסם מידע סודי של שירותי מודיעין ומסמכים ממשלתיים פנימיים. וזה גם אומר שלפעמים צריך ללכלך את הידיים".
"זה חלק מהעסק הפוליטי וזה חלק מעבודתו של עיתונאי: לפרסם מידע סודי של שירותי מודיעין ומסמכים ממשלתיים פנימיים. וזה גם אומר שלפעמים צריך ללכלך את הידיים"
דיקמן סירב להגיב מעבר לכך על האירוע, וציין שאינו מכיר את הפרטים מכיוון שהוא כבר לא עובד ב"בילד".
נפגשת עם ראש הממשלה בנימין נתניהו כמה פעמים. איך היה הקשר הזה?
"כמובן שהרגע המרגש ביותר היה כשהעברתי לו את תוכניות אושוויץ ב-2009. עד אז, היה מקובל לחשוב שהנאצים השמידו את כל המסמכים שיכולים להפליל אותם שם. אבל הם פספסו בקתה שבה נשמרו התוכניות.
"באיזשהו שלב, הן הגיעו לידי המשטרה החשאית של מזרח גרמניה, ומשם לידיים של אנשים שרצו להרוויח כסף ממכירתן. ואז יום אחד מישהו הופיע במשרדי עם שקית סופרמרקט שבה היו התוכניות – של מגדלי השמירה והכול. הן אפילו כללו את החתימה הכחולה של היינריך הימלר. סנסציה עיתונאית.
"כבר מההתחלה, האמנתי שהתוכניות צריכות להגיע ל'יד ושם' כדי להיות מוצגות שם. עם זאת, ממשלת גרמניה טענה שהתוכניות שייכות לה. קיבלתי אזהרה שאם אנסה לעזוב את המדינה עם התוכניות הללו, איעצר ביציאה.
"ואז חשבנו על זה הרבה זמן: מי לא ייעצר אם יעזוב עם התוכניות האלו? מי לא יצטרך להבריח אותן מהמדינה, אלא יוכל לצאת עם מטרה רשמית? ואז היה ברור לחלוטין: ראש ממשלת ישראל, בנימין נתניהו.
"לאחר מכן ביצענו את ההעברה בצורה מאוד פומבית, במסיבת עיתונאים גדולה בבית ההוצאה לאור של אקסל שפרינגר בברלין. היה חשוב לנו שזה יהיה פומבי ולא נסתר, כדי להראות שזה היה לגיטימי. גם אשתו של נתניהו הייתה שם.
"הייתה סערה גדולה מצד הארכיון הפדרלי הגרמני. אבל קיבלתי שיחת טלפון מלשכת הקנצלר שאמרה, 'באופן רשמי, אנחנו לא יכולים לנקוט עמדה שונה מזו שכבר נקטנו, אבל אנחנו מאוד אוהבים את מה שעשיתם'".
פגשת את נתניהו לעתים קרובות יותר מאשר עם כל ראש ממשלה זר אחר?
"כנראה כן, כי הוא היה בתפקיד כל כך הרבה זמן".
"לדעתי, ה-7 באוקטובר היה אסון אישי עבור נתניהו, שעליו הוא גם נושא הרבה אחריות, כי הוא קרע את המדינה במחלוקות הפוליטיות שראינו קודם לכן. כוחות הביטחון הוסחו. האזהרות לא נלקחו ברצינות"
איך התרשמת מנתניהו אחרי כל הפגישות האלה?
"הוא מנהיג פוליטי חזק שההבטחה המרכזית שלו למדינתו הייתה ביטחון. לדעתי, ה-7 באוקטובר היה אסון אישי עבורו, שעליו הוא גם נושא הרבה אחריות, כי הוא קרע את המדינה במחלוקות הפוליטיות שראינו קודם לכן. כוחות הביטחון הוסחו. האזהרות לא נלקחו ברצינות. ייתכן שהוא זלזל בחמאס והאמין שיש לו שליטה עליהם. האחריות הזו תידון בשלב כלשהו.
"עם זאת, מאז ה-7 באוקטובר, נתניהו הראה שאפשר להביס את הטרוריסטים צבאית. והוא מצליח לשמור על קואליציות שבריריות, כולל עם מדינות ערב. במובן הזה, לפחות, הוא לא עושה הכול לא נכון במצב הקשה הזה".
