ביום חמישי אחר־הצוהריים נמל יפו ילבש חג. ראש העירייה רון חולדאי, שר האנרגיה אלי כהן ומוזמנים נוספים יתקבצו ליד המזח כדי להכריז על רגע ייחודי בתולדות משק החשמל בישראל: המתקן הראשון להפקת חשמל מאנרגיית גלים מחובר לרשת הארצית של חברת החשמל.

למעשה, כבר כמה חודשים המתקן של חברת "אקו וייב פאוור" מזרים לרשת חשמל הנוצר מגלי הים המסתערים על נמל יפו, "אבל בגלל המלחמה העדפנו לחכות עם הטקס ובהתחלת הדרך גם היינו צריכים לעשות כל מיני שיפורים במתקן", אומרת אינה ברוורמן, מנכ"לית החברה.

רוב המבקרים בנמל יפו כלל לא מודעים לקיום המתקן שעשה היסטוריה. הזרועות הכחולות שלו מותקנות על קיר חיצוני הפונה אל הים מאחורי בית המכולות. חלקו המשלים הוא קונטיינר צר – כחול גם הוא – שמשמש כחדר בקרה ותפעול. בסך הכול, כ־30 מ"ר משטח הנמל מוקדשים ללכידת אנרגיית גלים.

"יש לנו מצופים שעולים ויורדים עם תנועת הגלים", מסבירה ברוורמן, "הם דוחפים בוכנה הידראולית שמעבירה נוזל לאקומולטורים שנמצאים ביבשה ואז נוצר לחץ שמסובב גנרטור ומייצר חשמל"

גם הטכנולוגיה פשוטה. "יש לנו מצופים שעולים ויורדים עם תנועת הגלים", מסבירה ברוורמן, "הם דוחפים בוכנה הידראולית שמעבירה נוזל לאקומולטורים שנמצאים ביבשה ואז נוצר לחץ שמסובב גנרטור ומייצר חשמל". "זה לואו־טק ברמה הכי נמוכה", אומר גורם במשק האנרגיה, "מכונת צ'יק־צ'יק־בום־בום, עולה–יורד".

לא בטוח שזה עלבון. להיפך. ברוורמן ואנשי "אקו וייב פאוור" משווקים את המתקן שלהם כפשוט, זול וקומפקטי. זה מתבקש משום שכל הפתרונות המתוחכמים והיקרים שנוסו עד היום כדי להפיק חשמל מהים התרסקו. אנרגיית הגלים היא האנרגיה הכי מוחמצת מבין שלל האנרגיות המתחדשות. בעוד העולם למד להפיק ולהרוויח בגדול מאנרגיית השמש והרוח, הגלים, על אף הפוטנציאל, נותרו מאחור.

יחידה להמרת גלי ים לחשמל של חברת "אקו וייב פאוור" (צילום: אקו וייב פאוור)

לפי סוכנות האנרגיה הבינלאומית, הפוטנציאל העולמי של אנרגיית הגלים גדול פי שמונה מצריכת האנרגיה השנתית של גרמניה. הפוטנציאל האנרגטי של גלים בחופי ארה"ב מוערך בכשני שלישים מייצור החשמל האמריקאי.

במציאות, זה כמעט לא קורה. הים הוא סביבה אכזרית, עם סערות אלימות ומלח שמאכל הכול – ורוב הטכנולוגיות שפותחו עד היום רשמו כישלונות מפוארים. לטענת ברוורמן, זה קרה בעיקר משום שכולם התעקשו לבנות מתקנים במרחק כמה קילומטרים מהחוף, שם העלויות אדירות, האתגרים הלוגיסטיים מורכבים, הסערות קשות והפגיעה בסביבה הימית רבה.

ב"אקו וייב פאוור" מנסים לעשות את זה הפוך: למקם את המתקן על מבנים קיימים על קו החוף כמו שוברי גלים, מזחים ומתקני תשתית. לתפוס מינימום מקום, עם מינימום פגיעה בסביבה והשקעה צנועה

ב"אקו וייב פאוור" מנסים לעשות את זה הפוך: למקם את המתקן על מבנים קיימים על קו החוף כמו שוברי גלים, מזחים ומתקני תשתית. לתפוס מינימום מקום, עם מינימום פגיעה בסביבה והשקעה צנועה.

סיפורה של "אקו וייב פאוור" לא אופייני לעולם הסטארטאפים הישראלי. יוצאי 8200 לא מככבים בסיפור הזה. במידה רבה, הסיפור סובב את ברוורמן בת ה־38. היא נולדה באוקראינה שבועיים אחרי שהכור בצ'רנוביל התפוצץ, ולדבריה בהיותה תינוקת כמעט מתה מדום לב בגלל זיהום האוויר הכבד.

אינה ברוורמן, מנכ"לית חברת "אקו וייב פאוור" (צילום: קתרין טיילור, פלנט אקשן)

כשהייתה בת ארבע עלתה עם הוריה לארץ והמשפחה התמקמה בעכו. חובבי הריאליטי אולי זוכרים אותה מהמחזור הראשון של האח הגדול, שם לוהקה על תקן "דוגמנית בת 22 מעכו", התקוטטה עם עינב בובליל והודחה באחד השלבים האחרונים.

אחרי שלמדה באוניברסיטה מדע המדינה וספרות אנגלית, התקבלה לעבודה כמתרגמת בחברה לאנרגיות מתחדשות של היזם שמואל עובדיה. היא התקדמה עד לתפקיד מנהלת שיווק, ואז הדרכים שלה ושל הבוס נפרדו. לימים, כשהקימה את "אקו וייב פאוור", עובדיה הגיש נגדה תביעה בטענה שהעתיקה את הטכנולוגיה שהוא פיתח, ואולם בית הדין לעבודה דחה אותה.

ברוורמן הסתובבה במשך כמה שנים עם הרעיון להפיק חשמל מהים אבל בלי אמצעים לממש אותו, עד שפגשה במסיבה את דיוויד לב, יזם ובעל הון ישראלי־קנדי

ברוורמן הסתובבה במשך כמה שנים עם הרעיון להפיק חשמל מהים אבל בלי אמצעים לממש אותו, עד שפגשה במסיבה את דיוויד לב, יזם ובעל הון ישראלי־קנדי. הוא שאל אותה מה החלום שלה, היא ענתה, ומאז הם עובדים ביחד על הגשמתו.

היא כריזמטית, מדברת במהירות שמאתגרת את המאזין ומפזרת אופטימיות. את רוב המהנדסים שעובדים בחברה היא גייסה באוקראינה, מולדתה, ואת הניסויים הראשונים של המתקן ערכו באוניברסיטה של קייב בטרם פרצה המלחמה עם רוסיה.

המצופים הכחולים של חברת "אקו וייב פאוור" על רקע נמלו יפו (צילום: אקו וייב פאוור)

החיבור התקדימי לרשת החשמל הישראלית לא מבטיח דבר ל"אקו וייב פאוור" או לעולם שצמא לאנרגיית גלים. חובת ההוכחה עוד לפניה. המתקן בנמל יפו מייצר בסך הכול 100 קילוואט. זה בסדר בתור מתקן שנועד להוכיח יכולת ושמשרד האנרגיה הכיר בו כמתקן חלוץ, אבל במונחים משקיים זו כמות זניחה (פחות או יותר צריכת החשמל של מאה משקי בית).

בימים אלה החברה מקימה מתקנים דומים גם בלוס אנג'לס וטאיוואן, ומתקן בפורטוגל שאמור להגיע להיקף משמעותי יותר של 1 מגהוואט ובהמשך לגדול ל־20 מגהוואט. זה יפה אבל זה התחלתי מאוד ואיטי למדי והדרך להפקת חשמל בקנה מידה מסחרי ולרווחיות עדיין רחוקה.

"אין פה איזה מהפכה מחשבתית, זה לא נורא מתוחכם, אבל הרעיון לשים את המצופים בים ואת המתקן על החוף הוא רעיון יפה שחוסך בעלויות של התשתיות וזה מאוד מקל"

ד"ר גדעון פרידמן, לשעבר המדען הראשי של משרד האנרגיה, שליווה את הקמת המתקן בנמל יפו, סבור שלאנרגיית הגלים יש פוטנציאל גדול – אבל לאו דווקא בארץ: "גלים זה מעניין כי בהרבה שעות במשך השנה יש גלים. האם הטכנולוגיה הספציפית הזו תצליח? אנחנו לא יודעים.