האם בית ההוצאה של אקסל שפרינגר היה נקודת עצירה תכופה עבורו כשהוא ביקר בגרמניה?
"אני לא במצב להגיד. פגשתי אותו רק פעם אחת בבית ההוצאה לאור של אקסל שפרינגר ואז שוב ב-2016, כשפתחתי תערוכה עם 'יד ושם', '100 יצירות על השואה', יחד עם הקנצלרית דאז אנגלה מרקל. נתניהו, שהיה בביקור רשמי בגרמניה באותו הזמן, גם הגיע".
האם היו לו מסרים שהוא רצה להעביר לך בפגישות?
"לא, התערוכה עסקה ביצירות עצמן. אני חושב שהוא תמיד העריך מאוד את עבודת הזיכרון שעשינו – וכמובן, את הסולידריות שהראינו. וזה היה כמובן משהו שמנהיג ממשלת ישראל חייב להעריך, בין אם זה נתניהו או לא. גם נפגשתי עם אהוד אולמרט לפניו ועם אחרים".
"אני חושב שנתניהו תמיד העריך מאוד את עבודת הזיכרון שעשינו – וכמובן, את הסולידריות שהראינו. וזה היה כמובן משהו שמנהיג ממשלת ישראל חייב להעריך, בין אם זה נתניהו או לא"
עד כמה קשרים אלה חזקים כיום? סגן העורך הראשי של "בילד", פול רונציימר – שגם כתב את המאמר שהתבסס על המסמך שהודלף – קיבל מנתניהו את אחד מראיונותיו הבודדים אחרי ה-7 באוקטובר.
"אם אני פוגש ראש ממשלה שהיה בתפקיד במשך תקופה ארוכה על פני שנים, אז כמובן ישנם קשרים שעובדים. אתם מכירים אחד את השני וסומכת אחד על השני.
"הייתה גם סיטואציה שנה או שנתיים אחרי שעזבתי את 'בילד' שבה נתניהו רצה להעביר מסר, והוא ידע שאני נמצא בישראל כי עבדתי עם 'יד ושם' על משהו. ואז, יחד עם קולגה מ'בילד' שהיה במקרה שם, גם ראיינתי את נתניהו. כעיתונאי, זה יהיה טיפשי לדחות קשר כזה".
אתה עדיין עובד צמוד ל"יד ושם". מה תפקידך שם?
"'יד ושם' פנו אליי בהקשר של תוכניות אושוויץ וביקשו שאשקול לקיים סמינר לעיתונאים דוברי גרמנית. זה היה ב-2012, הסמינר הראשון אי פעם לעיתונאים דוברי גרמנית ב'יד ושם', כי למרכז הזיכרון המרכזי של השואה היו קשיים בשיתוף פעולה עם חברות גרמניות. זו הייתה הצלחה וחזרנו על זה פעמים רבות.
"בשלב מסוים, 'יד ושם' הביעו את רצונם שכשלא אהיה יותר באקסל שפרינגר, אשקול לקחת על עצמי את תפקיד יו"ר מעגל הידידים הגרמני. לקחתי את התפקיד ב-2017 וכעת, לפני כמה ימים, נבחרתי מחדש לכהונה נוספת של שנתיים. זו משימה שחשובה מתמיד כרגע".
תגובות עכשיו הזמן לומר את דעתך
תגובתך פורסמה! שתפו את עמוד הפרופיל שלכם
הו אלוהי התמימות הקדושה,
שאינה יודעת שיהודה היא סף דיקטטורית
ואינה רואה מפלגות עליונות
ופוגרומים וקריאות לטרנספר.
על העיוורון,
להפיכה פשיסטית מושחתת משיחית
ולשקרן פלגן פחדן מושחת, כאילו הוא דומה לקודמיו.
אכן, דיווח אמת מקצועי וניתוח מעמיק
מחייבים עיתון לבחון את הקונספציה שלו
ולהאיר את הפינות החשוכות של ניאו יהדות
שמסכנת את קיום מדינת ישראל הדמוקרטית
ואת היתרון האיכותי ואת הערבות ההדדית
ואת המוסר ואת עתיד ילדינו.
ובטח שלא להיות כלי שרת לפשיזם קיסרי.
כפשע.