"המדיניות שלנו במדען הראשי הייתה לתמוך בטכנולוגיות בתקווה שיצליחו אבל בידיעה שבסוף הרוב לא מצליח כמו בכל עולם הסטארטאפים. בישראל אין גלים מספיק גבוהים ועם מספיק אנרגיה, והמטרה של המתקן היא להראות שניתן להשתמש בטכנולוגיה הזו בהנחה שהיא תמצה את עצמה יותר במקומות אחרים".

אילוסטרציה: גנרטור חשמל ימי המבוסס על כוח גלים, סמוך לעיירה פובואה דה וארזים, פורטוגל, 23 בספטמבר 2008 (צילום: AFP PHOTO/POOL/JOAO ABREU MIRANDA)

היית מגדיר אותו כפורץ דרך?
"אין פה איזה מהפכה מחשבתית, זה לא נורא מתוחכם, אבל הרעיון לשים את המצופים בים ואת המתקן על החוף הוא רעיון יפה שחוסך בעלויות של התשתיות וזה מאוד מקל. אינה היא לא טכנולוגית בעצמה, אבל היא יזמית רצינית והיא מסוגלת להניע חברה".

ברוורמן מודעת לספקות שמלווים כל צעד שהיא עושה. "המתקן ביפו קטן, רק 10 מצופים שמייצרים 100 קילוואט. על השטח שאנחנו תופסים, פאנלים סולאריים היו מייצרים שבעה קילוואט.

"דיברנו עם עיריית תל אביב, יש לה תוכנית להגיע לאיפוס אנרגטי, פנו אלינו גם המרינה בהרצליה, קצא"א באשקלון, חיל הים. יש הרבה תשתיות יבשתיות שאפשר להתחבר אליהן ולהפוך משהו רע לטוב"

"התחלנו בקטן כי אף אחד לא היה נותן לי לשים מתקן של 100 מגהאווט, הייתי צריכה להראות לכולם שזה בטיחותי ושזה עובד, שזה עובר בשלום סופות בלי להישבר כמו מתקנים אחרים, לשמחתי לאף אחד, כולל חברת חשמל, אין תלונות".

תוכניות ההתרחבות שלכם כוללות רק מתקנים בחו"ל או גם בארץ?
"דיברנו עם עיריית תל אביב, יש לה תוכנית להגיע לאיפוס אנרגטי, פנו אלינו גם המרינה בהרצליה, קצא"א באשקלון, חיל הים. יש הרבה תשתיות יבשתיות שאפשר להתחבר אליהן ולהפוך משהו רע לטוב בלי לקחת שטח מהחוף ולפגוע בים ובסביבה. אנחנו יכולים להתחבר גם לאסדה בלב ים".

המצופים הכחולים של חברת "אקו וייב פאוור" בנמל יפו (צילום: אקו וייב פאוור)

אתם מרוויחים?
"אנחנו מרוויחים, אבל לא הרבה. מממנים את התחנות באמצעות שותפויות אסטרטגיות. את התחנה ביפו מימנה EDF – חברת החשמל הלאומית של צרפת. הם הפכו לשחקן האנרגיה המתחדשת הכי גדול באירופה, אז בשבילם להיות הראשונים בחשמל מגלי הים נותן להם יתרון משמעותי. את התחנה בלוס אנג'לס מממנת 'של'".

"של" מהנפט והגז?
"כן. הם רואים את המעבר של העולם למתחדשות אז רואים את הפוטנציאל הגדול של מתקנים גם על אסדות הגז שלהם. ברגע שאתה מתחיל לבנות תחנות מסחריות וברגע שאתה מגיע לתחנה גדולה אתה מתחיל להיות ריווחי. אנחנו בדרך. הורדנו את כל החששות מהתחום ועכשיו הזמן להתמסחר".

את באמת מאמינה שתצליחו במקום שבו עד היום כולם נכשלו?
"כן".